לתת מעמד לאשתו ולילדיו של תושב קבע ישראלי

עת"מ 246/05
בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע
בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים

העותרים:

1. ע` ע` ס`, ת"ז …
2. ס` ס`, מחוסרת נתינות
3. ת` ס`, מחוסרת נתינות (קטינה, באמצעות הוריה, העותרים 1 ו-2)
4. ע` ס`, מחוסר נתינות (קטין, באמצעות הוריו, העותרים 1 ו-2)
5. ז` ס`, מחוסרת נתינות (קטינה, באמצעות הוריה, העותרים 1 ו-2)

כולם ע"י ב"כ עוה"ד עודד פלר ו/או דן יקיר ו/או דנה אלכסנדר ו/או אבנר פינצ`וק ו/או מיכל פינצ`וק ו/או עאוני בנא ו/או לילה מרגלית ו/או פאטמה אלעג`ו ו/או באנה שגרי-בדארנה ו/או שרון אברהם-ויס ו/או סוניה בולוס ו/או לימור יהודה

מהאגודה לזכויות האזרח בישראל
רח` נחלת בנימין 75, תל-אביב 65154
טל`: 5608185-03; פקס: 5608165-03

נגד

המשיב:

שר הפנים

ע"י פרקליטות מחוז דרום
קרית הממשלה, באר-שבע
טל`: 8264660-08; פקס: 6264670-08

עתירה מינהלית

בית המשפט הנכבד מתבקש להורות למשיב כדלקמן:

1. ליתן לעותרת 2, אשתו של העותר 1, רשיון לישיבת קבע בישראל, ולקזז את התקופה שהמתינו בני הזוג לאישור הבקשה מן ההליך המדורג לרכישת תושבות;

2. להקנות לעותרים 3-5 רשיון לישיבת קבע בישראל ולרושמם במרשם האוכלוסין;

3. לשנות את רישום מצבו האישי של העותר 1 ל"נשוי" במרשם האוכלוסין ובתעודת הזהות, ולרשום במרשם ובתעודת הזהות את שם אשתו, העותרת 2.

בקשה לדיון דחוף

עניינה של עתירה זו בהסדרת מעמדה בישראל של משפחתו של העותר 1, תושב ישראל, הנמנית על שבט אל עזאזמה. בקשתם של העותרים להסדיר את מעמדה בישראל של העותרת 2, אשתו של העותר 1, הוגשה בשנת 1995 ואושרה לפני ארבע שנים, בשנת 2001. אף על פי כן, העותרת 2 היא טרם קיבלה מעמד בישראל. העותרת 2 היא מחוסרת נתינות ואין באפשרותה להמציא מסמך מזהה. בשל כך בלבד מסרבים פקידי המשיב לטפל בעותרים וליתן לעותרת 2 רשיון ישיבה בישראל.

חמור מכך, כיוון שהעותרת אינה מחזיקה במסמך מזהה לא נרשמו נישואיהם של העותרים 1 ו-2, ופקידי המשיב מסרבים להכיר בהורותו של העותר 1. משכך, אין ילדיהם הפעוטים של העותרים רשומים.

כל הנסיונות שעשו העותרים להסדיר את מעמדה של העותרת 2 ואת מעמדם של הילדים – בעצמם ובסיוע האגודה לזכויות האזרח בישראל – העלו חרס.

התנהלותם של פקידי המשיב פוגעת פגיעה חריפה ויומיומית בבני המשפחה. בני המשפחה חיים בדוחק, והעותרת 2 וילדיהם של בני הזוג אינם מבוטחים בביטוח בריאות ממלכתי ואינם זכאים לזכויות ולהטבות סוציאליות.

אשר על כן, מתבקש בית המשפט הנכבד לקבוע דיון דחוף בעתירה.

ואלה נימוקי העתירה:

התשתית העובדתית

משפחת ס`

1. העותר 1 (להלן – העותר) נולד בשנת 1963 באיזור סיני. הוא בן לשבט הבדווי אל עזאזמה, אשר גורש מישראל לסיני בשנת 1959. בשנת 1967, לאחר כיבוש סיני, הורשו בני השבט – ובהם העותר, שהיה אז ילד קטן – לשוב לישראל, ומאז הם מתגוררים בכפר הלא מוכר ואדי אל-נעם בנגב. בשנת 1980 קיבל העותר תעודה מזהה של תושב סיני, וכעשר שנים מאוחר יותר, בשנת 1990, קיבל רשיון לישיבת קבע בישראל.

2. העותרת 2 (להלן – העותרת), אף היא בת לשבט אל עזאזמה, נולדה באיזור מצפה רמון בשנת 1974, ומעולם לא יצאה את גבולות ישראל. הוריה של העותרת נולדו בישראל, ובשנת 1959 גורשו ביחד עם בני השבט לסיני. לאחר כיבוש סיני הורשו לשוב, ומאז התגוררו בנגב. אביה של העותרת אף שירת כגשש עבור כוחות הביטחון. עם זאת, בדומה לרוב בני השבט נותרו ההורים מחוסרי אזרחות לאורך שנות דור. לידתה של העותרת מעולם לא תועדה, וממילא לא הונפקה לה תעודה מזהה כלשהי.

3. בשנת 1993 נישאו העותרת והעותר. בחודש נובמבר 2002 נולדה בתם הראשונה, העותרת 3, ובחודש נובמבר 2004 נולדו לבני הזוג תאומים, העותרים 4 ו-5.

העתק אישור הנישואין והעתק תרגומו מצ"ב ומסומנים ע/1.
4. העותרים מתגוררים בכפר הבלתי מוכר ואדי אל נעם, ומתקיימים בדוחק רב. העותר עובד כצבע. העותרת מטפלת בילדים. עד חודש נובמבר 2004 התגוררו העותרים באוהל. עם הולדת ילדיהם עברו להתגורר בצריף פח. חשמל מסופק להם באמצעות גנרטור. מים – באופן מרוכז בכפר.

