רשות המים תאפשר ניתוק צרכנים מעוטי יכולת מאספקת מים

 האגודה הגישה לרשות המים תגובה לטיוטת הכללים שמגבשת הרשות בעניין ניתוקי מים בידי תאגידים. האגודה מברכת על השינויים שהוכנסו בטיוטת הכללים, ובהם הגברת חובת ההתראה, הגדלת סכום החוב המזערי, התחשבות במצב כלכלי, רפואי וצריכת מים בהחלטה על ניתוק, אפשרות השגה על החלטת ניתוק ועוד. עם זאת, מצביעה האגודה על מספר בעיות שעדיין קיימות בטיוטת הכללים:

• ניתן לנתק מים לתקופה בלתי מוגבלת: לעמדת האגודה, יש לאסור על ניתוק מוחלט של צרכנים מאספקת מים. לגבי צרכנים מעוטי יכולת, מוצע שלא לנתק או לצמצם אספקה בכלל; לגבי צרכנים שאינם מעוטי יכולת אלא סרבני תשלום, ניתן יהיה לצמצם את אספקת המים למשך מספר שעות בכל יום, באופן הולך וגובר, עד למינימום של אספקת 4 קוב מים לאדם בחודש.
• לא מוטלת שום אחריות על התאגיד לזהות את הצרכנים מעוטי היכולת: אלו צריכים לפנות לתאגיד, ולא ברור מתי ואיך הם אמורים לעשות זאת.
• מי שיקבע אם מוצדק או לא לנתק את המים בהתחשב במצבו הכלכלי של הצרכן הוא מנכ"ל התאגיד: ראוי כי החלטות בנושא זה יוותרו בידי רשות ציבורית, כמו הרשות המקומית, שכן היא הגוף הציבורי האמון על רווחת התושב, להבדיל מהתאגיד, שאינו גוף ציבורי ויש לו אינטרסים נוספים לאינטרס הציבורי. כמו כן יש לקבוע מראש כללים להכרעה בסוגיה זו.
• לא נקבעו כללים להסדרי תשלומים לחייבים והתאמתם לצרכן וליכולותיו.

 

 

31 לינואר 2012

 

לכבוד
מועצת הרשות הממשלתית למים ולביוב
בפקס: 03-6369750

 

שלום רב,

 

הנדון: עקרונות לכללים בעניין הפסקה או צמצום מתן שירותי מים –
עמדת אגודה לזכויות האזרח בישראל

 

1. בפתח הדברים, אנו מברכים על השינויים שהוכנסו בטיוטת העקרונות לכללים בעניין הפסקה או צמצום מתן שירותי מים (להלן: "טיוטת העקרונות לכללים"). המסמך כולל עקרונות שאנו תומכים בהם כגון: הגברת חובת ההתראה; הגדלת סכום החוב המזערי; התחשבות במצב כלכלי, רפואי וצריכת מים בהחלטה על ניתוק; אפשרות השגה על החלטת ניתוק; קביעת כללים למועד ביצוע הניתוק ולחיבור מחדש לאחריו. עם זאת, נבקש לציין עקרונות יסוד שנעדרים מן המסמך. על עקרונות אלו עמדנו בפנייתנו הקודמת מיום 14.11.11 בעניין טיוטות כללי רשות המים בדבר אמות המידה לטיפול בצרכנים מעוטי יכולת וצמצום מתן שירותי מים.

 

א. איסור ניתוק צרכנים ממים

2. מכיוון שהמים הם זכות יסוד, הנגזרת מהזכות לחיים, מהזכות לכבוד, מהזכות לבריאות ומעקרון השוויון, ובלעדיהם ישנו חשש ממשי לפגיעה בבריאות האדם, אנו סבורים כי יש להותיר תמיד כמות מינימאלית של אספקת מים לכל אדם. לפיכך, מדיניות שתשקף את הכרת החברה בישראל בזכות היסוד למים, צריכה לאסור על ניתוק מוחלט של צרכנים מאספקת מים.

3. יצוין כי מתווה המדיניות המוצע מקובל במדינות רבות במערב, האוסרות באופן גורף כל ניתוק או צמצום של אספקת מים לבתים פרטיים. מדיניות זו קיימת, בין היתר, בארגנטינה, ניו זילנד, אוסטרליה, בלגיה, ספרד, אירלנד, לוקסמבורג, נורבגיה, בריטניה, שוודיה, שוויץ ואוקראינה. אנו סבורים כי מדיניות זו היא ראויה ביותר לאור חשיבותה של זכות היסוד למים ולאור כך שבפני התאגידים עומדים אמצעים שונים לגביית החוב, כולל הליכי גביה והליכים משפטיים.

