פנייית האגודה לזכויות האזרח לשר הביטחון.
15 במאי 2011
לכבוד
מר אהוד ברק
שר הביטחון
בפקס: 03-6976218
שלום רב,
הנדון: הסרת הגבלות על תנועת פלסטינים בבקעת הירדן
סימוכין: פנייתנו מיום 26.12.2006
תשובתכם מיום 10.4.2007
פנייתנו מיום 3.2.2008
1. אנו פונים אליך על מנת שתורה להסיר את ההגבלות המוטלות על תנועת פלסטינים בבקעת הירדן (להלן- הבקעה) באמצעות מערך המחסומים תיאסיר, חמרה, מעלה אפריים וייט"ב (להלן- המחסומים) זאת, נוכח השלכותיהם הפוגעניות של הגבלות אלו על אורחות החיים וזכויות היסוד של התושבים הפלסטינים בגדה המערבית בכלל, ובבקעת הירדן בפרט, ובהתאם להתחייבויות משרד הביטחון בעבר, כפי שיפורט להלן. הסרתן של מגבלות התנועה נשוא מכתב זה תביא לשיפור משמעותי בחייהם של רבבות בני אדם, ובעל השלכה על זכויותיהם הבסיסיות. מכאן חשיבות הטיפול בנושא במהירות.
2. ההגבלות על תנועת פלסטינים בבקעת הירדן, הן בשטח הבקעה והן ממנה ואליה, מביאות לביתורו של השטח הכבוש ולבידוד חלקים ממנו, זאת באמצעות שורה של אמצעי חסימה פיסיים ובכללם חסימות הרמטיות קבועות של דרכים היסטוריות, מכשולים פיזיים כגון חפירים וערימות עפר ושערים חקלאיים הנפתחים לפרקים, אם בכלל[1].
3. מנגד, כפי שיפורט בהמשך, מדרום בקעת הירדן מתאפשרת כניסה חופשית של פלסטינים לשטח הבקעה, כמו גם דרך מחסומים המאויישים לסירוגין, כדוגמת מחסום מעלה אפריים ומחסום ייט"ב.
4. משטר הגבלות התנועה, מהווה פגיעה פסולה, בלתי סבירה ובלתי מידתית בחופש התנועה ובזכויות אדם נוספות של תושבי הגדה המערבית ובכללם תושבי בקעת הירדן, בין היתר נוכח העובדות שיפורטו להלן:
5. שטחה של בקעת הירדן, מהווה 28.3%, היינו קרוב לשליש, משטח הגדה המערבית. מתגוררים בה כ-60,000 פלסטינים ב-29 ישובים המרוכזים בשלושה אזורים: אזור יריחו, אזור ואדי אל פארעה במרכז ואזור צפון הבקעה. כ-13,000 מהתושבים מתגוררים באזור מרכז וצפון הבקעה. כ-15,000 תושבים בדואים נוספים אינם רשומים כתושבי הבקעה ומתגוררים במספר קהילות המורכבות מישובים קטנים בלתי מוכרים וחסרי תשתיות בסיסיות כגון חשמל, מים ודרכי גישה[2].
6. חלקה המרכזי והצפוני של בקעת הירדן, כולל בעיקר ישובים חקלאיים קטנים החסרים תשתיות רפואיות, מסחריות וחינוכיות. בשל כך, תושבי ישובים אלו תלויים במידה רבה מאד בקבלת שירותים שונים ובפרנסתם בישובים הגדולים בחלקו המזרחי של גב ההר, ובעיקר בעיירות טובאס וטמון ובערים שכם וג'נין (להלן – ישובי/תושבי ההר). חלק מאדמות הבקעה שייך לתושבי ההר המחכירים אותן לתושבי בקעת הירדן לשם שימוש חקלאי או מעבדים אותן בעצמם ולשם כך זקוקים לנגישות סדירה לשטח הבקעה.
7. בנוסף, תושבי בקעת הירדן ותושבי ההר מהווים קבוצה אתנית אחת ומקיימים ביניהם קשרים חברתיים ומשפחתיים הדוקים מימים ימימה.