5. כפי שיפורט בהרחבה, העותרת ושלושת הילדים חסרי מעמד. משכך, העותרת והילדים אינם מבוטחים בביטוח בריאות ממלכתי, אינם מבוטחים במוסד לביטוח לאומי ואינם זכאים לזכויות ולהטבות סוציאליות.

עניינם של העותרים במשרד הפנים


"אומרים שאני אינני אני,
לכן אני נבהל,
כי אם אני אינני אני,
אז מי אני בכלל?"
(אברהם גולדפאדן, "שני קונילמל")

6. ביום 29.6.1995 הגיש העותר עבור העותרת בקשה ל"איחוד-משפחות" בלשכה למינהל אוכלוסין בבאר-שבע, והעותרת הגישה בקשה לרשיון לישיבת קבע בישראל. בקשותיהם של העותרים לא זכו למענה, ורק בשנת 1999 נמסר לעותרת בעל-פה כי בקשתה נדחתה. מצבו האישי של העותר במרשם האוכלוסין נותר "רווק".

העתק האישור על הגשת הבקשה מצ"ב ומסומן ע/2.
העתקת תעודת הזהות של העותר מצ"ב ומסומן ע/3.

7. ביום 12.4.2000 פנתה עו"ד דנה אלכסנדר מן האגודה לזכויות האזרח בישראל (להלן – האגודה לזכויות האזרח או האגודה) למנהל הלשכה למינהל אוכלוסין בבאר שבע בבקשה להעניק מעמד בישראל לבני שבט אל אלעזאזמה, וביניהם לעותרת. ביום 18.12.200 השיב מנהל מינהל האוכלוסין, כי הוועדה הבין-משרדית החליטה לאשר מעמד של תושב ארעי למשך שנתיים לשתי נשים ולשני גברים מבני השבט. עם זאת, לגבי העותרת "הוחלט לפעול עפ"י הנוהל המדורג, נישואים בין ישראלי לזרה".
העתק מכתבה של עו"ד אלכסנדר מצ"ב ומסומן ע/4.
העתק מכתבו של מנהל מינהל האוכלוסין מצ"ב ומסומן ע/5.
8. ביום 29.1.2001 פנתה עו"ד אלכסנדר מן האגודה למנהל מינהל האוכלוסין בבקשה להבהיר באיזה שלב של ההליך המדורג תשתלב העותרת, שבקשתה הוגשה עוד בשנת 1995. ביום 27.2.2001 השיב מנהל מינהל האוכלוסין, כי העותרים יוכלו להגיש בקשה לקיצור ההליך בלשכה, אשר תידון בהתאם לקריטריונים, הקבועים בחוק.

העתק מכתבה של עו"ד אלכסנדר מצ"ב ומסומן ע/6.
העתק מכתבו של מנהל מינהל האוכלוסין מצ"ב ומסומן ע/7.
9. בד בבד, ביום 18.2.2001 הודיעה הלשכה למינהל אוכלוסין בבאר-שבע, כי הבקשה ל"איחוד משפחות" אושרה.

העתק הודעת הלשכה מצ"ב ומסומן ע/8.

10. האישור ניתן על גבי טופס "אישור איחוד משפחות בישראל לתושב האזור". במסמך צוין מספר זהות של תושב רצועת עזה (…), השייך, כביכול, לעותרת, אף שמעולם לא היתה ברצועת עזה, התגוררה כל חייה בישראל ולא ניתן לה מעולם מספר מזהה כלשהו. לאחר גירושם של בני שבט אל עזאזמה לסיני בשנת 1959 קיבל אביה של העותרת תעודת זהות מן המינהל האזרחי בפיקוד הדרום של צה"ל (רבים מבני השבט אולצו לאחר חזרתם לישראל לקבל תעודות בהם נרשמו כ"ילידי רצועת עזה וסיני"), ודומה כי מכאן נובע שיוכה לרצועת עזה. בטופס אישור הבקשה נדרשה העותרת להנפיק אישור ממנהלת התיאום והקישור בעזה.

העותרים פנו למינהלת התיאום והקישור בעזה, ואולם כצפוי, לא עלה בידה של העותרת להנפיק אישור, שכן העותרת מעולם לא התגוררה בתחומי רצועת עזה וממילא מעולם לא נרשמה שם או בכל מקום אחר. משכך, סירב מנהל האוכלוסין – ועודנו מסרב מאז – להכניס את העותרת להליך המדורג, ולהעניק לה רשיון ישיבה כלשהו, לא כל שכן להעניק לה מעמד של קבע בישראל. פקידי המשיב עומדים על כך, שהעותרת, אישה מחוסרת נתינות ונעדרת תיעוד, תציג תעודה מזהה כתנאי להמשך הטיפול בבקשה.
11. ביום 8.11.2002 נולדה בתם של העותרים, העותרת 3, בבית החולים "סורוקה" בבאר שבע. ביום 12.11.2002 שוחררה העותרת מבית החולים עם בתה. עם השחרור ניתנה לעותרת הודעת לידה, בה צוינו פרטי הלידה. לפעוטה לא ניתן מספר מזהה.

העתק הודעת הלידה מצ"ב ומסומן ע/9.

12. מאז לידתה ועד ימים אלה ממש פנו העותרים ונציגי האגודה לזכויות האזרח ללשכה למינהל אוכלוסין בבאר-שבע פעמים אינספור בבקשה לרשום את העותרת 3. הפניות בכתב לא נענו, ופניותיו של העותר נענו בשלילה. כאשר הגיע העותר ללשכה נדחתה בקשתו בעל-פה על-ידי פקידי הרישום, אשר נימקו זאת בכך, שהעותרת "אינה אזרחית ישראל", ו"ללא תעודה מזהה של האם לא נוכל לוודא שזו באמת בתה".