4. נודה לשקילת אפשרות זו, ולחלופין מוצע להגביל את צמצום האספקה באופן מידתי וסוציאלי. בהתאם לכך, מוצע כי למי שיקבע לגביו כי הוא סרבן תשלום (על כך להלן) ניתן יהיה לצמצם את אספקת המים למשך מספר שעות בכל יום, באופן הולך וגובר, עד למינימום של אספקת 4 קוב מים לאדם בחודש. כאמור, איזון זה ישקף את הכרת המדינה בזכות היסוד למים בצד חובת התושב לשלם את חשבון המים שהוא צורך. לשם כך, יש לשנות את כל ההנחיות בטיוטת העקרונות לכללים כך שלא יאפשרו "ניתוק נכס" אלא רק "צמצום אספקת מים לנכס".

 

ב. צרכן מועט יכולת – הגדרה וחובת בירור הסטטוס

5. עוד לפני קביעה בדבר צמצום אספקת מים, יש לקבוע בכללים באופן רחב יותר את חובת התאגיד לזהות את הצרכנים מעוטי היכולת. ככלל, אנו בעמדה כי החלטות הנוגעות לקביעת סטטוס החייב כצרכן מועט יכולת, הסדרי תשלום, הסדרי גביה וצמצום אספקת מים חייבות להיוותר בידי רשויות ציבוריות, כגון הרשות המקומית, שכן היא הגוף הציבורי האמון על רווחת התושב להבדיל מהתאגיד, שאינו גוף ציבורי ויש לו אינטרסים נוספים לאינטרס הציבורי. על כן, יש להעביר את האחריות והסמכות לקבלת החלטות בנושאים אלא מהתאגיד לרשות המקומית. לאחר החלטת הרשות המקומית, תיוותר ההוצאה לפועל של החלטתה בידי התאגיד.

6. בטיוטת העקרונות לכללים לא מוטלת שום אחריות על התאגיד לזהות את הצרכנים מעוטי היכולת. סעיף 3(ב)(א) קובע כי לא תבוצע פעולת ניתוק אם שוכנע המנהל הכללי כי מוצדק לא לנתק את המים בהתחשב במצבו הכלכלי של הצרכן. סעיף זה אינו קובע אמות מידה להערכת יכולתו הכלכלית של הצרכן ומותיר את הסמכות להכרעות אלו כסמכות רשות של מנכ"ל התאגיד. אין זה ראוי שמנכ"ל חברה פרטית הוא שיכריע באופן שרירותי בעניינים אלו שצריכים להיקבע בהתאם למדיניות הרווחה הכוללת של המדינה, ובודאי שאין הם יכולים להשתנות ממקום למקום. ראוי כי החלטות בנושא זה יוותרו בידי רשות ציבורית ולא בידי התאגיד וכן כי יקבעו מראש כללים להכרעה בסוגיה זו. יצוין עוד, כי אין זה סביר שמנכ"ל התאגיד יוכל להתמודד עם כמות הפניות הרלוונטיות, לדוג' מנכ"ל תאגיד הגיחון, שמספק מים לאחת האוכלוסיות העניות בישראל, אמון על 800 אלף צרכנים.

7. כמו כן, התנאים המוזכרים בסעיף 3(ב) כשיקולים מנחים לאסור הפסקת אספקת מים במקרים מסוימים, כגון מצבו הכלכלי של הצרכן ומידת נגישותו למים בהינתן המצב הרפואי, נעדרים אמות מידה אף הם ומנוסחים באופן עמום. הכרעה בדבר נגישות למים בהינתן מצב בריאותי (סעיף 3(ב)(ב)) אף אינה משקללת את צורכיהם המיוחדים בתחום המים של אוכלוסיות שונות של אנשים בעלי צרכים מיוחדים. יתר על כן, שקלול צריכת המים התקופתית (סעיף 3(ב)(ג)) אינה נראית רלוונטית לשאלות בדבר יכולת כלכלית או קשיים רפואיים.

