לחשוף את פרטי המכרז הראשון להפרטת בית-סוהר בישראל

עת"מ 2898/04
בבית המשפט המחוזי
בשבתו כבית משפט לענינים מנהליים בתל אביב-יפו

העותרת:

האגודה לזכויות האזרח בישראל

על ידי ב"כ עוה"ד דורי ספיבק ו/או הישאם שבאיטה ו/או אח`
מהתכנית לזכויות אדם, התכניות הקליניות,
הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל-אביב
רמת-אביב, תל-אביב 69978
טלפון: 6408361 – 03; פקס: 6407422 – 03

נגד

המשיבים:

1. משרד האוצר
2. המשרד לבטחון פנים
3. שירות בתי הסוהר

שלושתם באמצעותם פרקליטות מחוז ת"א
רח` הנרייטה סולד 1, הדר דפנה, תל אביב

עתירה מנהלית

בית המשפט הנכבד מתבקש להורות למשיבים למסור לידי המבקשת, באופן מיידי, עותק בפורמט אלקטרוני (קובץ מחשב) של כל מסמכי המכרז למימון, תכנון, הקמה והפעלה של בית סוהר ליד באר-שבע, שפורסם על-ידי המשיבים בחודש יולי שנה זו. זאת, למעט אותם חלקים מן המכרז העוסקים במערך המודיעין ומערך האבטחה של בית הסוהר המתוכנן.

בקשה לקיום דיון דחוף בעתירה

עניינה של עתירה זו בזכות הציבור לקבל מידע מלא אודות המכרז שאותו מנהלים המשיבים בעצם ימים אלה, להעברת בית סוהר בישראל לניהולה של חברה פרטית. נוכח אופיו חסר-התקדים של המכרז שבו עסקינן, והחשש הלא מבוטל מפגיעה בזכויות האסירים בישראל כתוצאה מתהליך ההפרטה, ישנה חשיבות ציבורית מוגברת בשקיפות מלאה של ההליכים לבחירת הזכיין שינהל את בית-הסוהר הפרטי, ופרטי ההסכם שצפוי להיחתם עימו.

בחודשיים האחרונים מנסה העותרת ללא הצלחה לקבל את המידע המבוקש. המשיבים אף לא טרחו למסור לעותרת החלטה מנומקת, או לכל הפחות החלטה כלשהי, בתגובה לבקשתה לקבלת המידע. זאת, בניגוד מוחלט להוראות חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998. נראה כי המשיבים מבקשים להתחמק מן העין הציבורית המבקשת לפקח ולבקר על פעילותם, ו"לקבוע עובדות בשטח" בדרך של בחירת זכיין וחתימה על הסכם זכיון עימו, וכל זאת עוד בטרם יוכל הציבור לבחון את פרטי המכרז.

למיטב ידיעת העותרת, המועד להגשת הצעות המתמודדים במכרז נקבע ל- 31.12.04, ומכאן הצורך הדחוף בקבלת מסמכי המכרז.

לפיכך מתבקש בית המשפט הנכבד לקבוע דיון קרוב ודחוף בעתירה זו.

נימוקי העתירה:

תשתית עובדתית

1. העותרת, האגודה לזכויות האזרח בישראל, הוקמה בשנת 1972 ומהווה כיום את ארגון זכויות האדם הגדול בישראל. בין היתר, פועלת העותרת מאז הקמתה להגנה על זכויות ציבור האסירים בישראל. מידע מפורט אודות פעילות העותרת, ובאופן ספציפי מידע אודות פעילותה בתחום זכויות האסירים, ניתן למצוא באתר האינטרנט www.acri.org.il.

2. המשיבים, משרד האוצר, המשרד לביטחון פנים ושירות בתי הסוהר, "פרסמו" (ובהמשך יבואר השימוש במרכאות) בחודש יולי האחרון מכרז למימון, תכנון, הקמה והפעלת בית סוהר ליד באר-שבע (להלן: "המכרז").