העתק מכתביה של גב` ריעות גלטשטיין מהאגודה אל הלשכה בבאר-שבע מיום 27.11.2002 ומיום 25.12.2002 מצ"ב ומסומנים בהתאמה ע/10 ו-ע/11.

13. האגודה אף פנתה שלוש פעמים אל מנהל מינהל האוכלוסין בבקשה לרשום את העותרת 3. התגובה היחידה שנתקבלה לפניות אלה הייתה דרישה למשלוח ייפוי כוח (חרף העובדה שעניינם של העותרים מטופל על ידי האגודה מזה תקופה ארוכה, והדבר ידוע לפקידי מינהל האוכלוסין). נציגי האגודה שלחו ייפוי כוח על מנת לקדם את הטיפול ברישום, ואולם ללא הועיל – לא נתקבל מענה ענייני לפניות.

העתק מכתבה של גב` גלטשטיין מהאגודה מיום 5.2.2003 מצ"ב ומסומן ע/12.
העתק תשובת לשכתו של מנהל מנהל האוכלוסין מיום 12.2.2003 מצ"ב ומסומן ע/13.
העתק מכתבה של גב` גלטשטיין מהאגודה מיום 2.3.2003 מצ"ב ומסומן ע/14.
העתק מכתבה של עו"ד באנה שגרי-בדארנה מהאגודה מיום 9.4.2003 מצ"ב ומסומן ע/15.

14. ביום 5.5.2003 פנתה עו"ד באנה שגרי-בדארנה מן האגודה אל מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה בבקשה להורות על רישומה של העותרת 3. ביום 19.5.2003 הפנתה מנהלת מחלקת הבג"צים את מכתבה של עו"ד שגרי-בדארנה ליועצת המשפטית של משרד הפנים, בבקשה לטפל בעניין.

העתק פנייתה של עו"ד שגרי-בדארנה מצ"ב ומסומן ע/16.
העתק מכתבה של מנהלת מחלקת הבג"צים מצ"ב ומסומן ע/17.
15. ביום 30.6.2003 השיבה עו"ד גלית לביא מן הלשכה המשפטית במשרד הפנים למספר פניות של האגודה בעניין רישום ילדים, ובהם עניינה של העותרת 3. עו"ד לביא השיבה, כי אם העותרים נשואים הרי שחלה "חזקת אבהות", והעותרת 3 זכאית למעמד. ואולם –

"במקרה זה לא הוצג כל מסמך מזהה של האם ולא ניתן לזהותה כלל וכמי שתעודת הנישואין על שמה בפרט. לכן נתבקש פסק דין הצהרתי הקובע את זהות היולדת. יוער כי בקובץ השטחים מופיעה האם הנטענת כרווקה. על כן, אנא הציגו תעודה מזהה של האם ולחילופין פסק דין הצהרתי ואנו נמשיך את הטיפול משם."

העתק מכתבה של עו"ד לביא מצ"ב ומסומן ע/18.

16. בעקבות מכתבה של עו"ד לביא, פנו העותרים לבית הדין השרעי בבאר-שבע (תיק 927/2003), וביום 28.7.2003 ניתן פסק דין הצהרתי, לפיו העותרת 3 היא בתם של העותרים.

העתק פסק הדין של בית הדין השרעי והעתק תרגומו מצ"ב ומסומנים ע/19.

17. העותרים פנו מספר פעמים עם פסק הדין ללשכה למינהל אוכלוסין בבאר-שבע, ואולם ללא הועיל. פקידי השלכה סרבו לרשום את בתם, ושבו על טענתם, כי אין כל דרך לזהות את העותרת.

18. אף פניות אל שר הפנים דאז, מר אברהם פורז, לא הצליחו להביא לידי הסדרת הרישום. ביום 14.9.2003 פנה העותר בכוחות עצמו אל שר הפנים, וביקשו להתערב להסדרת מעמדה של אשתו ולרישום בתו. העותר לא נענה. ביום 2.11.2003 פנתה עו"ד באנה שגרי-בדארנה מן האגודה אל שר הפנים בבקשה להקנות מעמד למחוסרי אזרחות מבני שבט אל עזאזמה, ובהם העותרת ובתה. לאחר למעלה מחמישה חודשים, ביום 13.4.2004, נשלחה תשובתו של מר אלי ורון, יועץ השר. בתשובתו לא התייחס לעניינן של העותרת ושל בתה. בעקבות זאת שבה ופנתה עו"ד שגרי-בדארנה מן האגודה אל שר הפנים ביום 24.5.2004, וביקשה את תשובת המשרד. ביום 13.6.2004 השיב מר ורון, כי אין באפשרות המשרד להוסיף בשלב זה מעבר לנאמר במכתבו מיום 13.4.2004.

מכתבו של העותר מצ"ב ומסומן ע/20.
מכתבה של עו"ד שגרי-בדארנה מיום 2.11.2003 מצ"ב ומסומן ע/21.
מכתבו של מר ורון מיום 13.4.2004 מצ"ב ומסומן ע/22.
מכתבה של עו"ד שגרי-בדארנה מיום 24.5.2004 מצ"ב ומסומן ע/23.
מכתבו של מר ורון מיום 13.6.2004 מצ"ב ומסומן ע/24.
19. ביום 3.11.2004 נולדו העותרים 4 ו-5. מאורעות יום הלידה לא יימחו במהרה מזכרונם של העותרים, ולא רק משום ההתרגשות עם לידת ילדיהם. באותו היום, עת תקפו צירי הלידה את העותרת, מיהרו העותרים לבית החולים "סורוקה" בבאר שבע, ואולם פקידת הקבלה סירבה לקבל את העותרת לחדר המיון ולחדר הלידה, וטענה, שללא תעודת זהות לא תתאפשר קבלתה בבית החולים, ואפילו יהיה מצבה עגום. בצר להם, שבו העותרים על עקבותיהם, והעותרת ילדה את תאומיה בכפר, ללא טיפול רפואי ותוך סיכון רב לה ולוולדות. התאומים נולדו פגים.

