מאבטחים תובעים את חברת הקבלן ואת המעסיקה בפועל – המשך

ב-17.11.05 הגישה האגודה תביעה בבית הדין האזורי לעבודה בשם חמישה מאבטחים, עובדי קבלן, שזכויותיהם הופרו. הנתבעים, חברת הקבלן שא"ס בע"מ וחב` שופרסל, שהיא המעסיקה בפועל, מתבקשים להשיב לתובעים כ-190,000 ש"ח המגיעים להם ולא שולמו להם במהלך שנות עבודתם

לחלק הראשון של כתב התביעה


2. התובע 2 – מר א` ס`

77. התובע 2 הועסק על ידי הנתבעת 1, בסניף ראשון לציון של הנתבעת 2, החל מחודש נובמבר 2001.

78. התובע 2 שהינו עולה חדש, נתבקש אף הוא, בדומה לתובע 1, לחתום עם תחילת עבודתו על חוזה העסקה, מבלי להבין את תוכנו ומבלי שיימסר לו העתק מהחוזה.

79. התובע 2 משמש כאחראי משמרת ומשתכר 18.5 ש"ח לשעה.
80. התובע 2 הועסק באופן קבוע כ-11 שעות ביום – משמע, בפועל עבד בהיקף של 137.5% משרה. מאז פנייתה של עמותת "ידיד", המצורפת כנספח ת/5ב, נמנעו הנתבעות מלהעסיק את התובע 2 שעות עבודה נוספות.

81. בנוסף לאי תשלום סכומים המגיעים לו על פי חוק, כפי שיפורט להלן, הרי שבחודש מרץ 2005 הודיע מר דמתי לתובע 2 על רה-אורגניזציה בנתבעת 1, ומשכך ביקשו לחתום על "הסכם פשרה" ולעבור לעבוד בחברת דור 2000, (נספח ת/2) תוך הבטחה כי ישולם לו שכר של עד 6,000 ש"ח לחודש. משסרב התובע 2 להצעה, הציג זאת מר דמתי כבקשה אישית, מאחר ש"אנחנו כמו משפחה". משביקש התובע 2 להתייעץ בעורך דין בטרם יחתום על ויתור מעין זה, הודיע לו מר דמתי כי מעתה ואילך יעבור להיות עובד "סוג ב`" ולא יאפשרו לו לעבוד שעות נוספות.

82. ביום 23.5.05, לאחר פנייתה של עמותת "ידיד", הזמין מר דמתי שוב את התובע 2 לשיחה, חלק לו מחמאות אך הסביר לו שעשה טעות משפנה לעמותת "ידיד" ולפיכך ייענש ולא יוכל לעבוד יותר בשעות נוספות. הוצגו לפני התובע 2 שתי אופציות:
א. לקבל את כל הזכויות על פי חוק ולוותר על מקום עבודתו.
ב. להמשיך לעבוד 8 שעות ביום, ולקבל שכר בעבור שעות נוספות, שיגולם כדמי הבראה, על מנת שהנתבעת 1 לא תצטרך לשלם מס עבור זה.


להלן יפורטו הסכומים אשר טרם שולמו לתובע 2:

א. גמול עבודה בשעות נוספות

83. התובע 2 לא קיבל תמורה מלאה עבור השעות הנוספות בהן עבד, וזאת בניגוד לאמור בסעיף 16 לחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א-1951, ובניגוד להסכם הקיבוצי. בהתאם למקורות אלה, אורכו של יום עבודה הינו 8 שעות. עבור השעתיים הנוספות הראשונות על המעביד לשלם 125% ועבור כל שעה אחריהן 150%. ויודגש, כי שבוע העבודה בענף השמירה הוא בן חמישה ימים. לפיכך, אם עבד העובד מעל 45 שעות באותו שבוע, יחושבו שעות העבודה בימי שישי כשעות נוספות. במרבית תקופת עבודתו עבד התובע 2 שעות נוספות מעבר לשעות העבודה הקבועות, אולם תלוש השכר של התובע 2 אינו כולל פירוט של שעות העבודה הנוספות בהן עבד.

84. הוראות סעיף ו(1) להסכם הקיבוצי מחייבות רישום שעות העבודה הנוספות בפנקס "צד ב" לזכות העובד, "כמפורט במדויק מספר שעות העבודה הנוספות לגבי כל יום עבודה" – מה שלא נעשה כן בעניינו של התובע 2. לפיכך, קיים קושי ממשי בחישוב הסכומים המגיעים לתובע 2 בעד העבודה בשעות אלו. ודוק, אין מדובר בעניין של אי-נוחות גרידא, כי אם בהפרה של הוראת דין מחייבת על-ידי הנתבעות.

85. אך לאחר פנייתה של עמותת "ידיד", החלה להנפיק הנתבעת 1 עבור התובע 2 תלוש משכורת עם פירוט התוספת הניתנת לו עבור עבודתו בשעות נוספות (תוספת של 125% לטענתה), אולם גם הפעם, מבלי לפרט את מספר השעות הנוספות המדויק שעבד, וכך למעשה, מבלי שיוכל התובע 2 לבחון האם אכן שולם לו מלוא הגמול עבור עבודתו במהלך שעות נוספות, אם לאו. כאמור לעיל, מכוח הוראות ס` ו (1) להסכם הקיבוצי, מחויבת הנתבעת 1 לפרט במדויק את מספר השעות הנוספות של כל עובד בכל יום עבודה, ואין זה עניין לטוב לבה בלבד.

86. מתחילת עבודתו ועד חודש אפריל 2005, על אף שהתובע 2 הועסק באופן קבוע כ-11 שעות ביום, לא שולם לו שכר מלא בעבור עבודה בשעות הנוספות, ועבור כלל השעות הוא קיבל אך את שכר הבסיס וזאת בניגוד גמור להוראות החוק כמפורט לעיל.
87. בכדי לעמוד על הסכום המדויק המגיע לתובע 2 בעד עבודה בשעות אלו, התבקשה הנתבעת 1 במכתבה של ב"כ התובעים מיום 29.6.05 (נספח ת/7) להעביר לידי זו האחרונה את פירוט שעות העבודה הנוספות במדויק – אולם דרישה זו מעולם לא נענתה, ולפיכך חושבה תוספת התשלום באופן כללי בהתאם להוראות החוק:
עד חודש אפריל 2005 (כולל), טרם פנייתה של עמותת "ידיד" בנדון, עבד התובע 2, 875 ימי עבודה סה"כ, בכל יום כ-3 שעות נוספות. כך, בעבור שעתיים מתוכן יש לשלם לו תוספת של 25% ובעבור השעה השלישית תוספת של 50%. לפיכך יש לשלם לתובע 2 תוספת של 16,187.5 ש"ח על פי החישוב הבא:
א. 875 ימי עבודה סה"כ x שעתיים עבודה 25% x תוספת 18.5 x ש"ח = 8,093.75 ש"ח
ב. 875 ימי עבודה סה"כ 1 x שעה 50% x תוספת 18.5 x ש"ח = 8,093.75 ש"ח
סה"כ תוספת עבור שלוש שעות עבודה נוספות ביום – 16,187.5 ש"ח


ב. חופשה שנתית

88. ראו לעיל סעיף 55 בעניינו של התובע 1.

89. בהתאם לאמור בסעיף זה, אף התובע 2 זכאי לתשלום בסך של 7,400 ש"ח בגין פדיון ימי חופשה, בהתאם לחישוב הבא:
א. 12 ימי חופשה בשנה הראשונה.
ב. 12 ימי חופשה בשנה השנייה.
ג. 13 ימי חופשה בשנה השלישית.
ד. 13 ימי חופשה בשנה הרביעית. (עבד במשך שנה שלמה).
סך הכל 50 ימי חופשה בארבע שנות עבודה (13+13+12+12) 8 xשעות עבודה ביום (ללא שעות נוספות) 18.5 x שכר לשעה = 7,400 ש"ח דמי פדיון חופשה.

90. לאחר ניכוי סכום של 1,296 ש"ח ששולם לתובע 2 בחודשים נובמבר ודצמבר 2002 (649 ש"ח + 647 ש"ח בהתאמה), עומד הסכום על סך של 6,104 ש"ח דמי פדיון חופשה.

91. זאת ועוד, מסיבות עלומות בתלושי השכר החל מחודש דצמבר 2002 ועד להגשת התביעה מצוין כי התובע 2 מצוי בחוב של 10 ימי חופשה, אשר נוצרו עם העברת פדיון ימי חופשה למשכורתו, על אף כי מדובר בימי חופשה המגיעים לו כחוק.