3. המכרז שבו עסקינן הינו חסר תקדים. מאז ומעולם הופעלו בתי-הסוהר בישראל אך ורק על ידי המדינה עצמה, באמצעות שירות בתי הסוהר. הכוונה להפריט בית-סוהר מעוררת שורה של שאלות חוקתיות וחוקיות מורכבות וכבדות-משקל. במרכזן עומד החשש לפגיעה אסורה בזכויות האסירים הצפויים להיות כלואים בבית הסוהר החדש, על ידי אותו זכיין פרטי שהמדינה מתעתדת למסור לו את ניהול בית הסוהר.

4. נוכח חשש זה, השתתפה העותרת בדיוני ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, שבהם הוכן לקריאה שניה ושלישית התיקון המסמיך בפקודת בתי הסוהר, התשל"ב-1971. אף שחלק מהערותיה של העותרת נקלטו לנוסח הסופי של החוק (שנחקק ביום 31.3.04), העותרת רחוקה מלסמוך את ידיה עליו, והיא סבורה שטמונות בו סכנות קשות לפגיעה עתידית בזכויות אסירים.

לנוחיות בית המשפט, מצ"ב ומסומנים נספח א` הוראות פרק ג2` החדש לפקודת בתי הסוהר, העוסקות ב"בית סוהר בניהול פרטי".

5. בחודש יולי שנה זו "פרסמו" המשיבים את המכרז לבחירת הזכיין שינהל את בית הסוהר הפרטי.

המילה "פרסום" הושמה כאן בין המרכאות, מאחר שלמיטב ידיעת העותרת, מסמכי המכרז דנן ואף עצם קיומו לא פורסם במודעות בעיתונות, או בכל דרך הולמת אחרת. ככל הנראה, הועברו מסמכי המכרז אך ורק לידי מספר מצומצם של קבוצות תאגידים (רובן ככולן בשליטה של חברות זרות הטוענות לניסיון בהפעלת בתי סוהר פרטיים מחוץ לישראל), שנבחרו על ידי המשיבים בהליך מיון מוקדם שהתקיים בשנת 2003, עוד קודם לחקיקת החוק המסמיך.

6. מטבע הדברים, העותרת מבקשת לבחון את מסמכי המכרז כדי לוודא שבהליכי המכרז נשמרות אחת לאחת כל זכויות האסירים, וכי תנאי המאסר שאותם יידרש הזכיין הזוכה לקיים בבית-הסוהר עומדים באמות מידה חוקתיות, כמו גם בכל דרישות החוק והפסיקה. כמו כן מבקשת העותרת לוודא שהחוזה שייחתם עם הזכיין יכלול מנגנון פיקוח ציבורי אפקטיבי על כל פעולותיו, וכי בידי המדינה תשמר אופציה של ממש, כנדרש על פי החוק, לבטל את ההסכם במקרה של פגיעה בזכויות האסירים או הפרת החוזה בכל דרך אחרת.

7. לפיכך, מיד לאחר שנודע לעותרת על דבר "פרסומו" של המכרז, פנו נציגיה טלפונית אל המשיבה 1 בבקשה לקבלת עותק של מסמכי המכרז על גבי קובץ ממוחשב.

8. להפתעתה, התשובה הטלפונית שקיבלה העותרת הייתה, שניתן להתיר לה לעיין אך ורק בחלק ממסמכי המכרז. עוד הובהר שהעיון החלקי והמוגבל יעשה במשרדי ועדת המכרזים בלבד. הובהר שלא ינתן לעותרת עותק אפילו לא מאותו חלק ממסמכי המכרז שיותר לה לעיין בו.

