האגודה הגישה למשרד לביטחון פנים את התנגדותה להצעת חוק מאבק בתופעת השכרות. לפי דברי ההסבר, מטרת הצעת החוק לטפל בבעיית השכרות, בעיקר בקרב נוער, ובהשלכות השליליות של השכרות – הפרעה לסדר הציבורי ולשלום הציבור. בין האיסורים המוצעים: להטיל איסור על שתייה או החזקה של משקאות משכרים במקומות ציבוריים או ברכב החונה במקום ציבורי בשעות הלילה, להסמיך את המשטרה להחרים או להשמיד משקה משכר אם נתפס אצל אדם במקום ציבורי – גם אם הוא סגור – אם יש יסוד סביר לחשש להפרת שלום הציבור, ולאסור מכירת אלכוהול בשעות הלילה, למעט לצריכה במקום המכירה במקומות המנויים בתוספת (פאבים, מועדונים, מסעדות וכו').
טענו כי מדובר בסמכויות נרחבות, הטומנות בחובן פוטנציאל לפגיעה בזכויות אדם, וכי כבר כיום קיימות סמכויות נרחבות להתמודדות עם הפרות סדר הציבורי. כמו כן, הסמכויות המוצעות מזמינות אכיפה סלקטיבית ופרופיילינג ע"י המשטרה, וספק רב אם יש בהם כדי להתמודד כהלכה עם תופעת שתיית היתר.
7 בדצמבר 2009
לכבוד
מר יואל הדר
היועץ המשפטי
המשרד לביטחון פנים
ירושלים
שלום רב,
הנדון: תזכיר חוק המאבק בתופעת השכרות, התש"ע-2009
תזכיר חוק המאבק בתופעת השכרות הגיע אלינו לראשונה רק בימים האחרונים, לפיכך אין באפשרותנו לשלוח הערות מפורטות ולהלן בשלב זה עמדתנו בתמצית.
הצעת החוק מבקשת להעניק למשטרה סמכויות מרחיקות לכת, אשר על פי הטענה נועדו להתמודד עם התגברות השימוש באלכוהול על ידי בני נוער, ועם הפגיעה בשלום הציבור העלולה להיגרם משתיית יתר. סמכויות אלה משנות את מערכת היחסים בין הפרט לשלטון וטומנות בחובן פוטנציאל קשה לפגיעה בזכויות אדם. הן אף מזמינות אכיפה סלקטיבית ו"פרופיילינג" על ידי המשטרה. בד בבד, ספק רב בעינינו אם יש בסמכויות המוצעות כדי להתמודד באופן ממשי עם תופעת שתיית היתר, ועל כן אנו מתנגדים להצעה.
הגבלת שתייה והחזקה של משקה משכר במקום ציבורי
לפי דברי ההסבר לתזכיר החוק, מטרת האיסור המוצע על שתייה או החזקה של משקאות משכרים במקומות ציבוריים בשעות הלילה הינה שמירה על שלום הציבור והסדר הציבורי. עם זאת, הדין הפלילי הקיים כבר מטיל איסורים רבים וממצים בנוגע להפרת הסדר הציבורי: האיסור על הפרת סדר תוך שיכרות (סעיף 193 לחוק העונשין, התשל"ז-1977); האיסור על הקמת שאון או מהומה במקום ציבורי (סעיף 194 לחוק העונשין); האיסור על גרימת מטרד לציבור (סעיף 215 לחוק העונשין); האיסור על התנהגות פסולה במקום ציבורי, לרבות האיסור על שוטטות (סעיף 216 לחוק העונשין); והאיסור על נהיגה בשכרות (סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש]).
על כן, מבחינת הטיפול בהשלכות השליליות של תופעת השכרות, ככל שאלו נוגעות להפרת הסדר הציבורי, הרי שהדין הקיים מספק למשטרה די עילות לטיפול בהפרות סדר, והצעת החוק מהווה הרחבה מוגזמת של האיסורים הקיימים. אם אדם מפר את הסדר, ניתן וראוי לנקוט נגדו את הצעדים המתאימים בשל כך; אם הוא אינו מפר את הסדר, אין כל סיבה מוצדקת לאפשר למשטרה להתערב בענייניו, אך משום שהוא שותה משקה חריף בחוץ, או משום שהוא נושא עמו בקבוק פתוח (או, כמוצע בתזכיר, בקבוק סגור שהיה פתוח קודם לכן (!)).
