הערות לתזכיר חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ז-2006

ב-10.12.06 העבירה האגודה ליועץ המשפטי של משרד הפנים את הערותיה לתזכיר החוק, המאריך בשנתיים את החוק האוסר על מתן מעמד בישראל לבן זוג פלסטיני של ישראלי: התזכיר מפר את זכויות הפרט לחירות אישית, לכבוד, לשוויון, לפרטיות ולמשפחה, בניגוד לביקורת רוב שופטי בג"ץ

לכבוד
עו"ד יהודה זמרת
היועץ המשפטי
משרד הפנים
ת"ד 6158
ירושלים 91061

א` נ`,


הנדון: תזכיר חוק לתיקון חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון מס`), התשס"ז 2006

1. התיקונים המוצעים בתזכיר חוק לתיקון חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון מס`), התשס"ז 2006 (להלן: "התזכיר") אינם מרפאים את הפגם המהותי, שנפל בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן "הוראת השעה").

התזכיר הינו רחב מהוראת השעה, ואף הוא מהווה ענישה קולקטיבית ומפר באופן בוטה את זכויותיו החוקתיות של הפרט לחירות אישית, לכבוד, לשוויון ולפרטיות, אשר מהוות את הבסיס לזכותו לבחור בן זוג כרצונו ולהקים עמו משפחה. הלכה למעשה, קובע התזכיר, כמו גם הוראת השעה, כי נוהל התאזרחות בני זוג, על פי סעיף 7 לחוק האזרחות התשי"ב-1952 (להלן: "חוק האזרחות") לא יחול על בני זוג פלסטינים ועל בני זוג שמוצאם ב"מדינות סיכון" אך ורק בשל מוצאם הלאומי.

2. שופטי בג"ץ אמנם דחו את העתירות לביטול חוק האזרחות (בג"צ 7052/03; 8099/03), אולם רובם קבעו כי הוראת השעה פוגעת בזכויות יסוד, והדעות נחלקו לגבי מידתיותה של הפגיעה. חמישה שופטים פסקו כי הפגיעה היא מידתית וחמישה אחרים פסקו כי הפגיעה אינה מידתית. השופט לוי היוה לשון מאזנים כאשר פסק כי הפגיעה אינה מידתית, אולם החליט להותיר את ההסדר הקיים על כנו לתקופה של תשעה חודשים.

3. הנה כי כן, רוב השופטים ביקרו את החוק. לכאורה, ועל פי מטרת החוק ודברי ההסבר, אמור התזכיר להתאים עצמו לדרישת בית המשפט בבג"צ 7052/03 אשר לפיה קיים צורך "בקביעת הסדרים אחרים אשר יאזנו באופן מידתי יותר את ההסדרים הקבועים בהוראת השעה בנוסחה המתוקן ואשר יתנו ביטוי להיבטים ההומניטרים".

4. דא עקא שהפתרון המוצע בתזכיר אינו מוביל לאיזון הראוי: התזכיר אמנם מציע "גזר", אולם זה מתגמד אל מול המקל המוצע: "ועדת החריגים ההומניטרית" אשר אמורה לבחון את הבקשות לא תוכל להתיחס אל "קיומו של קשר זוגי וילדים משותפים" כאל טעם הומניטרי, וממילא יהיו אישורי הוועדה כבולים בסד של מכסות מספריות.

5. זאת ועוד, תחולת החוק מתרחבת, ומוצע להחילו גם על בני זוג ממדינות סיכון, שיקבעו על פי רשימה שיערכו גורמי הבטחון.
6. הנה כי כן בסופו של יום, על אף ביקורתם של מרבית שופטי בג"ץ, מוסיף התזכיר מגבלות נוספות על פני אלה, המוטלות בהוראת השעה כבר היום.

7. להלן נתייחס להוראות המוצעות בתזכיר אחת לאחת:

