שופטי בג"ץ, דורית ביניש וסלים ג`ובראן, השמיעו הבוקר (11.9.05) ביקורת חריפה על מדיניותם של כוחות הביטחון, אשר סוגרים שטחים חקלאיים בגדה המערבית ומונעים את כניסת החקלאים אל אדמותיהם במשך מרבית השנה. הם ביקרו עוד את העובדה, שגם כאשר השטח לא סגור באורח רשמי, הגישה נמנעת לא פעם בפועל, בשל אלימות מצד מתנחלים או ישירות על ידי הצבא. הדברים הושמעו בעת דיון בעתירה, שהגישו האגודה לזכויות האזרח ועמותת שומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם עוד בעיצומה של עונת המסיק הקודמת, לפני קרוב לשנה.
בעתירה, שהוגשה בשם 5 ראשי כפרים מרחבי הגדה המערבית והמופנית נגד מפקדי צה"ל והמשטרה בגדה, התבקש בג"ץ לקבוע, כי תותר כניסתם של תושבי הכפרים העותרים לאדמותיהם בכל ימות השנה, ובפרט בעונות המסיק והחריש. כן התבקש בג"ץ להורות למפקדי הצבא והמשטרה באזור לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותם על מנת למנוע תקיפות והתנכלויות של מתנחלים נגד חקלאים פלסטינים ועל מנת להבטיח, כי התושבים הפלסטינים בשטחי הגדה המערבית יוכלו לעבוד באדמותיהם בבטחה. את העתירה הגישה עו"ד לימור יהודה מהאגודה לזכויות האזרח.
בסיום הדיון הבוקר הורו השופטים דורית ביניש, אליעזר ריבלין וסלים ג`ובראן למדינה להגיש בתוך 15 ימים את תשובותיהם המפורטות לטענות שהעלו הארגונים העותרים, ולמסור מידע מפורט על ההיערכות להבטחתה של עונת המסיק הקרובה, אשר תיפתח בעוד שבועות אחדים. דיון נוסף צפוי להתקיים לאחר הבהרות המדינה. כן הורו השופטים למדינה להגיש בתוך 40 ימים תגובה מפורטת באשר למדיניות אכיפת החוק בשטחים, בהקשר לפעולות אלימות מצדם של מתנחלים.
השופטת ביניש הדגישה בדיון, כי המדינה לא הניחה בתשובתה לבית המשפט כל תשתית ראייתית לקשר בין ההחלטה על סגירת אדמות לבין פיגועים נגד התנחלויות או מאחזים. היא הוסיפה כי תהיה זו מתעוררת עוד לפני בירור שאלת החוקיות של סגירת שטחים לצורך הגנה על מאחזים בלתי מורשים. הצורך להגן על חייהם של תושבי מאחזים אלה, כל עוד הם לא מפונים משם, היא הדגישה, אינו מצדיק הגבלות בלתי-מידתיות כמו מניעת עיבוד של שדות ומטעים, במיוחד כאשר ניתן להגן עליהם בדרכים אחרות. אולי צריך להגן על 10 הקרוואנים במקום שכזה, מבלי לסגור את השטחים החקלאיים סביבם, אמרה ביניש. השופט ג`ובראן הוסיף, כי ישנו צורך בשינוי קונספציה קיצוני מצד הצבא. אם יש חשש לפעילות חבלנית, הוא הסביר, ניתן להזהיר את התושבים ביישוב הישראלי [התנחלות] ולהזהיר את התושבים לבל ייצאו מהבית, במקום למנוע מהחקלאים את פרנסתם.