בהקשר זה אף לא ברור במה שונה השתייה במקום ציבורי מהשתייה בפאבים או במקומות בילוי אחרים. מדוע אדם ששתה במקום ציבורי עלול לפגוע בסדר הציבורי יותר מאשר אדם, ששתה בפאב או במסעדה ותחת השפעת אלכוהול יצא לרחוב? עולה לכאורה מן ההצעה משום הנחה פוגענית ופסולה, כי מי שאינם יכולים להרשות לעצמם לבלות בפאבים ובמסעדות, עלולים יותר מאנשים אחרים להפר את הסדר.
ככל שהצעת החוק מבקשת לתרום לטיפול במקור הבעיה הכללית של שתיית יתר על ידי בני נוער, הרי שכל שאיסור על שתיית משקאות משכרים במקומות ציבוריים עשוי להשיג הינו הרחקת התופעה מעין הציבור ודחיקת השותים למצוא מקום חלופי לשתות בו. ברי, כי אין בכך בכדי לטפל בתופעת השכרות כשלעצמה, שלא לומר שהניסיון לטפל בתופעה זו באמצעים פליליים הינו חסר תועלת, כאשר ברור שמדובר בתופעה חברתית, המצריכה טיפול באמצעים חברתיים, כגון מתן אפשרויות טיפול או התערבות של גורמי מקצוע חינוכיים או טיפוליים. על כן, ככל שזוהי מטרת האיסור המוצע, הרי שנעדר כל קשר רציונאלי בין האמצעי למטרה.
בהקשר זה אף לא ברורה תכלית ההצעה להחיל את ההסדר גם על שתייה ברכב המצוי במקום ציבורי. ברי, כי אם יש לשוטר יסוד סביר לחשש כי אדם שנוהג ברכב ? או שעומד לנהוג ברכב ? שותה משקאות חריפים, הוא יכול להתערב בכך, והחוק הקיים כבר מעניק לו את מלוא הסמכויות הדרושות. אבל אם הנסיבות אינן כאלה, וקבוצה של אנשים שותים למשל ברכב החונה בחוף הים, מדוע לאפשר למשטרה להתערב בכך? החלת ההסדר על שתייה ברכב מעניקה למשטרה את הסמכות הפוגענית לפלוש לפרטיותם של יושבים ברכב, באופן שרירותי ואף בהעדר קיומו של חשש כלשהו לפגיעה בסדר הציבורי.
מתן סמכויות גורפות ? פתיחת פתח לאכיפה משטרתית שרירותית
על פי סעיף 3(ג) המוצע, "החזיק אדם כלי סגור המכיל משקה משכר בתנאים כאמור בסעיף קטן (א) ויש יסוד סביר לחשש כי שתיית אותו משקה תביא להפרת שלום הציבור, רשאי שוטר להחרים או להשמיד את המשקה המשכר ואת הכלי לאחסונו."
סמכות זו פוגענית באופן מיוחד. למעשה, הסעיף מקנה סמכות בלתי סבירה בעליל לשוטר להחרים ולהשמיד רכושו הפרטי של אזרח, אשר לכל הדעות פעל באופן חוקי לחלוטין, אך משום שיש לו "יסוד סביר לחשש כי שתיית אותו משקה תביא להפרת שלום הציבור." על סמך מה יקבע השוטר אם מתקיים "יסוד סביר" לחשש כזה? מהם הנתונים, האמורים להנחות אותו בקבלת החלטתו? סעיף זה מזמין אכיפה שרירותית וסלקטיבית ופותח פתח עצום ל"פרופיילינג" מהסוג הגרוע ביותר. יש מקום לחשש ממשי, כי סעיף זה יופעל באופן מפלה נגד קבוצות כגון חסרי בית, קטינים, מיעוטים ואחרים, אשר נתפסים בעיני השוטר כ"בעייתיים" מסיבה זו או אחרת.