20. העותרים שבו עם הוולדות לבית החולים "סורוקה", וזו הפעם ניאות בית החולים לקלוט את הפעוטות בפגיה. העותרים 4 ו-5 שהו מספר שבועות בפגיה בטרם שוחררו מבית החולים ביום 30.11.2004. תחילה סרב משרד הרישום בבית החולים לתת הודעות לידה לפעוטות, וזאת משום שלעותרת לא היה מסמך מזהה. ביום 19.1.2005 התרצה משרד הרישום וניאות ליתן בידי העותרים הודעות לידה לעותרים 4 ו-5. כמו בעניינה של העותרת 3, גם הפעם לא ניתן לפעוטות מספר מזהה, ולא נרשם שם אביהם.
העתק הודעת הלידה ע"ש העותר 4 מצ"ב ומסומן ע/25.
העתק הודעת הלידה ע"ש העותרת 5 מצ"ב ומסומן ע/26.
21. ביום 21.11.2004 שבו העותרים ופנו ללשכה למינהל אוכלוסין בבאר-שבע בבקשה לרשום את ילדיהם ולהסדיר את מעמדה של העותרת. העותרים לוו על ידי מר לבאד אבו עאפש, יו"ר הועד המקומי ואדי אל נעם. לדרישת הפקידים לזהות את העותרת, הציגו העותרים שני תצהירים מזהים – תצהירה של העותרת ותצהירו של העותר – להם צורפו תמונותיהם. הפקידים סרבו לקבל את התצהירים. גם הפעם נדרשו להמציא תעודת זהות של העותרת ופסק דין של בית המשפט לענייני משפחה, המייחס את הילדים להוריהם, זאת אף על פי שהעותרים הציגו שוב את פסק הדין ההצהרתי של בית הדין השרעי, המייחס לעותרים את בתם.

העתקי תצהיריהם של העותרים מצ"ב ומסומנים ע/27 ו-ע/28.
22. ביום 14.12.2004 פנה הח"מ אל מנהל הלשכה למינהל אוכלוסין בבאר-שבע וגולל את סיפורם של העותרים ושל שלושת ילדיהם. הח"מ ביקש להסדיר את מעמדה של העותרת ואת מעמדם של הילדים. הפנייה לא נענתה עד כה.

העתק מכתבו של הח"מ מצ"ב ומסומן ע/29.

הטיעון המשפטי

הזכות לחיי משפחה


וההליך המדורג להסדרת מעמדם של בני זוג בישראל

23. הזכות לחיי משפחה היא זכות יסוד בסיסית, המוכרת הן על ידי המשפט הבינלאומי והן על ידי המשפט הישראלי החוקתי. זכות זו פועלת במישורים שונים, וכוללת בין השאר את הזכות לנישואין, את הזכות להורות ואת זכותם של ילדים לתמיכה ולקשר אינטנסיבי עם שני הוריהם. היא נובעת הן מזכותו של אדם לכבוד, והן מחשיבותו של התא המשפחתי בחברה האנושית בכלל ובחברה הישראלית בפרט.

24. בשורה ארוכה של פסקי דין עמד בית המשפט העליון על חשיבותו החברתית העליונה של התא המשפחתי (ר`, למשל, בג"צ 693/91 אפרת נ` הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים, פ"ד מז(1) 743, 783). בית המשפט העליון קבע, כי זכותו של אדם להשתייך לתא המשפחתי הינה חלק מזכותו החוקתית לכבוד, המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (ע"א 7155/96 פלוני נ` היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נא(1) 160, 175).

25. הגנה ראויה על הקשר המשפחתי מגשימה אף זכות יסוד נוספת, ראשונה במעלה, והיא טובתם של קטינים. טובתם של קטינים היא לגדול בחיק הוריהם (בשג"צ 488/88 דואר נ` דואר, פ"ד מב(4) 453, 460; ע"א 5532/93 גוזנבורג נ` גרינוולד, פ"ד מט(3) 282, 291). זכותם של הורים היא לגדל את ילדיהם (ע"א 577/83 היועץ המשפטי לממשלה נ` פלונית, פ"ד לח(1), 461, 467; בג"צ 2266/93 פלוני ואח` נ` פלוני, פ"ד מט(1) 221, 235). עוצמתן של זכויות אלה מחייבות, כי רשויות השלטון ייחסו להן משקל רב (ע"א 549/75 פלונים נ` היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ל(1) 459, 465; דנ"א 6041/02 פלוני נ` פלוני (טרם פורסם), סעיפים 13-17 לפסק דינו של הנשיא ברק).
26. כפועל יוצא של זכות היסוד לחיי משפחה, קבע בית המשפט את זכותו של כל ישראלי להקנות לבן זוגו מעמד של קבע במדינה:

"מדינת ישראל מכירה בזכותו של האזרח לבור לו בן-זוג כרצונו ולהקים עמו משפחה בישראל. . . המשיבים מכירים בזכותם של בני זוג – אזרח ישראל ומי שאינו אזרח ישראל – שנישאו בנישואין אמת לחיות בצוותא חדא בישראל, ובזכותו של הזר להסדר שבסופו יקבל מעמד קבע במדינה: תושבות קבע ואזרחות." (בג"צ 3648/97 סטמקה נ` שר הפנים, פ"ד נג(2) 728, 787) (להלן – עניין סטמקה).

