מאת עו"ד הדס תגרי. מתוך "זכויות האדם בישראל לאור סעיפי ההכרזה דצמבר 1948 – דצמבר 1998" דו"ח האגודה לזכויות האזרח בישראל, דצמבר 1998
"לא יהיה אדם עבד או משועבד; עבדות וסחר עבדים ייאסרו לכל צורותיהם" (סעיף 4)
נשים מחבר המדינות מובאות לישראל ומועסקות בזנות, תוך שעבוד למעסיקיהן. חלקן אף הובאו לישראל מבלי שיידעו כי יעסקו בזנות. התמודדות מערכת אכיפת החוק עם סחר בנשים אינה מספקת. בעוד שהנשים, השוהות לרוב בישראל שלא כדין, מגורשות מהמדינה, העמדה לדין של הסרסורים היא נדירה, והעונשים המושתים עליהם לרוב אינם חמורים. כמו כן, המשטרה נמנעת בדרך כלל מלפעול כנגד בעליהם של "מכוני העיסוי", בהן מועסקות נשים אלו, בשל מידע שהם מספקים לה על-אודות פעילות עבריינית.
כבילתם של עובדים זרים למעסיק, תנאי עבודה, מגורים ובריאות קשים, גובלים לעתים בשעבוד (ראו גם הזכות לעבודה והזכות להליך הוגן).