9. ביום 9.9.04, ונוכח תשובה זו, פנתה העותרת בכתב אל המשיב 1. בפנייה זו הדגישה העותרת כי בקשתה היא לקבל לידיה עותק של כל מסמכי המכרז על גבי קובץ ממוחשב. בפנייה זו הובהר שלהבנת העותרת, מסמכי המכרז הינם ארוכים ומפורטים, ונפרשים על פני מאות רבות של עמודים, אם לא למעלה מזה. לפיכך, וכדי לבצע בדיקה רצינית ומשמעותית, זקוקים העותרת וגורמים נוספים הפועלים בתחום זכויות האסירים להעתק של כל מסמכי המכרז על גבי פורמט ממוחשב.

העתק הפנייה מצ"ב ומסומן נספח ב`.

10. רק ביום 27.9.04 התאפשר לעותרת העיון החלקי והמוגבל במסמכי המכרז. לאכזבתה, הסתבר שכל אותם חלקים במכרז, שאותם ביקשה לבחון באופן מדוקדק, הוסתרו ממנה באופן מוחלט. כך לדוגמא, התשובות לשאלות הבאות מצויות, כפי הנראה, באותם חלקים מן המכרז שהוסתרו מן העותרת:

א. מהן הדרישות המינימליות מן הזכיין בענין תנאי הכליאה? לדוגמא, לכמה מטר מרובע שטח מחייה יזכה כל אסיר? מהם התנאים האלמנטאריים האחרים שבהם נדרש הגוף הפרטי הזוכה לעמוד, כדי לשמור על כבודם של האסירים?

ב. מהן הדרישות מהזכיין לגבי שטחים שבשימוש כלל האסירים, לרבות חדרי טיולים, חדר אוכל ומרכז מבקרים?

ג. מהו פירוט השירותים הרפואיים שיינתנו בבית הסוהר? האם כולל המכרז הסדר שתכליתו להבטיח שרמת שירותים אלה תהא אופטימלית?

ד. מהם שירותי התעסוקה והשיקום שיינתנו לציבור האסירים, וכיצד מתכוונת המדינה להבטיח את רציפות מתן שירותים אלה?

ה. מהן הדרישות בעניין קביעת קוד אתי שיחול על עובדי בית-הסוהר המופרט? מהן הדרישות בעניין נהלים פנימיים שיחייבו את הגורמים הפרטיים השונים בידיהם יופקדו סמכויות הנוגעות לטיפול באנשים שחירותם נשללה בידי המדינה?

ו. מהן חובותיו של הזכיין בקשר עם מנגנון הפיקוח הממשלתי שאמור להיות מוקם? האם המכרז מבטיח בכלל קיום מנגנון פיקוח ממשלתי רציף ויעיל על פעולת בית הסוהר? באיזה אופן?

ז. אילו מנגנונים נקבעו במכרז למקרה שבו יפר הזכיין את החוזה? מהם הסעדים שיעמדו למדינה? מה יהיה מעמדם של האסירים אל מול הזכיין במקרה כזה?

11. במהלך העיון – חלקי ככל שהיה – הסתבר, שמסמכי המכרז הם ארוכים, מפורטים ונפרשים על פני מאות עמודים ואלפים רבים של סעיפים משפטיים. לפיכך, לא יכלה העותרת לבוחנם לעומקם ובמידת הרצינות הראויה, בלא לקבל את העתקם, כמבוקש. למותר לציין כי הצעתם של המשיבים להתיר לנציגי העותרת לעיין באותן "פיסות" מכרז, בלא להעתיקן, ובלא אפשרות אפקטיבית להעבירן לעיון של מומחים, של ארגונים נוספים העוסקים בזכויות אסירים, של בעלי עניין אחרים ושל הציבור בכללותו, נדמתה לעותרת כשמה לאל את הזכות לקבלת המידע.

12. ביום 28.9.04 פנתה העותרת בשנית אל המשיב 1. בפנייה זו חזרה והדגישה העותרת את זכותה (ולמעשה את זכות הציבור) לקבלת העתק ממוחשב של מלוא מסמכי המכרז, לצורך בחינה ופיקוח ציבורי על המכרז.