משטר של הגבלות תנועה גורפות
8. את בקעת הירדן חוצים מצפון לדרום שני צירי תנועה, כביש 90 וכביש 578. לאורך שני הכבישים, ובמיוחד לאורך כביש 578, מצויים מכשולים פיסיים שהציב הצבא, כדוגמת חפירים שאורכם הכולל עומד על 24.8 ק"מ ושמונה סוללות עפר[3].
9. תנועת פלסטינים ברכב דרך מחסומי הבקעה אסורה, למעט לעומדים בתנאים שונים החלים הן ביחס לתושבי הבקעה והן ביחס לכלל תושבי הגדה המערבית.
10. על פי המדיניות המופעלת במחסומים, מעבר כלי-רכב במחסומים מותנה בהתקיימותם של תנאים מצטברים אלו:
10.1. רכב שבעליו הרשום הוא מי שרשום כתושב ישוב בשטח בקעת הירדן;
10.2. הבעל הרשום הוא הנוהג בו, והוא בלבד.
11. תושבי הגדה המערבית האחרים, ואפילו הם מתגוררים בישובי ההר ממערב למחסומים, אינם רשאים לעבור בהם ברכבם הפרטי. בני משפחה, ובכללם בני משפחה מקרבה ראשונה, של תושב בקעה הרשום כבעל הרכב, אינם רשאים לעבור במחסום ברכב הרשום על שם בן משפחתם. אנשים המתגוררים בבקעה, אך אינם רשומים כתושבי הבקעה אינם יכולים גם הם לעבור את המחסומים ברכבם. הרשום כתושב בקעה, אשר נוהג ברכב הרשום ע"ש תושב בקעה רשום אחר, אינו יכול לעבור בו במחסום, וכן הלאה.
12 מדיניות הגבלות התנועה, מערימה קשיים על רכבי אספקה, שירותים ומסחר, על יכולת תנועתן של משפחות, על יכולת הגעתם של חולים למרכזי הבריאות בישובי ההר ועל תנועת עובדים ותלמידים, שלא כל אחד או אחת הנמנה עליהם נהנה מבעלות נפרדת ואישית על רכב.
13. רכבים הרשומים על שם מועצות וכפרים אינם רשאים לעבור במחסומים כיוון שהרכב אינו רשום על שם הנהג אלא על שם המועצה. לדוגמא, רכב האספקה של הכפר אל-עקבה הנוסע על בסיס שבועי לעיר יריחו על מנת להצטייד באספקה באופן מרוכז עבור הכפר, נאלץ לעבור מרחק עשרות ק"מ דרך כביש 449, להיכנס לעיר יריחו מדרום למחסום ייט"ב ואף לשוב לאל-עקבה בדרך דומה כל זאת כיוון שהוא מנוע מלעבור במחסום תיאסיר. מאותה סיבה, רכב הסעת התלמידים של הכפר אל-עקבה אינו יכול לעבור במחסום תיאסיר, אף על פי שחלק מן התלמידים והמורים בבית הספר בכפר גרים מעברו השני של המחסום. כתוצאה מכך, הם נאלצים להגיע אל המחסום בכוחות עצמם, לעברו ברגל, לעבור בידוק קפדני, ולעלות מצידו השני לרכב ההסעה לבית הספר.
14. ובנוסף, גם בעלי קרקעות בשטח בקעת הירדן כגון אלו המתגוררים בישובי ההר, אינם רשאים להגיע לאדמתם ברכבם הפרטי למעט לאחר תיאום מראש ותוך קשיים פרוצדורליים ניכרים, כגון התניית הכניסה בהוכחת בעלות על הקרקע, על הרכב וכדומה. מנגד, כניסת פועלים, שינוע סחורה וכדומה אסורים, למעט אם הם נעשית בהתאם לתנאים הכלליים שפורטו לעיל.
15. כתוצאה ממדיניות זו, נוצרה מערכת מורכבת של שינוע סחורות ותוצרים חקלאיים על ידי שימוש בדרכים עוקפות אל מרכזי הסחר וחלה התייקרות של מוצרי יסוד בצריכה יומית כגון מזון ומים.
16. ממשטר הגבלות תנועה זה נפגעים ביתר שאת תושבים המתגוררים דרך קבע בבקעת הירדן ומחזיקים בבעלותם רכבים אך מנועים מלעבור במחסומים ברכבם הפרטי בשל פגם ברישום או היעדרו, כדוגמת תושבי הקהילות הבדואיות הפזורות בבקעה שחלקם רשומים באופן פורמאלי כתושבי ישובים ברחבי הגדה המערבית.