92. כן יש לציין, כי במהלך חודש ספטמבר 2005 נדרש התובע 2 לצאת לחופשה יזומה, מיום 23.9.05 ועד ליום 27.9.05, משום שעבר את מכסת שעות העבודה הבסיסיות לחודש זה – העומדת על 186 יום. כך נאמר מפורשות לתובע 2, כי חופשתו נועדה בכדי שלא יעבור את מספר שעות העבודה הבסיסיות וכי אין הוא עתיד לקבל תשלום עבורה. התנהלותה זו של הנתבעת 1 מעידה על חוסר תום לב של ממש, ומנוגדת אף להתחייבויותיה בכתב במכתבה מיום 23.8.05 (נספח ת/10), באשר למתן חופשה בתשלום לעובדים.


ג. זמן הפסקה

93. הטיעון המשפטי מפורט בסעיף 60, לעיל.

94. בהתאם לאמור בסעיף זה, אף התובע 2 זכאי לתשלום בסך של 9,462.75 ש"ח בגין אי תשלום עבור שעות הפסקה, בהתאם לחישוב הבא: 511.5 שעות הפסקה (0.5 x 1,023 ימי עבודה סה"כ) 18.5 x ש"ח שכר לשעה = סה"כ 9,462.75 ש"ח בגין אי תשלום בעבור חצי שעת הפסקה.


ד. ניכויים שונים

95. הטיעון המשפטי מפורט בסעיף 62 לעיל.

96. בהתאם לאמור בסעיף זה, אף התובע 2 זכאי לתשלום בגין ניכויים אסורים שנוכו ממשכורתו בסך של 6,577 ש"ח ובהתאם לחישוב הבא:
א. בחודש ינואר 2004 סך של 40 ש"ח בגין "ביגוד".
ב. בחודש אוקטובר 2002 סך של 55 ש"ח בגין "ביגוד".
ג. בחודשים דצמבר 2001, דצמבר 2003, ומרץ 2005, מופיעים בתלוש המשכורת ניכויים בסך של 2,801 ש"ח, 3,025 ש"ח, 656 ש"ח בהתאמה, בגין "מפרעה". לא ברור מה טיבה של מפרעה זו, ומאין סמכותה של הנתבעת 1 לנכותה ממשכורתו של התובע 2.
אשר על כן, יש לשפות את התובע 2 בגין סכום הניכויים הנ"ל בסך של 6,577 ש"ח לפי החשבון הבא – 55 + 40 + 2,801 + 3,025 + 656 = סה"כ 6,577 ש"ח בגין ניכויים שונים.


ה. דמי חגים

97. הטיעון המשפטי מפורט בסעיף 64, לעיל.

98. בהתאם לאמור בסעיף זה, כך גם קיים קושי בחישוב התשלומים המגיעים לתובע 2 בעבור עבודתו במהלך מוצאי חג. לפיכך נתבקשה הנתבעת 1 ליתן לב"כ התובעים פירוט מדויק של ימי עבודתו של התובע 2, גם בהתייחס לעבודה בימי חג, ובכלל זה, מוצאי חג, אולם בקשה זו מעולם לא נענתה.

99. מבלי לפגוע בטענות דלעיל, יש לשלם לתובע 2 דמי חגים, בהתאם לחישוב הבא: 4 שנים 10 x ימי חג בשנה 8 x שעות עבודה ביום (עבודת בסיס) 18.5 x ש"ח לשעה = 5,920 ש"ח עבור דמי חגים.

100. ויודגש, כפי שפורט בנספח ת/7. חישובים אלה אינם כוללים תשלום בגין עבודה במוצאי חג, סכום שניתן יהיה לחשב רק לאחר העברת מידע מהנתבעות.


ו. דמי הבראה

101. הטיעון המשפטי מפורט בסעיף 66 לעיל.

102. בהתאם לאמור בסעיף זה, כך גם התובע 2 זכאי לדמי הבראה כפי שיפורט להלן: בכל תקופת ההעסקה שולם לתובע 2 אך סך של 1,505 ש"ח בגין דמי הבראה במהלך חודש דצמבר 2002 וכן סך של 1,530 ש"ח דמי הבראה עבור חודש יוני 2005 – סך הכל 3,035 ש"ח. לפיכך יש לשלם לו סכום נוסף על פי החישוב הבא:
א. 5 ימי הבראה עבור השנה הראשונה.
ב. 6 ימי הבראה בשנה השנייה.
ג. 6 ימי הבראה בשנה השלישית.
ד. 7 ימי הבראה בשנה הרביעית. (עבד משך שנה שלמה)
306 ש"ח 24 x ימי הבראה סך הכל = 7,344 ש"ח דמי הבראה. מסכום זה הופחתו דמי ההבראה שכבר שולמו לתובע 2 בסך של 3,035 ש"ח ולפיכך יש לשלם לו יתרה בסך 4,309 ש"ח דמי הבראה.


ז. פנסיה- קרן מבטחים

103. הטיעון המשפטי מפורט בסעיף 68 לעיל.

104. בהתאם לאמור בסעיף זה, והיות ומעולם לא הופרשו לתובע 2 סכומים לקרן פנסיה, יש לשלם לו סך של 5% מכל משכורת ומשכורת, מתחילת עבודתו ועד כתיבת שורות אלה, סה"כ 8,144.5 ש"ח בגין הפרשה לקרן פנסיה.

105. בהקשר זה יצוין כי בעבור התובע 2 הופרשו החל מחודש ספטמבר 2003, סכומים לביטוח מנהלים בחברת "הפניקס". משכך, יש לשלם לו, לחלופין, ביטוח מנהלים רטרואקטיבית מתחילת עבודתו, או לקזז את סכום דמי ביטוח המנהלים שהופרשו בעבורו עד כה, מסכום הפנסיה שחושב לעיל.


ח. סיכום

סך כל התשלומים המגיעים לתובע 2 עומד על 56,704.75 ש"ח. בהתאם לחישוב הבא:- 16,187.5 + 6,104+ 9,462.75 + 6,577 + 5,920+ 4,309 + 8,144.5 = 56,704.75 ש"ח.

שעות נוספות – 16,187.5
דמי פדיון חופשה – 6,104
זמן הפסקה – 9,462.75
ניכויים שונים – 6,577
דמי חגים – 5,920
דמי הבראה – 4,309
פנסיה – 8,144.5
סה"כ – 56,704.75

לסכום זה יש להוסיף הן את התשלום בגין שעות עבודה נוספות ושעות עבודה במוצאי חג כאמור לעיל, והן פיצויי הלנת שכר. כמו כן, מאחר שלא קיים רישום מדויק של שעות העבודה, אנו עומדים על זכותנו לשנות את החישובים בהתאם לרישום השעות שתמציא הנתבעת 1.


3. התובע 3 – מר א` ג`

106. התובע 3 הועסק על ידי הנתבעת 1, בעסקה של הנתבעת 2, במשרה מלאה, החל מחודש פברואר 2002 בשכר מינימום בסך של 17.93 ש"ח לשעה. עד לפנייתה של עמותת "ידיד", (נספח ת/5ג) עבד התובע 3 בממוצע כ-200 שעות בחודש, משמע 14 שעות נוספות בחודש. בדומה לשאר העובדים, גם התובע 3 נתבקש לחתום עם תחילת עבודתו על חוזה העסקה, מבלי להבין את תוכנו ומבלי שיימסר לו העתק מן החוזה.

107. עד לחודש אפריל 2005 (כולל), על אף שהתובע 3 הועסק בפועל במשך 200 שעות בחודש, קיבל הלה שכר עבור עבודה במשרה מלאה, ללא תשלום עבור שעות נוספות. כך בתלוש משכורתו, בדומה ליתר התובעים, אין פירוט אודות מספר השעות הנוספות אשר עבד זה מדי חודש ודרך חישוב התשלום. על אף שהתובע 3 קבל תדיר על אי תשלום שכרו בעבור עבודה בשעות נוספות, לא שעתה הנתבעת 1 לבקשותיו למעט פעם אחת בו שולמה לתובע 3 יתרת המשכורת במזומן, במעטפה. מיותר לציין כי סכום זה לא נכלל בתלוש השכר של התובע 3.

108. ביום 23.5.05, לאחר פנייתה של עמותת "ידיד", (נספח ת/5ג) זומן התובע 3 לשיחה אצל מר דמתי, שם נמסר לו כי הינו עובד שעות רבות מדי ולכן לא יאפשרו לו לעבוד יותר מ-186 שעות בחודש.


