עתירה נגד הדרישה להסגיר בני משפחה כתנאי להסדרת מעמד

עת"מ 1216/04
בבית המשפט המחוזי בירושלים
בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים

העותרים:

1. ט` ג`, תעודת זהות …
2. ח` ה` פ`, דרכון אתיופיה …
3. ב` ג`, תעודת זהות … (קטינה, באמצעות הוריה, העותרים 1 ו-2)
4. ב` ג`, תעודת זהות … (קטין, באמצעות הוריו, העותרים 1 ו-2)

כולם ע"י ב"כ עוה"ד עודד פלר ו/או דן יקיר ו/או דנה אלכסנדר ו/או אבנר פינצ`וק ו/או מיכל פינצ`וק ו/או עאוני בנא ו/או לילה מרגלית ו/או פאטמה אלעג`ו ו/או באנה שגרי-בדארנה ו/או שרון אברהם-ויס ו/או לימור יהודה ו/או סוניה בולוס

מהאגודה לזכויות האזרח בישראל
רח` נחלת בנימין 75, תל-אביב 65154
טל`: 5608185-03; פקס: 5608165-03

נגד

המשיב:

שר הפנים
משרד הפנים, רח` קפלן 2, ירושלים

ע"י ב"כ מפרקליטות מחוז ירושלים
רח` עוזי חסון 4, ירושלים 94152
טל`: 6208177-02; פקס: 6222385-02

עתירה מינהלית

בית המשפט הנכבד מתבקש:

1. להורות למשיב לאשר את בקשתו של העותר 1 למתן רשיון לישיבת קבע בישראל לבת זוגו, העותרת 2, ולקזז את התקופה שהמתינו בני הזוג לאישור הבקשה מן ההליך המדורג לרכישת תושבות;

2. להורות למשיב לשנות את רישום מצבו האישי של העותר 1 ל"נשוי" במרשם האוכלוסין ובתעודת הזהות;

3. לקבוע, כי המשיב אינו רשאי להתנות את הסדרת מעמדו של אדם בישראל בהסגרת בני משפחה, השוהים בישראל שלא כדין, או ביציאת בני המשפחה מישראל.

בקשה לדיון דחוף

עניינה של עתירה זו בבקשת העותרים, תושב קבע בישראל, ובת זוגו, אזרחית אתיופיה, לאפשר את הסדרת מעמדה של העותרת בישראל.

העותר 1 (להלן – העותר) והעותרת 2 (להלן – העותרת) נישאו בחודש יולי 2001. לאחר נישואיהם הגישו בני הזוג למשרד הפנים בקשה לפתוח בהליך המדורג להסדרת מעמדה של העותרת בישראל, אליה צרפו שלל מסמכים ואישורים, כפי שנדרשו על ידי המשרד. בתחילה נאות משרד הפנים לטפל בבקשתם של העותרים, ולעותרת ניתנו רשיונות ישיבה ועבודה. ואולם, מזה למעלה משנתיים ימים משרד הפנים אינו נאות עוד לטפל בעניינם של העותרים. משרד הפנים מתנה את המשך הליך הסדרת מעמדה של העותרת בישראל בהרחקתם מישראל של קרוביה, השוהים בישראל שלא כדין. אם היא חפצה להמשיך בהליך, על העותרת לוודא כי קרוביה יעזבו את הארץ או להסגיר לידי משרד הפנים את מקום הימצאם.

מדיניות בלתי חוקית זו של המשיב ושל פקידיו, להתנות את הליכי הסדרת מעמדם של זרים בישראל בהסגרת בני משפחה או בהרחקתם, שבה וחוזרת בלשכות מינהל האוכלוסין, ופגיעתה במבקשי המעמד ובבני משפחותיהם קשה.

אשר על כן מתבקש בית המשפט הנכבד לקבוע דיון דחוף בעתירה.

ואלה נימוקי העתירה:

התשתית העובדתית

משפחת ג`

1. העותר נולד באתיופיה. בשנת 1995, כשהיה בן 17, היגר לישראל עם הוריו. הוריו רכשו אזרחות ישראלית מכוח שבות. העותר אינו זכאי שבות, ועל כן קיבל רשיון לישיבת קבע בישראל.

2. העותרת היא אזרחית אתיופיה. העותרת הגיעה לישראל בשנת 1998 עם אחיה, מ`. כאשר הגיעו היה מ` בן שש. העותרת ואחיה קיבלו אשרות ורשיונות ישיבה בישראל למשך שלושה חודשים לצורך טיפול רפואי במ`. שניהם נשארו בישראל גם לאחר שפקע תוקף רשיונם.

3. מספר חודשים לאחר שהגיעה העותרת לישראל הכירו העותרת והעותר והחלו להתראות. ביום 18.6.2001 ערכו ביניהם הסכם לחיי משפחה. ביום 2.7.2001 נישאו בנישואי פארגוואי. העותרים מתגוררים בירושלים.

