האגודה לזכויות האזרח רואה בתחום זכויות העובדים ודורשי העבודה את אחד מהיעדים המרכזיים לפעילותה. למרות הקושי לפעול בתחום, אפשר להגיע להישגים באמצעות משפט העבודה ומערכת בתי הדין לעבודה, ובאמצעות פעולות ציבוריות, המדגישות את זכויות האדם כעובד.
אל הקו החם של האגודה לזכויות האזרח מגיעות מדי יום תלונות של עובדים בנוגע להפרת זכויותיהם. מתנדבי הקו החם מיידעים את הפונים באשר לזכויותיהם, מייעצים באשר לדרכי פעולה אפשריות, כגון פניה למעביד או הגשת תביעה בבית הדין לעבודה, ומפנים אותם לארגונים ולגופים המגנים על זכויות עובדים (כגון "קו לעובד", האגף לאכיפת חוקי עבודה במשרד התמ"ת). בחלק מהמקרים, הנוגעים בעיקר לאפליה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, מתערבת האגודה באופן ישיר באמצעות פניה למעביד או הגשת תביעה.
מדי שנה מפרסמת האגודה את "תמונת מצב", דוח על מצב זכויות האדם בישראל בשנה החולפת. בדוח שפורסם ביוני 2004 הוקדש פרק נרחב לפגיעה בזכויות עובדים. בדצמבר 1999 פרסמה האגודה את הדוח "איפה ואיפה – מאזן השוויון בישראל". הפרק הראשון עסק באי שוויון בשוק העבודה הישראלי – אפליה על רקע לאום, מגדר, מוגבלות, גיל ומוצא.
הפרק מתוך "תמונת מצב", 2004
הפרק מתוך "איפה ואיפה", 1999
במסגרת אירועי שבוע זכויות האזרח בדצמבר 2003 קיימה האגודה, בשיתוף עם תוכנית המשפט בשירות הקהילה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב, כנס תחת הכותרת "לכו לעבוד?!". בכנס נבחנו מדיניות האוצר בתחום שוק העבודה ומכשולים שונים המעכבים כניסה אל שוק העבודה.
לקראת יום זכויות האדם הבין-לאומי בדצמבר 2004 מפיקה האגודה כרזה בנושא הזכות לעבודה, שתופץ באלפי בתי ספר ברחבי הארץ.
בשנים האחרונות חברה האגודה לארגונים אחרים במספר קואליציות, הפועלות בקרב חברי כנסת, שרים, קובעי מדיניות והציבור הרחב, באמצעות פעילות לובי, קידום חקיקה, פעולות הסברה, פעולות מחאה, ופעילות תקשורתית. בין השאר השתתפו נציגי האגודה בפורום למאבק באבטלה, בפורום שכר מינימום (היום – פורום הארגונים לאכיפת זכויות עובדים) ובפורום לקידום חקיקת חוק פנסיה חובה. פעילותו של פורום שכר מינימום הצליחה להביא לפני מספר שנים לתיקון חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987, באופן המעביר את נטל ההוכחה אל המעסיק להראות כי שילם את שכר המינימום, ואף קובע דרכים לפרסום הזכות לשכר מינימום במקום העבודה.
בשנה החולפת ניתנו שני פסקי דין תקדימיים בהתדיינויות של האגודה בנושא זכויות בעבודה. בנובמבר 2003 ניתן פסק הדין בתביעה שהגישה האגודה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע בשנת 1999 בשם סימי נידם, עובדת מצטיינת ברשת חנויות לשיווק מוצרי חשמל, שהופלתה בשכרה לעומת עמיתיה הגברים. בפסיקה התקדימית נקבע, כי לעובדת ישולמו הפרשי השכר המגיעים לה, וכן פיצויי פיטורים, פיצויים בגין עגמת נפש והשפלה, ופיצויים עונשיים, המסתכמים בכ-40,000 ש"ח. לראשונה בתביעות מסוג זה נפסקו פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון, ובכך הביע בית הדין הכרה בכך שעצם ההפליה בעבודה על בסיס מין היא פסולה, ומחייבת פיצוי על הפגיעה בכבוד וסנקציה כלפי המעסיק.
התביעה
חודשיים לאחר מכן קיבל בג"ץ עתירה שהגישה האגודה בשנת 1997 נגד השר לביטחון פנים, משטרת ישראל, שרות בתי הסוהר ואגף המכס והמע"מ, בטענה כי רשויות ציבוריות אלה נוקטות באפליה מטעמי גיל בקבלה לעבודה. בפסק דין תקדימי קבע בג"ץ כי רשויות ציבוריות אינן רשאיות לפסול מועמדים לעבודה בשל גילם.
העתירה
הישג נוסף נרשם בתקופה האחרונה, כאשר שירות התעסוקה חזר בו מרישומן של שלוש נשים כסרבניות עבודה (רישום הגורר שלילת הזכאות לקצבת הבטחת הכנסה) בעקבות שני ערעורים שהגישה האגודה לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת. לאחת מהנשים נרשם הסירוב לאחר שנשלחה פעמיים לקורסי הכשרה, כשהיא נעדרת את הכישורים הבסיסיים הנדרשים כדי להשתתף בהם, ולא התקבלה לקורסים; בערעור שהוגש הדגישה האגודה כי לא מדובר במקרה יחיד, אלא במדיניות כללית של שירות התעסוקה. לשתי הנשים האחרות נרשם הסירוב לאחר שניסו לברר את זכותן לסרב לעבודה, שבה הוצע להן, תמורת משרה מלאה, פחות ממחצית שכר המינימום; במקרה זה הדגישה האגודה בערעור כי הצעת עבודה המציעה שכר הנמוך משכר המינימום היא הצעת עבודה בלתי חוקית, שאין כל חובה על דורש העבודה לקבלה, ואי קבלתה אינו בגדר "סירוב עבודה".
ערעור על רישום סרבנות – קורס לא מתאים
ערעור על רישום סרבנות – שכר מינימום
בדצמבר 2003 הגישה האגודה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בת"א בשם אישה, שפוטרה מעבודתה לאחר שמעסיקה גילה שהיא בהיריון. פיטורין כאלה מנוגדים לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, האוסר על הפליה של עובדים מחמת הורות.
התביעה