להלן יפורטו הסכומים הסכום אשר טרם שולמו לתובע 3:

א. גמול עבודה בשעות נוספות

109. כאמור לעיל, בדומה לתלוש המשכורת של התובע 2, אף תלוש המשכורת של התובע 3 אינו מפורט דיו ואינו מכיל פירוט מדויק של מספר השעות הנוספות שעבד, והכל בניגוד להוראות הדין בעניין זה, כמפורט בסעיפים 83-84 לעיל. רק לאחר פנייתה של עמותת "ידיד" לנתבעת 1, פורט בתלוש המשכורת של התובע 3 עבור חודש יוני 2005, אחוז התוספת שניתנה לו עבור עבודתו בשעות נוספות, אולם גם הפעם מבלי לציין את מספר השעות המדויק שעבד ובניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי.

110. התובע 3 הועסק עד לחודש אפריל 2005 באופן קבוע כ-200 שעות בחודש, מבלי שיתוגמל בהתאם להוראות החוק בגין שעות אלו, ועל פניו נראה כי שולם לו אך שכר בסיס בגין עבודה בשעות נוספות. בכדי לעמוד על הסכום המדויק המגיע לתובע 3 בעד עבודה בשעות אלו, נתבקשה הנתבעת 1 להעביר לידי ב"כ התובעים את פירוט שעות העבודה הנוספות במדויק, אולם בקשה זו מעולם לא נענתה.

111. לעת עתה, באין נתונים מדויקים אודות שעות העבודה הנוספות של התובע 3, חושבה תוספת התשלום באופן כללי בהתאם להוראות החוק: עד לחודש אפריל 2005 (כולל), התובע 3 עבד 14 שעות נוספות בכל חודש (200 שעות עבודה פחות 186 שעות בסיס), לפיכך יש לשלם לו תוספת של 25% בעבור שעות אלו בסך של 2,510.2 ש"ח ובהתאם לחישוב הבא – כ-40 חודשים 14 x שעות נוספות בחודש 17.93 x ש"ח לשעה 25% x תוספת = סה"כ 2,510.2 ש"ח בגין תוספת תשלום לעבודה בשעות נוספות.


ב. חופשה שנתית

112. הטיעון המשפטי מפורט בסעיף 55 לעיל.

113. בהתאם לאמור בסעיף זה, אף התובע 3 זכאי לתשלום פדיון ימי חופשה בעבור ימי החופשה הבאים:
א. 12 ימי חופשה בשנה הראשונה לעבודה.
ב. 12 ימי חופשה בשנה השנייה לעבודה.
ג. 13 ימי חופשה בשנה השלישית לעבודה.
ד. 9.75 ימי חופשה עבור 9 חודשי עבודה בשנה הרביעית (9/12 13 x ימים).
סך הכל – 46.75 ימי חופשה בשלוש שנים ותשעה חודשי עבודה.

114. התובע 3 יצא ל-5 ימי חופשה במהלך חודש יולי 2003, בעבורם שולם לו סך של 796 ש"ח בלבד בחודש אוגוסט 2003. בהמשך, יצא התובע 3 לחופשה בת 12 יום במהלך חודש יולי 2004, בעבורה שולם לו סך של 1,592 ש"ח בלבד רק 9 חודשים לאחר מכן, בחודש אפריל 2005. בחודש אוקטובר 2005 יצא התובע 3 לחופשה בת 5 ימים, בעבורם שולם לו סך של 620.95 ש"ח בלבד. משמע, התובע 3 יצא ל-22 ימי חופשה סך הכל, עבורם שולם לו שכר כולל בסך של 3,008.95 ש"ח בלבד – ומכאן, 136.77 ש"ח ליום עבודה, ו-17.1 ש"ח לשעת עבודה, סכום הנמוך משכר המינימום לשעה.
115. אף אם נקזז את מניין ימי החופשה שניתנו לתובע 3 ממניין כלל ימי החופשה להם הוא זכאי על פי חוק, על אף שלא שולם לו תשלום מלא עבור ימי חופשה אלו – התובע 3 זכאי ל-24.75 ימי חופשה נוספים. (על פי חישוב של 46.75 ימי חופשה סך הכל, מהם הוחסרו 22 ימי החופשה שניתנו כבר לתובע 3). משכך, זכאי התובע 3 לדמי פדיון חופשה בסך של 3,550 ש"ח בהתאם לחישוב הבא:
24.75 ימי חופשה 8 x שעות עבודה 17.93 x ש"ח לשעה = 3,550 ש"ח דמי פדיון חופשה.

116. זאת ועוד, מסיבות עלומות, בתלוש השכר של חודש אוקטובר 2005, מצוין כי התובע 3 מצוי ב"חוב" של 35 ימי חופשה, אשר נוצרו עם העברת התשלום עבור ימי החופשה למשכורתו, על אף כי מדובר בימי חופשה המגיעים לו כחוק, והתובע 3 יצא כאמור, אך ל-22 ימי חופשה מתחילת עבודתו.


ג. זמן הפסקה

117. הטיעון המשפטי מפורט בסעיף 60 לעיל.

118. בהתאם לאמור בסעיף זה, אף התובע 3 זכאי לשיפוי בגין אי-תשלום עבור שעות הפסקה, על פי החישוב הבא:
520 שעות הפסקה (0.5 x 1,040 x ימי עבודה סה"כ) 17.93 x ש"ח שכר לשעה = סה"כ 9,323.6 ש"ח בגין אי תשלום בעבור חצי שעת הפסקה.


ד. ניכויים שונים

119. הטיעון המשפטי מפורט בסעיף 62 לעיל.

120. בהתאם לאמור בסעיף זה, אף התובע 3 זכאי לתשלום בגין ניכויים אסורים שנוכו ממשכורתו על פי החישוב הבא:
בחודש אוקטובר 2002 נוכה ממשכורתו סך של 35 ש"ח בגין "ביגוד". זאת ועוד, בחודש דצמבר 2002 מופיע בתלוש המשכורת, ניכוי בסך של 3,287 ש"ח, בגין "מפרעה". לא ברור מה טיבה של מפרעה זו, ומה מקור סמכותה של הנתבעת 1 לנכותה ממשכורתו של התובעת 3.
אשר על כן, יש לשלם לתובע 3 סך של 3,322 ש"ח בגין סכום הניכויים, לפי החשבון הבא – 35 ש"ח + 3,287 ש"ח = 3,322 ש"ח בגין ניכויים שונים.


ה. דמי חגים

121. הטיעון המשפטי מפורט בסעיף 64 לעיל.

122. בהתאם לאמור בסעיף זה, היות וקיים קושי לחשב את התשלומים המגיעים לתובע 3 בגין עבודה בימים אלו, נתבקשה התובעת 1 להעביר לידי ב"כ התובעים פירוט מדויק של ימי העבודה של התובע 3, בהתייחס לעבודה גם במוצאי חג (נספח ת/7), אולם בקשה זו מעולם לא נענתה.

123. מלבד זאת, מבלי לפגוע בטענות דלעיל, יש לשלם לתובע 3 דמי חגים בהתאם לחישוב הבא: 3.75 שנים (3 שנים ו-9 חודשים) 10 x ימי חג בשנה 8 x שעות עבודה ביום (עבודת בסיס) 17.93 xש"ח לשעה = 5,379 ש"ח עבוד דמי חגים.

124. כאמור, בנוסף לדמי חגים אלו, אנו שומרים לעצמנו את הזכות לשוב ולדרוש בהמשך את התשלום המלא בגין עבודה במוצאי חג.


ו. דמי הבראה

125. הטיעון המשפטי מפורט בסעיף 66 לעיל.

126. בהתאם לאמור בסעיף זה, ומאחר ולתובע הופרשו אך בחודש יוני 2005 דמי הבראה בסך 1,530 ש"ח, יש לשלם לו דמי הבראה על פי החישוב הבא:
א. 5 ימי הבראה בשנה הראשונה.
ב. 6 ימי הבראה בשנה השנייה.
ג. 6 ימי הבראה בשנה השלישית.
ד. 5.25 ימי הבראה עבור 9 חודשים בשנה הרביעית (7 ימי הבראה 9/12 x חודשים)
22.25 ימי הבראה סך הכל 306 x ש"ח סכום קבוע = 6808.5 ש"ח דמי הבראה. מסכום זה יש לנכות את דמי ההבראה אשר שולמו לתובע 3 בסך של 1,530 ש"ח לפיכך סכום דמי ההבראה אשר יש לשלם לתובע 3 עומד על 5,278.5 ש"ח סך הכל.


