גירוש מותחי הביקורת

טלי ניר

משה פייגלין, האיש שנדחק בפעלול משפטי מהמקום ה-20 בליכוד, הצהיר לאחרונה כי הוא מעוניין לקדם פרישה של ישראל מהאו"ם. במה שנוגע למדיניות החוץ, מדינת ישראל מתקדמת במהירות לעבר החזון הפייגליני.

בשבוע שעבר גירשה ישראל מתחומה את הפרופסור היהודי-אמריקאי למשפטים ריצ'ארד פאלק, שמונה השנה על ידי האו"ם לבחון את מצב זכויות האדם בשטחים הכבושים. משימתו הראשונה בארץ הסתיימה מהר מאד: לאחר שעוכב 30 שעות בשדה התעופה, הוא הועלה על מטוס חזרה לארצות הברית.

בשנים האחרונות הפך אצלנו הגירוש לדבר שבשיגרה. מבקרים ממוצא ערבי, פעילי שלום וזכויות אדם, וכותבים שהשמיעו ביקורת על ישראל, מגורשים על בסיס קבוע. כעת מצטרף לרשימה גם נציג רישמי של האו"ם.

פעולות אלו אינן משרתות את האינטרס הישראלי. יחסינו עם האו"ם אכן מתוחים, בין היתר על רקע החלטות שונות של האו"ם שקראו לישראל לשנות את מדיניותה בשטחים, אבל הפתרון לא יבוא משבירת הכלים. וכל זאת דווקא בתקופה שישראל מנסה לשכנע את האו"ם להטיל על איראן סנקציות שימנעו את התעצמותה הגרעינית.

חקירות של המצב בשטחים היו ויהיו. כששלושה מיליון פלסטינים חיים תחת כיבוש, אין דרך להמנע מכך. דוחות שונים, גם של גורמים ישראליים רשמיים, מצביעים על הפרות בוטות של זכויות הפלסטינים בכל תחומי החיים. לכן, ברור העניין של גופים בינלאומיים, ובפרט כאלה העוסקים בזכויות אדם, לבוא לבחון את המצב.

ואכן, חקירות של המצב בשטחים מבוצעות כבר שנים ארוכות מטעם האו"ם, האיחוד האירופי, הקוורטט, מדינות שונות וארגוני זכויות אדם בינלאומיים. למעשה, ההתמודדות שלנו עם הבעיות בשטחים עוברת כבר מזמן גם דרך הדוחות האלה.

הגישה החדשה שתופסת תאוצה, לסתום את פיותיהם של מבקרינו, היא נסיגה מסוכנת. נדמה היה שהתפיסה הישראלית הארכאית של "או"ם שמום" כבר מאחורינו, ושכבר הבנו שעדיף לנו להיפתח לעולם, להסביר את בעיותינו ולנסות יחד להתמודד עימן. אבל נראה שפאניקה אחזה לפתע במשרד החוץ, ורוח פייגלינית החלה מנשבת בו.

הגירוש של פרופ' פאלק כבר הביא את נשיא עצרת האו"ם לפרסם גינוי חריף לישראל, ואם המדיניות הזו לא תעצר, היא עלולה להביא אותנו לבידוד בעייתי. נכון שבמציאות הקיימת אי הסכמה עם עמדות שליחי גופים בינלאומיים היא בלתי נמנעת, אולם לא יכול להיות שזו תהיה עילה למנוע מהם כניסה. במעשה כזה מצרפת ישראל את עצמה למשפחה המפוקפקת של מדינות כמו בורמה וצפון קוריאה, הנוהגות למנוע כניסה של מומחי זכויות אדם בינלאומיים.

גירוש כגון זה רק מעלה בעיני העולם את התהיה מה וכמה יש לנו להסתיר, ועל כן פוגע בתדמיתנו. מעבר לכך, הוא מסוכן לנו גם פנימה, שכן הוא פוגע בעקרונות הבסיס של הדמוקרטיה, בראשם בעקרון חופש הביטוי. עקרון זה כולל גם את הזכות להחשף לדעות, אפילו הן מרגיזות ומקוממות.

מובן שההחלטה לאפשר לגופים בינלאומים להיכנס לשטחים מעוררת חשש לביקורת שלילית על ישראל. אולם זו היא המהות של אימוץ עקרונות – להנחות את החלטותינו במצבים שבהם ההחלטה קשה. הניסיון להפוך את ישראל ואת השטחים למקום שאליו יכול להיכנס רק מי שתומך בעמדות ישראל, מבטל את העקרונות שלנו ולכן חותר תחת עצמנו.

טלי ניר היא עורכת דין באגודה לזכויות האזרח בישראל

המאמר פורסם בעיתון ידיעות אחרונות ב-21.12.08

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:

קטגוריות: זכויות אזרחיות,זכויות האדם בשטחים הכבושים,חופש הביטוי,שונות

סגור לתגובות.