עו"ד לימור יהודה הדגישה עוד בעתירה ובדיון את הצורך לאכוף את החוק בשטחים ולמנוע פגיעה של מתנחלים בפלסטינים וביבוליהם החקלאיים. היא פירטה בפני השופטים דוגמאות למקרים, שבהם כוחות הביטחון נמנעו מלפעול כנגד התוקפים, גם כאשר היו נוכחים במקום, ושבחלקם אף פעלו החיילים והשוטרים כנגד הפלסטינים המותקפים, אם בדרך של הרחקתם מאדמותיהם ואם בדרך של ביצוע מעצרים דווקא בקרב קורבנות האלימות. מספר כתבי האישום שהוגשו נגד מתנחלים אלימים, היא הדגישה, זעום ביותר, אפילו בהשוואה למספר המקרים בהם נתפסו אלה "על חם" ואף עוכבו או נעצרו. עוד היא הדגישה את הצורך להבהיר לחיילים ולשוטרים בכל הדרגים כי תפקידם כולל הגנה על התושבים הפלסטינים מפני אלימות המופנית נגדם ואשר מונעת מהם למעשה את הגישה לאדמותיהם. זאת בנוסף לביטול של כל הצווים לסגירת שטחי חקלאות ולהפסקת סגירתם של שטחים נוספים, שהצבא סוגר אף בלא שהוצא צו מסודר בעניינם (דבר אשר מוסיף להתרחש, על אף שאינו עולה בקנה אחד עם התחייבויותיה המפורשות של המדינה בפני בג"ץ). כן הדגישה עו"ד יהודה את הצורך בפיקוח מסודר של המדינה על כלי הנשק, אשר מצויים בידי מתנחלים החשודים בפעולות אלימות. אפילו רבש"צים (רכזי בטחון שוטף צבאי), אשר מועסקים למעשה על ידי הצבא ומחזיקים בנשק ובסמכויות שניתנו להם לשם תפקידם, היא טענה, מעורבים לא פעם בפעולות בלתי חוקיות נגד פלסטינים. עוד הודגש הצורך בהצבת כוחות שמירה קבועים ומתודרכים היטב, שיפעלו הן להגנת החקלאים והן להגנה על אדמותיהם. זאת בעקבות מקרים רבים של הצתות, עקירות וכריתות עצים ושל גניבת יבולים.
העתירה הוגשה בעקבות כך, שבמהלך עונת המסיק הקודמת התברר כי, כמו בעונות מסיק קודמות, כוחות הצבא מונעים את כניסתם של חקלאים פלסטינים לשטחים נרחבים ביותר מאדמותיהם החקלאיות. הכניסה הותרה רק בתאום מראש ובעונת המסיק בלבד, דבר שהוביל לפגיעה קשה ביבול. משלחות של "שומרי משפט", שסייעו יום יום במסיק, גילו אזורים שלמים בהם לא היה יבול כלל או שהזיתים היו במצב מאוד לא טוב. טענת הצבא היתה אז, כי סגירת השטחים נועדה להגן על הפלסטינים מפני תקיפות של מתנחלים, טענה שהמדינה נסוגה ממנה בינתיים. העתירה תקפה דרך פעולה פסולה זו, שמשמעה פגיעה בקורבן במקום פעולה נגד התוקף. בכתב התשובה, שהוגש על ידי המשיבים לפני כחודשיים, נמסר כי מפקד כוחות צה"ל באיו"ש החליט להורות על סגירתם של שטחים מסוימים, השייכים לתושבי הכפרים העותרים, ולאסור על כניסתם של בעליהם אליהם. לטענת המדינה, סגירת השטחים נדרשת לצורכי הגנתם של יישובים ישראליים בשטחים. מכתב התשובה עולה עוד, כי מרביתם של השטחים (מכלל 1,197 הדונם, ככל שהדבר נוגע לחמשת כפרי העותרים) שבכוונת הצבא לסגור, נועדו על מנת להגן על מאחזים בלתי-חוקיים. עו"ד יהודה הדגישה, שמדברי המדינה עולה, כי היא מבקשת להכשיר את התפיסה הבסיסית והפסולה על פיה היא פועלת בשנים האחרונות ואשר ממנה משתמעים מתן גושפנקא ועידוד נוסף למתנחלים פורעי חוק. עמדתה, העולה מכתב התשובה, היא כי היה ובא ישראלי והציב קרוואן על ראש גבעה, לא תפעלנה רשויות המדינה לסילוקו של אותו פורע חוק, אלא תכרזנה על הגבעה ועל האדמות החקלאיות, השייכות לפלסטינים תושבי הסביבה, כ"אזור מסוכן" שיש לסוגרו בפני הפלסטינים לצורך הגנתו של אותו ישראלי.
הארגונים העותרים צירפו לתשובתם, אשר הוגשה לקראת הדיון, חוות דעת של מומחים בטחוניים, שממנה עולה כי החלופה העדיפה מבחינה בטחונית היא באמצעות הצבתם של כוחות ביטחון מתאימים באזורי החיכוך במהלך כל השנה. המומחים מבהירים, כי נקיטה במגוון פעולות אבטחה, הידועות ומוכרות לכוחות הביטחון, הינה אפשרית ותביא לשיפור מיידי במצב הביטחון ובשמירת הסדר באזור ותתרום ליצירתה של הרתעה.
בג"ץ 9593/04
