האגודה לזכויות האזרח, המוקד להגנת הפרט ועמותת רופאים לזכויות אדם עתרו ב-5.10.06 לבג"ץ נגד מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, ראש המינהל האזרחי, ראש השב"כ והיועץ המשפטי לאזור יהודה ושומרון. זאת בדרישה לקבוע, כי סיווגם או רישומם של רבים מתושבי השטחים הכבושים כ"מנועי שב"כ" או "מנועים ביטחוניים" נעשו בהליך מינהלי הנגוע בפגמים חמורים, ועל כן הם, כמו גם כל החלטה המתבססת עליהם, בטלים מעיקרם. העתירה הוגשה בידי עו"ד לימור יהודה מהאגודה לזכויות האזרח, אשר מבקשת עוד מבג"ץ לאסור על פגיעה בזכויות האדם של תושבי השטחים בהתבסס על הסיווגים הללו, לחייב את רשויות הביטחון לקיים הליך תקין שעה שהם מסווגים אנשים כ"מנועי שב"כ" ומטילים עליהם הגבלות תנועה, ולחייבן גם בפרסום נהלים כתובים וברורים בהקשר זה, אשר יעמדו בכללי המשפט המינהלי והחוקתי. עוד מתבקשים השופטים לחייב את גורמי הביטחון הללו למסור את מספרם של תושבי השטחים, המסווגים על ידם כ"מנועי שב"כ".
עו"ד יהודה מסבירה בעתירה, כי רבבות מתושבי השטחים הכבושים מסווגים כ"מנועי שב"כ". לפי נתון שנמסר לפני כשנתיים עמד מספרם על כ-180,000 מתושבי הגדה. תושבי השטחים אשר נרשמו ברשימה שחורה זו של "מנועים", היא מוסיפה, צפויים לפגיעות שונות ומשונות ביכולת התנועה שלהם בתוך השטחים וביציאה מהם, ובכלל זה דחייה על הסף של בקשות לקבל היתרי כניסה לאדמותיהם שנותרו מצדה האחר של גדר ההפרדה, או לישראל, ומניעת יציאתם לחו"ל. כל זאת בלא שניתנה להם כל הודעה מוקדמת, ללא כל נימוק, תוך שימוש בקריטריונים נסתרים, תוך שקילתם של שיקולים זרים, ותוך שלילת זכות השימוע וחובת ההנמקה. כך, למשל, עשוי תושב שסומן כ"מנוע שב"כ", להיות מוחזר כלעומת שבא בדרכו לחו"ל, בלא כל התראה מראש, ובלא כל התחשבות בצורך העומד ביסוד הנסיעה, גם אם מדובר בליווי קרוב משפחה הזקוק לטיפול רפואי, בטיפול רפואי חיוני לו עצמו, בנסיעה לצורך אירוסין או חתונה, השלמת לימודים, וכיו"ב. כך גם נידחו בקשותיהם של חולים לקבל היתרי כניסה לישראל לשם קבלת טיפול רפואי חיוני. בחלק מן המקרים, ההיתרים בסופו של דבר ניתנים, ואולם זאת רק לאחר התערבותם של ארגוני זכויות אדם או עורכי דין פרטיים ולאחר שהטיפול הרפואי הנחוץ התעכב, לעיתים חודשים ארוכים.
לנוכח ההיקף העצום של רשימת ה"מנועים" והיעדר כל הודעה מראש על הכללתו של אדם בה, נאמר בעתירה, הופכת כל יציאה של פלסטיני לחו"ל להימור. כך קורה לא פעם, שאנשים אורזים את חפציהם, נפרדים ממשפחותיהם ומחבריהם, וכאשר הם מגיעים לגשר אלנבי, הם מושבים כלעומת שבאו על ידי נציגי הרשויות הישראליות במעבר, בטענה שהם "מנועים ביטחוניים". בדרך כלל לא טורחים אפילו להסביר לאנשים הללו מדוע לא נותנים להם לעבור. מלבד העלות הבלתי מבוטלת של הנסיעה אל הגשר ובחזרה, כרוכה מניעת הנסיעה, לא אחת, בהוצאות רבות אחרות, למשל – הפסד כרטיסי טיסה שהוזמנו מראש, מעמאן ליעד הסופי, או דמי לימוד באוניברסיטה. זאת מלבד עוגמת הנפש, החרדה, או אובדן הזדמנות שלא תשוב. תוצאת הדברים הינה פרקטיקה של פגיעות שרירותיות נרחבות בזכויות יסוד מוגנות ללא הליך מינהלי תקין, ולכאורה גם ללא הצדקה. עו"ד יהודה מבהירה, כי מספרם העצום של התושבים, המסווגים כ"מנועים", ממחיש יותר מכל, כי כתוצאה ממערכת בירוקרטית, שיצאה מכלל שליטה, הפך החריג – שלילת זכויות אדם – לכלל.
