האגודה לזכויות האזרח עתרה ב-17.7.05 לבג"ץ נגד משרד האוצר ונציבות מס הכנסה, בדרישה לבטל את התיקון לפקודת מס הכנסה, אשר מעניק זיכוי ממס הכנסה לשורה של יישובים, אשר נבחרו באופן שרירותי, ללא קריטריונים כלשהם. בעתירה מובהר, כי הדבר נעשה תוך פגיעה קשה בזכות הבסיסית לשוויון, ובניגוד מוחלט לעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, שהתריע כי החוק יוצר אפליה פסולה. את העתירה הגיש עו"ד עאוני בנא מהאגודה לזכויות האזרח, אשר מדגיש, כי משמעות החוק הינה העדפה של יישובים מסוימים על פני יישובים אחרים, ובהם היישובים הערביים כולם, בהקצאת הטבות מהקופה הציבורית, וזאת בשל שיקולים פוליטיים-מפלגתיים צרים וללא כל הצדקה עניינית.
מדובר בתיקון מס` 146 לפקודת מס הכנסה, שהתקבל בכנסת ביום 20.6.05 ואשר מעניק הנחה במס הכנסה בשיעור של 13% לתושבי היישובים המפורטים בו. החוק נועד מלכתחילה, כך על פי החלטות ממשלה, לסייע "לחיזוקם ולביסוסם" של יישובים, "אשר בתיהם שוכנים במרחק עד 7 ק"מ מגדר המערכת המקיפה את רצועת עזה". לאחר אישורה של הצעת החוק בקריאה ראשונה, הכניסה בה ועדת הכספים של הכנסת שינויים, באופן שצורפו לרשימת היישובים הזכאים להנחה גם היישובים הבאים: חצור הגלילית, בית שאן, ערד, יישובי המועצה האזורית ערבה והמועצה האזורית אילות. מדובר ביישובים המצויים באזורים גאוגרפיים שונים בשטח מדינת ישראל, ואף אחד מהם אינו מצוי בסמוך לרצועת עזה. לאחר שדחתה את כל ההסתייגויות, לרבות הסתייגות מטעם שרת המשפטים למחיקתם של היישובים הנוספים מרשימת היישובים הזכאים, והסתייגויות של חברי כנסת ערבים להפחתת שיעור ההנחה המוצעת ולהוספת יישוב ערבי לרשימת היישובים הזכאים, אישרה מליאת הכנסת את הצעת החוק, כמות שהיא, בקריאה שניה ובקריאה שלישית.
עו"ד בנא טוען בעתירה, כי נסיבות חקיקת החוק מצביעות על כך, שהיישובים הנוספים נקבעו בהתאם לשיקולים פוליטיים-מפלגתיים ותוך פגיעה בזכות החוקתית לשוויון. על שיקולים אלה ניתן ללמוד, בין היתר, מהדיון שהתקיים בוועדת הכספים אודות הצעת החוק, וכן מדיווחים שונים בתקשורת, שלפיהם תכלית הטבות המס ליישובים הנוספים היא אתנן פוליטי לאנשי ליכוד, המהווים רוב באותם יישובים. על קיומם של שיקולים זרים ניתן ללמוד גם מעצם העדר הצדקה כלשהי בחוק לצירופם של היישובים הנוספים, שאינם עונים על קריטריון הזכאות שביסוד החוק (הקירבה לגבול רצועת עזה), לרשימת היישובים הזכאים.
יישומו של החוק, נאמר בעתירה, יוצר אפליה כנגד כל אותם יישובים, שלא הוכללו ברשימת היישובים הנוספים ושזקוקים לא פחות מיישובים אלה לסיוע כלכלי מהקופה הציבורית. כפי שפורט לעיל, רשימת היישובים הנוספים נקבעה באופן שרירותי, שלא בהתבסס על קריטריונים ענייניים, אשר יש בהם כדי להצדיק את העדפתם במתן הטבות מס על פני יתר היישובים בארץ. צירופם של יישובים אלה, נאמר עוד בעתירה, לא נשען על תשתית עובדתית כלשהי, ובוודאי שלא קדמה לו כל בדיקה או הערכת שטח ראויה באשר למידת הנזקקות להטבה ביחס ליישובים אחרים. למותר לציין, כי מרשימת היישובים הזכאים נעדרים אף יישובים, השוכנים בסמיכות גאוגרפית אליהם ושנתוניהם הכלכליים-חברתיים לא פחות קשים. בהקשר זה יש להדגיש במיוחד את פגיעתו של החוק ביישובים הערביים, שאף אחד מהם אינו כלול ברשימת היישובים הנוספים, ואשר נמנים עם קבוצת היישובים "החלשים", שהחוק מפלה אותם לרעה, בעודו מעניק הטבות משמעותיות ליישובים יהודים בלבד. כל זאת כאשר המדדים הכלכליים והחברתיים במדינת ישראל מלמדים, כי מצבם הכלכלי-חברתי של היישובים הערבים הינו הקשה ביותר. במציאות שכזו, נאמר בעתירה, העדרם של יישובים ערביים מרשימת היישובים הזכאים מוסיף עוד נדבך לאפלייתם ההיסטורית של יישובים אלה בהקצאת כספים והטבות מתקציב המדינה. אי-הכללתם של יישובים ערבים ברשימת היישובים הזכאים יוצרת אפליה כפולה – הן אפליה על רקע השתייכותם לקבוצת היישובים "החלשים", שאינם זוכים בהטבה, והן אפליה על רקע השתייכותם הלאומית.
הכללת היישובים הנוספים ברשימת היישובים הזכאים להטבה, מסכם עו"ד בנא, אינה עומדת כלל ועיקר במבחן הסבירות, אינה מידתית ופוגעת בזכות החוקתית לשוויון. לפיכך מתבקש בג"ץ להורות על הוצאתם של היישובים הנוספים מרשימת היישובים הזכאים להטבת המס שנקבעה בחוק.
בג"ץ 6880/05
