ב-5.3.08 קיים בג"ץ דיון בעתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח נגד שר הביטחון, אלוף פיקוד המרכז ומפקד חטיבת בנימין, בעקבות בדרישה לבטל את האיסור שהוטל על פלסטינים לנסוע בכביש 443. העתירה הוגשה ע"י עו"ד לימור יהודה, מהאגודה לזכויות האזרח בחודש מרץ 2007, בשמם של תושבי שישה כפרים פלסטינים הסמוכים לכביש, שחיי היומיום שלהם נפגעו קשות מאיסור התנועה על הכביש, המהווה את דרך התנועה הראשית היחידה באזורם. התושבים העותרים מהווים אך חלק מכלל האוכלוסייה הפלסטינית הנפגעת מסגירתו של הכביש בפניה.
בעתירה דנו הנשיאה דורית ביניש והשופטים אדמונד לוי ועוזי פוגלמן. בסיום הדיון נתן בית המשפט החלטת ביניים, וקבע כי על המשיבים לעדכן את בית המשפט בתוך שישה חודשים על מצב התקדמות העבודות בכבישי "מרקם החיים". החלטה זו נותנת למעשה אור ירוק לצבא לסלול כבישים נפרדים לפלסטינים, ומשמעותה – מתן הכשר חסר תקדים של בג"ץ למדיניות של הפרדה ואפליה בתנועה, מדיניות שכבר זכתה לכינוי אפרטהייד. אם אכן היה בכוונת השופטים לשקול ברצינות, כחובתם, את הטענה המשפטית שהועלתה במסגרת העתירה, הרי שלא היה שום טעם לאשר את המשך סלילתו של כביש 'מרקם החיים', תוך תפיסה והרס אדמות נוסף, אשר כרוך גם בעלויות של עשרות מיליוני שקלים. לראשונה בתולדותיו נתן בג"ץ החלטה, המסמנת מתן הכשר לכבישים נפרדים לפלסטינים ולישראלים ללא צורך בטחוני ותוך הפרה בוטה של דיני הכיבוש. יש לזכור כי לא מדובר בהחלטה שניתנה בשלב ביניים של ההתדיינות, כי אם בהחלטה שניתנה לאחר שהצדדים סיימו להביא ולהשמיע טענותיהם.
כביש 443 נסלל על אדמות שהופקעו מידי תושבים פלסטיניים, בטענה שהוא דרוש לצרכי התחבורה של האוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית. הכביש אכן שירת את האוכלוסייה הפלסטינית זמן מה, אך החל משנת 2000 עבר תהליך הדרגתי של הסבתו לכביש לישראלים בלבד. זאת, בניגוד חמור למשפט הבינלאומי, הקובע כי הפקעת אדמות מהאוכלוסייה המקומית מותרת לצרכיה בלבד או לצרכים של הגנה על הכוח הכובש.
בדיון בעתירה ציינו עורכי הדין לימור יהודה ודן יקיר מהאגודה לזכויות האזרח בפני השופטים, כי כביש 443 משמש בעיקר לנסיעה של תושבי ישראל לצורך קישור בין ירושלים והשפלה, ועיקרו נוחות אותם נהגים, ואין לו דבר עם צרכי בטחון. באישור שנתן המפקד הצבאי לשימוש פסול באדמות הפרטיות שהופקעו מהתושבים הפלסטינים הוא חרג מסמכותו החוקית הן על פי הדין הישראלי והן על פי הדין הבינלאומי. באישור שנותנים השופטים למפקד, לסלילת כבישים עוקפים לפלסטינים הם מכשירים לראשונה בתולדות בג"ץ מדיניות הפרדה על בסיס השתייכות קבוצתית, תוך הפליה לרעה של תושביו המוגנים של השטח הכבוש.
האגודה לזכויות האזרח מביעה דאגה עמוקה מההחלטה של שופטי בג"ץ לא רק בשל תוכנה, שמשמעותו כאמור היא מתן הכשר למדיניות בלתי-חוקית ובלתי-מוסרית מסוכנת ביותר, באופן שעלול להוות תקדים להכשרת פגיעות נרחבות וקשות נוספות בזכויות אדם, אלא אף בשל ההתנערות מכל הליך שיפוטי ראוי: על אף שמדובר בהחלטה מהותית ביותר, הרי שהיא ניתנה ללא כל נימוק, ותוך התעלמות מוחלטת מהטענות העקרוניות שהועלו על-ידי העותרים. בכך, ההחלטה מפרה את זכותם של העותרים לקבלת פסק-דין בעתירתם, ולקבלת הכרעתו המנומקת של בית משפט זה בשאלה – האם מעשיהם של המשיבים כיום, ולא בזמן עתידי כלשהו, הינם או אינם חוקיים.
בנוסף מדגישה האגודה, כי כביש מרקם החיים, שאמור להוות אלטרנטיבה עבור התושבים הפלסטינים באזור, יותיר מאות אלפים מתושבי האזור ללא מענה תחבורתי ראוי.
בג"ץ 2150/07
