לכבוד:
גב` בוני גולדברג
מנהלת אגף הרווחה
עיריית ירושלים
כיכר ספרא 7
ירושלים 91700
שלום רב,
הנדון: אפליה בהקצאת תקנים לשירותי הרווחה בירושלים המזרחית
סימוכין: מכתבנו מיום 26.11.06
מכתבך מיום 25.12.06
1. אנו מתכבדים לפנות אליך בהמשך למכתבך שבסימוכין, בו העברת לבקשתנו נתונים השוואתיים על מצבת תקני כוח האדם בלשכות הרווחה בעיר.
2. הנתונים שהוצגו במכתבך הסבירו את הפניות שהגיעו אלינו, המצביעות על כך ששירותי הרווחה במזרח ירושלים מצויים במצב עגום ביותר ולמעשה עומדים בפני קריסה מוחלטת נוכח העומס הבלתי אפשרי המוטל על עובדי לשכות הרווחה בעיר המזרחית.
3. מתברר כי העומס הקשה נובע מהקצאת תקנים שאינה מספקת ללשכות הרווחה האחראיות לטיפול באוכלוסיה מירושלים המזרחית. בהשוואה למצבת כוח האדם במערב העיר, ניתן לראות בבירור כי לשכות מזרח ירושלים באגף הרווחה מופלות לרעה בהקצאת תקני כוח האדם, למרות שמוטל עליהן עומס הפונים הגדול ביותר בעיר.
4. מהנתונים המפורטים במכתבך עולה כי נכון לסוף שנת 2005, טיפל עובד סוציאלי מלשכות שבמערב העיר (לשכות צפון, דרום ומערב) בכ-165 משקי בית בממוצע, בעוד שבלשכות מזרח נאלץ כל עובד סוציאלי להתמודד עם טיפול בכ-282 משקי בית בממוצע. מבחינת עומס מספר התושבים בהם טיפל כל עובד סוציאלי ב-2005, הרי שמהנתונים שבמכתבך עולה כי כל עובד סוציאלי במערב העיר טיפל ב-442 נפש בממוצע, בעוד שעמיתו ממזרח העיר טיפל בכ-1051 נפשות בממוצע – למעלה מפי שניים מבמערב העיר.
5. מנתונים נוספים שהגיעו לידנו עולה כי המצב רק החמיר בשנת 2006, וכי כיום עומד מספר התיקים המטופלים על ידי עובדים סוציאליים בטיפול ישיר בלשכות שבמזרח העיר על כ-360 תיקים לעובד.
6. מהנתונים שבמכתבך עולה עוד כי בעוד שלשכות מזרח מטפלות בכמות התושבים הגדולה ביותר מכל לשכות העיר, מספר התקנים המוקצים להן הוא הקטן ביותר. למעשה, אף על פי שלשכות מזרח מטפלות באזור הכולל כשליש מתושבי העיר, מוקצים להן רק 15% מהתקנים.
7. למעלה מזאת, מספר הלשכות במזרח העיר קטן בחצי ממספר הלשכות באזורים האחרים (3 לעומת 6). לעובדה זו השלכות משמעותיות בשטח, כיוון שמספר הלשכות הקטן מקשה על פריסה טובה של שירותי הרווחה ובכך מקטין את הנגישות שלהם. התוצאה היא שמספר הפונים בפועל אינו מייצג את גודל המצוקה בה נתון אחוז גבוה מאוכלוסיית מזרח ירושלים.
8. כידוע לך היטב, המצוקה הכלכלית והחברתית בירושלים המזרחית היא מהקשות בארץ, עקב שיעור העוני חסר התקדים, האבטלה הגואה, המספר הרב של משפחות ברוכות ילדים, צפיפות הדיור והמחסור החמור והמתמשך בשירותים ציבוריים ובתשתיות עירוניות.
9. לאור זאת, היה סביר לצפות כי טיפול שירותי הרווחה העירוניים בירושלים המזרחית יקבל דגש מיוחד על ידיכם. אולם, לצערנו, דבר זה אינו קורה. נהפוך הוא, כאמור לעיל, מערכת הרווחה בירושלים המזרחית סובלת מתת תקצוב ואפליה מתמשכת.
10. אומנם, במכתבך הודגש כי "קיים תהליך מתמשך שהואץ בשנים האחרונות של העדפה מתקנת למזרח העיר", אולם הנתונים מוכיחים אחרת. לצערנו, תוספת התקנים בפועל לעיר המזרחית היא זעומה ובלתי מורגשת, והעומס הרב שהוצג לעיל מבהיר היטב את הבעייתיות.