ז. פנסיה- קרן מבטחים

127. בהתאם לא הופרשו סכומים לקרן פנסיה בעבור התובע 3. הטיעון המשפטי מפורט בסעיף 68 לעיל.

128. בעקבות פנייתה בכתב של ב"כ התובעים אל הנתבעת 1, המסומנת כנספח ת/7, הופרשו בעבור התובע 3, החל מחודש יולי 2005, סכומים לביטוח מנהלים בחברת "מגדל", מבלי שהתובע 3 יוחתם על חוזה כלשהו עם חברה זו.

129. יתרה מזו, היות ובביטוח מנהלים עסקינן, ביטוח אשר מעצם טיבו וטבעו משתנה בהתאם לצורכי המבוטח, שומה היה על הנתבעת 1 לברר אל מול התובע 3, מהם תנאי הפוליסה המועדפים עליו ולהתאים את תנאי הפוליסה להעדפותיו האישיות. כמו כן, מוטלת הייתה החובה על הנתבעת 1 להחתים את התובע 3 על חוזה בנדון, בה יפורטו כל תנאי הפוליסה, גם בכדי שזה האחרון יוכל לעקוב אחר המתרחש בפוליסה זו ולבחון האם אכן הופרשו בעבור כל הסכומים כנדרש.

130. אשר על כן, היות והסכומים האמורים הופרשו לקרן "מגדל" רק לפני ארבעה חודשים, והיות והתובע 3 מעולם לא נדרש לחתום על חוזה בעניין זה והפוליסה לא הותאמה לצרכיו האישיים, יש להפריש רטרואקטיבית בעבור התובע 3 את מלוא סכום הפנסיה לו הוא זכאי בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי, בסך של 5% מכל משכורת ומשכורת מתחילת עבודתו ועד כתיבת שורות אלה, סה"כ 6,934 ש"ח בגין אי הפרשות לקרן פנסיה.


ח. סיכום

סך כל התשלומים המגיעים לתובע 3 עומד על 36,297.3 ש"ח בהתאם לחישוב הבא: 2,510.2 + 3,550 + 9,323.6 + 3,322 + 5,379 + 5,278.5 + 6,934 = 36,297.3 ש"ח.

שעות נוספות – 2,510.2
דמי פדיון חופשה – 3,550
זמן הפסקה – 9,323.6
ניכויים שונים – 3,322
דמי חגים – 5,379
דמי הבראה – 5,278.5
פנסיה – 6,934
סה"כ – 36,297.3

לסכום זה יש להוסיף הן את התשלום בגין שעות עבודה נוספות ושעות עבודה במוצאי חג כאמור לעיל, והן פיצויי הלנת שכר. כמו כן, מאחר שלא קיים רישום מדויק של שעות העבודה של התובע 3, אנו עומדים על זכותנו לשנות את החישובים בהתאם לרישום השעות שתמציא הנתבעת 1.


4. התובעת 4 – גב` י` ל`

131. התובעת 4, אם חד-הורית, אף היא עולה חדשה, הועסקה על ידי הנתבעת 1, בעסקה של הנתבעת 2, החל מחודש ינואר 2003. התובעת 4 עבדה בהיקף של כ-90% משרה והשתכרה שכר מינימום בסך 17.93 ש"ח לשעה.

132. בדומה לתובעים האחרים, גם היא נתבקשה לחתום עם תחילת עבודתה על חוזה העסקה, מבלי להבין את תוכנו ומבלי שיימסר לה העתק מהחוזה.

133. ביום 13.9.05 מסר מר דמתי מכתב פיטורים לתובעת 4 המבשר לה כי עבודתה בחברה מופסקת החל מיום 14.10.05. במכתב נאמר עוד כי הנסיבות שהביאו להחלטה זו פורטו בפני התובעת 4 במעמד מסירת המכתב.

מכתב הפיטורין של התובעת 4 מיום 13.9.05 מצ"ב ומסומן כנספח ת/14.


להלן יפורטו הסכומים הסכום אשר טרם שולמו לתובעת 4:

א. חופשה שנתית

134. התובעת זכאית לתשלום פדיון ימי חופשה. הטיעון המשפטי מפורט לעיל בסעיף 55.

135. התובעת 4 פנתה לנתבעת 1 מספר פעמים בבקשה כי תאפשר לה לצאת לחופשה, אולם נמסר לה כי לא תקבל תשלום עבור חופשה. רק לאחר פנייתה המפורשת של ב"כ התובעים בנידון, נאותה הנתבעת 1 לאפשר לתובעת 4 לצאת לחופשה בת 12 ימים בין התאריכים 28.8.05 -8.9.05, עבורה טרם שולם לה שכר.

אישור בקשתה לחופשה של התובעת 4 מיום 12.8.05 מצ"ב ומסומן נספח ת/15.

136. מעיון בתלושי השכר של התובעת 4 לחודשים אוגוסט-ספטמבר 2005 עולה כי היא לא קיבלה תשלום עבור חופשתה במהלך חודשים אלו. לפיכך, נחשב את התשלום המלא עבור כלל ימי החופשה המגיעים לה על פי דין, ובכלל זה החופשה הנ"ל. הסכום לו זכאית התובעת 4 בעד פדיון כל ימי חופשה המגיעים לה, הינו כדלקמן:
א. 12 ימי חופשה בשנה הראשונה.
ב. 12 ימי חופשה בשנה השנייה.
ג. 10.8 ימי חופשה עבור 10 חודשי עבודה בשנה השלישית (10/12 13 x ימי חופש)
סך הכל 34.8 ימי חופשה בשנתיים ו-10 חודשי עבודה.
34.8 ימי חופשה 8 x שעות משרה מלאה 90% x משרה 17.93 x ש"ח לשעה = 4,492.5 ש"ח דמי פדיון חופשה.

137. במהלך חודש אוקטובר 2005 נמסרו לתובעת 4, 3 המחאות שונות על סך של 16,000 ש"ח סך הכל (1500 ש"ח + 6,315 ש"ח + 8,185 ש"ח). במעמד מסירת ההמחאות נאמר לתובעת 4 כי המחאות אלו נועדו לכסות את כלל חובותיה של הנתבעת 1 לתובעת 4, ובכלל זה – תשלום שכר עבודה עבור חודש אוקטובר כולל נסיעות, תשלום פיצויי פיטורים וכן תשלום דמי פדיון חופשה ודמי הבראה. היות וכלל התשלומים האמורים שולמו לתובעת 4 במאוחד, נקזז את סך תשלומים אלו מהסכום הכולל לו זכאית התובעת 4, בסיום חלק זה.

העתק המחאות ואישורי הפקדה מצ"ב ומסומן נספח ת/16.

138. כמו כן, מסיבות עלומות, בתלוש השכר של חודש אוקטובר 2005 מצוין כי התובעת 4 מצויה ב"חוב" של 35 ימי חופשה, אשר נוצר ככל הנראה בשל העברת ההמחאות לידה.


ב. זמן הפסקה

139. הטיעון המשפטי מפורט בסעיף 60 לעיל.

140. בהתאם לאמור בסעיף זה, אף התובעת 4 זכאית לשיפוי בגין אי-תשלום עבור שעות הפסקה, בהתאם לחישוב הבא: 417 שעות הפסקה (0.5 x 834 x ימי עבודה סה"כ) 17.93 x ש"ח שכר לשעה = 7,476.8 ש"ח תשלום עבור חצי שעת הפסקה במקום העבודה.


ג. ניכויים שונים

141. הטיעון המשפטי מפורט בסעיף 62 לעיל.

142. בהתאם לאמור בסעיף זה, אף התובעת 4 זכאית לתשלום בגין ניכויים אסורים שנוכו ממשכורתה בהתאם לחישוב הבא: בחודש ינואר 2003 נוכה ממשכורתה סך של 150 ש"ח בגין "ביגוד". זאת ועוד, בחודש דצמבר 2003 מופיע בתלוש המשכורת ניכוי בסך של 2,005 ש"ח, בגין "מפרעה". לא ברור מה טיבה של מפרעה זו, ומאין סמכותה של הנתבעת 1 לנכותה ממשכורתה של התובעת 4. בדומה לכך מופיע בתלוש השכר של חודש אוקטובר 2005 ניכוי בשל מפרעה על סך 7,815 ש"ח סך הכל. ידוע לנו כי מדובר בחלק מן הסכום אשר שולם באמצעות המחאות לתובעת 4 (נספח ת/16) כמפורט לעיל בס` 137, ולכן סכום זה אינו נכלל במניין הניכויים. אשר על כן, יש לשפות את התובעת 4 בגין סכום הניכויים הנ"ל בסך של 2,155 ש"ח לפי החשבון הבא – 150 ש"ח + 2005 ש"ח = סה"כ 2,155 ש"ח בגין ניכויים שונים.