8. בהתאם לכך, מוצע לקבוע כי לא תבוצע פעולת ניתוק לצרכן מועט יכולת וכי הקביעה מיהו צרכן כזה תיוותר בידי הרשות המקומית או לפי קריטריונים אוניברסאליים. בהתאם לכך, מוצע להוסיף הגדרה של "צרכן מועט יכולת" – "צרכן שהרשות המקומית קבעה לגביו כי אין לו יכולת כלכלית לשלם את יתרת החוב עבור שירותי מים וביוב בנכס בו הוא מחזיק או צרכן שעמו מתגוררים זכאים לקצבת זקנה, קצבת הבטחת הכנסה או שנקבעה להם נכות רפואית בהתאם לחוק הביטוח הלאומי התשנ"ה-1995".

9. בנוסף לכך, אנו תומכים בהצעת המועצה הישראלית לצרכנות כי הגדרת "צרכן מועט יכולת" תורחב ותכלול גם את המקרים בהם הצרכן הוכר על ידי ראש ההוצאה לפועל, בהליך בגין חובות אחרים, כ"צרכן מוגבל באמצעים", או הוכר על ידי בימ"ש כזכאי להסדר תשלום או פטור במסגרת הליכי פשיטת רגל. כאמור בעמדת המועצה, הליכים אלה של קביעה כי חייב הינו מוגבל באמצעים או פושט רגל, הנם הליכים של מסגרות רשמיות שיפוטיות, אשר בסמכותם לקבל כל מסמך מכל גוף אחר, ואשר נותנים את החלטתם לאחר בדיקה מעמיקה למצבו הכלכלי של החייב, ועל כן החלטתם אינה נופלת בעומקה ובמשמעותה מהחלטת הרשות המקומית.

10. בנוסף לכך, בהתאם לנוהל משרד הפנים שהונהג עד עתה, יש להטיל על התאגיד את החובה לברר את הסטטוס של החייב עם הרשויות הציבוריות השונות בנוהל מסודר. לשם כך, יש לקבוע בסעיף נפרד נוסף בטיוטת כללי אמות מידה את חובת התאגיד לברר את הסטטוס של החייב עם הרשויות האמורות, ובשום אופן אין להטיל על החייב להמציא אישור מאת רשויות הרווחה. נטל כזה עשוי להיות קשה מנשוא עבור צרכנים מעוטי יכולת רבים, במיוחד בהתחשב בחסמים הבירוקרטים ובעומסים המוטלים על שירותי הרווחה, והקושי גם כיום להגיע למימוש ומיצוי הזכויות בתחום זה. לפיכך, מוצע כי בסעיף שיוסף לצורך כך, יוגדר הצורך להגיע לנוהל עבודה מחייב בין התאגיד לרשויות האמורות או להכתיב נוהל כזה בסעיף עצמו.

11. ברי כי אופן ההחלטה ברשות המקומית אינו נתון להחלטת מועצת רשות המים והביוב, אולם מוצע כי מועצת רשות המים תמליץ לשלטון המקומי, למשרד הפנים ולממשלה, לקדם החלטה ביחס לכך. אנו בדעה כי דגם מתאים להחלטה בעניינים אלו הוא ועדת ההנחות לארנונה, הפועלת בכל רשות מקומית בהתאם לסעיף 149ד לפקודת העיריות [נוסח חדש]. ועדה זו מורכבת מחברי מועצה ועובדי הרשות המקומית, בהם עובדי שירותי הרווחה, ומשפטן מהשירות המשפטי לרשות המקומית.

 

ג. צרכן מועט יכולת – הסדר תשלומים, הודעות והקלות לצרכן מועט יכולת

12. סעיף 3(א) לטיוטת העקרונות לכללים קובע שלא תבוצע פעולת ניתוק אם נקבע לצרכן הסדר תשלומים. עם זאת, הסעיף אינו קובע אמות מידה לתוכנו של הסדר התשלומים והתאמתו לצרכן ויכולתיו. על פניו יכול התאגיד להציע כל הסדר תשלומים, גם אם אינו בר קיימא עבור הצרכן ולהסתפק באי יכולתו לקבל הסדר זה על עצמו כסיבה מספקת לנתקו ממים.