11. כידוע, רשויות השלטון מחויבות לנהוג באופן שוויוני בתושבי המדינה, במיוחד בכל הנוגע להקצאת משאבים ציבוריים. לאורך השנים, הדגיש בית המשפט העליון את החשיבות המיוחדת של עקרון השוויון "בכל הקשור לחובת השלטון לנהוג בשוויון בין אזרחיה היהודים של המדינה ואזרחיה שאינם יהודים" (ראה בג"ץ 11163/03 ועדת המעקב העליונה לענייני הערבים בישראל נ` ראש ממשלת ישראל, דינים עליון, כרך עו`, 643, פסקה 14).
12. בשורה ארוכה של פסקי דין אף התריע בית המשפט העליון מפני הפלייתם של בני המיעוט הערבי, במיוחד בכל הנוגע להקצאת משאבים ציבוריים, וסרב לקבל טענת העדר תקציב לתיקון אפליה בחלוקת תקציבים בידי המדינה ומי מרשויותיה (ראה בג"ץ 2422/98 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ` שר העבודה והרווחה (לא פורסם); בג"ץ 1113/99 עדאלה נ` השר לענייני דתות, תק-על 2000(2), 413, 414; בג"ץ 727/00 ועד ראשי הרשויות המקומיות הערביות בישראל נ` שר הבינוי והשיכון, פ"ד נו(2) 79).
13. יצוין, כי האיסור על ההפליה חל אם תוצאת המעשה המנהלי הינו תוצאה מפלה, גם אם בלב הרשות לא עמדה כל כוונה להפלות, או אפילו אם הרשות סברה שפעולתה נועדה למנוע הפליה (בג"ץ 2671/98 שדולת הנשים בישראל נ` שר העבודה והרווחה, פ"ד נב(3) 630, 654).
14. על כן, כפי שמדינת ישראל מחויבת לספק שירותי רווחה לנזקקים לכך במגזר היהודי, כך היא מחויבת לכך גם בירושלים המזרחית. חובת המדינה בעניין זה חלה הן מבחינת הדין הישראלי הפנימי והן מבחינת התחייבויותיה של מדינת ישראל במישור הבינלאומי.
15. אף בהתאם לדיני התפיסה הלוחמתית של המשפט הבינלאומי ולדיני זכויות האדם הבינלאומיים, ישראל היא האחראית למלא את צורכי האוכלוסייה המתגוררת באזור זה, כיוון שמאז 1967 מדינת ישראל היא הרשות היחידה והבלעדית השולטת בירושלים המזרחית. אחריות זו כוללת גם את החובה לספק שירותי רווחה ברמה נאותה לתושבי המקום.
16. אשר על כן, אנו סבורים כי יש לתקן לאלתר את האפליה הבוטה והמתמשכת בהקצאת התקציבים וכוח אדם ללשכות הרווחה בירושלים המזרחית, וכפועל יוצא מכך את אפליית תושבי מזרח ירושלים עצמם.
17. אנו סבורים כי יש לערוך חלוקה מחדש של תקני כוח האדם במינהל שבראשותך, כך שתתוקן אפליית ירושלים המזרחית בחלוקת התקנים. אנו מצפים כי התיקון הנדרש יעשה לאלתר, בהחלטות על יישום התקציב עירייה לשנת 2007, שאושר לאחרונה.
18. נודה על לתשובתך המהירה באשר לצעדים שבכוונתך לנקוט על מנת לתקן את המצב מן היסוד ובאופן מיידי.
בכבוד רב,
טלי ניר, עו"ד
לכבוד:
מר משה שיאן
מנכ"ל משרד הרווחה
משרד הרווחה
שלום רב,
הנדון: אפליה בהקצאת תקנים לשירותי הרווחה בירושלים המזרחית
1. אנו מתכבדים לפנות אליך בעניין הנדון, בעקבות פניות שהגיעו אלינו הנוגעות לקשיים בהם נתקלים תושבי ירושלים המזרחית הזקוקים לשירותי הרווחה. מפניות אלה עולה כי שירותי הרווחה במזרח ירושלים מצויים במצב עגום ביותר ולמעשה עומדים בפני קריסה מוחלטת נוכח העומס הבלתי אפשרי המוטל על עובדי לשכות הרווחה במזרח העיר.
2. מנתונים שהגיעו לידנו ויפורטו להלן, עולה כי העומס הקשה נובע, בין היתר, מהקצאת תקנים שאינה מספקת ללשכות הרווחה האחראיות לטיפול באוכלוסיה מירושלים המזרחית. בהשוואה למצבת כוח האדם במערב העיר, ניתן לראות בבירור כי לשכות מזרח באגף הרווחה מופלת לרעה בהקצאת תקני כוח האדם, למרות שמוטל עליהן עומס הפונים הגדול ביותר בעיר.