ד. דמי חגים

143. הטיעון המשפטי, מפורט בסעיף 64 לעיל.

144. בהתאם לאמור בסעיף זה, במסגרת מכתבה של ב"כ התובעים מיום 29.6.05 (נספח ת/7), נתבקשה הנתבעת 1 להעביר לידה פירוט מדויק של ימי העבודה של התובעת 4, בהתייחס לעבודה גם במוצאי חג – אולם בקשה זו מעולם לא נענתה.

145. מלבד זאת, ומבלי לפגוע בטענות דלעיל, יש לשלם לתובעת 4 3,653 ש"ח בגין דמי חגים, בהתאם לחישוב הבא: 2.83 שנות עבודה 10 x ימי חג בשנה 8 x שעות משרה מלאה 90% x משרה 17.93 x ש"ח לשעה = סה"כ 3,653 ש"ח עבוד דמי חגים.
146. כאמור, בנוסף לדמי חגים אלו, אנו שומרים לעצמנו את הזכות לשוב ולדרוש בהמשך את התשלום המלא בגין עבודה במוצאי חג.


ה. דמי הבראה

147. הטיעון המשפטי מפורט לעיל בסעיף 66.

148. במהלך חודש יוני 2005 ניתנו לתובעת 4 דמי הבראה בסך של 1,243 ש"ח עבור תקופת עבודתה. לפיכך, יש לשלם לתובעת 4 דמי הבראה על פי החישוב הבא:
א. 5 ימי הבראה בשנה הראשונה.
ב. 6 ימי הבראה בשנה השנייה.
ג. 5 ימי הבראה עבור 10 חודשי עבודה בשנה השלישית. (10/12 6 x).
16 ימי הבראה 306 x ש"ח 0.9 x אחוז משרה = סך הכל 4,406.4 ש"ח דמי הבראה. מסכום זה יש לנכות את דמי ההבראה שכבר שולמו לתובעת 4, על סך 1,243 ש"ח, כך שיש לשלם לתובעת 4 3,163.4 ש"ח בגין דמי הבראה.

149. כאמור לעיל, במהלך חודש אוקטובר 2005 נמסרו לתובעת 4, 3 המחאות שונות על סך של 16,000 ש"ח סך הכל (1500 ש"ח + 6,315 ש"ח + 8,185 ש"ח). במעמד מסירת ההמחאות נאמר לתובעת 4 כי המחאות אלו נועדו לכסות את כלל חובותיה של הנתבעת 1 לתובעת 4, ובכלל זה – תשלום שכר עבודה עבור חודש אוקטובר כולל נסיעות, תשלום פיצויי פיטורים וכן תשלום דמי פדיון חופשה ודמי הבראה. היות וכלל התשלומים האמורים שולמו לתובעת 4 במאוחד, נקזז את סך תשלומים אלו מהסכום הכולל לו זכאית התובעת 4, בסיום חלק זה.


ו. פנסיה- קרן מבטחים

150. הטיעון המשפטי מפורט בסעיף 68 לעיל.

151. בהתאם לאמור בסעיף זה, והיות ומעולם לא הופרשו לתובעת 4 סכומים לקרן פנסיה, יש לשלם לה סך של 5% מכל משכורת ומשכורת מתחילת עבודתה ועד לכתיבת שורות אלה. סך כלל סכומי ההפרשות מגיע לכדי 5,035 ש"ח בגין הפרשה לקרן פנסיה.
152. בהקשר זה יש לציין כי בעקבות פנייתה בכתב של ב"כ התובעים אל הנתבעת 1, המסומנת כנספח ת/7, הופרשו בעבור התובעת 4, החל מחודש יולי 2005 ועד לחודש ספטמבר 2005, סכומים לביטוח מנהלים בחברת "מגדל".

153. משכך, היות והסכומים האמורים הופרשו לקרן "מגדל" רק עבור 3 חודשי עבודה, יש להפריש רטרואקטיבית בעבור התובעת 4 את מלוא סכום הפנסיה לה היא זכאית בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי, בסכום של 5,035 ש"ח כאמור לעיל.


ז. דמי נסיעה

154. הטיעון המשפטי מפורט לעיל בסעיף 71.

155. בהתאם לאמור בסעיף זה, ומששולמו לתובעת 4 דמי נסיעות בסך של 5.30 ש"ח ליום בלבד, יש לשלם לה את ההפרשים בין הסכום ששולם בפועל לבין עלות כרטיס חופשי חודשי, בהתאם לחישוב הבא: 34 חודשי עבודה 159 x ש"ח עלות כרטיס חופשי חודשי = 5,406 ש"ח; מסכום זה יש לנכות את הסכום הכולל אשר שולם בפועל לתובעת 4 בעבור נסיעות במהלך כל חודשי העבודה העומד על סך של 4,463 ש"ח; לאחר הקיזוז הנ"ל יש לשלם לתובעת 4 סה"כ 943 ש"ח דמי נסיעה.

156. כאמור לעיל, במהלך חודש אוקטובר 2005 נמסרו לתובעת 4, 3 המחאות שונות על סך של 16,000 ש"ח סך הכל (1500 ש"ח + 6,315 ש"ח + 8,185 ש"ח). במעמד מסירת ההמחאות נאמר לתובעת 4 כי המחאות אלו נועדו לכסות את כלל חובותיה של הנתבעת 1 לתובעת 4, ובכלל זה – תשלום שכר עבודה עבור חודש אוקטובר כולל נסיעות. בסיום חלק זה נבחן האם אכן שולמו לתובעת 4 דמי נסיעות עבור חודש העבודה האחרון.


ח. פיצויי פיטורים

157. כאמור לעיל, ביום 13.9.05 נמסר לתובעת 4 כי עבודתה בחברה מופסקת החל מיום 14.10.05.

158. חרף האמור במכתב זה, כי הנסיבות אשר הובילו לפיטורין נמסרו לתובעת 4 במעמד הפיטורין עצמו, מעולם לא נמסר לזו האחרונה הסבר ממשי בדבר הרקע לפיטוריה, ועל פניו נראה כי המניע לפיטורים הינו "עזות פניה" של זו לעמוד על זכויותיה על-פי דין אל מול הנתבעת 1, ותו לא.

159. מכל מקום, מבלי לבחון את תוקפם החוקי של פיטורים אלו, יש ליתן לתובעת 4 פיצויי פיטורים בהתאם לאמור בסעיפים 1 ו-12 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, בשיעור של שכר חודשי אחד כנגד שנת עבודה. משכך, היות והתובעת 4 עבדה אצל הנתבעת 2 מטעם הנתבעת 1 משך תקופה של שנתיים ועשרה חודשים, משמע 2.83 שנים, יש ליתן לה פיצויי פיטורים בסך של:
3,050 ש"ח משכורת ממוצעת לחודש 2.83 x שנות עבודה = 8,631.5 ש"ח בגין פיצויי פיטורים.

160. כאמור לעיל, לאחר שנמסר לתובעת 4 כי היא מפוטרת החל מיום 14.10.05, נמסרו לה תשלומים שונים בגין עבודתה בחברה בסך כולל של 16,000 ש"ח באמצעות המחאות, ולא בהעברה ישירה לחשבון הבנק שלה כפי שנעשה עד כה. תחת העברת צ`קים אלו, נאלצה התובעת 4 לחתום על מסמך שטיבו אינו ברור. התובעת 4, אשר אינה דוברת עברית, לא עמדה על משמעותו של מסמך זה והעתקו מעולם לא נמסר לה.

161. העובדה כי נציגי הנתבעת 1 החתימו את התובעת 4 על מסמך, מבלי שניתן לה זמן לעיין בו ומבלי שהוסבר לה תוכנו, וכן מבלי שניתנה לה אפשרות להתייעץ עם עורכת דינה וללא מתן העתק ממנו, הינה תמוהה כשלעצמה. התובעת 4, אשר מצויה במצוקה נפשית וכלכלית קשה בשל השתלשלות המאורעות, הבינה בדיעבד כי היא מוותרת על חלק מזכויותיה. אם נוסיף כי מדובר בעובדת אשר החלה לעמוד על זכויותיה, היא מיוצגת באמצעות עורכת דין הנמצאת במשא ומתן עם ב"כ הנתבעת 1, הרי שלא נוכל שלא להסיק בבירור כי הנתבעת 1 נגועה לכל הפחות בחוסר תום לב בכל הנוגע להתנהלות זו, שרק לאחר בדיקת תוכנו של המסמך ניתן לומר האם היא עולה עד כדי עושק.