27. בעקבות פסק הדין בעניין סטמקה, במסגרתו הוכרה זכותם של ישראלים ובני זוגם הזרים להקים את ביתם בישראל, וחובתו של המשיב להקל עימם בהליך הסדרת מעמדו של בן הזוג הזר בישראל (ר` עניין סטמקה, בעמ` 791-794), נקבע הליך מדורג בן ארבע שנים וחצי, אשר בסיומו מקבל בן זוג זר, שנישא לאזרח ישראלי – אזרחות בישראל (עוד בעניין זה, ר`: בג"צ 7139/02 עבאס-בצה נ` שר הפנים, פ"ד נז(3) 481, 485 (להלן – עניין עבאס-בצה)).
28. ברוח זו נקבע הליך דומה, אם כי מפרך יותר, לבני זוגם הזרים של תושבי קבע בישראל, מכוח סמכותו של המשיב ליתן רשיונות לישיבת קבע בישראל (סעיף 2 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן – חוק הכניסה לישראל)). בן זוגו הזר של תושב קבע מקבל בראשית ההליך רישיון ישיבה ועבודה מסוג ב/1, אשר מוארך מעת לעת לתקופה כוללת של 27 חודשים. לאחר מכן מקבל בן הזוג רישיון ישיבה ארעי בישראל מסוג א/5, אשר מוארך מדי שנה לתקופה כוללת של שלוש שנים (36 חודשים). בחלוף תקופה של 63 חודשים – זכאי בן הזוג לרשיון לישיבת קבע בישראל.

האיסור להערים קשיים במסגרת ההליך המדורג

29. המשיב טועה לחשוב, כי מוענק לו שיקול דעת בלתי מוגבל בעניינים של מתן רשיונות ישיבה בישראל. המשיב מתעלם מכללי היסוד של המשפט המינהלי, המכתיבים את האופן, בו עליו להפעיל את שיקול הדעת, המוענק לו בדין, ומזכויות היסוד ומעקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית, המקרינים על היקף סמכויותיו. חוק הכניסה לישראל אינו מעניק למשיב שיקול דעת מוחלט כלל ועיקר (בג"צ 758/88 קנדל נ` שר הפנים, פ"ד מו(4) 505, 527-528; בג"צ 3403/97 אנקין נ` משרד הפנים, פ"ד נא(4) 522, 525; ענין סטמקה, בעמ` 769-770; בג"צ 2828/00 קובלסקי נ` שר הפנים, פ"ד נז(2) 21, 27-28; עע"מ 9993/03 חמדאן נ` ממשלת ישראל (פסק דין מיום 9.2.2005), סעיף 9 לפסק הדין). המשיב כפוף לכללים, שקבע בית המשפט בעניין הפעלת שיקול הדעת המינהלי. עליו לפעול בסבירות, בתום לב, בהגינות, ללא שיקולים זרים, הפליה או שרירות (ר` לעניין זה: רענן הר-זהב המשפט המינהלי הישראלי (תשנ"ז) 106-109, והאסמכתאות שם; עת"מ (ת"א) 2790/04 רוזנברג נ` שר הפנים (פסק דינו של השופט פוגלמן מיום 29.12.2004), סעיף 28 לפסק הדין).

30. הצגת מסמך מזהה היא תנאי לקבלת רישיון ישיבה בישראל, ואולם היא אינה תנאי בלעדיו אין. מקורה של הדרישה להציג מסמך מזהה בתקנה 8 לתקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974 (להלן – תקנות הכניסה לישראל), הקובעת כדלקמן:

"אשרה ורשיון ינתנו על גבי מסמך נסיעה בר-תוקף, אולם רשאי השר לתיתם גם במסמך נסיעה שתוקפו פקע או על גבי מסמך אחר שהשר יקבע לכך".

אכן, לא פעם ניתנים רשיונות ישיבה על גבי מסמך נסיעה, שתוקפו פקע או על גבי "מסמך אחר". פליטים ומבקשי מקלט מדיני, למשל, הזכאים למעמד בישראל ומחזיקים בדרכונים שתוקפם פג, או אינם אוחזים במסמכים מזהים כלל, מקבלים את רישיונותיהם על גבי דרכון, שפג תוקפו, או על גבי מסמך, שמונפק על ידי משרד הפנים. כך היה על המשיב לנהוג אף בעניינה של העותרת, משלא עלה בידיה להמציא מסמך מזהה.

31. נוכח הפניות החוזרות אל המשיב ואל פקידיו, ומשעמדו על התארכות הטיפול והפגיעה הנמשכת ביכולת העותרים לנהל אורך חיים תקין, שומה היה על פקידיו של המשיב להתעשת ולפעול ביעילות להסדרת מעמדה של העותרת ולהכניסה בגדר ההליך המדורג:

"אפשר לומר כי החובה הראשונית של הרשות היא להפעיל את הסמכות כך שהשירות לאזרח, ובסך הכל לציבור כולו יינתן במהירות הראויה, ללא טרחה יתירה, ברמה גבוהה ובהוצאות נמוכות, ככל שניתן. זוהי חובת היעילות. חובת היעילות, אף היא, כמו חובת ההגינות, נובעת מן המעמד של הרשות המינהלית כנאמן הציבור". (יצחק זמיר הסמכות המנהלית (תשנ"ו) ב` 675).

ועוד:

"על רשות מוסמכת לפעול בסבירות. סבירות משמעה גם עמידה בלוח זמנים סביר." (בג"צ 6300/93 המכון להכשרת טוענות בית דין נ` השר לענייני דתות, פ"ד מח(4) 441, 451 (להלן – עניין המכון להכשרת טוענות בית דין).

ור` גם: עת"מ (י-ם) 870/04 מאלחי נ` שר הפנים (פסק דינה של השופטת ארד מיום 24.1.2005); עת"מ (י-ם) 1105/04 פכורי נ` שר הפנים (פסק דינה של השופטת ארד מיום 24.1.2005); עת"מ (י-ם) 1137/04 רגבי נ` שר הפנים (פסק דינה של השופטת ארד מיום 24.1.2005); עת"מ (י-ם) 1358/04 בזאזו נ` שר הפנים (פסק דינה של השופטת צור מיום 6.3.2005).