13. על כן, אנו בדעה כי גם בעניין זה יש לקבוע נוהל עבודה בין הרשות המקומית לתאגיד, שיכלול את חובת הרשות המקומית לקבוע בתוך פרק זמן סביר האם מדובר בצרכן מועט יכולת, האם יש להפחית במידה מסוימת מחובו ומהו הסכום החודשי שביכולתו לשלם, ללא פירוט אשר יחשוף את החייב לפגיעה בפרטיותו. כן מוצע להוסיף לטיוטת העקרונות לכללים סעיף שיחייב את התאגיד לפעול בהתאם להמלצת הרשות המקומית ביחס להסדר התשלומים, וכן לאפשר במסגרת זו רק פריסת תשלומים אלא גם הפחתת חוב. ביחס למקרים בהם התאגיד יתנגד להצעת הרשות המקומית, מוצע לאפשר לערער על קביעתה לועדת הערר שמוצע להקים, כפי שיפורט להלן.

14. כמו כן, אנו מצטרפים לעמדת המועצה הישראלית לצרכנות כי יש להימנע מנקיטת הליכים על פי פקודת המסים (גביה) לצרכנים מעוטי יכולת. כידוע, פקודה מנדטורית זו מעניקה סמכויות מרחיקות לכת לרשויות הציבוריות, בהן עיקול מטלטלי החייב, ולגישתנו כאשר מדובר בזכות היסוד למים וצרכן מועט יכולת אין מקום לנקוט באמצעים דרקוניים אלה, אלא להגיע עמו להסדר תשלומים שבו הוא יכול לעמוד. לא ברורה לנו משמעות האמירה בפתח סעיף 2(א) לטיוטת העקרונות לכללים בהקשר זה.

15. כן מוצע כי במקביל לבירורי התאגיד מול הרשויות הציבוריות, במסגרת שליחת ההתראות הנדרשות לחייב יינתן לו מידע על זכויותיו, כגון הסדר תשלומים והגנה מפני ניתוק במקרה של מצוקה כלכלית קשה.

 

ד. צמצום אספקת מים

16. עד להבהרת הסטטוס של החייב, יש לקבוע איסור על כל צמצום אספקת המים. מוצע כי תוסף הנחיה לפיה "טרם הוברר מצבו של החייב או נקבע לצרכן הסדר תשלומים, לא תנקוט כנגדו החברה בפעולות גביה…".

17. לאחר הבהרת הסטטוס, אין לצמצם את אספקת המים למי שהינו צרכן מועט יכולת, ויש חובה לפעול על פי הסדר התשלומים שקבעה לגביו הרשות המקומית.

18. למי שנקבע כי אינם צרכנים מעוטי יכולת אלא סרבני תשלום, יש לאפשר שהות נוספת לתשלום החוב, ובאם זה לא ישולם, ניתן כאמור יהיה לצמצם את אספקת המים למשך מספר שעות בכל יום, באופן הולך וגובר, עד למינימום של אספקת 4 קוב מים לאדם בחודש.

19. בהתאם לנהוג במדינות רבות במערב ובמרבית מדינות ה-OECD, מוצע עוד לאסור, באופן גורף, צמצום אספקת מים לצרכנים אשר מתגוררים עימם בנכס נשוא החוב קטינים, זכאים לקצבת זקנה, קצבת הבטחת הכנסה או שנקבעה להם נכות רפואית בהתאם לחוק הביטוח הלאומי התשנ"ה-1995.

20. בהקשר זה נבהיר כי עמדתנו הינה שעל הממשלה לממן את הפער התקציבי שייווצר כתוצאה מהמשך אספקת מים לחסרי יכולת וסרבני תשלום, שאספקת המים אליהם תצומצם, וזאת בשל חובת המדינה להבטיח את זכות היסוד למים. לגישתנו, ראוי כי רשות המים, המופקדת על הבטחת זכות היסוד למים של כלל תושבי ישראל, תביע עמדה זו בפני הגורמים המוסמכים ותפעל ככל יכולתה לשם שינוי מדיניות הממשלה בהקשר זה.

 

ה. ערר על החלטות

21. בטיוטת העקרונות לכללים נקבע כי ניתן להשיג החלטת המנכ"ל בדבר ניתוק בפני רשות המים. כאמור, המדובר בעשרות אלפי החלטות שכאלו מדי שנה. גם אם יוגשו השגות כנגד אחוז מיזערי של החלטות רשות המים לא תוכל ליתן להם מענה מיידי ורלוונטי. מעבר לכך, לא קיים כיום גוף ברשות המים שיכול להתמודד עם פניות כאמור, והעקרונות אינם מתווים קווי יסוד להקמתו של גוף כזה ולגבי הסמכויות והכישורים המקצועיים שצריכים להיות לו. מעבר לכך, כאמור, אנו סבורים שהחלטות אלו צריכות להיות בידי הרשות הממשלתית ולא בידי התאגיד.

