ב-8.1.08 פנתה האגודה לשר הפנים וליו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת בעניין הצעת חוק העיריות, הנדונה בימים אלו בוועדה לקראת קריאה שנייה ושלישית. האגודה ביקשה לתקן את ההצעה, כך שלעיריות תהיה סמכות להסדיר את שוק הדיור המקומי לצורך הבטחת דיור בר השגה לאוכלוסיות מוחלשות, שאין בידן להשיג דיור נאות בתנאי השוק החופשי, עקב מצבן הכלכלי או הרפואי או בשל נסיבות חיים אחרות, וכן לספק דיור זמני או קבוע למחוסרי דיור.
אף שהשלטון המרכזי הוא האחראי הראשי לכבד את זכות התושבים לדיור נאות, ישנה חשיבות להעניק לרשות מקומית סמכויות להסדיר דיור בר השגה בשטח הרשות, בין על ידי הסדרה של שוק הדיור (למשל – פיקוח על שוק השכירות), ובין על ידי אספקת דיור קבע ודיור זמני, כמו בתי מחסה, בהתאם לצרכים הייחודיים של כל רשות ורשות.
לכבוד
מר מאיר שטרית
שר הפנים
משרד הפנים
ירושלים
לכבוד
ח"כ אופיר פז-פינס
יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה
הכנסת
ירושלים
שלום רב,
הנדון: הצעת חוק העיריות – הענקת סמכויות מקומיות להסדרת דיור בר השגה
1. הריני לפנות אליכם בבקשה להכניס תיקונים בפרק 15 להצעת חוק העיריות, כך שיבטיחו לרשויות מקומיות סמכות לפעול להסדרת תחום הדיור ולהבטחת דיור בר השגה בתחום שיפוטן. הצעת החוק נדונה בימים אלו בוועדת הפנים לקראת קריאה שנייה ושלישית.
2. דיור בר השגה הוא דיור, הנגיש לאוכלוסיות מוחלשות, שאין בידן להשיג דיור נאות בתנאי השוק החופשי, עקב מצבן הכלכלי או הרפואי או בשל נסיבות חיים אחרות. היעדר דיור בר השגה אינו רק פוגע בזכויות בסיסיות של האדם, אלא מהווה בעיה חמורה במרקם החיים המוניציפאלי.
3. ראשית, היעדר דיור בר השגה מהווה גורם מרכזי להיפלטותם של יחידים ומשפחות משוק הדיור למרחב העירוני. כתוצאה מהליכים שונים, כמו צמצום הדיור הציבורי ועליית מחירי הדיור, הולך וגדל בצורה ניכרת מספר דרי הרחוב. חלקם מוצא עצמם ברחובות העיר או במאהלי מחאה וחלקם במבנים נטושים או מבני ציבור. החיים ברחוב מסכנים אותם והם, שלא באשמתם, מהווים מטרד לציבור. העלייה במספר דרי הרחוב מחייבת את הרשות המקומית להוציא משאבים רבים וגדלים בתחום הרווחה והשיקום, לרבות הקמת בתי מחסה ומסגרות נוספות לסיוע לדרי הרחוב.
4. שנית, היעדר דיור בר השגה גם מהווה גורם מרכזי בעלייה בפשיעה במרחב העירוני. כך, למשל, אנשים אשר תמורת קורת גג נסחטים ונשאבים לעולם הפשע. רק לאחרונה סוקר בהרחבה בתקשורת בניין מסוים ברח’‘ פין בתל אביב, אליו מתקבצים, בלית ברירה, מכורים ומכורות לסמים, אשר לאחר הגמילה לא נמצא להם פתרון דיור נורמטיבי כלשהו.
5. שלישית, היעדר דיור בר השגה, כתוצאה מהליכים שונים בשוק הדיור המקומי, פוגע גם במרקם העירוני, המבקש לקבץ אליו סוגי אוכלוסיה שונים, הדרושים לתפקוד העיר ולאופי החברתי שלה. דחיקתן של אוכלוסיות מוחלשות מהעיר, כתוצאה ממחסור בדיור בר השגה, או פגיעה בצרכי החיים החיוניים של תושבי העיר העניים, כתוצאה מהגדלת הוצאות הדיור, עלולות לעורר מתחים ומדנים בעיר, ולפורר את תחושת השוויון והסובלנות בין קבוצות שונות בעיר. דחיקת אוכלוסיות מוחלשות מהעיר עלולה לשנות את אופייה של העיר ולפגוע בתפקודה התקין.