162. עם היוודע הדבר לב"כ התובעת 4 פנתה זו בדחיפות לב"כ הנתבעת 1 בבקשה לקבל את העתק המסמך על מנת לעמוד על תוכנו. בעת כתיבת שורות אלה טרם הגיע העתק המסמך לידי ב"כ התובעת 4.

העתק פניית ב"כ התובעת 4 מיום 9.11.05 מצ"ב ומסומן נספח ת/17.

163. משכך, לאור האמור בחלק זה, יש לקזז את הסכום המדובר בסך של 16,000 ש"ח מן התשלומים המגיעים לתובעת 4, ולהכליל במסגרת הסכום המגיע לה את שכר חודש אוקטובר 2005 וכן את דמי הנסיעות עבור חודש זה -סך של 1,404.96 ש"ח, אשר לא שולמו לה ישירות לחשבון הבנק, ונכללו במסגרת תשלום 16,000 ש"ח.


ט. סיכום

סך כל התשלומים המגיעים לתובעת 4 עומד על 20,955.16 ש"ח. בהתאם לחישוב הבא: 4,492.5 + 7,476.8 + 2,155 + 3,653 + 3,163.4 + 5,035 + 943 + 8,631.5 + 1404.96 – 16,000 = 20,955.16 ש"ח.

דמי פדיון חופשה – 4,492.5
זמן הפסקה – 7,476.8
ניכויים שונים – 2,155
דמי חגים – 3,653
דמי הבראה – 3,163.4
פנסיה – 5,035
דמי נסיעה – 943
פיצויי פיטורים – 8,631.5
שכר חודש אוקטובר + דמי נסיעות – 1,404.96
– 16,000 – תשלום במזומן
סה"כ – 20,955.16

לסכום זה יש להוסיף הן את התשלום בגין שעות עבודה נוספות ושעות עבודה במוצאי חג כאמור לעיל, והן פיצויי הלנת שכר. כמו כן, מאחר שלא קיים רישום מדויק של שעות העבודה, אנו עומדים על זכותנו לשנות את החישובים בהתאם לרישום השעות שתמציא הנתבעת 1.


5. התובע 5 – מר ו` מ`

164. התובע 5 עובד בנתבעת 2, מטעם הנתבעת 1, החל מחודש ינואר 2002, לרוב, בפועל, בהיקף של למעלה ממשרה מלאה. שכרו לשעה הוא שכר המינימום העומד על 17.93 ש"ח לשעה. בהקשר זה יש לציין כי במהלך חודש מאי 2005 התובע 5 יצא לחופשה ללא תשלום, ומשכך חודש זה אינו נכלל במניין ימי העבודה הכוללים.

165. בדומה ליתר התובעים, אף התובע 5, שהינו עולה חדש מברית המועצות לשעבר, הוחתם עם קבלתו לעבודה על חוזה בשפה העברית, מבלי להבין את תוכן החוזה ומבלי שיימסר לו העתק מחוזה זה.

166. ביום 7.11.05 נקרא התובע 5 לשיחה עם מר יורי, סגן מנכ"ל הנתבעת 1. במהלך שיחה זו ניסה מר יורי לשכנע את התובע 5 לחתום על מסמך, בו הוא חוזר בו מכל טענותיו אל מול הנתבעת 1, וזאת תחת העברת סך של 15,000 ש"ח לחשבונו. כן איים עליו מר יורי כי אם לא יחתום על המסמך הוא צפוי לפיטורין וכי לא יהיה זכאי לכל תשלום. בסיום השיחה הובהר לו כי אל לו לספר לאיש אודות פרטי שיחה זו, אף לא לבאת-כוחו.


להלן יפורטו הסכומים הסכום אשר טרם שולמו לתובע 5:

א. חופשה שנתית

167. הטיעון המשפטי מפורט בסעיף 55 לעיל.

168. לתובע 5 לא ניתנו כלל ימי חופשה בפועל, אולם הוא קבל פדיון ימי חופשה כמפורט להלן:
בחודש דצמבר 2003 בסכום של 1,478 ש"ח.
בחודש אפריל 2005 בסכום של 1,506 ש"ח.

169. בהתאם להוראות החוק זכאי התובע 5 לפדיון ימי חופשה בהתאם לחישוב דלהלן:
א. 12 ימי חופשה בשנה הראשונה.
ב. 12 ימי חופשה בשנה השנייה.
ג. 13 ימי חופשה בשנה השלישית.
ד. 9.75 ימי חופשה עבור 9 חודשי עבודה בשנה הרביעית (9/12 x 13 = 9.75).
(כאמור לעיל, במהלך חודש מאי 2005 התובע 5 יצא לחופשה ללא תשלום, ומשכך חודש זה אינו נכלל במניין ימי העבודה בשנה הרביעית).
46.75 ימי חופשה 8 x שעות עבודה (משרה מלאה) 17.93 x שכר לשעה = 6,705.8 ש"ח דמי פדיון חופשה. לאחר ניכוי הסכומים שכבר הועברו לתובע 5 בגין ימי חופשה אלו, בסך כולל של 2,984 ש"ח עומד הסכום על: סה"כ 3,721.8 ש"ח בגין דמי פדיון חופשה.

170. זאת ועוד, מסיבות עלומות החל מתלוש השכר של חודש אפריל 2005 מצוין כי התובע 5 מצוי בחובה של 24 ימי חופשה, אשר נוצרו עם העברת פדיון ימי חופשה למשכורתו, וזאת על אף כי מדובר בימי חופשה המגיעים לו כחוק.


ב. זמן הפסקה

171. הטיעון המשפטי מפורט בסעיף 60 לעיל.

172. בהתאם לאמור בסעיף זה, אף התובע 5 זכאי לשיפוי בגין אי-תשלום עבור שעות הפסקה ובהתאם לחישוב הבא: 488.5 שעות הפסקה (0.5 x 977 x ימי עבודה סה"כ) 17.93 x ש"ח שכר לשעה =סה"כ 8,758.8 ש"ח בגין אי תשלום בעבור חצי שעת הפסקה.


ג. ניכויים שונים

173. התובע 5 זכאי לשיפוי בגין ניכויים אסורים שנוכו ממשכורתו כפי שיפורט להלן. הטיעון המשפטי מפורט בסעיף 62 לעיל.

174. ממשכורתו של התובע 5 בחודש אוקטובר 2002 נוכה סך של 55 ש"ח בגין "ביגוד". זאת ועוד, כאמור לעיל, סעיף 25(א) לחוק הגנת השכר קובע רשימה סגורה של ניכויים מותרים. חרף זאת, ממשכורתו של התובע 5, בעבור חודש ספטמבר 2003, נוכה סך של 100 ש"ח בגין "גרימת נזק", מבלי ליידע אותו על כך טרם הניכוי ולהבהיר לו את משמעותו, ומבלי ליתן לו את האפשרות להתגונן כנגד ניכוי זה. כמו כן, בחודש דצמבר 2002 מופיע בתלוש המשכורת ניכוי בסך של 3,133 ש"ח בגין "מפרעה", וכן בחודש דצמבר 2003 ניכוי בסך של 1,945 ש"ח בגין "מפרעה". טיבה של "מפרעה" זו אינו ברור.

175. אשר על כן, יש להשיב לתובע 5 את סכום הניכויים לפי החשבון הבא: 55 ש"ח + 100 ש"ח + 1,945 ש"ח + 3,133 ש"ח =סה"כ 5,233 ש"ח בגין ניכויים שונים.


ד. דמי חגים

176. הטיעון המשפטי מפורט בסעיף 64 לעיל.

177. בהתאם לאמור בסעיף זה, במכתבה של ב"כ התובעים מיום 19.7.05 (נספח ת/8) נתבקשה הנתבעת 1 להעביר לידי ב"כ התובעים פירוט מדויק של ימי העבודה של התובע 5, בהתייחס לעבודתו גם במוצאי חג, אולם תביעה זו מעולם לא נענתה.

178. בינתיים, מבלי לפגוע בטענות דלעיל, יש לשלם לתובע 5 5,379 ש"ח בגין דמי חגים, בהתאם לחישוב הבא: 3.75 שנים (3 שנים ו-9 חודשים) 10 x ימי חג בשנה 8 x שעות עבודה ביום x 17.93 ש"ח לשעה = 5,379 ש"ח עבור דמי חגים.

