האגודה לזכויות האזרח וארגון בצלם הגישו לבג"ץ בראשית השבוע את תגובתם להודעת המדינה בעתירתם לפתוח בחקירת מצ"ח (משטרה צבאית חוקרת) בכל מקרה בו הרגו חיילי צה"ל אזרחים פלסטינים, שלא לקחו חלק בלחימה. העתירה הוגשה באוקטובר 2003 על ידי עו"ד נעה שטיין מהאגודה לזכויות האזרח, ומבוססת על נתונים שאסף ארגון בצלם. לפני כשנה נערך דיון בעתירה, במהלכו מתחו שופטי בג"ץ ביקורת על הנתונים שסיפק צה"ל וטענו, כי נתונים אלה חלקיים ואינם מאפשרים התייחסות רצינית לסוגיה שעלתה בעתירה. השופטים הורו אז לצה"ל להגיש הודעה משלימה אשר תכלול נתונים מלאים ומפורטים לגבי מספרי ההרוגים בעת פעילויות מסוגים שונים, וכן נתונים ברורים על תחקירים מבצעיים וחקירות מצ"ח, שבוצעו בעקבותיהם. בתגובת הארגונים, שהוגשה בידי עו"ד פאטמה אל-עג`ו מהאגודה לזכויות האזרח, הודגש, כי בתשובתה הארוכה של המדינה לא נמצאו תשובות לשאלותיו אלה של בית המשפט. זאת ועוד, נאמר בתגובה, מספר מקרים, שנחשפו לאחרונה בכל התקשורת, ובראשם פרשת "וידוא ההריגה" בילדה אימאן אלהאמס, מצביעים בפירוש על כך, שמדיניותו של צה"ל, הנאחז בתחקירים המבצעיים כבסיס להחלטה האם לפתוח בחקירה, הינה בעייתית ביותר. לדעה זו, מובהר בתגובת העותרים, מצטרפים גם בכירים לשעבר במערכת המשפט הצבאית, המצוטטים בתגובה.
הארגונים מדגישים בתגובתם, כי ישנה חשיבות רבה לעריכת תחקירים מבצעיים ולצורך בהפקת לקחים מאירועים מבצעיים שונים. עם זאת, מדגישה עו"ד אל-עג`ו, אין הצורך בהפקת לקחים שכאלה יכול לבוא על חשבון החובה המשפטית לחקור בכלים משפטיים כל מקרה, שבו קופחו חייו של אדם חף מפשע. התחקירים המבצעיים התגלו לא אחת כבלתי יעילים למימושה של מטרה זו, הן משום שהם מבוצעים בידי אנשים שלא הוכשרו בביצוע חקירות פליליות, והן בשל ניגוד העניינים המובנה בהם, כיוון שהמפקדים הממונים על ביצוע התחקיר המבצעי הם אלה, שחקירת מצ"ח, אם תיפתח, עלולה להטיל עליהם או על פקודיהם אחריות ישירה או עקיפה. קצין המופקד על תחקיר מבצעי, אשר עשוי להיות בעל השלכות מרחיקות לכת עליו ועל פקודיו, לא יוכל, תהא מידת יושרתו ומסירותו אשר תהא, שלא להיות מושפע – אף אם באופן לא מודע – מהשלכותיו של התחקיר, אם זה מהווה אמת מידה להחלטה בדבר פתיחה בחקירת מצ"ח. משום כך מודגש בתגובה, כי איסוף נתונים באופן שיאפשר לפרקליטות הצבאית לקבל החלטה מושכלת, חייב להיעשות על ידי גוף נטול פניות, אשר אין לו עניין אישי בתוצאות החקירה.
לפי נתוני בצלם, נהרגו מראשית האינתיפאדה ועד ליום 15.10.04 כ-3,000 פלסטינים, מהם כ-600 קטינים. לפחות 1,650 מן ההרוגים לא השתתפו בלחימה. לגבי 547 הרוגים נוספים, לא ברור אם השתתפו בלחימה אם לאו. לעומת מספרים אלה בולטת העובדה, כי נפתחו פחות מ-89 חקירות מצ"ח לבירור נסיבות הריגתם של אזרחים אלה (מספר זה מתייחס לכלל החקירות שעניינן מקרי ירי, לא בהכרח מקרים בהם נגרם הרג).
האגודה לזכויות האזרח ובצלם מדגישים, כי בניגוד למדיניות הצבא במהלך האינתיפאדה הראשונה, שבה נפתחו חקירות מצ"ח במקרים של הריגת אזרחים בידי חיילים, הרי שהצבא נמנע ככלל מחקירות כאלה באינתיפאדה הנוכחית. עמדת הצבא, כי יש לראות בכל פעולותיו בשטחים פעולות מלחמתיות, נאמר בתגובת הארגונים, הינה פסולה ומנוגדת לפסיקתו העקבית של בית המשפט העליון. בכל מקרה, אין להסתתר מאחורי טענה זו כאשר דנים בפתיחה בחקירות מצ"ח באשר להריגתם של אזרחים, בין אם הדבר אירע במהלך פעילות מלחמתית או שיטורית. טענה נוספת של הצבא, שלפיה אין מקום לחקירה פלילית כאשר לא חרגו החיילים מהוראות הפתיחה באש, גם היא אינה סבירה. חובת הזהירות החלה על החיילים, נאמר בתגובה, אינה חופפת בהכרח את הוראות הפתיחה באש. בתגובה נסתרת גם טענת המדינה, כי היעדר כוונה פלילית מצדיקה את ההימנעות מחקירה. הארגונים מבהירים, כי החקירה היא זו אשר אמורה לספק את הכלים לבחון את דבר קיומה או היעדרה של כוונה כזו. זאת ועוד – כוונה פלילית אינה קריטריון הכרחי לקביעה, כי בוצע פשע מלחמה, שלא לדבר על עבירות פליליות אחרות, שעלולות להביא להרג אזרחים. לבסוף, המדינה טוענת, כי צבאות אחרים, כגון הצבא האמריקאי בעיראק, אינם מקיימים חקירות במקרים של הריגת אזרחים, טענה שגם היא נסתרת בתגובתם של הארגונים.
לנוכח דברים אלה, דבקים האגודה לזכויות האזרח וארגון בצלם בדרישתם מהפרקליטות הצבאית, כי זו תורה על חקירת כל מקרה בו נהרג אזרח פלסטיני, שלא השתתף בלחימה.
