מבט מבפנים: חגית חובב על פרויקט שיקום שכונות

מבט מבפנים: קיצוצים תקציביים מתמידים – המקרה של פרויקט שיקום שכונות

חגית חובב, מנהלת האגף לשיקום שכונות במשרד השיכון ויו"ר הוועדה הבין-משרדית של פרויקט שיקום השכונות (2002-1982)[1]

תוכלי לתאר כיצד התנהלה מדיניות התקציב בפרויקט שיקום השכונות?

התקציבים לפרויקט תמיד היו מגיעים באיחור. האוצר מעביר את התקציב בסוף אוקטובר, ואז כבר אי אפשר להשתמש בכסף עד השנה הבאה.

כיצד התנהלו הקיצוצים בתקציב של פרויקט שיקום השכונות?

הקיצוץ בתקציב התנהל בשלבים: בתחילה היו מודיעים לי שבשנה הבאה התקציב יקטן באחוז מסוים בהשוואה לשנה הקודמת, בלי הסברים. אחר כך, ברגע האחרון, בעקבות הסכמים קואליציוניים תמיד חסר כסף, ואז משיתים על משרדי הממשלה קיצוץ רוחבי נוסף בשיעור של 5%-2%. ואז נשאלת השאלה: מה מקצצים? קשה לקצץ משרות, למשל, ויותר קל לקצץ תקציבי פעולה כמו שיקום שכונות, אז זה מה שמקצצים.

מהי הבעייתיות במדיניות הקיצוצים התקציביים בפרויקט מנקודת מבט מערכתית?

מדיניות הקיצוצים מלווה בחוסר שקיפות. אי אפשר לבחון נושאים לפי חתך ולערוך השוואות מפני שהתקציב בנוי לפי סעיפים של משרד האוצר. במדינות אחרות אפשר לערוך השוואות תקציביות, ובוחנים מדי שנה באיזה מידה התקציב תורם למאבק בעוני.

האם ההחלטה בנוגע לסעיף שאותו מקצצים נעשית לאחר בחינה כוללת של כל הרכיבים?

ממש לא. שום ראש ממשלה לא אוהב לריב עם כל שריו, לכן משיתים על כולם קיצוץ. לפעמים משחררים את משרד הרווחה, אבל לא תמיד. במשרד אפשר לדון באופן יותר מעמיק אילו סעיפים יקוצצו, אבל גם המנכ"ל לא אוהב לריב עם מנהלי האגפים שלו, לכן לבסוף משיתים על כל האגפים קיצוץ אחיד. השתדלתי לעשות קיצוץ דיפרנציאלי, אבל אין ספק שזה חשף אותי ללחצים רבים. למערכת קשה כל הזמן לריב אז היא מוצאת את הדרך הקלה ועושה קיצוץ אחיד ללא שיקול דעת.

תוכלי לתת דוגמה ליישום בלתי הולם של סעיפי תקציב?

הממשלה הכריזה ב-2008 על תוכנית חומש בקרב יוצאי אתיופיה, אך היא לא הפעילה חלק גדול ממנה. כך, לדוגמה, בכל שנה 200 זוגות צעירים יוצאי אתיופיה היו זכאים למשכנתא מוגדלת, עד 260 אלף ש"ח, ביישובים מסוימים וברחובות מסוימים (הם אינם רשאים לקנות באזורי הפריפריה, רק במרכז הארץ). מתוך 600 הזוגות הזכאים להיכלל בתוכנית מאז הכרזתה ועד לפני חודש-חודשיים רק שניים ניצלו את ההטבות. מסתבר שמשרד האוצר יצר מערכת שאי אפשר לנצל את תקציבה: היה צריך להשיג טפסים מיוחדים ממשרד השיכון, רבים מהבנקים לא ידעו שהם צריכים לתת תנאים מיוחדים ליוצאי אתיופיה, ועוד. ארגוני זכויות למען עולי אתיופיה פנו לבג"ץ וכעבור זמן רב, במחצית 2011, בג"ץ פסק כי אכן 100 מיליון ש"ח לא נוצלו והורה כי תוכנית החומש תוארך עד 2014 כדי שניתן יהיה לנצל את הכסף. אולם כיום, לאחר עליית מחירי הדירות, המשכנתא או המענק הם כבר היה חלק כל כך קטן מהסכום הנחוץ לרכישת דירה, שכבר אין תועלת בכך שמעמידים לרשותם 150 אלף ש"ח כשהדירה עולה מיליון ש"ח. אלה דוגמאות כיצד המערכת לא חייבת תמיד לקצץ תקציבים – היא יכולה גם לשים חסמים בדרך שגורמים לאי מימוש התקציבים.