עו"ד יהודה מוסיפה, להמחשת השרירותיות של הסיווג, כי לפי הנתונים שבידי הארגונים העותרים, למעלה מ-70% מהסיווגים הללו, אשר הוגשו נגדם עתירות לבג"ץ בשנים האחרונות, התבטלו, והגבלות התנועה שהוטלו על אותם "מנועים" הוסרו, בסופו של דבר, בעקבות הגשת עתירות. אחוזים גבוהים דומים (כ-70%) נשמרים גם כשמדובר בעתירות המוגשות כנגד החלטות, בהן הבקשות להסרת ה"מניעה" סורבו על ידי היועץ המשפטי לאזור יהודה ושומרון. המניעה מוסרת במקרים רבים אלה אף בטרם הספיק בית המשפט לדון בעתירות, דבר המעיד על הכשל המוחלט ועל השרירותיות בהליך קבלת ההחלטות בדבר מניעות שב"כ. כשל מערכתי זה, נאמר בעתירה, ידוע לרשויות הביטחון זה מכבר. כן ידועות להן השלכותיו הקשות, שמשמעותן פגיעות חריפות, בלתי מוצדקות, בזכויות אדם מוגנות של רבבות בני-אדם. למרות זאת, מדגישה עו"ד יהודה, עד כה לא מצאו גורמי הביטחון לנכון לפעול לתיקון הליקויים הבסיסיים בתחום זה. בנוסף לפגמים המנויים לעיל, הקיימים בהליך הסיווג של תושבים כ"מנועים", מציינת עו"ד יהודה גם פגמים נוספים, ובהם הימנעות הרשויות מלקצוב בזמן את תוקף הסיווג, או לפחות לקיים בדיקה תקופתית שלו. כמו כן, נעשה לא-פעם שימוש פסול בהטלת "מניעה" על אנשים רק בכדי להפעיל עליהם לחץ לשתף פעולה עם רשויות הביטחון או כאמצעי להענישם על סירובם לשתף פעולה. ואכן, אנשים רבים, אשר נפגשו עם נציגי השב"כ, סיפרו כי החוקרים עמם נפגשו התנו את יציאתם לחו"ל או מתן של היתר התנועה המבוקש בהסכמתם לשרת כמשתפי פעולה עם השב"כ או למסור מידע. לעתים נאמרה התניה זו במפורש, ולעתים באמירות כגון "עזור לנו אתה, ואנחנו נעזור לך להיפגש עם רעייתך וילדיך שבירדן".
הדברים המובאים בעתירה מוכיחים, כי ברובם המכריע של המקרים, ניתן היה למנוע פגיעות שרירויות ומיותרות בזכויות אדם של תושבי השטחים, אילו היו הרשויות מקיימות את חובותיהן המינהליות הבסיסיות – ומקיימות בדיקה בטרם תפגענה בחופש התנועה של אדם. באפשרותן של רשויות הביטחון לתקן את המעוות בלא שתיגרם פגיעה בטובת הציבור ובביטחון המדינה. ההיפך הוא הנכון, המצב הנוכחי, בו רבבות אנשים רשומים סתם כך כ"מנועים", ונפגעות זכויותיהם באופן שרירותי, הוא מצב, המהווה ויוצר בעצמו סיכון לביטחון.
בג"ץ הורה למדינה להשיב לעתירה בתוך 60 ימים.
בג"ץ 8155/06