העתק הפנייה מצ"ב ומסומן נספח ג`.

13. ביום 19.10.04 פנתה העותרת אל המשיב 1 בתזכורת, שבה הודגש שחרף ההבטחות שקיבלה לקבלת תשובה על פניותיה "מיד לאחר החגים", התשובה טרם ניתנה.

העתק התזכורת מצ"ב ומסומן נספח ד`.

14. ביום 26.10.04 נשלח אל העותרת מכתב מטעם המשיבים, שבו נתבקשה העותרת להמתין לקבלת התשובה לפניותיה עד ליום 1.11.04. זאת, מפאת מחלתה והיעדרותה מהעבודה של עו"ד מהלשכה המשפטית במשרד האוצר.

העתק מכתב זה מצ"ב ומסומן נספח ה`.

15. ביום 9.11.04 שלחה העותרת מכתב אחרון, בו הביעה אכזבתה מדרך טיפול המשיבים בפנייתה. בפנייה זו ציינה העותרת, שאין בדעתה להמתין עוד ועוד לקבלת תשובה מאת המשיבים, שבכל פעם מבטיחים תשובה קרובה אך אינם עומדים בהבטחתם. הובהר, שבהעדר תשובה עד ליום ה-10.11.04, בדעת העותרת לפנות לבית משפט מוסמך ללא דיחוי נוסף וללא התראה נוספת.

העתק מכתב זה מצ"ב ומסומן נספח ו`.

16. ביום 10.11.04 קיבלה העותרת מכתב ובו התנצלות על העיכוב במתן התשובה. יחד עם זאת, תשובה לגופו של עניין לא ניתנה, וכל שנאמר שיעשה מאמץ ליתן לעותרת תשובה בימים הקרובים.

העתק מכתב זה מצ"ב ומסומן נספח ז`.

17. במצב דברים זה, לא נותרה לעותרת הברירה אלא לפנות בדחיפות לבית משפט נכבד זה, לצורך קבלת הסעד המבוקש.

הטיעון המשפטי

הטעם לבקשה לקבלת המידע

18. ציבור האסירים בישראל מהווים את אחת הקבוצות החלשות ביותר בחברה, קבוצה המהווה "קהל שבוי" במשמעותו המילולית ביותר של הביטוי. המדובר בציבור לא-פופולארי ורחוק בדרך כלל מעין הציבור, ומכאן החשש התמידי לפגיעה בזכויותיו. ההלכה בדבר החובה להגן על זכויות האדם של האסיר הינה צלולה וברורה:

"בהיכנסו אל כלא מקפח אדם את חירותו. את חירותו מקפח אדם – את כבודו אין הוא מקפח. כבודו של אדם יהיה עימו באשר יילך ויבוא, וכבודו בכלא ככבודו אל-מחוץ לכלא. . . ובמקום שבעל-סמכות יפגע ללא-הצדק בכבודו של אסיר – בכבודו כאדם – יאמר בית המשפט את דברו צלול וברור. כך הוא כבודו של אדם, במובנו הפשוט והרגיל של המושג. ועוד זכאי הוא אסיר בבית-כלא ל`תנאים המאפשרים חיי אנוש תרבותיים`. אוכל לאכול, מים לשתות, בגד ללבוש, מיטה לישון בה, אוויר חופשי לנשום ושמיים להביט בהם". (השופט מצא בעע"א 4463/94 אבי חנניה גולן נ` שירות בתי הסוהר, פ"ד נ(4), 136, 172)

כן ראו: בש"פ 3734/92 מדינת ישראל נ` עזאזמי פ"ד מו(5) 72; בג"צ 540/84יוסף נ` מנהל בית הסוהר המרכזי ביהודה ושומרון, פ"ד מ(1) 567, 573; בג"צ 355/79 קטלן נ` שירות בתי הסוהר, פ"ד לד (3) 294.