מחסומי תיאסיר וחמרה
17. שני המחסומים המרכזיים דרכם עובר עיקר נפחה של התנועה הפלסטינית, לשני הכיוונים הם מחסומי תיאסיר וחמרה.
18. כמתואר, הישובים באזור מרכז וצפון הבקעה, וביניהם הקהיליות הבדואיות שחלק גדול מהן מרוכז באזור זה הינם ישובים קטנים המרוחקים זה מזה והנעדרים תשתיות בסיסיות ושירותים ציבוריים-קהילתיים. בשל כך, נדרשים תושביהם לגישה יומית לישובי ההר בהם מצויים שירותים מוניציפליים, מרכזי תעסוקה, מסחר, חינוך ורפואה.
19.המרחק מנקודות הישוב השונות הפרושות באזור זה למחסומים ומהם לישובי ההר עשוי להגיע לעשרות ק"מ ולהתמשך זמן רב, בעוד שגישה ישירה באמצעות דרכי הגישה ההיסטוריות, שככלל אסורות כיום בשימוש, מקצרת משמעותית את המרחק וזמן ההגעה ליעד.
20. נוסף על כך, חלק ניכר מבעלי האדמות באזור זה הם תושבי טמון וטובאס אשר חלקם מעבדים את אדמותיהם בעצמם, ונדרשים לשם כך לעבור לשטח הבקעה דרך המחסומים על בסיס יומי.
21. יתר על כן, מבחינה מנהלתית פלסטינית הישובים בצפון הבקעה שייכים לנפת טובאס, ולפיכך תושביהם נדרשים לשירותים שהם מקבלים במשרדי הרשות הפלסטינית בעיר זו. מנגד, מבחינה המנהל האזרחי הם כפופים למת"ק יריחו ונדרשים לו לשם קבלת אישורים שונים, רישום וכדומה.
22. בשל כך, נאלצים התושבים הפלסטינים לכתת רגליהם בין מרכזי המנהל – הישראלי והפלסטיני – הממוקמים במקומות שונים. לדוגמא, תושבי הכפרים שממערב למחסומים[4] השייכים מבחינה מנהלית פלסטינית לנפת טובאס ובהתאם מנהלים את ענייניהם המנהליים בעיר טובאס, כפופים על פי ישראל למת"ק יריחו ונאלצים להגיע לשם לצרכים שונים. למרבה האבסורד, לשם הגעה למת"ק יריחו עצמו הם נאלצים לעבור במחסומים תיאסיר וחמרה בהם הם נאלצים לעבור בידוק קפדני ואשר מגבילים את תנועתם ברכב כפי שפורט לעיל.
23. חשוב לציין, כי הסדרי הבידוק במחסומי תיאסיר וחמרה נוקשים ביותר וזמן המעבר בהם בשעות העומס הוא ארוך ביותר. מלבד נהג הרכב, העוברים במחסום, ובכללם ילדים, קשישים וחולים נדרשים לרדת מן הרכב, לצעוד ברגל עשרות מטרים ברגל ולעבור בדיקות דקדקניות בכללן בגלאי מתכות, שעה שהרכבים נבדקים בנפרד. בשעות העומס מתארך באופן ניכר זמן ההמתנה לבידוק וכתוצאה מכך, כמו גם בעת שהמחסומים נסגרים, עשרות אנשים עומדים וממתינים לפתיחתם לעיתים בתנאי מזג אוויר קיצוניים האופייניים לאקלים בקעת הירדן[5].
24. לפיכך, משמעות האיסור על שימוש בכל דרך שהיא למעט דרך מחסומי תיאסיר וחמרה, על הסדרי הבידוק הנוקשים בהם, מכבידה קשות על חיי היומיום של תושבי אזור זה באופן פוגעני במיוחד: התארכות משמעותית של זמן פינוי החירום הרפואי; התייקרות עלויות תחבורה ציבורית ופרטית; עלויות שינוע סחורה חקלאית ומזון; ועלויות שינוע מים שמקור אספקתם בעיקר עבור תושבי הקהילות הבדואיות, בישובי ההר.
