עמדתה העקרונית של האגודה הינה כי יש להימנע מהרחבת המשפט הפלילי להגבלתו של ביטוי לצורותיו השונות, במיוחד בתחום השיח הפוליטי. האגודה מאמינה כי מחויבותה של חברה פוליטית לחופש הביטוי נבחנת דווקא בתנאים של מצוקה בטחונית, חילוקי דעות קשים ושסעים חברתיים ולאומיים.
עמדת האגודה מבוססת על ההנחה כי יש הצדקה להפעלתו של המשפט הפלילי כנגד ביטויים המסכנים ערכים מוגנים כגון החיים ושלמות הגוף, אלא שדי במשפט הפלילי הקיים כדי להשיג מאזן הרתעה ראוי כנגד ביטויים אלה. אדם המסית וקורא לאחרים לבצע פשע בתנאים שבהם קיים סיכוי מוחשי כי הפשע יתבצע, מסתכן באחריות פלילית. המשפט הפלילי הקיים מתנה אחריות זו ומדרג אותה לפי קריטריונים מסורתיים, כגון יחסו הנפשי של המסית לפשע והקשר הסיבתי בין ההסתה לפשע. האגודה מאמינה כי הרחבת האחריות הפלילית במטרה לעקוף קריטריונים אלה, פוגעת בחופש מעבר למידה הראויה.
מילים עלולות להרוג. מי שקורא לאחרים להרוג, מסתכן בכך שקריאתו תתממש, והוא ייענש כרוצח או הורג. מי שעושה כן בכוונה שקריאתו תתבצע, ייענש גם אם לא תתממש. עמדת האגודה היא כי מאזן ההרתעה הראוי לחברה דמוקרטית איננו מצדיק הרחבה של האחריות הפלילית מעבר לתחומים אלה.
האגודה תומכת באיסור על התנהגות גזענית. כל עוד המחוקק לא הגדיר את הגזענות עצמה כעבירה, יש מקום להגן על הזכות לכבוד אנושי באמצעות האיסור הקיים על ביטויים גזעניים, קרי, איסור על הסתה לגזענות.