179. כאמור, בנוסף לדמי חגים אלו, אנו שומרים לעצמנו את הזכות לשוב ולדרוש בהמשך את התשלום המלא בגין עבודה במוצאי חג.


ה. דמי הבראה

180. הטיעון המשפטי מפורט בסעיף 66 לעיל.

181. בכל תקופת ההעסקה שולם לתובע 5 סך של 1,434 ש"ח בלבד בגין דמי הבראה (במהלך חודש נובמבר 2003). לפיכך, יש לשלם לתובע 5 את יתרת התשלום על פי החישוב הבא:
א. 5 ימי הבראה בשנה הראשונה.
ב. 6 ימי הבראה בשנה השנייה.
ג. 6 ימי הבראה בשנה השלישית.
ד. 5.25 ימי הבראה בעבור 9 חודשי עבודה נטו בשנה הרביעית (9/12 חודשי עבודה 7 x ימי הבראה).
22.25 x ימי הבראה סך הכל 100% משרה 306 x ש"ח = 6,808.5 ש"ח דמי הבראה. מסכום זה יופחתו דמי ההבראה שכבר שולמו לתובע 5 בסך של 1,434 ש"ח. סה"כ יש לשלם לתובע 5 סך של 5,374.5 ש"ח בגין דמי הבראה.


ו. פנסיה- קרן מבטחים

182. הטיעון המשפטי מפורט בסעיף 68 לעיל.

183. לתובע 5 לא הופרש ולו שקל אחד מאז תחילת עבודתו לטובת קרן פנסיה, לפיכך יש לשלם לתובע 5 5% משכרו, מתחילת עבודתו ועד כתיבת שורות אלה – סה"כ 6,327.5 ש"ח בגין דמי פנסיה.

184. בהקשר זה יצוין כי בעבור התובע 5 הופרשו, החל מחודש ספטמבר 2003, סכומים לביטוח מנהלים, בחברת "הפניקס". משכך, יש לשלם לו לחלופין, ביטוח מנהלים רטרואקטיבית מתחילת עבודתו, או לקזז את סכום דמי ביטוח המנהלים שהופרשו בעבורו סך הכל, מסכום הפנסיה שחושב לעיל.


ז. דמי נסיעה

185. הטיעון המשפטי מפורט בסעיף 71 לעיל.

186. בהתאם, ומששולמו לתובע 5 דמי נסיעות בסך של 5.30 ש"ח ליום בלבד, יש לשלם לו את ההפרש בין הסכום ששולם בפועל, לבין עלות כרטיס חופשי חודשי, בהתאם לחישוב הבא: 39 חודשי עבודה (אשר בעבורם יש ברשותנו תלושי משכורת) 159 x ש"ח עלות כרטיס חופשי חודשי = 6,201 ש"ח; מסכום זה נוכה הסכום הכולל אשר שולם בפועל לתובע 5 בעבור נסיעות במהלך כל חודשי העבודה, העומד על סך של 5,532 ש"ח; לאחר הקיזוז הנ"ל על הנתבעות לשלם סך של 669 ש"ח בגין דמי נסיעה.


ח. סיכום

סך כל התשלומים המגיעים לתובע 5 עומד על 35,463.6 ש"ח בהתאם לחישוב הבא: 3,721.8+ 8,758.8 + 5,233 + 5,379 +5,374.5 + 6,327.5 + 669 = 35,463.6 ש"ח.

דמי פדיון חופשה – 3,721.8
זמן הפסקה – 8,758.8
ניכויים שונים – 5,233
דמי חגים – 5,379
דמי הבראה – 5,374.5
פנסיה – 6,327.5
דמי נסיעה – 669
סה"כ – 35,463.6

לסכום זה יש להוסיף הן את התשלום בגין שעות עבודה נוספות ושעות עבודה במוצאי חג כאמור לעיל, והן פיצויי הלנת שכר. כמו כן, מאחר שלא קיים רישום מדויק של שעות העבודה, אנו עומדים על זכותנו לשנות את החישובים בהתאם לרישום השעות שתמציא הנתבעת 1.


ג. הסכם הפשרה – התנהלות בחוסר תום לב

187. מלבד הפרות החוק המפורטות לעיל, יצוין כי ניסיון הנתבעת 1 למנוע את רצף הזכויות מן התובעים נגוע בחוסר תום לב. כפי שפורט לעיל, ביקשה הנתבעת 1 מכלל עובדיה, ובהם התובעים, לעבור לעבוד בחברה אחרת ששמה דור 2000. (נספח ת/2) למיטב ידיעת התובעים, כ-70% מעובדי הנתבעת 1, המושמים אצל הנתבעת 2, כבר עברו לעבוד בחברה זו.

188. ביום 23.5.05, בעקבות מכתבה של עמותת "ידיד", כינס מר דמתי את התובעים לפגישות אישיות. בין היתר הוסבר לתובע 1, שבגילו (54) יהיה לו קשה למצוא עבודה במקום אחר וכי המשטרה לא רוצה להעסיק אנשי אבטחה בגילו, ולכן מוצע לו לחתום על הסכם הפשרה; ולא, תנאיו יורעו והוא יוצב בסניפי הנתבעת 2 הרחוקים יותר ממקום מגוריו. כמו כן נשאל מה תהיה עמדתו אם ישולמו לו כל הכספים המגיעים לו, אולם הוא יאלץ לפרוש מעבודתו. בתום השיחה, כאשר סרב התובע 1 לחתום על הסכם הפשרה, נמסר לו על ידי מר דמתי כי עליו להיוועץ עם מנכ"ל הנתבעת 1 בנידון. בעקבות פנייתה של ב"כ התובעים אל הנתבעת 1, במכתבה מיום 29.6.05, המופיע כנספח ת/7, חזרה בה הנתבעת 1 מאיומיה בנדון.

189. במהלך חודשים יולי-אוגוסט 2005, הגיעו אל משרדה של ב"כ התובעים תלונות נוספות של עובדי הנתבעת 1 המוצבים בסניפי הנתבעת 2, כי הנתבעת 1 ממשיכה בנוהגה ומחתימה עובדים נוספים על "הסכם פשרה" שעיקרו מעבר לחברת דור 2000.

190. התנהלותה זו של הנתבעת 1 נגועה בחוסר תום לב ומהווה כשלעצמה עילה לפיצוי. בתי המשפט אף התייחסו לתצורת העסקה פסולה זו ובמקרים מסוג זה קבעו "הרמת מסך" וחיוב אישי של הנפשות הפועלות, כאשר מעבידים העבירו את מפעליהם לאישיות משפטית שונה על מנת להתחמק מחובותיהם על פי דין או מנושים.

ראו ע"ב 2976/03 לינה איזיק נ` ניו מידן 2000 בע"מ (טרם פורסם. ניתן ביום 11.4.05).

191. חוסר תום הלב של הנתבעת 1 ניכר אף בהחתמה החפוזה של התובעת 4 על מסמך שתוכנו עדיין לא ידוע לתובעת או לבאת כוחה, כמפורט בסעיף 160 לעיל וכן בנסיון להחתים את התובע 5 על מסמך ויתור על זכויותיו תוך כדי איומים בפיטורין אם לא יחתום, לעיל סעיף 166.


4. סעדים


א. הסעד הראוי כאשר הפרת זכויות העובדים הינה דפוס פעולה שגרתי- פיצויים עונשיים

192. כתב התביעה לעיל מראה כי זכויות הנתבעים כענין שבשגרה, על אף התעקשותו של ב"כ הנתבעת 1 כי הפגיעה בזכויות התובעים נעשתה בטעות, כנטען במכתבו מיום 12.7.05, המצורף לתביעה זו כנספח ת/9.

193. בחינת רכיבי ההפרה, כפי שתוארו לעיל, מעידה כי לא מדובר רק במחלוקת אינדיבידואלית בין כל תובע ותובע לבין הנתבעות. השאלה אינה רק האם פלוני עבד בשעות אלה או אחרות, ואין השאלות נובעות ממחלוקת על נסיבותיו האישיות של כל עובד ועובד. מכתב התביעה לעיל עולה, כי המעביד כדפוס פעולה שגרתי מנע מהעובדים את זכויותיהם על פי דין, לרבות הזכויות הקבועות בחוקי המגן, בהסכמים הקיבוציים ובצווי ההרחבה.

194. לכל חמשת התובעים לא שולמו הזכויות על פי דין באותה דרך עצמה. אם לא די בכך, הרי מלבד תובעים אלה פנו אל ב"כ התובעים עובדים נוספים, המועסקים באותן נסיבות אצל הנתבעות 1 ו-2, ובפיהם תלונות דומות.