מחסום מעלה אפריים
25. מחסום מעלה אפרים הממוקם בצומת גיתית, מאוייש לפרקים בלבד באופן שחודשים ארוכים הוא פתוח לחלוטין ומשמש למעבר פלסטינים לשטח בקעת הירדן ללא כל הגבלה.
26. כאשר המחסום מאוייש, נהוגים בו הסדרים דומים לאלו החלים במחסומים תייאסיר וחמרה, אך ביחס לפלסטינים בלבד. במחסום מעלה אפריים מתאפשר מעבר של פלסטינים, ישראלים וזרים. לפיכך כאשר המחסום מאוייש תנועתם של פלסטינים מוגבלת על פי אותם התנאים שפורטו לעיל, שעה שישראלים וזרים עוברים במחסום זה לשני הכיוונים ללא כל מגבלה וללא בדיקה.
מחסום ייט"ב
27. מחסום ייט"ב ממוקם בין הכפר אל-עוג'ה ובין העיר יריחו. במחסום מתאפשרת תנועה של פלסטינים מכיוון צפון לדרום, בואך כביש 449 או העיר יריחו, שעה שהמעבר בכיוון צפון ברכב פרטי מותנה בעמידה בתנאים דומים לאלו הנהוגים בשאר המחסומים, היינו לרשומים כתושבי הבקעה, ברכב הרשום על שמם ושהם נוהגים בו. אחרים המעוניינים לנסוע לכיוון צפון, נאלצים לפנות דרומה, לחצות את העיר יריחו ולצאת לכביש 1 דרך הכניסה היחידה מדרום לעיר יריחו ומשם לכביש 90. עיקוף זה, הנגרם כל כולו בשל ההגבלות על תנועת פלסטינים במחסום ייט"ב, מאריך את הדרך בשלושת רבעי השעה.
28. הפגיעה הקשה הנגרמת בשל התנית חופש התנועה ברישום כזה או אחר, נלמדת מן המקרה של משפחת אל-כעבנה המונה כ-400 נפש ומתגוררת בסמוך לכפר אל-עוג'ה, בראס אל עוג'ה מצפון למחסום ייט"ב. בני המשפחה רשומים רובם ככולם כתושבי רמאללה וחברון, למרות שהם מתגוררים דרך קבע בראס אל עוג'ה. בשל כך שכתובתם בתעודת הזהות איננה כתובת בבקעת הירדן[6], החיילים במחסומי הבקעה מאפשרים להם לעבור במחסום לכיוון צפון לפרקים בלבד וללא מדיניות קבועה וברורה. בשל כך, שעה שהם מבקשים להגיע לביתם מכביש 449 או לשוב מן העיר יריחו, הם נאלצים לעשות את העיקוף המתואר.
29. מחסום ייט"ב בדומה למחסום מעלה אפריים מאוייש לסירוגין, בעיקר בתקופה האחרונה. מזה מספר חודשים המחסום אינו מאוייש מספר ימים בשבוע וככלל, אינו מאוייש בלילות.
פגיעה גורפת בפלסטינים תושבי הגדה המערבית
30. כמתואר לעיל, ההגבלות על תנועת פלסטינים פוגעות המידה ניכרת גם בתושבי ההר המתגוררים בשולי הבקעה וביכולתם להכנס ולצאת אותה בחופשיות. אולם מעבר לכך, משטר הגבלות התנועה פוגע קשות בתושבי הגדה המערבית כולם ובמגוון זכויות יסוד שלהם:
א. בזכותם לחופש תנועה.
ב. בזכותם ליהנות ממשאבי אזור בקעת הירדן, המהווה כמעט שליש משטח הגדה המערבית, כפי שנהגו מימים ימימה: מן העיר יריחו – מרכז פופולרי מסורתי לנופש ומסחר; מן האתרים הארכיאולוגיים ושמורות הטבע הפרושות בבקעה; מנופש לחופי ים המלח.
ג. בזכותם לשמר קשרי משפחה וחברות ובזכותם לשמירה על תרבותם.
ד. בזכותם לקניין ולקיום בכבוד ממנו.