3. פנינו היום בעניין זה לגב` בוני גולדברג, מנהלת המינהל לשירותי קהילה בעיריית ירושלים, ודרשנו לתקן את אפליית ירושלים המזרחית בחלוקת תקני כוח האדם במינהל שבראשותה כבר בתקציב 2007 (מצ"ב מכתבנו לעיונך).
4. יחד עם זאת, הואיל ולגישת עיריית ירושלים – כפי שהיא באה לידי ביטוי במכתבה של גב` גולדברג מיום 25.12.06, המצ"ב לנוחותך (סעיף ב` למכתב) – תיקון המצב יכול להיעשות רק בהוספת תקנים על ידך, אנו מתכבדים לפנות אליך בבקשה להוספת תקני עובדים סוציאליים לירושלים המזרחית בדחיפות.
5. מהנתונים המפורטים במכתבה הנ"ל של גב` בוני גולדברג, עולה כי נכון לסוף שנת 2005, טיפל עובד סוציאלי מלשכות שבמערב העיר (לשכות צפון, דרום ומערב) בכ-165 משקי בית בממוצע, בעוד שבלשכות מזרח נאלץ כל עובד סוציאלי להתמודד עם טיפול בכ-282 משקי בית בממוצע. מבחינת עומס מספר התושבים בהם טיפל כל עובד סוציאלי ב-2005, הרי שמהנתונים שהעבירה לידנו גב` גולדברג עולה כי כל עובד סוציאלי במערב העיר טיפל ב-442 נפש בממוצע, בעוד שעמיתו ממזרח העיר טיפל בכ-1051 נפשות בממוצע – למעלה מפי שניים מבמערב העיר.
6. מנתונים נוספים שהגיעו לידנו עולה כי המצב רק החמיר בשנת 2006, וכי כיום עומד מספר התיקים המטופלים על ידי עובדים סוציאליים בטיפול ישיר בלשכות שבמזרח העיר על כ-360 תיקים לעובד.
7. מהנתונים שהועברו לידנו ע"י גב` גולדברג עולה עוד כי בעוד שלשכות מזרח מטפלות בכמות התושבים הגדולה ביותר מכל לשכות העיר, מספר התקנים המוקצים להן הוא הקטן ביותר. למעשה, אף על פי שלשכות מזרח מטפלות באזור הכולל כשליש מתושבי העיר, מוקצים להן רק 15% מהתקנים.
8. נוסף על כך, מספר הלשכות במזרח העיר קטן בחצי ממספר הלשכות באזורים האחרים (3 לעומת 6). לעובדה זו השלכות משמעותיות בשטח, כיוון שמספר הלשכות הקטן מקשה על פריסה טובה של שירותי הרווחה ובכך מקטין את הנגישות שלהם. התוצאה היא שמספר הפונים בפועל אינו מייצג את גודל המצוקה בה נתון אחוז גבוה מאוכלוסיית ירושלים המזרחית, כפי שיפורט להלן.
9. על מנת להשלים את תמונת המצב, להלן בקליפת אגוז, איפיון כללי של המצב החברתי כלכלי בירושלים המזרחית.
9.1. אחוזי העוני במזרח ירושלים גבוהים יותר מפי שניים וחצי מאחוזי העוני בשאר חלקי ירושלים: לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנת 2003, 64% מהמשפחות הפלסטיניות בירושלים חיות מתחת לקו העוני לעומת 24% מהמשפחות היהודיות בירושלים. מצבם של הילדים בנתוני העוני גרוע אף יותר: 76% מהילדים בירושלים המזרחית חיים מתחת לקו העוני לעומת 38% מהילדים היהודים.
9.2. במזרח ירושלים ישנו מספר רב של משפחות ברוכות ילדים ומשפחות בהן ישנו רק מפרנס אחד.
9.3. תשתיות רבות במזרח ירושלים הינן במצב קשה וסובלות מתקלות רבות, כדוגמת תשתיות המים והביוב ותשתיות הכבישים. כן סובלת מזרח העיר מתנאי תברואה קשים ומליקויים חמורים באספקת מגוון שירותים ציבוריים, כגון שירותי תעסוקה ושירותי דואר.
9.4. מערכות רבות, שהינן בעלות השפעה על הרווחה הקהילתית בירושלים המזרחית, כגון מערכת החינוך ומערכת התכנון והבינוי, סובלות גם הן ממחסור מתמשך.