19. כאמור, עתירה זו עוסקת במכרז להקמת והפעלת בית סוהר בניהול חברה פרטית לחלוטין, שעתידים להיות מוחזקים בו באופן קבוע כ-800 אסירים.

20. במצב דברים חסר תקדים, שבו מתעתדת המדינה למסור לידי גורמים פרטיים את הסמכות להקים ולהפעיל בית סוהר בישראל, קיימת חשיבות ציבורית מוגברת בשקיפות מלאה של ההליכים לבחירת התאגיד הפרטי שינהל את בית הסוהר הפרטי.

21. בית המשפט העליון עמד לא פעם על החשיבות המוגברת בפיקוח ציבורי במצבים של הפרטת שירותים חיוניים, כדי שההזדמנות הניתנת ליזמים פרטיים לצבור כוח כלכלי לא תוביל למצב של השחתה ופגיעה בחלשים. כך למשל נאמר בהקשר להפרטה בתחום הביטוח:

"יש מקום לטענה שדווקא השינוי שהתרחש לאחרונה באופי המדינה, ברוח השוק החופשי, מגדיל את חשיבות הפיקוח. חופש אינו הפקרות. לכן, התפרקות המדינה מן התפקיד של ספק שירותים ומצרכים צריכה להיות מלווה בפיקוח על אספקת שירותים ומצרכים על ידי המשק הפרטי. השוק החופשי נותן הזדמנות למשק הפרטי לצבור כוח כלכלי רב. גם כוח כלכלי עלול להשחית. אסור לשכוח את הלקח המר של המדינה המתירנית, שאפשרה לכוח כלכלי לגרום, תחת הסיסמה של חופש, הרבה עושק ועוול. דווקא בתנאים של שוק חופשי נדרשת המדינה להגן על חלשים.." (בג"צ 7721/96 איגוד שמאי ביטוח בישראל ואח` נ` המפקח על הביטוח, פד"י נה (3) 625, 651).

הדברים יפים פי כמה למקרה שלפנינו, בו עסקינן בקבוצה שחירויותיה הבסיסיות נשללות, גם אם מפני שעברה עבירות.

על זכות היסוד של הציבור לדעת

22. זכות הציבור לדעת הינה זכות יסוד בשיטתנו המשפטית, זכות הנגזרת ממהותו של המשטר הדמוקרטי, ומהווה תנאי הכרחי למנהל תקין וערובה מרכזית מפני שרירות שלטונית.

23. עוד קודם לחקיקת חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע) הודגשה בפסיקת בית המשפט העליון חשיבותה הרבה של זכות הציבור לדעת ולקבל מידע מרשויות השלטון. ההלכה הפסוקה ביססה זכות זו כזכות בסיסית הנגזרת ממהותו של המשטר הדמוקרטי, ומהווה חלק בלתי נפרד מחופש הביטוי:

"ביחסים שבין הפרט לבין רשויות השלטון יש להגשמת זכות הציבור לדעת חשיבות עליונה במעלה. בכך תלוי עצם קיומה של ביקורת ציבורית על פעולות הרשויות, ובקיומה של ביקורת זו מותנה אמון הציבור ברשויות עצמן. הגשמת הזכות באה לידי ביטוי. . . בהחלת עקרון הפומביות על תוכן החלטותיהן ופעולותיה של רשויות ציבוריות. ככלל, עקרון הפומביות חל גם באין חובה חוקית לגלות. . ." (בג"צ 577/93 ציטרין נ` שר המשפטים פ"ד מח (1) 661, 673).