הגבלת מכירה או אספקה של משקאות משכרים בשעות הלילה
באשר להצעה לאסור על מכירה או הספקה של משקאות משכרים בשעות הלילה, למעט לצורך צריכה במקום ההגשה או המכירה, הרי שאף כאן ספק אם קיים קשר רציונאלי בין תכלית ההצעה – מניעת הפרות סדר כתוצאה משכרות והתמודדות עם תופעת שתיית היתר על ידי קטינים – לבין האמצעים שנבחרו. ברי, כי מחד גיסא אין באיסור מכירת משקאות משכרים בשעות הלילה בכדי למנוע קנייתם בשעות מוקדמות יותר של היום וצריכתם מאוחר יותר, ומאידך גיסא יש בכך לפגוע בקונים המעוניינים לקנות משקאות לצריכה בביתם. ומכל מקום, הרי שאיסור זה רלוונטי רק לגבי בגירים, שכן לגבי קטינים כבר קיים האיסור הגורף על מכירת משקאות משכרים בכל שעות היממה (סעיף 193א לחוק העונשין).
בנוסף, ההצעה מאפשרת למשטרה, בכפוף לתנאים שונים (כגון אזהרה מוקדמת בשנתיים שקדמו לכך) להורות על סגירה זמנית של מקומות, לגביהם קיים "חשד סביר" כי הם מפרים את האיסור על מכירת אלכוהול בלילה. סמכות זו היא סמכות ענישתית במהותה, ועל כן מן הראוי להתנות אותה בקביעה פוזיטיבית (שתתקבל על ידי בית המשפט, ולא על ידי שוטר) כי הופר האיסור, ולא להסתפק בחשד סביר כאמור. הצטברות של חשדות בלתי מוכחים אינו יכול להוות תחליף להליך הוגן בבית המשפט.
הטלת הנטל על אדם להוכיח כי בדק תעודות מזהה
על פי סעיף 6(2) המוצע, מי שעבר עבירה של מכירת משקה חריף לקטין, "חזקה כי היה מודע לכך שרוכש המשקה המשכר או מי שהוגש לו או סופק לו משקה כאמור הינו קטין, אלא אם כן הוכיח שהוצגה לו על ידי רוכש המשקה המשכר או מי שהוגש לו או סופק לו משקה כאמור, תעודה מזהה לפיה הוא בגיר".
לא ברור לנו, כיצד מוכר אמור להוכיח, כי בדק את תעודת הזיהוי של הקטין לפני המכירה. על כן, נראה כי החזקה מטילה על המוכר נטל ראייתי, שאין הוא יכול לעמוד בו. על פי הכללים הרגילים של המשפט הפלילי ? אשר נועדו להבטיח כי אדם לא יורשע אלא אם הוכחה אשמתו מעל לכל ספק סביר ? "עצימת עיניים" מהווה מחשבה פלילית, אך על התביעה להוכיח את התקיימותה. אין מקום לסטות מכלל זה בהקשר דנא.
סיכום
לסיכום, אין ספק שקל יותר לנסות להתמודד עם בעיות חברתיות על ידי הענקת סמכויות מופרזות למשטרה, ועל ידי יצירת איסורים בלתי סבירים, שספק אם הציבור יכול לעמוד בהם. ככל שהחברה הישראלית אכן סבורה, כי קיימת בעיה של שתיית יתר בקרב בני נוער הדורשת טיפול, עליה להשקיע את המשאבים הדרושים לשיפור החינוך והשירותים החברתיים הניתנים לקטינים, ולא לעסוק בחקיקת חוקים, שאין בינם לבין מניעת שכרות ולא כלום. הניסיון "לצאת ידי חובה" על ידי יצירת סעיפי חוק פוגעניים, שיש להניח שיוכרו בעיקר באי יישומם, אינו ראוי.
בברכה,
לילה מרגלית, עו"ד
מיכל פומרנץ
המחלקה המשפטית
