האגודה לזכויות האזרח עתרה הבוקר (7.3.07) לבג"ץ נגד שר הביטחון, מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה והשומרון ומפקד חטיבת בנימין, בדרישה שיאפשרו את תנועתם החופשית של פלסטינים בכביש 443. כן מתבקש בג"ץ להורות על הסרת החסימות הקבועות, שהציב הצבא על דרכי הגישה של שישה כפרים באזור אל הכביש. את העתירה הגישה עו"ד לימור יהודה מהאגודה לזכויות האזרח, בשמם של ראשי ששת הכפרים ובשמם של 18 תושבים נוספים באזור.
כביש 443 הינו הכביש המרכזי בדרומה של נפת רמאללה ועורק התנועה הראשי, המחבר את הכפרים שבאזור עם העיר רמאללה. ראשיתו של כביש זה עוד בימי המנדט הבריטי, ומאז ועד לראשית האינתיפאדה השניה הוא שימש כציר התנועה המרכזי של תושבי האזור, ובכללם רבבות התושבים המתגוררים בכפרים העותרים. מאז פרוץ האינתיפאדה השניה החל הצבא לאסור על תנועתם של פלסטינים בכביש זה, ברכב או ברגל. מדובר באיסור כללי, החל גם במקרי חירום ובמצבי מחלה. גם העברת סחורות, שמגיעות מישראל או מאזורי הגדה המערבית ומיועדות לכפרים הפלסטינים, איננה אפשרית עוד דרך הכביש. האיסור הפך בהדרגה לאיסור של קבע, וחסימות שונות הוצבו לרוחבן של הדרכים המחברות את הכפרים לכביש זה: ערימות עפר, סלעים, שערים וקוביות בטון גדולות. לאלה נוספים פטרולים של כוחות הביטחון, הדואגים להרחקתם של פלסטינים מהכביש. איסורי התנועה של פלסטינים בכביש נאכפים בשטח מזה מספר שנים, וזאת מבלי שעוגנו בצו או בהוראה רשמית אחרת.
האיסור על תנועת פלסטינים בכביש מפקיע מאוכלוסיית האזור את האפשרות לעשות שימוש בכביש הראשי היחיד הקיים באזור ואשר שימש אותם במשך עשרות שנים כעורק התחבורה המרכזי בינם לבין עיר המחוז רמאללה. חסימת הכביש בפניהם הותירה לתושבים רק שימוש בדרך משובשת ומפותלת וארוכה פי כמה וכמה – במרחק, בזמן ובעלות הנסיעה. מדובר בכביש צר במיוחד, החסר שוליים או מדרכות, מעקה בטיחות, תאורה, תשתיות ניקוז ושילוט מתאים. הנסיעה בו מייגעת וקשה וכרוכה בטלטלות עזות, עד כדי גרימת בחילה. הדבר קשה במיוחד, עד כדי סיכון חיים, בנסיעות חירום ובמקרים של הסעת חולים. כך הוכפל, ואף שולש, משך הנסיעה מהכפרים לרמאללה: במקום נסיעה של כרבע שעה בכביש נוח, אורכת כיום הדרך בין 45 דקות, בתנאים נורמליים, ללמעלה משעה -שעתיים בזמנים, בהם מציב הצבא מחסומים ניידים לאורך הדרך החלופית. מחירי הנסיעה אף הם התייקרו בהתאם, מ- 2.5 ש"ח ל- 6 ש"ח לנוסע במיניבוס ציבורי, ומ- 20 ש"ח ל- 70 ש"ח לנסיעה במונית. גם תאונות דרכים קשות הפכו בשנים האחרונות חזיון נפרץ בכביש החלופי.
עוד גרמה סגירת הכביש לשורה ארוכה של פגיעות קשות נוספות בתושבי הכפרים: נמנעה גישה ישירה אל מאות דונמים, הנמצאים דרומית לכביש ונטועים באלפי עצי זית מניבי פרי. הגישה לאדמות אלה נעשתה ארוכה ומסורבלת בהרבה, וכך גם העברת התוצרת החקלאית לרמאללה, והדבר הביא לנזקים כספיים גדולים מאד לרבים מהתושבים, ובמיוחד לאלה, שפרנסתם היחידה היא מחקלאות. חסימת הכביש הביאה גם לסגירה של בתי עסק רבים בכפרים ולשיבושים קשים בהגעתם של עובדים אל מקומות העבודה שלהם ברמאללה. כתוצאה מכך חלה עלייה חדה במספר המובטלים בכפרים. חלק מהסטודנטים תושבי הכפרים נאלצו להפסיק את לימודיהם בעיר, בשל התייקרות הנסיעות. משפחות רבות נאלצו לעזוב את בתיהן בכפרים ולשכור דירות בעיר. ביקורי משפחות וקשרים חברתיים התמעטו ביותר. הכפרים נותקו מכל מרכז רפואי, וחולים רבים נאלצים לוותר על טיפולים רפואיים, הניתנים ברמאללה. תלמידים נאלצים לנסוע בתחבורה ציבורית יקרה וללכת כ- 5 קילומטרים ברגל, במקום לצעוד כחצי קילומטר לבית הספר. כמו כן – תושבי הכפרים מתקשים מאד לרכוש מוצרי מחייה חיוניים, אם בשל העלות הגבוהה של הבאתם בדרכים המשובשות ואם בשל המורכבות הלוגיסטית הכרוכה בכך.
עו"ד יהודה מדגישה בעתירה, כי מדובר באכיפה של מגבלות תנועה ואיסורי תנועה גורפים ללא הסמכה חוקית, ובשלילה של זכויות יסוד של בני-אדם על בסיס אחד – מוצאם הלאומי. אלה הן פעולות והוראות, המקעקעות תפיסות יסוד, המקובלות בעולם הנאור ובמשפט הישראלי גם יחד, ואשר רואות בהפרדה על בסיס של מוצא לאומי או אתני בין אנשים אפליה בלתי נסבלת, בלתי חוקית ובלתי מוסרית. מדובר בנדבך בתהליך האפליה הממוסדת, השיטתית והמכוונת של הפלסטינים תושבי הגדה המערבית אל מול ישראלים באזור זה. איסור התנועה בכביש זה משתלב במערך מגבלות התנועה המוטלות על האוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית, אשר הביא ליצירתו של המשטר הלא-משפטי של "כבישים אסורים", ואשר הפך את הזכות לחופש תנועה בגדה המערבית לזכות התלויה בשיוכו הלאומי של אדם. בעתירה נטען עוד, כי סגירת הכביש בפני אוכלוסיית המקום הפלסטינית הינה פעולה, החורגת מסמכותו של המפקד הצבאי ונגועה בחוסר סבירות קיצונית ובפגיעה בלתי-מידתית בזכויות האדם, ועל כן דינם של איסורי תנועה חמורים אלה להתבטל.
בג"ץ 2150/07
