האגודה לזכויות האזרח עתרה הבוקר (13.6.07) לבג"ץ נגד שירות התעסוקה ונגד משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה (תמ"ת). זאת בדרישה לאסור על שירות התעסוקה לפרסם ולהציע לדורשי עבודה הצעות עבודה מפלות. עוד מתבקש בג"ץ להורות לפקידי שירות התעסוקה לנהל מעקב אחר הצעות העבודה, המפורסמות באמצעותו, על מנת לבחון את התנאים המפלים ואת הצדקותיהם, ככל שקיימים כאלה. כן דורשת העתירה לחייב את הפקידים בלשכות התעסוקה לדווח לאגף לאכיפת חוקי עבודה במשרד התמ"ת על מעסיקים, אשר מעבירים לידיהם הצעות עבודה, הכוללות דרישות מפלות. את העתירה הגישה עו"ד שרון אברהם-ויס מהאגודה לזכויות האזרח.
העתירה מתייחסת למדיניות פסולה של שירות התעסוקה, אשר מפרסם בלשכותיו הצעות עבודה מפלות, אשר כוללות – בין היתר – מגבלות על גילם של המועמדים, קרי הצעות עבודה אשר מעדיפות מועמדים צעירים יותר. מדיניות זו עומדת בניגוד לעקרון השוויון ומפרה את הוראותיהם של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ושל חוק שירות התעסוקה. על אף פניות חוזרות ונשנות של האגודה לזכויות האזרח אל שירות התעסוקה ואל גורמים נוספים, במהלך העשור האחרון, לא שונתה עד היום מדיניות פסולה ובלתי-חוקית זו. היא נמשכת גם חרף הנחיות מפורשות בעניין זה, אשר הופצו כבר בשנת 1999 ללשכות התעסוקה, בעקבות דיון בו השתתפו נציגי משרד המשפטים, שירות התעסוקה, והאגודה לזכויות האזרח. כך למשל, בדיקה מדגמית, שנערכה בלשכת התעסוקה בחולון בשנת 2000, העלתה כי רוב מוחלט של הצעות העבודה (245 מתוך 248 שנבדקו) כללו הפליה מחמת גיל, וכי ל-95% מהן נשלחו דורשי עבודה, העונים על דרישות הגיל שהציבו המעסיקים.
בשירות התעסוקה הסבירו, כי בשל הקושי לאכוף את הוראות החוק, האוסרות על האפליה מחמת גיל, בוחר שירות התעסוקה לפרסם את הדרישות ]הבלתי חוקיות[ לבקשת המעסיקים. הטענה כי רשות מרשויות המדינה רשאית להפר את החוק, מאחר שהחוק ממילא לא נאכף, מציינת עו"ד אברהם-ויס, מהווה תעודת עניות להתנהלותה של רשות בישראל ומהווה שימוש ציני באוזלת ידן של רשויות האכיפה. מן הראוי היה, היא מוסיפה, כי דברים אלה לא היו מועלים כלל על הכתב.
זאת ועוד, שירות התעסוקה מטיל בתשובותיו את נטל הדיווח על ההפליה לרשויות האכיפה על דורש העבודה. הגשת תלונה איננה משימה קלה, מבהירה עו"ד אברהם-ויס בעתירה, ודאי לא בעבור מובטלים דורשי עבודה. על כן ברור מאליו, כי שירות התעסוקה, הכפוף ישירות למשרד התמ"ת, הוא זה שצריך להיות ער להפרות החוק ולדווח עליהן כאשר הן מגיעות לפתחו. אך במקום שימלא שירות התעסוקה חובות שוויון מוגברות, כראוי לרשות ציבורית, הרי שהוא מרכין ראש בפני המציאות המרה של שוק העבודה, עוצם עיניו, ומשתף פעולה עם פרקטיקות של הפליה פסולה.
את הנגע החברתי של דחיקת רגליהם של עובדים מבוגרים והוצאתם לשולי החברה, תוך פגיעה בפרנסתם, בכבודם ובערכם העצמי, מסכמת העתירה, יש לעקור מן השורש, קל וחומר כאשר מדובר ברשויות המדינה. הצעד הראשון והמתבקש מאליו לקידום מטרה זו הוא קיום הוראות החוק.
בג"ץ 5206/07
