אבנר פינצ'וק
בשבוע שעבר, לקראת הקרנת הסרט "שיטת השקשוקה" העוסק במשפחת עופר, קיבלה הנהלת סינמטק תל אביב מכתב התראה שדרש ממנה שלא להקרין את הסרט, וזאת, כך נאמר, כדי למנוע "ממרשנו את הצורך לשמור על זכויותיהם אשר עליהן הם יפעלו להגן בנחרצות, בתקיפות ועד תום."
ניתן רק לנסות ולשער מה עומד מאחורי האזהרה הזו, בעזרת הסיפור הבא: בפאנל שהתקיים לפני ההקרנה, סיפרה ח"כ שלי יחימוביץ' כיצד ביקורת ששידרה על סמי עופר, בהיותה עיתונאית בחברת החדשות של ערוץ 2, גררה אחריה איום בתביעה. ולא סתם תביעה, אלא תביעה שתוגש בחו"ל, מהלך שמטבעו היה צפוי להטיל על חברת החדשות נטל כבד מנשוא. האיום, סיפרה יחימוביץ', עשה את שלו, והחברה התנצלה, למרות שלא היה בשידור דבר שאינו נכון. האם לכך התכוונה משפחת עופר בהבטחתה לפעול "בנחרצות, בתקיפות ועד תום"?
הסינמטק לא היה היחיד שהוזהר. לאחר ההקרנה, עלתה האפשרות שהסרט יופץ באמצעות רשת האינטרנט, ועל כך הגיב פרקליטה של משפחת עופר: "מדובר בסרט שהוא ככל הנראה הוצאת דיבה חמורה? היכן שהוא לא יוקרן והיכן שהוא לא ישודר, באמצעי תקשורת זה או אחר, לרבות אתרי אינטרנט כמובן, כל מי שיסייע בדבר ? יהיה חשוף לתביעה בגין הוצאת לשון הרע, אם באמת הסרט הזה הוא דיבתי כפי שאנחנו סבורים, כי לא ראינו אותו".
כיצד יבין אדם מן הישוב את הדברים הללו? האם יש כאן דרישה מהציבור כולו, שלא יבוא במגע עם הסרט רק משום שמשפחת עופר, שעדיין לא ראתה אותו, סבורה "שהוא ככל הנראה הוצאת דיבה חמורה"?
קשה אפוא לקבל הטענה, שהשמיע סמנכ"ל החברה לישראל, כאילו "הברנז'ה העיתונאית תמיד מתייצבת לצד עמיתיה", ושהיא עושה לאחים עופר "דמוניזציה". לא התקשורת היא שיורה לכל עבר מסרים, שעלולים להיתפס כעצה מאוד לא ידידותית, שלא להתעסק עם האחים עופר, כיוון שעומדים לרשותם משאבים אדירים, שיאפשרו להם לרדוף עד קצה העולם אחר כל מי שיעיז לעשות זאת.
במשך שנים נשחק מעמדה של העיתונות החוקרת בישראל – זו שחושפת, שמגישה לציבור מידע בנושאים פוליטיים וחברתיים, ששומרת עלינו מפני טמטום חושים ואדישות למה שקורה מסביבנו. אפשר רק להרהר בחרדה, מה עושות אזהרות מן הסוג שנשמעו בימים האחרונים לעיתונאים שעדיין רואים בעבודתם שליחות בשירות הציבור, אך משכורתם לעולם לא תתקרב לסכומים שיאפשרו להם לממן הגנה בתביעת דיבה טורדנית, ולא כל שכן לקחת סיכון, קלוש ככל שיהיה, של תשלום פיצויים בסכומי עתק.
לכן אין כאן עניין אישי בין האחים עופר לבין רוזנטל או התקשורת, אלא עניין של הציבור כולו – של כל האנשים שחיים כאן. ואנחנו שונאים להרגיש מאוימים, להרגיש שמשתיקים אותנו או מנסים להסתיר מאיתנו מידע בעניינים ציבוריים. מותר לנו לדון, כיצד צברה משפחת עופר את הונה, ומוטב היה לעשות זאת ללא כל האזהרות, שפורסמו בשבוע האחרון.
אבל בכל מקרה, אסור לנו לתת לאיש לעשות בהונו שימוש, שעלול להפוך לשקשוקה את חופש הביטוי ואת הדמוקרטיה שלנו. אנחנו אולי לא עתירי אמצעים, אבל גם לנו יש שם טוב וכבוד, ואנו נאבד אותם לעד אם לא נגן על הערכים הבסיסיים ביותר שלנו כפרטים וכחברה.
אם את רחשי הכבוד שלנו מבקשים – לא זו הדרך לזכות בהם.
