חגי אלעד
אתמול בשלוש לפנות בוקר, לאחר 36 שעות של מעצר שווא במגרש הרוסים בירושלים, שוחררתי מהמעצר ללא תנאים כלשהם וללא הגשת כתב אישום. הייתי אחד מ-17 מפגינים שנעצרו על ידי המשטרה ביום שישי אחר הצהריים בשייח ג'ראח. לפנות בוקר, ולאחר שעות מעצר ארוכות, קיבל בית המשפט את עמדתנו – אכן לא היה כל צורך לקבל רישיון על מנת לערוך את משמרת המחאה שקיימנו, ולא הייתה כל עילה לפיזור משמרת המחאה או לביצוע המעצרים. ולמרות זאת – 17 אזרחים שומרי חוק ישבו במעצר שרירותי 36 שעות, מיום שישי אחר הצהריים ועד יום ראשון לפנות בוקר.
המשטרה, בהתנהלותה מפרת החוק ורומסת חופש הביטוי, עשתה דין לעצמה ופגעה בדמוקרטיה. המעצרים מידי שבוע בשייח ג'ראח הם שרירותיים ובלתי חוקיים – עד היום כבר נעצרו בהפגנות אלו למעלה מ-70 מפגינים.
הפעם, זכו המעצרים לתשומת לב רבה יותר מבעבר, כנראה פשוט כי אחד העצורים הייתי אני – מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח בישראל. גם מחו"ל הגיבו בתדהמה למעצר; כך למשל עמיתינו באגודה האמריקנית לזכויות האזרח יצאו בהודעה יוצאת דופן כמה שעות לאחר המעצר: "אנו מודאגים מאוד ממעצרו של אחד ממובילי זכויות האזרח בישראל, על שהביע את דעותיו… חופש הביטוי הוא אחד מיסודותיה של חברה דמוקרטית… ברצוננו להביע תמיכה איתנה בקידום חופש אזרחי וזכויות אדם בישראל".
העניין כאן אינו העובדה שאני הייתי בין העצורים. העניין הוא חופש הביטוי והחירות להפגין, והעובדה שהמשטרה, מסיבותיה, החליטה לנסות ולרסק מחאה חוקית של אזרחים שומרי חוק באמצעים כוחניים, בהם פיזור משמרות מחאה חוקיות, הטרדת פעילים מרכזיים, מעצרי שווא ואלימות.
מדיניותה הפסולה של המשטרה נדונה לכישלון
כידוע לציבורים רחבים המבקשים להפגין בישראל – מימין ומשמאל, יהודים וערבים, חילונים ודתיים – משטרת ישראל מערימה קשיים רבים על אלו הרוצים לממש את חופש הביטוי והמחאה שלהם. מבין אלו, אין ספק כי הציבור הערבי הוא זה הסובל ביותר מכובד זרועה של המשטרה, מאלימות שוטרים ומפגיעה בזכותו לחופש ביטוי. בד בבד, מדובר בבעיה חוצת קבוצות באוכלוסיה, אשר צריכה להטריד את כולנו. מה שהיה חוקי וראוי הוא שמשטרת ישראל תנהג באופן שוויוני בכל, ותקפיד לשמור על חופש הביטוי של כל האזרחים ולא לרומסו.
ביום שישי האחרון בשייח ג'ראח יחסה העוין של המשטרה לא הסתיים עם ביצוע מעצרי השווא. בהמשך, במגרש הרוסים, אחד השוטרים נשא עימו שלט בכותרת "די לגזענות" שנלקח ממשמרת המחאה – כנראה בבחינת "ראיות" (למה בדיוק?) שהשוטרים תפסו – ואז שאל את מפקדו איפה לשים "את הזבל". סוהרים בבית המעצר, לאחר ששמעו כי המחאה בשייח ג'ראח היא נגד סילוק משפחות פלסטיניות מבתיהן, הסבירו שהם מצטערים רק כי לא סולקו עוד יותר משפחות פלסטיניות – ובנוסף להן משפחות של יהודים "כמוני".
מדיניות פסולה זו של המשטרה נדונה לכישלון, שכן שימוש פסול בכוחו של השלטון לעולם לא יצליח לדכא מחאה אזרחית המבוססת על עקרונות של מוסר, זכויות אדם ומאבק לא אלים. הכרחי שתימשך המחאה האזרחית שומרת החוק והנחושה בשייח ג'ראח – ובכל מקום בו מבקשים בני אדם להביע את מחאתם, דעותיהם וערכיהם במרחב הציבורי שלנו.
אני מלא הערכה לפעילים האמיצים שהם גיבורי המאבק המשותף של כולנו: לעורכי הדין המסורים שעשו לכל אורך סוף השבוע להגנה על העצורים ועל חופש הביטוי; לעמיתים הרבים מהארץ ומחו"ל על תמיכתם; למפגינים הנחושים בשייח ג'ראח; לכל משפחת האגודה לזכויות האזרח בישראל, שאני כה גאה להיות חלק ממנה; ללמעלה ממאה תומכים שהפגינו בלילה משך שבע שעות ליד בית המשפט השלום בירושלים ועודדו אותנו מכל הלב עד לשחרורנו לפנות בוקר; ול-16 החברים עימם הייתי עצור מאז יום שישי בצהריים ושמהם למדתי המון על שותפות למאבקים ועל אקטיביזם אזרחי לשינוי חברתי ולהגנה על זכויות האדם.
המאבק בשייח ג'ראח נמשך, כמו גם המאבק על חופש הביטוי של כולנו.
המאמר פורסם באתר nrg ב-18.1.10
