מיכאל בירנהק
לכל איש יש שם, אבל המדינה לא רוצה להכיר אותנו לפי השם שלנו, אלא לפי טביעות האצבע שלנו, המרחק בין העיניים, האף ומבנה הגולגולת. חוק המאגר הביומטרי שאמור לעלות היום להצבעה בכנסת מבקש לתייג אותנו ולאחסן אותנו במאגר מידע אחד גדול, לפי הנתונים הביומטריים שלנו.
נראה שכולם כבר הסבירו את כל הבעיות שיש בהצעה הזו. גם יוזם ההצעה, ח"כ מאיר שטרית, לשעבר שר הפנים, שמע את הביקורת, אבל הדף אותה בקלות. ההצעה קודמה במרץ בממשלה הקודמת. נושא בעל השלכות חוקתיות כזה אמור היה להתברר בוועדת החוקה של הכנסת, אבל שטרית הצליח להרכיב ועדה מיוחדת שהוא עמד בראשה.
מדענים מהשורה הראשונה, כולל חתן וכלת פרס נובל, הסבירו את הסכנות שבמאגר? זה לא מעניין את שטרית. מערכת הביטחון הצהירה שלא ביקשה את המאגר ואין לה עניין מיוחד בו? לא מעניין. שר בממשלה חושב שהמאגר עלול לגרום לאסון? הח"כ מהאופוזיציה מעביר את החוק. אבל שטרית לא לבד, משרד הפנים איתו וגם הממשלה. איפה ראש הממשלה ושרי הליכוד? חלקם גדלו על תורת ז'בוטינסקי ויודעים מהי חירות הפרט לא פחות מאנשי השמאל. אבל הפעם לא שמענו אותם.
אבנר פינצ'וק, יונתן קלינגר, השופט בדימוס בועז אוקון, האגודה לזכויות האזרח, המועצה להגנת הפרטיות, קבוצה בפייסבוק, וגם הקמפיין של no2bio ? כולם הסבירו מה הבעיות במאגר. אז הנה, ממש בקיצור, עם תוספות:
המאגר הופך סדרי יסוד דמוקרטיים על ראשם
המאגר מיותר – יוזמי החוק אומרים שיש 350,000 תעודות זהות מזויפות. מי ספר? הנתון מוגזם. כל תעודה שאבדה ובעליה ביקשו חדשה מסווגת בנתונים האלה בתור זיוף. יוזמי החוק אומרים שקל מדי לזייף תעודות. צודקים. הפתרון? במקום מאגר ביומטרי, אולי פשוט צריך להקשות את הזיוף. תרגיל קטן: השוו שטר של עשרים שקל לתעודת הזהות שלכם וראו את ההבדלים. יוזמי החוק אומרים שהמאגר ישפר את המאבק בפשע. אבל סריקת האצבעות המתוכננת איננה שקולה לטביעת אצבעות מלאה, ולא תיחשב לראייה קבילה.
המאגר מסוכן – תרגיל קטן: נניח שאנחנו עובדים במוסד, ושומעים שלמדינת אויב יש מאגר ביומטרי. אני לא מרגל דגול, אבל נדמה לי שנרצה עותק. מאגר מידע מדויק על כלל אזרחי ישראל הוא יעד למתקפה של גורמים עוינים. יוזמי החוק מבטיחים שהמאגר יהיה "מוגן היטב". אבל כבר מביך להזכיר את דו"ח מבקר המדינה האחרון על מרשם האוכלוסין. המדענים הסבירו שהשאלה איננה "האם" המאגר ידלוף, אלא מתי.
המאגר יקר – כל התהליך יעלה הון עתק. אנחנו נשלם, כמובן. מי יממן שמונה תעודות זהות חדשות למשפחה מרובת ילדים? מישהו בטוח גם ירוויח מכל הסיפור הזה. אין לי מושג מי, אני רק יודע מי לא: הציבור.
אבל, יותר מהכל, המאגר הופך סדרי יסוד דמוקרטיים על ראשם. הרעיון הפשוט כל כך של דמוקרטיה הוא שהעם הוא הריבון של עצמו: לא השליט הטוטליטרי, לא מעמד האצילים, לא קבוצת גזע. המדינה היא האמצעי לניהול משותף של חיינו. המדינה כמובן הכרחית. היא ממלאת מקום מרכזי בחיינו היומיומיים. היא מקצה משאבים, מקנה ביטחון, אוכפת את הסדר, מסדירה את השוק, ומספקת רשת ביטחון לשירותי יסוד כמו חינוך, בריאות, רווחה. נכון, המנגנון לא תמיד עובד טוב, יש מי שנפלטים ממנו החוצה, והזכויות שלהם לא נשמרות. את כל זה צריך לתקן. אבל המאגר הביומטרי הופך את הדברים על הראש. במקום שהמדינה תפעל בשבילנו, אנחנו הופכים להיות נתון במסד השלטוני. המדינה רוצה לאחוז בנו בלי להרפות. לתעד אותנו בצורה מושלמת. כולנו הופכים לחשודים תמידיים. החיים הדמוקרטיים שלנו מבוססים על כך שאנחנו קובעים את גורלנו בעצמנו, במידת האפשר בחיים המורכבים, בתנאי השוק האכזרי-לפעמים, ברשת חברתית סבוכה. הביומטריזציה שלנו הופכת אותנו למריונטות על חוט, נתונים לפיקוח הדוק.
ד"ר מיכאל בירנהק הוא מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א וחבר הנהלת האגודה לזכויות האזרח
המאמר פורסם באתר walla ב-16.11.09
