תזכיר חוק חדש של המשרד לביטחון פנים מבקש להפוך את ההסדרים הבעייתים, הנוגעים ל"הסעה, הלנה והעסקה" של פלסטינים השוהים בישראל ללא היתר, להסדר של קבע. הערות האגודה לתזכיר החוק מתמקדות באיסור ההסעה, שהוא אחד האיסורים הדראקוניים והפוגעניים ביותר, הכלולים בהסדר. ראשית, הוא מעודד גזענות ופרופיילינג; ושנית, הוא הופך אנשים שומרי חוק לעבריינים על לא עוול בכפם.
20 בינואר 2010
לכבוד
מר יואל הדר
יועמ"ש המשרד לביטחון פנים
שלום רב,
הנדון: תזכיר חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (תיקון מס' _), התש"ע-2009
להלן עיקר הערות האגודה לזכויות האזרח לתזכיר החוק שבנדון. יוער, כי לאור הזמן הקצר שעמד לרשותנו לבחון את פרטי ההצעה, אשר כפי שהבנו עשויה לעלות לדיון בוועדת השרים כבר ביום ראשון הקרוב, בחרנו להתמקד כאן במספר סוגיות מרכזיות, אשר מטרידות אותנו.
כזכור, במהלך השנים הבענו את התנגדותנו העקרונית להסדר, הקבוע בסעיף 12א לחוק. מדובר בהסדר בעייתי ביותר, הקובע שורה של איסורים וסמכויות דראקוניים, החלים רק כאשר התושב הזר, עליו מדובר, הוא פלסטיני.
לאור הבעייתיות העמוקה, הטמונה בהסדר זה ? אף בגירסה המרוככת, המוצעת בתזכיר ? אנו מתנגדים להפיכתו להסדר קבוע בחקיקה הישראלית.
חומרה מיוחדת נודעת לאיסור הכללי על "הסעת שב"חים", החל על כל מי שמסיע ? ולו בהסעה מזדמנת ? פלסטיני, המצוי בישראל ללא אישור. איסור זה, גם לאחר התיקונים החשובים, שהוכנסו לחזקה שבסעיף 12א(ד), כמו גם התיקונים הנוספים לחזקה, המוצעים בתזכיר, פוגע כשלעצמו, באופן קשה ביותר, בזכויות יסוד חוקתיות של הפרט.
במדינה דמוקרטית זהו תפקידן של רשויות אכיפת החוק לאכוף הסדרי כניסה למדינה, ולהתמודד עם תופעות של שהייה שלא כדין. מדינה שמכבדת זכויות אדם אינה מצפה מאזרחיה לפעול כמעין "שוטרים", להתעניין במוצאם של אנשים, איתם הם באים בקשר ? בוודאי קשר מזדמן ? או להתייחס באופן שונה לאנשים, על פי השתייכותם הלאומית. בעוד לגיטימי לדרוש מאדם, הבא להעסיק אדם אחר, לבדוק את זכאותו לעבוד בארץ, זו דרישה פוגענית ובלתי סבירה בעליל לבקש מנהג, המעלה טרמפיסט לרכבו, לתהות לגבי לאומו של הנוסע וחוקיות שהייתו בישראל. דרישה זו מעודדת תפיסות, התנהגויות וערכים, הזרים למדינה דמוקרטית חופשית: חוסר פתיחות; חשדנות הדדית; גזענות; "פרופיילינג" על בסיס חזות חיצונית ומוצא אתני; ועוד ועוד.
מטרת המשפט הפלילי, בין השאר, היא לעצב את הנורמות והערכים על פיהם אנו מצפים מאנשים לפעול. בהקשר זה יש לקחת בחשבון לא רק את ההתנהגות הקונקרטית, הנאסרת בחוק, אלא אף את האופן שבו האיסור עלול להשפיע על התנהלותם של בני אדם בפועל. במובן זה, לאיסור על הסעת שב"חים יש "אפקט מצנן גזעני", הדומה מבחינה רעיונית ל"אפקט המצנן" בתחום של חופש הביטוי. כפי שיש לנהוג משנה זהירות על מנת להבטיח, כי איסורים על ביטוי לא יביאו לצנזורה עצמית מופרזת, כך גם יש להתחשב באופן, שבו האיסור דנא עלול להביא אנשים ? מתוך רצון כן להימנע מכל סיכון של הסתבכות בפלילים ? לפעול באופן מפלה וגזעני. כיצד אנו רוצים כי נהג מונית, החושש לפרנסתו, יפעל כאשר הוא שוקל אם להעלות נוסע ערבי לרכבו? האם אנו רוצים שהוא "יעצום את עיניו" לשאלת מוצאו ולאומו של הנוסע ? דרישה בסיסית בכל מדינה דמוקרטית (המעוגנת אף בחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ומקומות ציבוריים, התשס"א-2000) – או שמא אנו רוצים לעודד אותו לערוך בדיקות מפלות ופוגעניות, או גרוע מכך לחפש נוסע אחר, לגביו לא מתעוררת כל דילמה מביכה?