195. בחינת התנהגותה של הנתבעת 1 מעלה כי מדובר בדפוס פעולה המאפשר הגדלת רווחים. ניתן לכנות זאת "שיטת מצליח" משמע, המעסיק "מנסה את מזלו" ופוגע בזכויותיהם של עובדים רבים, מתוך הנחת מוצא כי עובדים כה מוחלשים לא יצליחו למצות זכויותיהם. במקרים בהם התעקשו העובדים בכל זאת על מיצוי זכויותיהם, כמו במקרה דנן, דחה המעביד את הטענות במשך חודשים רבים, אולם לאחר שהעובדים התעקשו ואף הסתייעו בעורכת דין, הציע המעביד פשרה, ללא הנמקה או התייחסות לטענות לגופו של עניין. וזאת, ניתן להסיק, מאחר שבעצם אין הנמקה ואין עילה לפגיעה בזכויות העובדים מלבד ניסיונו של המעסיק להגדיל את רווחיו תוך הפרת הזכויות המוקנות לעובדים על פי דין.

196. הדפוס לפיו מופרות זכויות עובדים כענין שבשגרה במדינת ישראל הפכה לרעה חולה, וארגוני זכויות האדם, ובכללם האגודה לזכויות האזרח ועמותת קו לעובד, מדווחים על עובדים רבים, מרביתם עובדים של קבלני שירותים, הפונים אליהם בטענה כי זכויותיהם מופרות כענין שבשגרה. כך לדוגמא, מציין ח"כ יאסינוב בפתח הדו"ח בנושא זכויות עובדים בענף השמירה והאבטחה (סעיף 25 לעיל) כי:

"המסקנות הראשוניות שאותן ניתן לעלות הינן כדלהלן: בענף שירותי השמירה קיימת תופעה נרחבת של הפרה שיטתית וגסה של זכויות העובדים. . . מעבידים רבים לא מהססים לגרוף רווחי עתק על גבם של עובדיהם, רווחים שמקורים הוא בהפרות שיטתיות של חוקי המגן. לא אכחד: את המילים "גניבה לאור יום" שמעתי, לא אחת, מן העובדים שעמם נפגשתי".
ראו: www.knesset.gov.il/protocols/data/html/avoda/2005-03-22-01.html

197. במקרים של דפוס פעולה יומיומי מתקיים, בנוסף לנזק לכל עובד, גם נזק שאינו ממוני. מדובר בנזק לקבוצה כולה. בנסיבות אלה, של שיטת העסקה הפוגעת בעובדים רבים, יש לנהוג כמו במקרים אחרים של פגיעה גורפת בעובדים, ולהרתיע את המעסיקים על ידי סעד מהותי חריג. כך למשל בפרשת "מפעלי תחנות בע"מ" פוטר עובד בשל היותו חבר ועד. בית הדין הארצי לעבודה, העדיף להעניק לעובד סעד לא שגרתי של אכיפה על פני פיצוי וזאת בשל העובדה כי הפגיעה בעובד האחד משמעה פגיעה באינטרס העובדים כמכלול (התאגדות במקרה דשם).

דב"ע נו 209-3, מפעלי תחנות בע"מ נ` יניב, פד"ע לג, 289.

198. במקרה נשוא תביעה זו, יש להרתיע את המעסיקים מפני פגיעה גורפת בעובדים על ידי הטלת פיצויי הלנת שכר מלאים וכן הטלת פיצויים עונשיים.

199. סמכות בתי המשפט לפסוק פיצויים עונשיים הוכרה זה מכבר בפסיקה.

ע"א 81/55 כוכבי נ` בקר, פ"ד יא 225, 234;
ע"א 277/55 רבינוביץ נ` סלע, פ"ד יב 1261;
ע"א 30/72 פרידמן נ` סגל, פ"ד כז(2) 225, 237;
ע"א 670/79 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ` מזרחי, פ"ד מא(2) 169, 205.

200. כן הדגישה הפסיקה, מפי השופט ריבלין, כי:

"הערך המוסף הטמון בפסיקת הפיצויים העונשיים, בעיקר באפקט ההרתעה והחינוך כנגד מעשים הראויים לגינוי, ובחיזוק ההגנה לזכויות הראויות לכך. . . זאת, לא פעם, בהקשרים או בנסיבות, אשר ידו של המשפט הפלילי אינה מגעת אליהם. . . יש, אפוא, הסבורים, כי מן הראוי לפסוק פיצויים עונשיים, במקרים בהם אם הדבר לא ייעשה, תהא ההרתעה חסרה, בגלל האפשרות שמזיקים יחמקו מאחריות".
ע"א 140/00 עיזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ` החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי, נ"ח(4) 486, 564.

וראו גם ע"א 9656/03 עיזבון המנוחה ברטה מרציאנו ז"ל נ` ד"ר זינגר יהורם, פיסקה ל"ד לפסק דינו של השופט רובינשטיין (פסק דין מיום 11.4.05, טרם פורסם).

201. פיצוי ללא הוכחת נזק חל גם בדיני העבודה:

"הדרך להרתיע היא בעיני, הסברה. אך מעבר לכך, ועל מנת להחדיר את הערכים לציבור המעבידים, הדרך היא סנקציה עונשית כואבת."
(השופטת ברק, דב"ע נו/ 3-129 פלוטקין נ` אחים אייזנברג בע"מ, פד"ע לג, 481, 50.

202. כפי שצוין ברישא, מאחר שהפרת זכויות עובדים מוחלשים היא ענין שבשגרה, ומאחר שהנתבעות 1 ו-2 הינן חברות גדולות המעסיקות עובדים רבים ועליהן לשמש דוגמא ומופת ליחס ראוי והוגן כלפי עובדים – בנסיבות אלה, ראוי להשית על הנתבעות פיצויים עונשיים. טענה זו מתחדדת, נוכח התנהלותן חסרת תום הלב של הנתבעות, אם בכוונה, ואם בעצימת עיניים כבעניינה של הנתבעת 2, אשר די בה כדי להצדיק הטלת פיצויים עונשיים.

203. זאת ועוד, כפי שפורט בעניינה של התובעת 4 לעיל, הרי שכל עניין פיטוריה והחתמה על מסמך, כאשר היא אינה יודעת את תוכנו ובלי ליידע את באת כוחה נגועה בחוסר תום לב ויתכן שעולה כדי עושק (לעיל סעיף 160). כך גם נסיון ההחתמה של התובע 5 על כתב ויתור (לעיל סעיף 166)

204. לכל הפחות יש לקבוע פיצוי הלנת שכר מלא על פי סעיף 17 לחוק הגנת השכר, התשי"ח 1958. בתי המשפט מפעילים שיקול דעתם בבואם לקבוע פיצוי הלנת שכר, דומה שאין מקרה מתאים מזה לקבוע פיצוי מקסימום על פי הסעיף, שכן פיצוי זה בא להרתיע מעבידים מהלנת שכר העובדים ולהפוך את ההלנה לבלתי כדאית.

דב"ע מד/73-3 דינה טל נ` שירותי כימאויר, אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, פד"ע טז, 203.

205. אין ספק כי ההרתעה נדרשת במקרים של פרקטיקה במסגרתה אין משולמות לעובדים רבים זכויותיהם על פי חוק כענין שבשגרה.


ב. הסעדים המבוקשים

206. אשר על כן מתבקש בית הדין הנכבד להכיר בשתי הנתבעות כמעסיקותיהם של התובעים החייבות ביחד ולחוד בתשלום זכויותיהם, וכן לקבל את תביעת התובעים ולהורות לנתבעות להשיב לתובעים את הסכומים שנוכו משכרם שלא כדין:
לשלם לתובע 1 סך של 39,300.4 ש"ח, כמפורט לעיל.
לשלם לתובע 2 סך של 56,704.75 ש"ח, כמפורט לעיל.
לשלם לתובע 3 סך של 36,297.3 ש"ח, כמפורט לעיל.
לשלם לתובעת 4 סך של 20,955.16 ש"ח, כמפורט לעיל.
לשלם לתובע 5 סך של 35,463.6 ש"ח, כמפורט לעיל.
סה"כ: 188,721.21 ש"ח.

207. כמו כן מתבקש בית הדין הנכבד להוסיף על כל אלה פיצויים מירביים של הלנת שכר על רכיבי השכר המולן המפורטים לעיל וכן פיצויים עונשיים, וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין.

היום, 17 בנובמבר 2005

_______________
שרון אברהם -ויס, עו"ד
ב"כ התובעים

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:

קטגוריות: זכויות חברתיות,זכויות עובדים

סגור לתגובות.