6. לרשויות מקומיות יש גם עניין, שכאשר שוק הדיור ברשות שכנה מתנהל באופן שפוגע באוכלוסיות חלשות, תוכל אותה הרשות להפעיל סמכויות שונות להסדרת דיור בר השגה, וזאת על מנת למנוע הגירה של אוכלוסיות מוחלשות לתחומן של רשויות שכנות, חלשות יותר מבחינה כלכלית, אשר מתקשות להתמודד עם הגירה מסוג זה. הגירה זו מגדילה את הפערים בין רשויות מקומיות שונות.
7. לאור זאת ברורה החשיבות הרבה של תחום הדיור בכלל והסדרת הדיור בר ההשגה בפרט, לחיים המוניציפאליים. זאת, בלי להפחית במאומה מהחשיבות בהסדרת נושאים אלו במישור הלאומי. גם אם לממשלה אחריות עליונה בהספקת דיור בר השגה, הרי שכבר נפסק, כי "לרשות מקומית מותר ליטול חלק בעניינים בעלי צביון לאומי או כלל-ארצי, אם יש להם השפעה ישירה וייחודית על התושבים בתחומיה. רשות מקומית רשאית להגן על אינטרסים ייחודיים ומקומיים של תושביה בסוגיות כלל-ארציות" (דברי הנשיא ברק בבג"ץ 10104/04 שלום עכשיו נ’‘ רות יוסף (מיום 14.5.06)). אנו סבורים אם כן, כי הסדרת תחום הדיור צריכה להיות חלק בלתי נפרד מסמכויותיה של עירייה, לצד, ולא במקום, הסמכויות הכלליות של משרד השיכון.
8. אכן, בסעיף 249 לפקודת העיריות, אשר הצעת החוק באה להחליף, נקבע כי לעירייה סמכות לספק שיכון למעוטי אמצעים באמצעות בניה או רכישה של בנינים ומכירתם או השכרתם למעוטי אמצעים, וכן להקים בתי מחסה. סמכות זו הושמטה משום מה מהנוסח המוצע לחוק העיריות החדש. אנו מציעים להחזירה להצעת החוק.
9. אולם לא די בסמכות לספק שיכון למעוטי יכולת, באופן שבה היא נוסחה בפקודה, שכן במציאות המודרנית הבטחת דיור בר השגה אינה נעשית עוד באמצעות דיור ציבורי בבעלות עירונית או ממשלתית בלבד, אלא בעיקר באמצעים אחרים, כמו הטלת פיקוח על שוק השכירות ומחירי השכירות או באמצעות התניית היתרי בניה פרטית בהקמת דירות נגישות לאוכלוסיות מעוטות אמצעים ודרכים נוספות. אמצעים אלו לעיתים טוב שיוסדרו באמצעות מנגנונים לאומיים, שמפעיל השלטון המרכזי, אך לעיתים טוב יותר שיתוכננו ויופעלו על ידי הרשות המקומית, המתמחית במצב השוק המקומי ובצרכי הרשות הייחודיים.
10. באנגליה, למשל, הבינו כי הרשות המקומית היא הגוף הטוב ביותר למציאת פתרון לבעיית מחוסרי הדיור. חוק מחוסרי הדיור האנגלי, משנת 2002, לא רק מעניק סמכויות אלא מחייב את הרשות המקומית לגבש אסטרטגיה כוללת לטיפול בבעיית מחוסרי הדיור בתחומי הרשות. החוק אינו מגדיר מה הצעדים הנדרשים, אך מגדיר מהן מטרות האסטרטגיה שתגובש: מניעת מחוסרות דיור, הבטחת דיור בר השגה לאוכלוסיות בסיכון לאיבוד קורת גג ומתן מענה למחוסרי דיור.
(Homelessness Act, 2002)
11. גם בארה"ב, אשר בה מפעיל השלטון המרכזי הפדראלי תוכניות רבות ומגוונות לסיוע בדיור, שתכליתן הספקת דיור בר השגה לאוכלוסיות מוחלשות, פועלות במקביל מאות הוראות חוק מקומיות, שמסדירות את שוק הדיור המקומי, ומפקחות עליו על פי הצרכים המקומיים של הרשות. כך, למשל, בלוס-אנג’‘לס קובע חוק עזר עירוני, כי בעל בית המשכיר דירות חייב לקבל רישיון מהעיר, ולעמוד במגבלות שונות, לרבות לגבי העלאת דמי השכירות. (Rent Stabilization Ordinance, Chapter XV of the Los Angeles Municipal Code (LAMC))
12. לאור כל האמור אנו מציעים את התיקונים הבאים:
בסעיף 207(א) להצעה, להוסיף: "(14) להסדיר את שוק הדיור על מנת להבטיח קיומו של דיור בר השגה, ולספק דיור זמני או קבוע למחוסרי דיור".
בסעיף 207(ב) להצעה, להוסיף את המילה "דיור" אחרי "חינוך" ולפני "תרבות".
בכבוד רב,
גיל גן-מור, עו"ד