32. ואכן, בית המשפט פסק, כי במסגרת ההליך המדורג נדרשים המשיב ופקידיו לגלות רגישות רבה ותשומת לב, ולהימנע מהערמת קשיים בירוקרטיים, העלולים להפוך "מסע התשה ללא תוחלת" (עניין עבאס-בצה, בעמ` 489).

33. זאת ועוד, המשיב מחוייב להביא בחשבון את זכויות היסוד של הפונים אליו לקבל שירות (ראו אהרן ברק פרשנות במשפט – פרשנות החקיקה (תשנ"ג) 417 ואילך). בהליכי רכישת מעמד בישראל על המשיב ועל פקידיו לפעול ברגישות ובשימת לב:

"חשוב לזכור, כי כל אחד מהפונים למשיב בבקשת מעמד בישראל הוא עולם ומלואו, וכי כל החלטה המתקבלת בעניינו – על-ידי המשיב או על-ידי רשות אחרת הפועלת מטעמו – עשויה להיות הרת-גורל ובעלת השפעה דרמטית על חייו, כבודו ויתר זכויותיו של הפונה. פועל-יוצא הכרחי מכך הוא, כי לכל בקשה לקבלת מעמד בישראל המונחת לפני המשיב מצווים הוא, וכל הפועלים מטעמו, להתייחס ברגישות ובתשומת-לב. . ." (בג"צ 394/99 מקסימוב נ` משרד הפנים, פ"ד נח(1) 919, 934-935).

זאת ועוד:

"חובתו של בית המשפט היא לדאוג לעיגון עיקרון השירות, והכפפת רשויות המדינה אליו. עיקרון זה מחייב את בית המשפט למנוע התמשכות מיותרת של הליכים על חשבונם של מקבלי השירות. עקרון זה מחייב גישה רצינית לפניות הפרט, מניעת התעמרות, הטמעת ערכי שיוויון, ושירוש זכויות יתר של בעלי כוח שלטוני או כוח אחר. זכויות הפרט אינן מסתיימות במתן הצהרות חגיגיות. זכויות הפרט הן חומר של יום יום. אם הזכויות לא יעמדו במבחן המעשה, הן יהפכו עד מהרה למטבעות שחוקים המוטלים הלוך ושוב, תוך יצירת אשליה חולפת של כיבוד זכויות, המתפוגגות בשל מחסומים בירוקרטיים בלתי עבירים, המוצבים על כל צעד ושעל." (השופט אוקון, עת"מ (י-ם) 769/04 אבו-מיאלה נ` משרד הפנים (פסק דין מיום 14.10.2004)).

34. המשיב ופקידיו בחרו דווקא להתעלם מהפניות החוזרות והנשנות אליהם. התנהלות פקידיו של המשיב מהווה התעמרות פסולה בעותרים. ללא כל הצדקה, חיים העותרים משך שנים בחוסר וודאות. הימנעות המשיב מהסדרת מעמדה של העותרת מונעת ממנה ומילדיהם של העותרים שירותי בריאות ציבוריים וזכויות סוציאליות. קשה שלא לראות בהתנהלות פקידיו של המשיב ניסיון לשבור את רוחם של העותרים ולהמאיס עליהם את החיים בישראל, שכן אין, ולא הייתה, כל סיבה עניינית שלא להכניס את העותרת בגדר ההליך המדורג זה מכבר. יפים לענייננו דברי בית המשפט:

"סחבת בלתי נסבלת זו אבק של שרירות עולה ממנה, והכבדה. . . משיקולים זרים ומפלים." (עניין המכון להכשרת טוענות בית דין, 451-452).

קיזוז תקופת המתנה,


שמקורה בהתנהגות המשיב ופקידיו

35. הנה כי כן, על המשיב לטפל במהירה בבקשתם של העותרים. זאת ועוד, בשל התנהגותם האסורה של המשיב ופקידיו על המשיב לקזז את התקופה שהמתינו העותרים לאישור בקשתם ולקבלת הרשיון. ראוי לשוב ולהזכיר: בקשתם של העותרים הוגשה בשנת 1995 ואושרה בשנת 2001! בעניין זה נפסק:

". . .בנסיבות מיוחדות ובהתחשב בטעמים מיוחדים ניתן לקצר את התקופה שנקבעה ]להליך המדורג, ע"פ[. באת-כוח המשיב הצהירה בפנינו, כי במידה ויתברר שהבקשה אושרה כדין וראויה היתה להתאשר קודם משנתאשרה וכי רק מחמת רשלנות או טעות לא ניתן האישור, ייחשב הדבר כנסיבות מיוחדות וכטעמים מיוחדים ויובא הדבר בחשבון לצורך שקילת קיצור התקופה. הכלל הוא, איפוא, שתקופת ההתאזרחות מתחילה לרוץ החל ממתן האישור, אלא שהמשיב רשאי בנסיבות מיוחדות ובהתחשב בטעמים מיוחדים לקצר את התקופה. בין הנסיבות המיוחדות והטעמים המיוחדים ניתן להתחשב במעבר הזמן מאז הגשת הבקשה מבלי שהיתה לכך הצדקה." (בג"צ 5315/02 חתו נ` שר הפנים (לא פורסם)).

36. ויודגש – בנסיבות העניין אין צורך לאשר את הבקשה, שכן הבקשה אושרה זה מכבר. כל שיש לוודא הוא שהעותרת תקבל את רשיון הישיבה לאלתר, והתקופה אותה המתינה לקבלת הרשיון תקוזז מן ההליך.

רישום ילדיהם של העותרים

37. תקנה 12 לתקנות הכניסה לישראל קובעת כדלקמן:

"ילד שנולד בישראל, ולא חל עליו סעיף 4 לחוק השבות, התש"י-1950, יהיה מעמדו בישראל כמעמד הוריו; לא היה להוריו מעמד אחד, יקבל הילד את המעמד של אביו או אפוטרופסו זולת אם ההורה השני מתנגד בכתב לכך; התנגד ההורה השני, יקבל הילד את המעמד של אחד מהוריו, כפי שקבע השר."

