ילדים בדווים מפגינים נגד הריסת בתים. צילום: מלאני טקפמןמתוך: עקרונות להכרה בכפרים הערבים הבדווים בנגב
הסוגיה הבדווית איננה רק סוגיה משפטית תכנונית אלא סוגיה פוליטית, חברתית וכלכלית בעלת השלכות כבדות משקל על יחסי רוב-מיעוט ועל המרחב הציבורי בנגב. בפני רשויות המדינה הזדמנות היסטורית להביא לידי פתרון את אחת הסוגיות הכאובות ביותר של הפרה שיטתית ומתמשכת של זכויות אדם, ולתקן עוול היסטורי והזנחה מתמשכת של אחת האוכלוסיות המוחלשות ביותר בישראל.
כדי לפתור את מצוקתם של תושבי הכפרים הבלתי מוכרים יש צורך בפתרון מערכתי כולל, המבוסס על כיבוד זכויות האדם של האוכלוסייה הבדווית ועל מילוי התחייבויות המדינה לפי המשפט הבינלאומי באופן שיאפשר תיקון של עוול היסטורי. הן הממשלה והן רשויות התכנון הכירו בצורך לשנות כיוון ולהתוות מדיניות חדשה. כאמור, ועדת גולדברג הכירה בכך שהפתרון העיקרי להסדרת ההתיישבות הבדווית הוא הכרה בכפרים הבלתי מוכרים,[1] כדי למנוע את הנצחת המצב הבלתי נסבל ולהביא לפתרון היסטורי של הסכסוך. זהו עיקרון מרכזי העומד בלבו של כל פתרון, ויש ללכת בעקבותיו כדי לממש את ההכרה. כפי שיפורט בהמשך, ניתן ליישם עיקרון זה ביחס לכל הכפרים הבלתי מוכרים בנגב. דו"ח גולדברג אף מכיר בכך שבלב הסכסוך עומדת בעיית הקרקעות ויש לפתור אותה. זוהי קביעה חשובה, וכדי לממשה הלכה למעשה צריכה המדינה להכיר במערכת הקניינית הבדווית.
החוקרת תלמה דוכן, שהמועצה הארצית לתכנון ובנייה אימצה את המלצותיה באופן חלקי, מובילה אף היא שיח תכנוני שבמרכזו הכרה בזיקת הבדווים למרחב שבו הם חיים ושאיפה להסדיר ככל האפשר את הכפרים במקום הימצאם.
על המדינה לאמץ כעת את העקרונות הללו ולהוביל את יישומם: לשנות את מדיניות הריכוז כלפי האוכלוסייה הבדווית ולהימנע מכל פתרון שיש בו העברה כפויה של אוכלוסייה ממקום מושבה. על כל תוכנית וכל פתרון להיות מושתתים על עקרונות של שוויון, כבוד לאורחות חייהם ותרבותם של הבדווים, צדק חלוקתי והיסטורי, הכרה בזכותם ההיסטורית והקניינית של הבדווים על אדמתם בנגב, ושיתוף הציבור הבדווי בתכנון כפי שיפורט להלן.
הכרה בכפרים הערביים הבדווים בנגב על סמך אמות מידה תכנוניות אובייקטיביות
אפשר גם כך – תכנית אלטרנטיבית שיזמו התושבים הבדווים
[1] דוח ועדת אור (ה"ש 20), שער שישי, פסקה 13.