סיכום
31. המחסומים ומערך המכשולים שפרוש סביבם, יוצרים הלכה למעשה, גבול פיסי בין אוכלוסייה אזרחית המקיימת קשרים משפחתיים, תרבותיים, חברתיים ומסחריים. הגבול שנוצר לא רק שהוא מלאכותי, אלא שהוא פוגע פגיעה ממשית בכל היבטי החיים השוטפים ובזכויות יסוד של תושבי בקעת הירדן ובמידה רבה אף של תושבי ההר וכלל האוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית.
32. אוכלוסיית בקעת הירדן אף תלויה בקשריה עם ישובי ההר לשם הישרדותה ומימוש זכויות אדם בסיסיות- הזכות לחיים, לבריאות, לקיום בכבוד ולחינוך, זכויות הנפגעות קשות ממשטר הגבלות תנועה זה.
33. כתוצאה ממדיניות זו, אף נגרמת פגיעה משמעותית במרקם החיים בישובי בקעת הירדן עצמם ולמארג החיים הקהילתי, כפי שזו נלמדת ממקרה הכפר אל-עקבה – על המגבלות החלות על רכב האספקה והסעת התלמידים שלו.
34. כל זאת, שעה שישראלים וזרים יכולים לנוע בחופשיות בשטח הבקעה, לעשות שימוש חופשי בתשתיותיה וליהנות מאוצרותיה התרבותיים והטבעיים ללא כל מגבלה.
פניותינו הקודמות בדרישה להסרת הגבלות התנועה
35. ביום 26.12.2006, פנינו אל שר הבטחון דאז, מר עמיר פרץ, פרטנו את ההגבלות שחלו באותה עת על תנועת תושבי הגדה ואת השלכותיהן על חיי התושבים הפלסטינים, ועתרנו להסרתן.
העתק פנייתנו לשר הבטחון מר עמיר פרץ מיום 26.12.2006 מצורף ומסומן א'.
36. ביום 14.4.2007 נתקבלה תשובתה של גב' רות בר, עוזרת שר הביטחון, בה נתבשרנו בזו הלשון:
"לאחר בדיקת הטענות והעובדות המוזכרות בפנייתכם, הנני להשיבכם כדלהלן:
בתקופה האחרונה נערכה בחינה מחודשת באשר לצורך בהמשך הטלת מגבלות התנועה הנ"ל. בתום בחינה זו, הוחלט כי מגבלות התנועה שהוטלו, כאמור לעיל, יוסרו בקרוב כך שהכניסה לאזור בקעת הירדן תתאפשר לכלל תושבי איו"ש, וזאת בכפוף לבידוק ביטחוני בנקודות הבידוק השונות.
לאור הצורך החיוני להשלים את ההיערכות הביטחונית הנדרשת, בטרם יוסרו מגבלות התנועה הנ"ל, הוחלט כי מגבלות התנועה יוסרו עד סוף מאי 07."
(ההדגשה הוספה – מ' ב')
העתק מתשובת גב' רות בר מיום 10.4.2007, מצורף ומסומן ב'.
37. בניגוד לדברים אלו, הגבלות התנועה אשר היו נהוגות באזור בקעת הירדן הוסרו באופן חלקי בלבד. לפיכך, ביום 3.2.2008 שבנו ופנינו בנדון. אולם, כפי שמתואר בהרחבה במכתב זה, למעט הקלות מעטות על הגבלות התנועה, מרבית ההגבלות נותרו על כנן, ובפרט אלו הנוגעות לאיסור תנועת רכבים פלסטינים במחסומים.
העתק פנייתנו אליך מיום 3.2.2008 מצורף ומסומן ג'.
38. על פניה זו לא זכינו לתשובה.
אי-חוקיות ההוראות
א. היעדר סמכות חוקית להטלת מגבלות תנועה
39. ענייננו באיסורי תנועה גורפים, המוטלים ככלל על כל תושבי הגדה המערבית, ואשר פוגעים בזכותם לחופש תנועה בתוך השטח הכבוש.
40. למיטב ידיעתנו, אכיפת איסורי התנועה לאזור בקעת הירדן נעשית בהיעדר הסמכה חוקית.
41. ראשית, כפי שצויין בתשובת משרד הביטחון מחודש אפריל 2007 שצוטטה לעיל, הוחלט על ביטולם של איסורי התנועה לאזור בקעת הירדן.