38. עולה, כי ילדו של תושב קבע, אשר נולד בישראל, רוכש אף הוא עם לידתו רשיון לישיבת קבע (בג"צ 48/89 עיסא נ` מנהלת השלכה האיזורית למינהל האוכלוסין, פ"ד מג(4) 573). ילד שנקבעה תושבותו נרשם במרשם האוכלוסין (סעיף 1 לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965 (להלן – חוק מרשם האוכלוסין)). על פי הוראות סעיף 3א(ב)(1) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 יהיה ילד זה, אם הוא נמצא במשמורתו של הורהו, וההורה רשום בקופת חולים ונמצא בישראל, והקטין והורהו רשומים במרשם האוכלוסין – זכאי למימון ציבורי של שירותי בריאות. בעקבות הרישום יהיה הילד אף תושב לעניין חוק הביטוח הלאומי ]נוסח משולב[, התשנ"ה-1995 (ר` סעיף 2א לחוק), זכאי, במידת הצורך, לגמלאות, והוריו זכאים לקצבת ילדים לסיוע בגידולו.

39. העדר מעמד מוסדר, אם כן, הוא מצב פסול, שכן הוא מונע שירותי בריאות ומשאבים סוציו-אקונומיים, שאדם זכאי לקבל ממדינתו. מחוסר מעמד אינו נהנה מהגנה חוקית על כל אותן זכויות, הדורשות, במפורש או במשתמע, מסגרת חברתית-פוליטית שתספק אותן. באופן מעשי נשללות ממנו רוב זכויות האדם, אשר מניחות מסגרת כזו למימושן (ראו: נעמה כרמי חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן (אוניברסיטת תל-אביב, תשס"ד), 70-71; Jeffrey L. Blackman, State Successions and Statelessness: The Emerging Right to an Effective Nationality Under International Law, 19 Michigan Journal of International Law (1998) 1141, p. 1150.).

40. כדי למנוע מצבים הומניטריים שכאלה, נהנית זכותם של ילדים לרכוש מעמד ולהירשם מיד עם היוולדם ממעמד עדיף בשורה של הסכמות בינלאומיות. סעיף 3 להכרזת עצרת האומות המאוחדות בדבר זכויות הילד (1959), קובע כי "ילד יהיה זכאי מעת לידתו לשם ולאזרחות" (Declaration of the Rights of the Child, G.A. res. 1386 (XIV), 14 U.N. GAOR Supp. (No. 16) at 19, U.N. Doc. A/4354 (1959)). בנוסף מציינות שתי אמנות, הזוכות לקונצנזוס בינלאומי רחב ביותר, את זכותם של ילדים לרכוש מעמד ולהירשם מיד עם לידתם: סעיף 24(2) לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות (1966) (כ"א 1040) קובע כי כל ילד יירשם מיד לאחר לידתו ויזכה לשם. סעיפים 7 ו-8 לאמנה בדבר זכויות הילד (1989) (כ"א 1038) קובעים כדלקמן:

סעיף 7
1. הילד יירשם מייד לאחר לידתו, ותהיה לו מלידתו הזכות להיקרא בשם, הזכות לרכוש אזרחות, וככל האפשר הזכות להכיר את הוריו ולהיות מטופל על-ידם.
2. המדינות החברות יבטיחו את מימוש זכויות אלה, בהתאם לדין הלאומי שלהן והתחייבויותיהן על-פי המסמכים הבינלאומיים הנוגעים בדבר בתחום זה, ובמיוחד כאשר אם לא יעשו כן יהיה הילד חסר מעמד.

סעיף 8
1. המדינות החברות מקבלות על עצמן לכבד את זכותו של הילד לשמור על זהותו, לרבות אזרחות, שם וקשרי משפחה כמוכר בחוק, ללא התערבות שלא כדין.
2. מקום שנשללו מילד שלא כדין כמה ממרכיבי זהותו או כולם, יספקו המדינות החברות סיוע והגנה מתאימים, במטרה לכונן מחדש במהירות את זהותו.

41. בדברי הפרשנות וההסבר לאמנה בדבר זכויות הילד נקבע, כי מנגנון הרישום נועד לספק הגנה לילדים באמצעות מנגנון המכיר בישותו המשפטית של הילד סמוך ללידתו. בדברי הפרשנות של ארגון האו"ם לזכויות הילד (Unicef) לאמנה מודגשת החשיבות שבקיום הזכות להירשם:

1. הרישום הינו הכרה רשמית של המדינה בקיומו של הילד;
2. הרישום מאפשר למדינה לערוך תכנון מראש של הקצאת משאבים לאוכלוסייה, ולפעול למימושם של פרוייקטים לטווח ארוך;
3. הרישום מאפשר להגן על ילדים ועל זכויותיהם השונות. הרישום מאפשר לילד לדעת את גילו וכתוצאה מכך את זכויותיו המוגדרות לפי גיל (זכות לעבוד, הזכות להוציא רשיון נהיגה וכו`). הרישום מאפשר למדינה לפקח על פעולות ההורים (מניעת נטישת ילדים, סחר בילדים, המתת עוללים וכו`).

זאת ועוד, הרישום צריך להתבצע תוך ימים אחדים מיום הלידה. אין אפשרות לדחות את מועד הרישום לשבועות או לחודשים לאחר הלידה. החובה לרשום את הילד מוטלת על ההורים ועל הרשויות, שלהן נודע דבר הלידה.

ר`: Unicef Implementation Handbook for the Convention on the rights of the child (1998), p.98; Unicef Birth Registration: Right From The Start (2002), p. 1;; הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה בראשות כב` השופטת ס` רוטלוי, דו"ח ועדת המשנה בנושא הילד ומשפחתו (2003), בעמ` 221.

