עמותת גישה והאגודה לזכויות האזרח רואות בדאגה רבה את פסק דינו של בג"ץ, שדחה הבוקר (13.3.07) את עתירתם של 6 ארגוני זכויות אדם, שדרשו לפתוח את המעברים לרצועת עזה לאספקת סחורה חיונית. בג"ץ הסתמך על "נתונים" שהוצגו ע"י המדינה בעל פה, לפיהם הצבא עושה די לאפשר אספקה כזו, מבלי שנמסרו נתונים אלה לעותרים מראש, וגם לאחר מכן, וזאת בניגוד לכללי הדיון בבג"ץ ולכללי הצדק הטבעי. הארגונים מדגישים, כי עדיין מוטלות הגבלות קשות על הכנסת חומרי גלם לתוך רצועת עזה, וכי המצב ההומניטרי בעזה מוסיף להיות קשה מאד.
את העתירה הגישו האגודה לזכויות האזרח ועמותת גישה, בשמן ובשם ארבעה ארגוני זכויות אדם נוספים: רופאים לזכויות אדם, המוקד להגנת הפרט, בצלם והוועד הציבורי נגד עינויים בישראל. העתירה הוגשה לאחר שבמהלך מבצע צבאי, שבו הפציץ חיל האוויר ביוני 2006 תחנת שנאים ושלושה גשרים, נסגרו כל המעברים לרצועה עזה, ונאסרו כניסה ויציאה של בני אדם, סחורות, ציוד רפואי, תרופות ומזון. כן סגרה אז ישראל את צינור אספקת הדלק היחידי לרצועת עזה, באזור נחל עוז. כל הפעולות האלה פגעו קשות באוכלוסייה האזרחית, וזאת בניגוד לחובותיה של ישראל על פי המשפט הבינלאומי ההומניטארי, משפט זכויות האדם והמשפט הישראלי. בתגובותיה של המדינה נטען, שפעולות המדינה בעניין הינן ראויות, סבירות ומידתיות, וכי ההחלטות בעניין מועדי העברת האספקה ואופייה מקורן בשיקולי ביטחון. באוגוסט 2006 הגישו העותרים בקשה למתן סעד בעתירה, וזאת בעקבות המצב המתדרדר ברצועה, כתוצאה ישירה של פעולות כוחות הביטחון, אשר מונעים מעבר סדיר של ציוד הומניטארי לעזה באמצעות המעברים, שבהם שולטת ישראל באופן מוחלט, ועקב התמהמהותו של בג"ץ מלפסוק בעתירה. בתגובה, חזרה המדינה על אותן טענות.
בהודעה שהגישו העותרים לקראת הדיון האחרון בעתירה (שהתקיים ב- 25.2.07) נכתב, כי מאז הוגשה הודעת העדכון האחרונה, ולאור הגדלת מספר הימים בהם פתוח מעבר קרני ומעבר נחל עוז, חל שיפור מה באפשרותם של ארגונים בינלאומיים להכניס סחורות, כגון מוצרי מזון, דלק ותרופות. אולם, הבהירו הארגונים העותרים, עדיין מוטלות הגבלות קשות על הכנסת חומרי גלם לתוך רצועת עזה, בשל הפעילות המצומצמת והלא-מספיקה של מעבר קרני, שדרכו מועברות הסחורות. "גם בימים בהם פתוח מעבר קרני, הוא נפתח באופן חלקי בלבד, לפחות ממחצית שעות העבודה הרגילות, תוך הגבלות על השימוש במסלולים, ובכך לא ניתן להכניס מספיק סחורות לתוך הרצועה", נכתב בהודעה.
ההגבלות הקשות משתקות את המשק בעזה, הורסות את תשתית המסחר, גורמות לאבטלה ולעוני ומונעות קידום פרויקטים הומניטאריים, כגון תיקון ואחזקת תשתיות. כך למשל, מתקן הטיפול בשפכים הוצף, ושפכים זרמו לרחוב הראשי בעיר עזה, וזאת מכיוון שחברת המים, שיזמה פרויקט להרחבת מערכת הביוב, מחכה מזה 12 חודשים לקבל צינורות פלדה דרך מעבר קרני. בממוצע, בשל ההגבלות, זמן ההמתנה להכנסת סחורות לרצועת עזה הינה כשלושה חודשים. העיכובים גורמים גם לעלייה של כ-25% במחירי המוצרים. פייזל שאווה, מזכיר איגוד אנשי העסקים הפלסטיני, מתאר כך את השפעת המצב על הכלכלה ברצועת עזה: "חוסר היכולת לקבל חומרי גלם הביאה לסגירתם או להעברתם של מספר מפעלים אל מחוץ לרצועת עזה, גרמה לאנשים לאבד את מקום עבודתם והביאה לדחייה או לעצירה של פרויקטים בתעשייה, בניה ותשתיות".
בג"ץ 5841/06
