שבעה ארגוני זכויות אדם בישראל שלחו אתמול (28.6.09) דוח לוועדת האו"ם לבדיקת החשדות להפרת דיני המלחמה במהלך מבצע "עופרת יצוקה", בראשות השופט ריצ'רד גולדסטון. הארגונים החתומים – האגודה לזכויות האזרח, גישה, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, המוקד להגנת הפרט, יש דין, עדאלה ורופאים לזכויות אדם – רואים חשיבות רבה בעבודת הוועדה בחתירתה לחקר האמת, בעיקר לנוכח סירובו של היועץ המשפטי לממשלה לפניותיהם להורות על פתיחה בחקירה פנימית ישראלית, עצמאית ובלתי תלויה של האירועים.
הדוח מפרט בפני הוועדה את הממצאים הנוגעים להפרות לכאורה של דיני המלחמה שביצעה ישראל במהלך המתקפה הישראלית על רצועת עזה, שזכתה לכינוי "עופרת יצוקה", ואשר אותן יש לחקור – בעיקר, הפן הענישתי כלפי האוכלוסייה האזרחית בעזה. בין השאר מוזכרות במסמך אסטרטגיית תקיפה כוללנית שאינה מבחינה בין אזרחים ללוחמים, פגיעה אסורה במבני ממשל אזרחיים לקידום יעדים פוליטיים, פגיעה בצוותי הצלה רפואיים, פגיעה בתשתיות, החזקה של עצורים בתנאים המנוגדים לחוק הבינלאומי והישראלי וענישה קולקטיבית. הארגונים מדגישים, שכארגוני זכויות אדם הפועלים בישראל, מתפקידם לדווח על סוגיות שבאחריות ישראל. עם זאת, הם דורשים לחקור גם חשדות להפרות של דיני המלחמה על ידי חמאס.
בפתח המסמך מציינים הארגונים כי קיומה של חקירה אמינה, יסודית וחסרת פניות הוא אמצעי חיוני להגנה על זכויות האדם ולהגנה מקסימאלית על האוכלוסייה האזרחית בעת מלחמה. בשל כך, פנו הארגונים לממשלת ישראל בבקשה שתשתף פעולה עם הוועדה. הארגונים עמדו על כך שלא ניתן לנתק את אירועי "עופרת יצוקה" מהסגר המוטל על רצועת עזה, ולכן ביקשו מהוועדה להידרש גם למדיניות סגירת המעברים לפני, במהלך ואחרי המבצע הצבאי.
המסמך במלואו:
עברית
אנגלית
ערבית
נספח – רשימת פרסומים רלבנטיים
עיקרי המסמך:
רקע: עוד בטרם המתקפה הצבאית הובילה מדיניות הסגר המתמשכת שכופה ישראל על רצועת עזה למשבר הומניטארי חמור. מאז שנת 1967 וכחלק ממדיניות ממוסדת הפכו המערכות האזרחיות הפלסטיניות בעזה תלויות במדינת ישראל בכללן התשתיות הרפואיות ומתקני ייצור החשמל.
אסטרטגית התקיפה: מהתבטאויות פומביות ומאופן ניהול המתקפה, עולה חשש כי ישראל אימצה אסטרטגית תקיפה בלתי-מידתית, שעיקר תכליתה היה פגיעה באזרחים והרס מכוון למטרות הרתעה וענישה, ולא מטרות צבאיות קונקרטיות. אם אלו הם פני הדברים, הרי שמתעורר חשד כבד באשר למידת חוקיותו של המבצע כולו.
הגנה על אזרחים: ביצוען של התקפות יזומות בלב אוכלוסייה אזרחית והנתונים על מספרם הרב של אזרחים מקרב ההרוגים והפצועים, מעוררים חשש כבד להפרות חמורות של המשפט הבינלאומי ההומניטארי על ידי ישראל. מספר רב של קטיעות ומומים תועדו בקרב פצועי המתקפה על עזה (בין 12-15% מסך הפציעות), חלקם מסוגי נשק שלא היה מוכר עד כה.
הפצצה של מבנים ומוסדות אזרחיים: ישראל פגעה באופן מכוון ושיטתי במוסדות אזרחיים וסטתה מהעיקרון האוסר פגיעה ביעדים אזרחיים במטרה להשיג הישגים פוליטיים. 68 מבני ממשל נהרסו. למעלה מ-4,000 בתי מגורים נהרסו כליל וכ-17,000 נהרסו חלקית, עשרות אלפים נותרו ללא קורת גג.
פגיעה בשירותי הבריאות וההצלה: מערכת הבריאות הגיעה לסף קריסה. כשבוע במהלך הלחימה נאלצו בתי החולים ברצועת עזה לתפקד ללא אספקת חשמל סדירה, 16 אנשי רפואה נהרגו ו-25 נפצעו בעת פינוי פצועים והרוגים.34 מתקני רפואה ו-29 אמבולנסים נפגעו, והצבא הישראלי נמנע מראש, ביודעין ובאופן מכוון, מהגשת סיוע ישיר לפצועים פלסטינים ואף מנע משירותי הצלה פלסטיניים לעשות זאת.
עצורים: עצורים פלסטינים שנתפסו ברצועה עזה הוחזקו בתנאים אכזריים, תוך הפעלת אלימות מצד חיילים וחוקרים כלפי העצורים. עצורים הוחזקו בתוך מחפורות בעומק 2-3 מטרים באדמה, חשופים לקור העז ולפגעי מזג אוויר, אזוקים ולעתים גם מכוסי עיניים. מקצת המחפורות מוקמו באזורים מובהקים של לחימה. בכל מחפורת הוחזקו בממוצע כ-70 איש. הצבא הפר את חובתו להודיע לבני משפחות העצורים על דבר מעצרם ומקום אחזקתם, ואף לא מסר מידע על מקום הימצאם לאף גורם חיצוני.
קריסת תשתיות החשמל, המים והביוב: למרות שבידי הצבא היה מידע מדויק על מיקומם של כל מתקני המים, החשמל והביוב ברצועה, פגעו בהם ההפצצות הישראליות והותירו את הרצועה ללא תשתיות הכרחיות. תחנת הכוח של עזה היתה מושבתת מפעילות במהלך 12 ימים מתוך 21 ימי המלחמה. בחלק מימי הלחימה סופקה לרצועת עזה 25% בלבד מכמות החשמל הנדרשת. בין השאר למעלה מ-800,000 אזרחים נותקו מאספקת מים זורמים, והמחסור בחשמל ובגז בישול הוביל לשיבוש חמור באספקת לחם לתושבים.
סגירת המעברים ושיקום רצועת עזה: שליטתה של ישראל במעברים אל רצועת עזה וממנה לפני ובמהלך המבצע נמשכת, והסגר מגביל באופן כמעט מוחלט את חופש התנועה של אנשים ומעברן של סחורות. כל עוד ישראל אוסרת על הכנסתם לרצועה של מלט, בטון וחומרים נוספים הדרושים לשיקום, לא ניתן לעשות שימוש במיליארדי הדולרים שגויסו על ידי הקהילה הבינלאומית לצורך שיקומה של רצועת עזה ובנייתה מחדש.