9.5. בנוסף, תנאי המגורים בירושלים המזרחית הם צפופים וקשים. כך, למשל, בשנת 2003 הייתה צפיפות הדיור בשכונות הערביות כמעט כפולה מאשר בשכונות היהודיות: 1.8 נפשות לחדר לעומת 1.0 נפשות לחדר בקרב האוכלוסייה היהודית.
10. מהאמור לעיל ברור כי מצבם החברתי כלכלי של תושבי ירושלים המזרחית הינו קשה ביותר, וזאת אף ביחס לתושבי ירושלים האחרים. על כן, אך ברור הוא שמצוקות הרווחה יהיו עמוקות וקשות יותר.
11. כתוצאה, היה סביר לצפות כי הטיפול בירושלים המזרחית באמצעות שירותי הרווחה העירוניים יקבל דגש מיוחד על ידי הגורמים העירונים האחראים לדבר. אולם, לצערנו, דבר זה אינו קורה. נהפוך הוא, כאמור לעיל, מערכת הרווחה בירושלים המזרחית סובלת מתת תקצוב ואפליה מתמשכת.
12. כידוע, רשויות השלטון מחויבות לנהוג באופן שוויוני בתושבי המדינה, במיוחד בכל הנוגע להקצאת משאבים ציבוריים. לאורך השנים, הדגיש בית המשפט העליון את החשיבות המיוחדת של עקרון השוויון "בכל הקשור לחובת השלטון לנהוג בשוויון בין אזרחיה היהודים של המדינה ואזרחיה שאינם יהודים" (ראה בג"ץ 11163/03 ועדת המעקב העליונה לענייני הערבים בישראל נ` ראש ממשלת ישראל, דינים עליון, כרך עו`, 643, פסקה 14).
13. בשורה ארוכה של פסקי דין אף התריע בית המשפט העליון מפני הפלייתם של בני המיעוט הערבי, במיוחד בכל הנוגע להקצאת משאבים ציבוריים, וסרב לקבל טענת העדר תקציב לתיקון אפליה בחלוקת תקציבים בידי המדינה ומי מרשויותיה (ראה בג"ץ 2422/98 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ` שר העבודה והרווחה (לא פורסם); בג"ץ 1113/99 עדאלה נ` השר לענייני דתות, תק-על 2000(2), 413, 414; בג"ץ 727/00 ועד ראשי הרשויות המקומיות הערביות בישראל נ` שר הבינוי והשיכון, פ"ד נו(2) 79).
14. יצוין, כי האיסור על האפליה חל אם תוצאת המעשה המנהלי הינו תוצאה מפלה, גם אם בלב הרשות לא עמדה כל כוונה להפלות, או אפילו אם הרשות סברה שפעולתה נועדה למנוע אפליה (בג"ץ 2671/98 שדולת הנשים בישראל נ` שר העבודה והרווחה, פ"ד נב(3) 630, 654).
15. על כן, כפי שמדינת ישראל מחויבת לספק שירותי רווחה לנזקקים לכך במגזר היהודי, כך היא מחויבת לכך גם בירושלים המזרחית. חובת המדינה בעניין זה חלה הן מבחינת הדין הישראלי הפנימי והן מבחינת התחייבויותיה של מדינת ישראל במישור הבינלאומי.
16. אף בהתאם לדיני התפיסה הלוחמתית של המשפט הבינלאומי ולדיני זכויות האדם הבינלאומיים, ישראל היא האחראית למלא את צורכי האוכלוסייה המתגוררת באזור זה, כיוון שמאז 1967 מדינת ישראל היא הרשות היחידה והבלעדית השולטת בירושלים המזרחית. אחריות זו כוללת גם את החובה לספק שירותי רווחה ברמה נאותה לתושבי המקום.
17. על כן, אנו סבורים כי יש לתקן לאלתר את האפליה הבוטה והמתמשכת בהקצאת התקציבים וכוח האדם של לשכת הרווחה במזרח ירושלים, וכפועל יוצא מכך את אפליית תושבי מזרח ירושלים עצמם.
18. אנו סבורים כי מצבם החברתי כלכלי הקשה של תושבי מזרח ירושלים, שתואר לעיל, רק מדגיש את הצורך בתיקון אפליה מתמשכת זו, ועל כן נדרשת התערבותך מיידית, והקצאה דחופה של מספר משמעותי של תקנים ללשכות הרווחה בירושלים המזרחית.
19. נודה לתשובתך המהירה בעניין זה.
בכבוד רב,
טלי ניר, עו"ד