42. שנית, במסגרת ההליכים בבג"צ 7577/06, הצהיר צה"ל בפני בג"צ, כי העיר היחידה עליה מוטל בימים אלה כתר, ואשר התנועה אליה וממנה באמצעות כלי רכב הינה מוגבלת הינה העיר שכם, והיא בלבד. לצורך כך חתם אלוף הפיקוד על צו מיוחד. אין אנו יודעים על צו, המסמיך את כוחות הביטחון להטיל מגבלות על תושבי הגדה המערבית לנוע ברכבם, לאזור בקעת הירדן שהוא כאמור חלק מן הגדה המערבית, בין בכלל ובין בדרכים מסויימות.
43. שלישית, בבג"ץ 2150/07 אבו צפייה, ראש מועצת הכפר בית סירא נ' שר הביטחון (לא פורסם, פסק דין מיום 29.12.2009) נקבע כי, "שעה שהתמשכו הגבלות התנועה לאורך הציר, היה מקום לעגנן בצו חתום וכתוב" (ר' פס' 9 ו-37 לפסק דינו של השופט פוגלמן). החובה לעגן סגירת שטח בצו נלמדת גם מפ"ד של הנשיאה בייניש בבג"ץ 9593/04 מוע'אר נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (טרם פורסם, פסק דין מיום 26.6.2006).
44. לפיכך, פעולות אלה המתבצעות על-ידי הכוחות בשטח, נעשות ללא סמכות ותוך הפרה של אחד העקרונות הבסיסיים של שלטון החוק.
ב. שיקולים זרים
45. כלל לא ברור מהן המטרות הלגיטימיות, שאיסורי התנועה הגורפים באים לקדם, ולו לכאורה.
46. מהחלטת מערכת הביטחון, עליה התבשרנו במכתבה של גב' רות בר מיום 10.4.2007 עולה, כי מערכת הביטחון עצמה הגיעה למסקנה, כי אין הצדקה להמשך הטלתן של הגבלות על תנועת פלסטינים אל הבקעה וממנה.
47. זאת ועוד, בעוד תנועת פלסטינים במחסומי צפון הבקעה ומרכזה מוגבלת קשות, אין כל מניעה או מגבלה על פלסטינים להיכנס לבקעה מכביש 1 בואך העיר יריחו, או לעבור במחסום מעלה אפריים או מחסום ייט"ב עת אלו אינו מאוייש ולנסוע לכל כיוון בכביש 90 ובכביש 578.
48. לפיכך, בניגוד לתמונה המצטיירת של אזור שנהוגים בו הסדרים נוקשים בשל שיקולים ביטחוניים כבדי משקל, כאלו הגוברים על הפגיעה הקשה בזכויות התושבים, היכולת התיאורטית להגיע לכל נקודה בבקעת הירדן, איננה מתיישבת עם רציונל בטחוני לגיטימי לעצם קיומם של המחסומים ולהחלת משטר גורף של מגבלות תנועה באמצעותם.
49. כן לא ברור כיצד ניתן לטעון ולהצדיק את האיסור בטעמי ביטחון, כאשר הקריטריון שנקבע הינו קריטריון שרירותי לחלוטין – הבחנה בין אנשים על בסיס מקום מגוריהם והוכחת בעלות על כלי רכב בו הם נוהגים.
50. קריטריון זה לא רק שהוא שרירותי וגורף, אלא שהוא משולל הגיון בסיסי, למעט לצורך קידום מטרה פסולה – צמצום דרסטי של תנועת פלסטינים בכבישי הבקעה[7] לשם שימוש במשאבי השטח הכבוש, ניכוסם לתועלת האוכלוסייה האזרחית של הכוח הכובש והדרתם של תושביו, בניגוד לפסיקה המפורשת של בג"ץ בנושא[8]. אפשרות זו מתיישבת גם עם התוכניות השונות של מדינת ישראל בנוגע לעתידה של בקעת הירדן, אשר מצאו ביטוי מפורש בהתבטאויות של מנהיגיה (ובכללן, תוכניות של סיפוח הבקעה לישראל). עמדות אלו קיבלו חיזוק מפורש בדברי ראש ממשלת ישראל לאחרונה[9]. בנסיבות אלה, עולה חשש ממשי, כי האיסור שהוטל על מעברם של תושבי הגדה לבקעת הירדן הוטל משיקולים זרים.