"חופש הביטוי הוא ערך מורכב. לשם הגשמתה של חירות זו, מעניק הדין לבעל החירות זכויות נוספות הנגזרות מהחירות . . . בין הזכויות הנוספות הללו מצויה גם "הזכות לקבל מידע". . . כנגד זכותו של היחיד לקבל מידע עומדת חובתו של השלטון לספק מידע. . . מכאן חובתם של נושאי תפקידים ציבוריים ליתן מידע לבני הציבור. אכן, חובת הגילוי, הנגזרת מחופש הביטוי אינה קשורה רק למהותו של המשטר הדמוקרטי, אלא גם – כמו עצם חופש הביטוי עצמו – לזכותו של היחיד בחברה כי האמת תיחשף וכי תינתן לו האפשרות להגשמה עצמית. הזכות לדעת היא לא רק זכותו של הציבור. היא גם זכותו של היחיד. (בג"צ 1601/90 שליט נ` פרס פ"ד מד (3) 365,353).

24. שלוש הן התכליות העומדות ביסוד ההכרה בזכות היסוד של הציבור לדעת:

א. הצורך במתן מידע לציבור כדי שזה יוכל לדעת אודות כל פעילות של רשויות המדינה השונות, לגבש עמדה בקשר אליה, לבקרה, לפקח עליה ובמקרה הצורך אף לפעול לשינויה.

ב. ההכרה בכך שהרשות השלטונית והמנהל הציבורי הם נאמני הציבור, ואין להם אינטרס משל עצמם. המידע שבידיהם הינו מידע השייך לציבור.

ג. קידום ומימוש הלכה למעשה של חופש הביטוי.

25. כשרשות ציבורית פועלת בחשאיות ותחת מעטה של סודיות, גוברת הסכנה שתקבל החלטות שגויות ושתסטה מעקרונות היסוד של המשפט המנהלי הישראלי. במובן זה, חופש המידע מהווה ערובה מרכזית לשמירה על איכות ההחלטה השלטונית. בלעדיו קשה, אולי בלתי אפשרי, להבטיח כי רשות תפעל בסבירות, במידתיות, ללא משוא פנים, בשוויון, וכי תפעיל את שיקול דעתה בדרך נאותה. כפי שנאמר על ידי כבוד השופט חשין:

"שלטון ראוי פועל לאור השמש, בגלוי, וכך חושף הוא עצמו לביקורת מתמדת וממילא אף לתיקון דרכי פעולה מעוותות" (רע"פ 1127/93 מדינת ישראל נ` קליין, פ"ד מח(3) 485, 516).

26. זכות הציבור לדעת חיונית גם לביסוס אמון הציבור במערכת השלטונית, אמון אשר הינו ה"מפתח לקיומו של שירות ציבורי ראוי לשמו" (בג"צ 6163/92 אייזנברג ואח` נ` שר הבינוי והשיכון ואח` פ"ד מז (2) 229,262 ). לקשר המובהק בין אמון הציבור בשלטון לבין חובת הגילוי ראה רע"א 3614/97 אבי יצחק נ` חברת החדשות הישראלית, פ"ד נג(1) 26,47.

הוראות חוק חופש המידע

27. זכות היסוד של הציבור לדעת קיבלה משנה תוקף עם חקיקתו של חוק חופש המידע. וכך נאמר בדברי ההסבר להצעת חוק חופש המידע:

"הזכות לקבלת מידע מרשויות ציבוריות היא אחת מזכויות היסוד במשטר דמוקרטי. היא תנאי בסיסי להגשמתו של חופש הביטוי ולמימוש זכויותיו הפוליטיות והאחרות של אדם בכל תחומי החיים. נגישות רבה יותר למידע תסייע לקידומם של ערכים חברתיים ובהם שוויון, שלטון החוק, וכיבוד זכויות האדם ותאפשר גם בקרה טובה יותר של הציבור על מעשי השלטון" (מבוא לדברי ההסבר, הצ"ח 2630, ע` 397).

28. סעיף 1 לחוק חופש מידע קובע את העיקרון בדבר זכות הציבור לקבלת מידע מהרשות.

29. למען הסר ספק יצויין, כי על פי הגדרת "מידע" בסעיף 2 לחוק, קבצים ממוחשבים אף הם בגדר "מידע" שעומדת לכל אדם הזכות לקבלו. ועוד – העתקת המידע הינה חלק מ"קבלת מידע" כהגדרתה באותו הסעיף.