מצוקתם של נהגי המוניות, אשר אף לאחר צמצום החזקה ממשיכים לחוש את איומו של האיסור הגורף הזה, קיבלה ביטוי מובהק בדיון שנערך ביום 11.3.08 בהארכת הוראת השעה, בוועדת הפנים של הכנסת. מדבריו של מר יהודה בר אור, נציג איגוד נהגי המוניות הארצי, שדיבר בדיון, ניתן לראות כיצד דורש האיסור מנהגי המוניות לנהוג כ"שוטרים" באופן פסול:
"…לצערי, אני, השנה הזו, נודד בכל תחנות המשטרה בארץ, בכל גוש דן, ממשטרת תל אביב למשטרת מסובים, לפתח תקווה, בת ים, חולון ויפו. כל יום אני נקרא על ידי נהג מונית כדי להסביר לשוטרים שלא הפיצו אצלם את המפה, ועוצרים נהגי מוניות שלוקחים מיפו לבת ים, מיפו לחולון, הם עוצרים כנגד ההחלטה שהיתה בוועדת הפנים.
[…]
יותר מזה – אתמול נסע נהג מונית מפתח תקווה לאור יהודה. לקחו לו את המונית, יש לו פה את הצו. השוטר אמר לו -אני לא מכיר את החוק הזה בכלל. אתם, פשוט מאד, לא העברתם שום דבר ממה שאנחנו פה סיכמנו. פה אתם הפכתם אותנו להיות כלי שרת בתוככם. אתם לא גיבורים גדולים, משטרת ישראל – אני בן של שוטר ואני הייתי 3 שנים במוסך המשטרה. אתם לא גיבורים כאלה גדולים, אבל אתם גיבורים על נהגי המוניות. נהג מונית צריך לבדוק תעודת זהות או לריב עם המחבל? נהג מונית הוא נהג שבא לעבודה, ואל תעשו אותנו שוטרים כי אנחנו לא רוצים להיות שוטרים. מה אתם רוצים מאתנו?"
החשיבה המפלה והגזענית, אותה חוק זה מעודד בפועל, קיבלה אף היא ביטוי חריף וקשה בדיון זה, בחילופי דברים בין מר בר אור לבין אחד מנציגי המשטרה. מר בר אור סיפר על נהג אחד, אשר לקח נוסע מפתח תקווה לאור יהודה, נתקל במחסום בדרך ורכבו הושבת: "הנוסע נראה לו אדם רגיל. נכון שהוא היה ערבי, אבל הוא נראה לו אדם רגיל… אתם הפכתם אותנו פה לשוטרים, אז אנחנו צריכים לתפקד בין – -נוסע או לא נוסע. הוא רצה לנסוע לאור יהודה, מפתח תקווה מרכז. נסע אתו לאור יהודה. בדרך לאור יהודה היה מחסום, לקחו לו את המונית…" על כך השיב נציג המשטרה: "במקצוע הזה ? מי שעוסק במקצוע הזה של נהיגה במונית, אנחנו גם לא מדברים על נהג אוטובוס שמסיע עשרות נוסעים או נהג של רכבי הסעה גדולים. מדובר פה על נהג מונית שמסיע אדם אחד או שניים. גם ממה שמשתמע מדברי נציגי איגוד בעלי המוניות, הנהג ידע שמדובר בערבי. זאת אומרת, שתחילתו של גילוי היה פה" (ההדגשות אינן במקור).
הנהג ידע שמדובר בערבי. תחילה של גילוי היה פה. נראה, כי על המחיר החברתי הקשה, שאיסור גורף זה גובה בפועל, אין צורך עוד להרבות מלים.
בדיונים קודמים סביב האיסור עלה, כי מה שבאמת מטריד את רשויות הביטחון הוא "תעשיית" ההסעות המאורגנות, העוסקת באופן שיטתי ב"הברחת" פלסטינים, שאין להם אישור, לתוך ישראל ? ולא אותן הסעות מזדמנות. תעשייה זו, על פי הטענה, היא היוצרת את הסכנה הביטחונית, המצדיקה נקיטה באמצעי הדראקוני של קביעת איסור ההסעה. מבלי לגרוע מעמדתנו העקרונית ביחס להסדר נראה, כי על מנת לעמוד בדרישת המידתיות, ולמנוע את הפגיעה הקשה והחמורה בזכויות אדם הנגרמת מהאיסור הגורף על הסעה, הקבוע היום בחוק – יש לכל הפחות להגביל אותו מפורשות למקרים, בהם אכן מדובר בתעשייה כאמור. לכן, לצד יצירת עבירות חדשות, המגדירות באופן מדויק יותר את הנסיבות המצביעות לכאורה על "שיטתיות", יש לבטל את האיסור הכללי והגורף.
בנוסף על כל האמור לעיל אנו סבורים, כי יש לבטל את סמכות המשטרה להשבית רכבו של אדם בהתקיים "חשד סביר" לביצוע עבירת הסעה. אין כל הצדקה לאפשר ענישה מינהלית מסוג זה ? אשר במקרים רבים עלולה אף להביא לשלילת פרנסתו של אדם – עוד טרם הוכחה אשמתו מעל לכל ספק סביר בבית המשפט. סמכות זו מהווה למעשה דרך נוספת "לעקוף" את הדרישה, כי התביעה תוכיח כי הנאשם בעבירה זו אכן ידע כי מדובר בתושב השטחים, ומאפשרת בפועל הטלת עונש מיידי כל אימת שמסתבר לשוטר, כי נוסע הוא אכן שוהה בלתי חוקי. יש בכך כדי לחזק עד מאד את ה"אפקט המצנן הגזעני" הטמון בחוק. אין בהצעות שבתזכיר ל"ריכוך" סמכות זו כדי להסיר חשש זה כנדרש, וכאמור אין כל הצדקה להענקת סמכויות נוספות לשוטר בהקשר זה, מעבר לסמכויות הקיימות ממילא במשפט הפלילי.
בכבוד רב,
לילה מרגלית, עו"ד