ג. הגבלות הנגועות באפליה פסולה
51. ענייננו בהוראות הפסולות אף בשל אפליה על בסיס לאומי-אתני. זאת, משום שמדובר באיסורי תנועה, המוטלים על-פי שיוכו האתני-לאומי של אדם, ועל פי שיוך זה בלבד. כאמור, האיסורים מוטלים על פלסטינים באשר הם, ואך ורק בשל שיוכם ככאלה, בה בעת שהם אינם מוטלים על ישראלים או זרים באשר הם, ודוגמא מובהקת לכך הם ההסדרים במחסום מעלה אפריים.
ד. הגבלות גורפות הנגועות בחוסר סבירות קיצוני ובחוסר מידתיות
52. חובתו הבסיסית של המפקד הצבאי בשטח הכבוש הינה להגן על אורחות חייה של האוכלוסייה המקומית ולשמור עליהן. ניתוקו של אזור, תוך הטלתם של מכשולים ומגבלות על התנועה אליו וממנו עומד בניגוד לחובה זו. הוא מחבל ביכולתה של האוכלוסייה להינות ממשאבי הטבע השייכים לה, לשמר את מרקם חייה, לדאוג לכלכלתה החומרית ולשרידותה החברתית והתרבותית.
53. ראשית, ראינו לעיל, כי על פניו לא מתקיימת מטרה לגיטימית שיש בה כדי להצדיק את הפגיעות בזכויות האדם הנגרמות בשל מגבלות התנועה האמורות. ואולם, אף אילו היו קיימות מטרות לגיטימיות, שאיסורי התנועה באו לקדם, הרי שלמפקד הצבאי עומדים שלל אמצעים חלופיים להשגת המטרה, ביניהם, האפשרות לקיומו של בידוק פרטני במקרי הצורך, כפי שנכתב במכתבה של גב' רות בר (ראה נספח ב').
54. שנית, גם אם אין באמצעים החלופיים העומדים לרשותו כדי להשיג את מלוא המטרה אותה הניח לנגד עיניו, אלא אך את עיקריה, מן הראוי לנקוט בחלופה אשר לא תביא לפגיעה קשה באורחות חייה של אוכלוסייה אזרחית, המונה רבבות בני אדם.
55. שלישית, מדובר בפגיעה חמורה בזכויות האדם עד שאין מנוס מהקביעה, כי האיסור פסול אף בשל היעדר יחס סביר בין חומרת הפגיעה ליתרון הביטחוני, שמבקשים להשיג באמצעותה.
56. רביעית, האיסורים הננקטים כלפי האוכלוסייה האזרחית כולה פסולים הם אף בשל היותם בגדר ענישה קולקטיבית, האסורה באיסור מוחלט על פי המשפט הבינלאומי ההומניטרי (סעיף 50 לתקנות האג; סעיף 33 לאמנת ג'נבה הרביעית; סעיף 75(2)(d) לפרוטוקול הראשון הנספח לאמנת ג'נבה).
57. לאור כל האמור לעיל ההוראות, המנתקות את אזור בקעת הירדן מיתר שטחי הגדה המערבית, והמטילות מגבלות ממגבלות שונות על תנועתם של תושבי האזור הסגור, ושל תושבי יתר הגדה המערבית הינן בלתי-חוקיות ופסולות בגין חוסר סמכות, חוסר סבירות וחוסר מידתיות זועקים לעין.
58. בנסיבות אלה אנו פונים אליך, כמי שאחראי על מערכת הביטחון, להורות על:
א. הסרת כל ההגבלות המוטלות על תנועת פלסטינים בבקעת הירדן באמצעות מערך המחסומים תיאסיר, חמרה, מעלה אפריים וייט"ב, בהתאם להחלטת שר הבטחון כפי שעולה המכתבה של גב' רות בר מיום 14.4.2007.
ב. עריכת הקלות משמעותיות בהסדרי הבידוק במחסומים תיאסיר וחמרה ובכללן קיצור זמני ההמתנה לבידוק וקיצור הליכי הבידוק גופם והתאמתם לנפח האוכלוסייה העוברת במחסום בשעות שונות ולצרכיהן של קבוצות הזקוקות לתנאים מיוחדים כגון חולים, קשישים וילדים.