22. על כן, מוצע להקים ועדת ערר לעניין החלטות על קביעת סטטוס הצרכן כחייב חסר יכולת או כסרבן תשלום, הסדרי תשלום, הפחתות חוב וצמצום אספקת המים לצרכנים. את ועדת הערר ניתן להקים בהתאם למודל ועדות הערר לענייני הארנונה, הממונות על ידי מועצת הרשות המקומית על פי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976.

23. ועדת הערר לנושא זה תוקם על ידי מועצת הרשות המקומית שבתחומה פועל תאגיד המים, וחבריה יהיו חברי המועצה. באופן זה תינתן אפשרות לצרכנים לערער על החלטותיהם ותובטח ביקורת משמעותית על החלטות התאגיד ועל החלטות הרשות המקומית.

24. בכל מקרה, מוצע כי הקמת וסמכויות גופי הערר וההשגה על החלטות הנוגעות לצמצום אספקת מים יקבעו בכללים באופן מלא.

 

ו. חובת דיווח על צמצומי אספקת מים

25. כן מוצע לקבוע בכללים חובת דיווח שנתית על פעולות אכיפה שננקטות כנגד צרכנים בשל אי תשלום וזאת לשם מעקב ופיקוח אחר מספר המקרים בהם מצומצמת בפועל אספקת המים ומימוש זכותו של הציבור לקבל מידע בנושא זה.

 

סיכום

26. לאור הדברים שפורטו לעיל, מכיוון שהמים אינם מצרך ככל המצרכים – אלא משאב שבלעדיו לא ניתן לקיים משק בית והעדרו מהווה סכנה חמורה לבריאות – עמדתנו היא כי יש לקבוע בכללים איסור על צמצום אספקת מים, למעט במקרים יוצאי הדופן בהם לצרכן ישנם אמצעים אך הוא בוחר שלא לשלם. בכל מקרה, צמצום אספקת מים אינו יכול להיעשות כאשר לחייב אין כל אמצעים לשלם את חובו והוא נענש על כך, הלכה למעשה, במניעת אספקת מים.

27. יודגש, כי העברת הסמכות לספק שירותים ומצרכים מרשויות המדינה לגוף תאגידי אינה פותרת את המדינה מאחריותה להבטיח את הנגישות של כלל הציבור לשירותים ומצרכים אלו, אלא להיפך, היא מטילה עליה חובה מוגברת להבטיח נגישות זו. לאור כך, הבטחת הנגישות למים, בהיותם אמצעי מרכזי להבטחת זכות היסוד לבריאות ולקיום בכבוד, היא חובה ראשונה במעלה המוטלת על המדינה, גם כשאלו מסופקים על ידי תאגיד עירוני. על כן, מוצע כי החלטות הנוגעות לקביעת יכולתו הכלכלית של הצרכן, הסדר תשלומים, צמצום אספקת מים וכיו"ב יתקבלו על ידי רשויות ציבוריות בלבד ולא על ידי תאגידי המים והביוב העירוניים.

28. אשר על כן, נודה לשקילת הצעותינו שלעיל. כן נבקש להופיע בפני מועצת רשות המים כדי שנוכל להציג בפירוט את עמדתנו ולהרחיב בנושאים בהם תבקש המועצה להתמקד.

 

בברכה,

עו"ד טלי ניר
מנהלת המחלקה לזכויות חברתיות כלכליות

העתקים

מר עודד פיקסלר, מנהל בפועל, הרשות הממשלתית למים ולביוב, בפקס: 03-6369600
מר ישראל עינב, מנהל מינהל המים והממונה על התאגידים, רשות המים, בפקס: 03-5164955
עו"ד תהל ברנדס, סמנכ"לית הסדרה, רשות המים, בפקס: 02-5317193
עו"ד חנה פרנקל, היועצת המשפטית, רשות המים, בפקס: 03-7605736
מר דוד קוכמייסטר, מנכ"ל הגיחון ויו"ר פורום תאגידי המים והביוב, בפקס: 02-5651193
מר שלמה בוחבוט, יו"ר מרכז השלטון המקומי, בפקס: 03-6844201
מר שלמה דולברג, מנכ"ל מרכז השלטון המקומי, בפקס: 03-6844201
מר משה אבנון, מרכז השלטון המקומי, בפקס: 03-6844268