א. חריג מ"טעמים הומניטריים" – סעיף 7 לחוק האזרחות והכניסה לישראל התשי"ג-1952, מאפשר לבן זוג של אזרח ישראלי להתאזרח בישראל, וזאת באמצעות ההליך המדורג. סעיף 2 להוראת השעה מחיל איסור גורף על בני זוג פלסטינים מלהתאזרח בישראל. סעיף 3 להוראת השעה מסייג את האיסורים הגורפים שנקבעו בסעיף 2. לכאורה, מציע התזכיר להרחיב את הסייגים ולאפשר לבני זוג שאינם עומדים בתנאי החוק, לפנות לוועדה מקצועית "הומניטרית" שתמליץ לשר המלצות בנוגע ל"טעמים הומניטרים חריגים". אולם למעשה ה"חריג" ההומניטרי הוא ריק מתוכן שכן הוא מסויג בסיפא: "קשר זוגי וקיומם של ילדים משותפים לא יהוו כשלעצמם משום טעם הומניטרי חריג". המילים קובעות הסדר המתעלם ממציאות החיים הנחבאת מאחוריהן. עד כה, מאפשרת הוראת השעה לקרוע אמא מילדיה הרכים, בשם הבטחון. ה"חריג ההומניטרי" מוסיף למעשה חטא על פשע, בהחריגו שחור על גבי לבן בחקיקה ראשית את מקרי המצוקה הקלאסיים של נפגעי הוראת השעה. הנה כי כן, החזקה כי הורות אינה טעם הומניטרי הינה לעג לרש. בנסיבות אלה, לא ברור למה התכוון מחבר התזכיר ומי יהנה מהחריג המתהדר בכותרת "הומניטרי".

ב. מכסות ל"חריג ההומניטרי" – לא זו אף זו, גם המיעוט שיצליח לעבור בחריג זה יוגבל בסד של "מכסה שנתית מירבית באשר למספר הרשיונות או ההיתרים שיאושרו לפי תיקון זה". גם הסדר זה מעיד כי אין קשר בין הכותרת ובין תוכנה. אם מדובר במקרה הומניטרי דחוף, הרי אין משמעות למכסות שיקבעו על ידי השר. מה חטאו של אדם הנמצא במצוקה ונדרש לסיוע הומניטרי, שהוא צריך להיות כבול בסד של מכסות על פי מספר הנזקקים שהגיעו לפניו לוועדה? הנה כי כן מהווה חריג זה מס שפתיים שאינו מקיים את המהות. זאת ועוד, המנגנון המוצע דומה באופיו למנגנונה של הוועדה הבינמשרדית, שהיא הסדר בירוקרטי בלתי נגיש ובלתי יעיל, קל וחומר כאשר מדובר במקרים הומניטרים דחופים.

ג. סיכון בטחוני בשל השתייכות לאומית – הוראת השעה מחילה את ההסדרים על בני זוג פלסטינים של אזרחים ישראלים. התזכיר מציע להרחיב את התחולה גם על בני זוג שהם תושבי "מדינות סיכון", שיוגדרו על פי רשימה שתגובש על ידי גורמי השב"כ. רשימה זו תעודכן על ידי הממשלה, מעת לעת. כזכור, החלטת הממשלה מספר 1813, מיום 12.5.02, המהוה את הבסיס להוראת השעה, חלה במקור על בני זוג "ממוצא פלסטיני". בעקבות ביקורת ציבורית רבה, צומצמה תחולת הוראת השעה והוחלה על רק על "תושב האיזור". כעת מוצע שוב להרחיב את התחולה, ולפגוע בחקיקה ראשית באוכלוסיה רחבה, וזאת בניגוד גמור לביקורת מרבית שופטי בג"ץ.

ד. הארכת הוראת השעה – התזכיר מציע להאריך את תוקפה של הוראת השעה בשנתיים נוספות, עד ליום 31.12.08. מאחר שלידתה של הוראת השעה בהחלטת הממשלה מספר 1813, מיום 12.5.02, שקיבעה מצב שנהג בפועל מחודש מרץ 2002, הרי שאם יתקבל התיקון, הוא יאפשר למצב "חריג" ו"זמני" זה להתקיים כמעט 7 שנים. מרבית שופטי בג"ץ ביקרו מצב זה.

8. לאור הפגיעה בזכויות, המעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, התזכיר אינו עומד בתנאי פיסקת ההגבלה, שכן הפגיעה הגלומה בו היא במידה העולה על הנדרש. גם בתזכיר, כמו גם בהוראת השעה, אין הפרדה בין מי שמסייע לטרור לבין אזרחים, המבקשים להינשא או להתאחד עם משפחתם, או תושבים קיימים, המבקשים להאריך את רשיון השהיה שלהם. הפגיעה הקשה הינה בכולם כאחד. בכך כושל התזכיר, כמו גם הוראת השעה, בענישה קולקטיבית. בנסיבות אלה, ראוי שלא להאריך את הוראת השעה.

בברכה,
שרון אברהם-ויס, עו"ד

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:

קטגוריות: אזרחות ותושבות,גזענות ואפליה,הזכות לחיי משפחה,הזכות לחיי משפחה,הזכות לשוויון,זכויות אזרחיות,זכויות המיעוט הערבי

סגור לתגובות.