בכבוד רב ובברכה,
משכית בנדל , עו"ד
העתקים:
מר מתן וילנאי, סגן שר הביטחון – בפקס: 6976990-03
האלוף אבי מזרחי, מפקד כוחות צה"ל באיו"ש – בפקס: 5305741-02
האלוף יואב מרדכי, מתאם פעולות הממשלה בשטחים – בפקס: 6976306-03
האלוף אביחי מנדלבליט, הפרקליט הצבאי הראשי – בפקס: 5694370-03
תא"ל מוטי אלמוז, ראש המינהל האזרחי – בפקס: 9977001-02
אל"מ אלי בר-און, יועמ"ש איו"ש – בפקס: 9977326-02
[1] בימים אלו פורסם דו"ח מקיף של ארגון 'בצלם' המפרט את מכלול סוגיות הפגיעה בזכויות האדם של התושבים הפלסטינים בבקעת הירדן, ובכללם סוגיית המגבלות על חופש תנועה והשלכותיה:
אייל הראובני, נישול וניצול, מדיניות ישראל בבקעת הירדן ובצפון ים המלח, בצלם, מאי 2011. להלן- דו"ח בצלם. לקישור לדו"ח: http://www.btselem.org/Campaigns/2011_Jordan_Valley/Hebrew/
[2] מתוך: דו"ח בצלם, ע"מ 4. ההפניות בה.ש 8-10 למקורות המידע::
פיתוח הבקעה הפלסטינית: תכנית לפיתוח מקורות המים במחוזות הבקעה, טיוטה סופית, משרד החקלאות ברשות הפלסטינית ורשות המים הפלסטינית, מאי 2010, עמ' 15-14.
מספר תושבי הקהיליות הבדואיות לקוח מ:
Eye on the Jordan Valley, Ma’an Development Center, 2010, p.28.
[3] כנ"ל. ע"מ 26. ה.ש 188. וההפניה ל:
, July 2010, p. 3&9. West Bank an Gaza Closures Maps, UN OCHA OPT
[4] לדוגמא, באזור מחסום תיאסיר, הכפרים תיאסיר ואל-עקבה הנמצאים ממערב לו.
[5] לדוגמא, במחסום תיאסיר: ביום 4.5.11 בשעות הערב המתינו אנשים לבידוק במחסום כשעתיים. ביום 5.1.11. נסגר המחסום לשעה ומחצה כאשר האנשים ממתינים לפתיחתו בגשם שוטף.
[6] שינוי כתובת המגורים לבקעת הירדן אינו מתאפשר לאור מדיניות ישראל בנוגע לאי הכרה בשינויים במרשם הפלסטיני ולאור כך שמדובר בכל מקרה בישוב שישראל אינה מכירה בחוקיותו.
[7] הסבר זה בנוגע למטרת הגבלות התנועה ניתן במפורש לח"מ על ידי מפקד מחסום חמרה, במהלך ביקור במקום ביום 5.1.11.
[8] ר': בג"ץ 393/82 ג'מעית אסכאן אלמעלמון אלתעאוניה אלמחדודה אלמסאוליה, נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה והשומרון, פ"ד לז(4) 785 (1983) וכן: בג"ץ 2150/07 אבו צפייה, ראש מועצת הכפר בית סירא נ' שר הביטחון (לא פורסם, פסק דין מיום 29.12.2009)
[9] ר' התבטאות ראש ממשלת ישראל לאחרונה: '"… בכל הסדר עתידי צה"ל חייב להיות פרוס כאן בבקעה. אם זה היה נכון לפני הטלטלה, הרי שהיום זה נכון שבעתיים". מתוך: נתניהו בבקעה: "צה"ל חייב להיות פרוס כאן אחרת יעברו טילים",ynet , 8.3.11
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=786080
"בכל הסדר מדיני וגם ללא הסדר כזה, בקעת הירדן תישאר בשלטון ישראל לעולמי עד. לא נחזור לקוי 67, אלה היו קווים של אי הגנה". מתוך: נתניהו: בקעת הירדן תישאר בשלטון ישראל לעולמי עד, 02.06.05