30. על אף שעמדנו כבר בראשית דברינו על חשיבותו פרסומו של מידע מלא אודות המכרז בו עסקינן, הרי שעל פי הוראות חוק חופש המידע, אין כלל צורך לציין ולהסביר את הטעם לבקשה לקבלת המידע (ראו סעיף 7(א) לחוק).

31. פסק הדין המרכזי המתייחס לדרך יישומו של חוק חופש המידע לגבי התקשרויות של הרשות עם גורמים פרטיים במכרז, ניתן על-ידי כבוד השופט מצא בפרשת סי.פי.אם. בפרשה זו קובע השופט שתכליתו של החוק הינה להנהיג בישראל את מהפיכת השקיפות, לרבות בהתקשרויות של רשויות ציבוריות עם גורמים פרטיים. בית המשפט דוחה טענות בדבר חיסיון מידע אודות הסכם שנכרת לאחר מכרז, וקובע:

"המידע שנתבקש על-ידי המשיב הוא מידע בעל אופי ציבורי מובהק. הלוא המדובר בתנאי התקשרות חוזית בין רשות ציבורית לבין גורם עסקי-פרטי ובפרטי התשלומים שהעביר הגורם העסקי לרשות מכוח החוזה. בחתימתה על חוזה כזה פועלת הרשות כשלוחתו של הציבור, ובהיעדר טעמים מיוחדים שבכוחם להצדיק מסקנה אחרת זכאי הציבור – וזכאי כל אחד מיחידיו – לדעת מה הם תנאי ההתקשרות וכיצד הללו מבוצעים. מסקנה זו מתבקשת מתכליתו האמורה של החוק, מחובת הנאמנות שהרשות חבה בה כלפי הציבור ומהיותו של המידע המצוי בידיה קניינו של הציבור. גוף עסקי הבוחר להתקשר עם הרשות רואים בו כיודע ומסכים כי – בכפוף לסייגים הקבועים בחוק – המידע הכרוך בהתקשרותו פתוח לעיונו של הציבור." (ע"א 6576/01 סי.פי.אם נ` לירן פ"ד נו (5) 817, 822).

32. על פי הוראת 7 לחוק חופש המידע, על המשיבים להודיע לעותרת ללא שיהוי, ולא יאוחר מ- 30 יום ממועד הגשת הבקשה, על החלטתם. דחייה מלאה או חלקית של בקשה חייבת להיעשות בכתב, ולכלול נימוקים להחלטה.

33. כפי שעולה מפירוט ההתכתבות שלעיל, במועד הגשת בקשה זו חלפו למעלה מ-60 יום ממועד הגשת הבקשה על-ידי העותרת, והחלטת סירוב מנומקת עדיין אין. בכך יש משום הפרה בוטה של זכויות הציבור לפי החוק (ובית המשפט מתבקש לשקול מחדלם זה של המשיבים בפסיקת ההוצאות בסופו של הליך זה, ללא קשר לתוצאתו הסופית).

34. בהעדר החלטה מנומקת, העותרת אינה יודעת מהו הבסיס לסירובם של המשיבים להיענות לבקשתה, ככל שאכן מדובר בסירוב, ולא בסחבת גרידא.

35. אין צריך לומר, שלאחר שהמשיבים יעלו, אם יעלו, טענה לפיה המידע המבוקש נכלל בגדר "מידע שאין למסרו או שאין חובה למסרו" לפי סעיף 9 לחוק חופש המידע, תבקש העותרת להתייחס בהרחבה לטענה כזו.