42. מדינת ישראל היא צד להתחייבויות אלה, ובפסיקה נקבעה חזקה פרשנית, לפיה החוק החרות במדינת ישראל יפורש באופן המונע ככל האפשר התנגשות בין החוק הפנימי לבין עקרונות המשפט הבינלאומי, וזאת על מנת שהחוק הפנימי יעלה בקנה אחד עם התחייבויות המדינה לפי המשפט הבינלאומי (ע"פ 131/67 קמיאר נ` מדינת ישראל, פ"ד כב(2) 85, 112). חזקה זו חלה, כמובן, גם על הוראות האמנה בדבר זכויות הילד (ע"פ 3112/94 אבו-חסן נ` מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 422, 430). ואכן, אין בדין הישראלי דבר אשר יכול להעיד על יכולתה של מדינת ישראל להתנער מחובותיה אלה. הוראות הדין בישראל מתיישבות היטב עם הוראות הדין הבינלאומי.

43. זאת ועוד, לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות שותפות 151 מדינות. לאמנה בדבר זכויות הילד שותפות 192 מדינות. החובה במשפט הבינלאומי לרשום ילדים ולהעניק להם מעמד מיד עם היוולדם על מנת שלא יהיו מחוסרי מעמד חורגת, אם כן, מן המשפט הבינלאומי ההסכמי. בחינת האמנות הבינלאומיות, והפרקטיקה הנוהגת במדינות רבות בהקשר זה, מעלה סברה, כי החובה מגלמת משפט בינלאומי מנהגי (ר` Johannes M.M. Chan, The Right to Nationality as a Human Right, 12 Human Rights Law Journal (1991) 1, p. 11).

44. הנה כי כן, ילדיהם של העותרים זכאים לתושבות קבע וזכאים להירשם במרשם האוכלוסין. על המשיב ופקידיו למהר להקנות להם תושבות ולרושמם.

רישום נישואיו של העותר


ורישום שמה של אשתו

45. סעיף 2 לחוק מרשם האוכלוסין קובע, מהם הפרטים שירשמו במרשם. בין היתר, יירשם מצבו האישי של תושב ויירשם שם בן זוגו. סעיף 17 לחוק מרשם האוכלוסין מוסיף וקובע, כי תושב מחוייב למסור לפקיד המרשם הודעה על נישואיו. סעיף 19ג לחוק מרשם האוכלוסין קובע, כי שינוי המרשם יתבצע על פי הודעת התושב ותעודה ציבורית, המעידה על נישואיו.

46. היקף שיקול הדעת של פקיד הרישום לרשום פרטים במרשם האוכלוסין, ובהם נישואין, פורשה בצמצום רב. ההלכה בעניין זה, אשר היכתה שורש בפסיקה, קובעת, כי ככלל, על פקיד הרישום לרשום את שהאזרח אומר לו, אלא אם אי נכונות הרישום אינה מוטלת בספק (בג"צ 143/62 פונק שלזינגר נ` שר הפנים, פ"ד יז(1) 225):

"במסגרת פסיקה עקיבה וממושכת שתחילתה בבג"ץ פונק-שלזינגר, נקבע, שפקיד רישום אינו מוסמך לקבוע מהו תוקפו של הרישום שאותו הוא נדרש לרשום, אלא חייב הוא לרשום את אשר האזרח אומר לו, אלא אם כן מדובר ב`אי-נכונותו של הרישום הגלויה לעין ואינה מוטלת בספק`." (בג"צ 1779/99 ברנר-קדיש נ` שר הפנים, פ"ד נד(2) 368, 375-376).

ור` גם: בג"צ 58/68 שליט נ` שר הפנים, פ"ד כג(2) 477, 486; בג"צ 2888/92 גולדשטיין נ` שר הפנים, פ"ד נ(5) 89, 93; בג"צ 5070/95 נעמת נ` שר הפנים, פ"ד נו(2) 721, 735-736 (להלן – עניין נעמת).

47. אין פירוש הדבר שלילת שיקול הדעת של פקיד הרישום, ושלילת סמכותו לדרוש מסירת ידיעות ומסמכים, הנוגעים לרישום. ואולם –

"אם אין לפקיד הרישוי יסוד סביר להניח, שההודעה איננה נכונה, אסור לו לסרב לרשום על פי ההודעה." (בג"צ 1031/93 פסרו (גולדשטיין) נ` שר הפנים, פ"ד מט(4) 661, 676-677).

ובעניין נעמת נקבע:

"לפקיד הרישום אין סמכות שיפוטית ואל לו להכריע בסוגייה משפטית `פתוחה`. כאשר הוא מתבקש לבצע רישום ראשון מכוח הודעת המבקש, עליו להיענות לבקשה, גם אם תוקפה המשפטי אינו נקי מספקות, ויש בו פנים לכאן ולכאן, ובלבד שאי נכונותה של ההודעה אינו בולט לעין." (שם, עמ` 744).

48. הנה כי כן, על המשיב לרשום את דבר נישואיו של תושב ישראלי, שנישא לבן-זוג שאינו תושב ישראל, על יסוד הודעתו ועל יסודה של תעודה ציבורית. אין הוא רשאי להתנות את הרישום בהסדרת מעמדו של בן-הזוג. זאת ועוד, אין נישואין למי שאינו תושב ישראל, כשלעצמם, יכולים להוות יסוד סביר להניח, כי ההודעה שנמסרה למשרד הפנים אינה נכונה. משעה שהוצגה בפני פקיד הרישום תעודה נישואין מאושרת כדין – עליו לרשום את נישואיו של התושב הישראלי שהציג בפניו את התעודה.
49. אי רישום הנישואין ושם בת הזוג עלול לגרום לתקלות חמורות, כפי שארע בעניינם של העותרים, עת סרבו הפקידים לרשום את ילדיהם.

אשר על כן מתבקש בית המשפט הנכבד להורות למשיב כאמור בראש עתירה זו.

20 במרץ 2005

_____________
עודד פלר, עו"ד
ב"כ העותרים