העילה הישירה של השביתה היא הלנת שכרם של אלפי עובדים בשלטון המקומי, ואי תשלום הזכויות הסוציאליות של אלפים רבים עוד יותר.
באקלים הכלכלי והחברתי שבו נמצאת ישראל, כאשר מתקיימים ומתוכננים הליכי ההפרטה של חברות ממשלתיות ושל שירותים חברתיים, לצד מיזוג ופירוק של חברות ממשלתיות ומסחריות – נדחקות זכויות העובדים לסוף. זאת, לצד התנערות הממשלה ממחוייבותה לזכויות עובדי הרשויות המקומיות ולקיום בכבוד של אזרחיה. העובדים המבקשים לחייב את המדינה לקיים את חובותיה, נדחקים לשימוש באמצעי האחרון שנותר בידיהם – נשק השביתה.
יש לציין בהקשר זה כי גם את מעמדו של נשק אחרון זה פועל האוצר לערער על ידי יצירת דה-לגיטימציה של השביתה בדעת הקהל בישראל. דה-לגיטימציה זו הניבה יוזמות חקיקה להגבלת זכות השביתה, ובהן הארכת פרק הזמן המינימלי מההודעה על השביתה מ-15 ל-30 יום, קביעת חובה לפתרון הסכסוך באמצעות בוררות, ועוד. האגודה לזכויות האזרח מדגישה, שנשק השביתה הוא מאבני היסוד של ההגנה על זכויות העובדים והזכויות החברתיות בישראל.