36. במאמר מוסגר יצויין, שהעותרת מודעת לסעיף 14(10) לחוק חופש המידע, הקובע סייג על פיו לא יחולו הוראות החוק לגבי מערך המודיעין ומערך האבטחה של שירות בתי הסוהר. מטעם זה, הסעד המבוקש בעתירה זו כולל סייג המבהיר שהעותרת אינה מעוניינת לקבל את העתקם של אותם חלקים במכרז העוסקים במערך המודיעין ומערך האבטחה של בית הסוהר שצפוי להיות מוקם.

תקנות חובת המכרזים, תשנ"ג-1993

37. עיגון נוסף וחלופי לזכותה של העותרת לקבלת המידע המבוקש בעתירה זו ניתן למצוא בתקנה 17(א) לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1993 (להלן: תקנות חובת המכרזים) הקובעות במפורש: "מסמכי מכרז פומבי יומצאו לכל דורש….".

38. תקנה 17(ג) קובעת שלועדת המכרזים שיקול דעת להגביל בדרכים שונות את הזכות לקבלת מסמכי המכרז. מכיוון שבידי העותרת אין בשלב הזה כל תשובה מאת המשיבים, היא אינה יודעת אל נכון האם אכן נתקבלה החלטה שכזו על-ידי ועדת המכרזים, ומה היו נימוקיה.

39. וגם כאן נדגיש, שלאחר שהמשיבים יעלו, אם יעלו, טענה לפיה קיבלה ועדת המכרזים החלטה לדחות את בקשת העותרת (כולה או חלקה) תבקש העותרת להתייחס בהרחבה לטענה כזו.

40. נקדים ונדגיש כי העותרת תטען, כי את התקנה האמורה ראוי לפרש, על פי ההלכה הפסוקה, באופן המחייב שקיפות מקסימלית בדרך של המצאה מלאה של מסמכי המכרז לכל דורש. המצאה חלקית תיוותר בגדר חריג האפשרי במקרים נדירים ויוצאי דופן בלבד.

41. כך בדרך כלל, ושבעתיים שעה שעסקינן במידע אודות מכרז חסר תקדים, המלווה בחששות כבדים לפגיעה של ממש בזכויות אדם. החלטה להגביל את זכות העתקת מסמכי מכרז מסוג זה (מעבר לסוגיית מערך המודיעין והאבטחה, עליה עמדנו קודם לכן) הינה על פניה מנוגדת לעקרון החוקתי בדבר זכות הציבור לדעת, בלתי סבירה באופן קיצוני ובלתי מידתית, ודינה להתבטל.

סוף דבר


"זכותו של הציבור לחופש המידע המוחזק בידי רשויות הציבור, תפקיד ראשון במעלה נודע לה בתרבות השלטון. קבלת מידע על-אודות דרכיו ואורחותיו של השלטון חיונית היא ליכולתו של הציבור לפקח על פעילותן של רשויות השלטון; וידיעתן של רשויות השלטון כי חשופות הן לביקורת תביא מצדה ליתר סדר ומשטר ותרתיע אותן מעשיית מעשים החורגים מן המותר והראוי. ולכך נקשרת אף הזכות לחופש הביטוי." (עע"מ 8282/02 הוצאת עיתון הארץ נ` מדינת ישראל, פ"ד נח (1) 465, 471).

אין מנוס מן המסקנה שההלכה הברורה והחד-משמעית דנן, עליה חזר פעם אחר פעם בית המשפט העליון, טרם הוטמעה אצל רשויות המדינה. שאחרת, לא היה כלל צורך להגיש עתירה זו. עולה החשש כי המשיבות בחרו להתעלם מחובתן הברורה, ואף לא טרחו להשיב לבקשותיה, והכל בנסיון להתיש את העותרת כדי שזו תוותר על זכות הציבור הבסיסית לקבלת מסמכים, אותם העבירה ללא כל קושי לגורמים עסקיים.

בית המשפט מתבקש להורות כמבוקש בכותרת עתירה זו, וכן לחייב את המשיבים בהוצאות הגשתה.

_____________
דורי ספיבק, עו"ד
ב"כ העותרת

נחתם היום ה- 15.11.04