הריסת בתי בדואים בנגב

עו"ד דנה אלכסנדר מהאגודה לזכויות האזרח פנתה ב- 16.5.01 לשר הפנים בעקבות מדיניות המשרד להרוס בתי בדואים בנגב שנבנו שלא כחוק. מעולם לא הוכנו פתרונות תכנוניים סבירים לאוכלוסיה הערבית הבדואית בנגב, שיאפשרו לה לבנות את בתיה כדין.

לכבוד
השר אלי ישי
משרד הפנים
ירושלים

כבוד השר,


הנדון: הריסת בתים בנגב

הזדעזענו לשמוע כי משרד הפנים שב למדיניותו להרוס בתים של אזרחים ערבים בנגב, מדיניות אשר מנוגדת באופן מוחלט לתפיסות בסיסיות של צדק, לרוח החוק שבשמו כביכול פועלת הממשלה, לאמנות בינלאומיות עליהן חתומה מדינת ישראל ואף לכל הגיון שלטוני.

ידוע לכל, ובוודאי למשרד הפנים, כי מעולם לא הוכנו פתרונות תכנוניים סבירים לאוכלוסיה הערבית הבדואית בנגב, שיאפשרו לה לבנות את בתיה כדין. המדינה מאלצת את האזרחים הבדואים לבחור בין שתי ברירות: להפוך לעבריינים בעל כורחם או לחיות ללא קורת גג. כפרים שקיימים עוד מלפני קום המדינה (כמו זה שבו נהרסו לאחרונה שני בתים) לא הוכרו על-ידי המדינה ולא הוכנו להם תכניות מיתאר שיאפשרו בניה חוקית. אף הכפרים שהוקמו במקומות שאליהם הועברה אוכלוסיה ערבית בהוראת השלטון לא הוכרו ולא הותר לתושבים לבנות בהם באופן חוקי. כתוצאה מכך, האוכלוסיה הערבית הבדואית בנגב היא העניה במדינה. אוכלוסיה זו, הסובלת ממחסור משווע בשירותים בסיסיים כגון מים, חשמל, שירותי בריאות, חינוך ורווחה, חיה בתנאים הנופלים, בכל תחומי החיים, מהמקובל במדינת ישראל ובכל מדינה המתיימרת להשתייך ל"עולם המערבי".

אם אין די בעוול שנגרם לאוכלוסיה זו, שכל ממשלות ישראל עד היום טרם מצאו את המצפון והמשאבים כדי להתחיל לפעול לתיקונו, הרי שכעת שבים למרר את חיי האוכלוסיה באמצעות הריסת בתים, המותירה משפחות שלמות, על קשישיהן וטפן, ללא קורת גג.

איזו תועלת צפויה לנבוע מהריסת בתים בנסיבות אלה? הרי למשפחות שבתיהן נהרסו אין אפשרות לבנות בית באופן חוקי, בשל, כאמור, העדר תכניות מיתאר. האם צפוי כי כתוצאה מהריסת הבית תתאדה המשפחה, או תתגורר תחת כיפת השמים? ברור וידוע הוא שלמשפחה אין מנוס מלהקים תחת הבית שנהרס בית אחר, אף הוא לא חוקי באותה מידה. התהרוס המדינה גם אותו? ומה תשיג כתוצאה מכך?

אנו מסכימים שאין לזלזל בחשיבותו של שלטון החוק. נהפוך הוא, רוממות החוק בגרוננו. אך לפני שמדינה באה חשבון עם אזרחיה על הפרת החוק, עליה לבוא חשבון עם עצמה, אם היא מקיימת את אותו חוק. חוק התכנון והבניה הוא בראש ובראשונה לא חוק עונשי, אלא חוק שבא להסדיר ולהתיר בניה חוקית במסגרת תכניות מיתאר. הסקנציות הכלולות בחוק בגין בניה בלתי-חוקי נועדו למנוע בניה מחוץ למסגרת החוקית של תכנית מיתאר, על יסוד ההנחה, כי תכנית מיתאר המאפשרת בניה חוקית אכן קיימת. החוק לא נועד להותיר אנשים ללא קורת גג. האם ניתן לטעון ברצינות, כי אוכלוסיה של למעלה מ- 50,000 אזרחים היא עבריינית מבחירה? ברור לחלוטין כי "עבריינותה" של אוכלוסיה זו היא תוצאה ישירה של מחדל תכנוני מתמשך של השלטון לענות על צרכיה הבסיסיים של האוכלוסיה הערבית בנגב.

הדרך לטפל בעבריינות זו היא לא לנקוט סנקציות כנגד קורבנותיו של אותו מחדל, אלא לתקן את המחדל ולאפשר לאוכלוסיה לעשות, באופן חוקי, מה שכל אדם מבקש לעשות: לבנות בית למשפחתו.

לאוכלוסיית הכפרים הלא-מוכרים בנגב אין כיום כל חלופת דיור חוקית וסבירה, ואין אף גורם מקרב רשויות השלטון שיוכל לטעון באחריות כי חלופת דיור כזו קיימת. יש איפוא לחדול לאלתר מהריסת בתים של האוכלוסיה הערבית בכפרים הלא-מוכרים בנגב, ולהימנע מחידוש פעילות זו עד אשר תהיה תכנית מעשית, הוגנת ובת-ביצוע מיידי לדיור של אותה אוכלוסיה.

נבקש לקבל התייחסותך המיידית.

בכבוד רב,
דנה אלכסנדר, עו"ד

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:

קטגוריות: הכפרים הבלתי מוכרים,זכויות המיעוט הערבי

סגור לתגובות.