ב-24.1.2011 פנתה האגודה למנהל בתי המשפט בעניין דרישות לא חוקיות במודעת דרושים של מערכת בתי המשפט: במודעת הדרושים, למשרות קלדנים/יות, הופיעו הדרישות "לאחר שירות צבאי/לאומי" ו- "עברית שפת אם". בפנייה עמד עו"ד עאוני בנא מהאגודה על האפליה הפסולה שבניסוחים הללו:
"הדרישה לעברית שפת אם, כפי שהיא מנוסחת במודעה, מפלה את כל אלה ששפת האם שלהם אינה עברית, וזאת ללא כל הצדקה עניינית. אומנם המשרות הדרושות מחייבות ידיעת השפה העברית ברמה זו או אחרת, אך בין זה לבין הדרישה "לעברית שפת אם" ישנו מרחק רב. עברית לעולם לא יכולה להיות שפת אם של מועמד ערבי, תהיה אשר תהיה מידת ידיעתו ושליטתו בה. זאת, בשונה, למשל, מדרישה לעברית ברמה גבוהה או אפילו לעברית ברמה של שפת אם (במידה שהדבר אכן מתחייב מאופי העבודה).
הדרישה לשירות צבאי/לאומי אינה רלוונטית בכלל למשרות המבוקשות במודעה והיא אף לא מופיעה ביחס למשרות זהות, הדרושות באותה מודעה. משמעותה של דרישה זו היא פסילה מראש בין היתר של מועמדותם של רוב האזרחים הערבים, אשר אינם משרתים בצבא. דרישה לשירות צבאי בקבלה לעבודה שהינה אזרחית במהותה, ומבלי שהדבר יהיה רלוונטי לאופי העבודה, מהווה הפליה עקיפה של כלל המועמדים הפטורים, מטעמי לאום או דת, מחובת השירות הצבאי."
בתשובת הנהלת בתי המשפט לפניית האגודה נמסר, כי אכן נפלו שגיאות בניסוח המודעה והן תוקנו – דרישת השירות הצבאי/לאומי הוסרה, ונדרשת "שליטה מלאה בשפה העברית."