האגודה לזכויות האזרח עתרה השבוע לבג"ץ, בדרישה לבטל את ההוראות, שעל-פיהן נאסרת תנועתם של עשרות אלפי תושבים, באופן המגביל אותם לתחומי העיר בלבד. את העתירה, המופנית נגד מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה והשומרון, הגישה עו"ד לימור יהודה מהאגודה לזכויות האזרח.
העתירה מתייחסת להוראות צה"ל, אשר שוללות הלכה למעשה את את חופש התנועה של עשרות אלפי בני אדם ותוחמות את מקומות מגוריהם ומחייתם, וזאת שלא באמצעות צו, ללא עילה פרטנית, בלי בחינה של כל מקרה לגופו, ללא כל ביקורת וללא כל צפי באשר להתמשכות המצב. על פי הוראות אלה, המוטלות ברציפות בחצי השנה האחרונה (בהמשך לתקופות ממושכות קודמות, בהן הן הופעלו) ואשר אכיפתן הוחמרה מאד בחודשיים האחרונים, נאסרת היציאה ממתחם העיר שכם על אנשים, הנמנים עם קבוצות גיל מסוימות, המשתנות מעת לעת. המתחם הסגור כולל את העיר שכם, שלושה מחנות פליטים ו-15 כפרים הסמוכים לעיר, ומתגוררים בו למעלה מ-200,000 בני אדם. בעת האחרונה מוטלים האיסורים על אנשים בטווח הגילאים 16-30 (ולעתים 15-30). האיסורים מוטלים תמיד על נערים וגברים, ולעתים אף על נערות ונשים בגילאים אלה.
שלילת חופש התנועה מרבבות אנשים, מסבירה עו"ד יהודה בעתירה, מביאה לפגיעות הולכות וגוברות באוכלוסיה: אנשים מאבדים את מקומות עבודתם, ועמם נגדעים מקורות מחייתן של אלפי משפחות, שכן קבוצות האוכלוסיה הנפגעות הן אלה, המהוות את עיקר כוח העבודה באזור. כן נפגעים קשות תלמידים וסטודנטים, אשר אינם מצליחים להגיע אל מוסדות הלימוד, וכתוצאה מכך מוחמצות שנות לימודים שלמות. מעבר לפגיעה האישית בכל אחד מן התושבים המנועים ובבני משפחותיהם, נאמר בעתירה, גורמים איסורי התנועה אף לשבר ולהרס של מרקם החיים של האוכלוסיה האזרחית, וכן לשיבוש חמור ביכולתם של מוסדות חינוכיים, בריאותיים וחברתיים להמשיך ולתפקד. בכך, מדגישה עו"ד יהודה, הם אף מערערים את יכולתה של החברה באזור לשרוד מבחינה כלכלית וחברתית.
עו"ד יהודה מדגישה בעתירה, כי "מדובר בהוראות בלתי-חוקיות בעליל, הנוגדות מושכלות יסוד בשיטתנו המשפטית, ואשר דגל שחור מתנוסס מעליהן". היא מציינת, כי מתשובות הצבא לפניותיה עולה, כי אין הוא מכחיש שאלה הם פני הדברים מן הבחינה העובדתית. לדברי הצבא, ההוראות בדבר איסורי התנועה הוצאו מכוחה של ההכרזה בדבר סגירת שטח (כתר) (אזור A), שנחתמה בידי המפקד הצבאי בדצמבר 2001, לפני קרוב ל-5 שנים, ואשר לא בוטלה עד היום. לשיטת הצבא, נאמר בעתירה, די בכך, שאדם יימנה עם קבוצה, המהווה "קבוצת סיכון" (הנקבעת על פי שיוכו האתני-לאומי ועל פי גילו), כדי שניתן יהיה לשלול ממנו את חופש התנועה שלו, ולהגביל אותו, לתקופה בלתי מוגבלת, לשטחה של עיר אחת.
הנה כי כן, מציינת עו"ד יהודה, עמדת הצבא הינה, כי מותר לשלול את חופש תנועתו של אדם, אף אם נגד אותו אדם אין אפילו בדל ראיה וחשד, שהינו מעורב בפעילות, המסכנת את הביטחון. היא מדגישה, כי מדובר בפגיעה שרירותית ברבבות אנשים, על בסיס הבחנות גורפות וללא כל בדיקה או ביסוס פרטניים. בהוציאו הוראות אלה, היא מוסיפה, אחראי המפקד הצבאי באזור להפרה חמורה של חובתו, על פי המשפט הבינלאומי ההומניטרי, להבטחת אורחות החיים והסדר הציבורי של האוכלוסיה המוגנת. הדבר אף סותר את העיקרון האוסר על ענישה קולקטיבית, שהינו אחד מעקרונות היסוד של דיני הלוחמה והתפיסה הלוחמתית. כן נגועות ההגבלות הקשות בחוסר סבירות קיצוני ובהיעדר מידתיות. זאת ועוד, לא רק שמדובר באמצעי בלתי-חוקי, אלא שתרומתו לביטחון הינה מפוקפקת ביותר, ואף מוטלת בספק. תרומה שכזו, ככל שהיא קיימת, בטלה בשישים לעומת התרומה המשמעותית הרבה יותר להגברת השנאה ולהגברת המוטיבציה לבצע פיגועים ולפגיעה בביטחון.
בשל הפגיעה הקשה בתושבי העיר שכם וסביבתה, נתבקש בג"ץ לקבוע מועד לדיון דחוף בעתירה, אולם דיון נקבע רק לחודש דצמבר, כמעט שלושה חודשים מיום הגשת העתירה (ביום 13.12.06).
בג"ץ 7577/06