4. סמוך לאחר נישואיהם פנו העותרים ללשכה למינהל אוכלוסין במערב ירושלים בבקשה להסדיר את מעמדה של העותרת בישראל. העותרים נדרשו להמציא שורה ארוכה של מסמכים, והמציאו את כולם. העותרת קיבלה רשיון ישיבה ועבודה למשך חצי שנה. לאחר מכן חודש הרשיון לחצי שנה נוספת. מצבו האישי של העותר נרשם "בבירור".

העתק תעודת הזהות של העותר מצ"ב ומסומן ע/1.

5. ביום 8.2.2002 נולדה בתם של בני הזוג, העותרת 3. הבת רכשה עם היוולדה תושבות קבע בישראל ונרשמה במרשם האוכלוסין.

6. לאחר שנה של ישיבת העותרת בישראל ברשיון עבודה נערך לעותרים שימוע בלשכה בירושלים. בשימוע נשאלו שאלות, הנוגעות למקום הימצאו של אחיה של העותרת. בסיום השימוע נמסר לעותרים, שתיקם יועבר "למחלקה האתיופית" במשרד הפנים, ושעליהם להמתין לתשובה.

7. כשבוע לאחר השימוע התקשר אל העותרת מר ליאור סלומון, פקיד מחלקת האשרות במטה מינהל האוכלוסין, העוסק בעניינם של מהגרים מאתיופיה. מר סלומון מסר לעותרת, שעליה לוודא שאחיה יעזוב את ישראל כתנאי לחידוש רשיונה. כן שאל מר סלומון את העותרת על בת דודתה, ע`, השוהה אף היא בישראל. מר סלומון הוסיף ושאל את העותרת, האם היא יודעת מי הוא – ליאור – ולמה הוא מסוגל.

8. העותר פנה למטה מינהל האוכלוסין ופגש במר סלומון. מר סלומון מסר לו, שעל העותרת לדאוג שאחיה ובת דודתה יצאו את הארץ כתנאי לחידוש רשיונה. העותר עמד על כך, שאין קשר בין הדברים, ואולם מר סלומון התעקש, וניסה להפחיד את העותר, כאשר אמר, שהיטיב עם בני הזוג כשלא פנה למשטרה ולא הביא את עניינם לבית המשפט.

9. כך במשך שנתיים לא טופל עניינם של העותרים. בכל פנייה ללשכה נמסר להם, שעניינם עדיין מטופל במטה מינהל האוכלוסין, ושעליהם להמתין.

10. בראשית שנת 2004 הוצע לעותר בלשכה למינהל אוכלוסין בירושלים, להגיש בקשה לחידוש רשיונו של אחיה של העותרת. ביום 9.2.2004 הוגשה הבקשה. הבקשה לא נענתה עד היום.

11. סמוך לאחר מכן פגש העותר במקרה את מר סלומון, וביקש לברר עימו, האם התקבלה החלטה בעניינו. מר סלומון התפלא על כך שהעותרת לא קיבלה מעמד עד כה.

12. לאחר פגישה זו שבו העותרים ופנו מספר פעמים ללשכה למינהל אוכלוסין בירושלים, ואולם ללא הועיל. תיקם לא נמצא בלשכה, ואין מטפלים בהם.

13. העותרים פנו לאגודה לזכויות האזרח בישראל (להלן – האגודה לזכויות האזרח או האגודה) וביום 28.6.2004 פנה ב"כ העותרים, הח"מ, לגב` ציפורה בניטה, מנהלת הלשכה למינהל אוכלוסין בירושלים, ולגב` מזל כהן, סגנית הממונה על אשרות וזרים במטה מינהל האוכלוסין במשרד הפנים, בדרישה למהר ולהזמין את העותרים ללשכה, ולהעניק לעותרת רשיון ישיבה ארעי לאלתר. ביום 27.7.2004, משלא נענה, פנה הח"מ במכתב תזכורת.

העתקי המכתב ומכתב התזכורת מצ"ב ומסומנים בהתאמה ע/2 ו- ע/3.

14. ביום 26.8.2004 התקשר אל הח"מ מר ליאור סלומון ממחלקת האשרות במטה מינהל האוכלוסין. מר סלומון הודיע שאינו מטפל עוד בעניינה של המשפחה, ואולם מכתבו של הח"מ הגיע לידיו, ועל כן הוא מבקש למסור לח"מ פרטים, שלטענת מר סלומון, אינם בידיעתו. מר סלומון מסר, כי העותרת מגוננת על בת דודתה, אשר מסייעת לזרים להסתנן לישראל, ומשרד הפנים עומד על כך שהעותרת תסגירה כתנאי לטיפול בבקשתה. הח"מ הודיע למר סלומון, שמדובר בדרישה בלתי חוקית וביקשו לקבל את הדברים בכתב. מר סלומון שב והבהיר, כי אינו מטפל בעניין, ורק משום שהמכתב הגיע לידיו, בחר מיוזמתו להתקשר אל הח"מ.

15. העותרים מכחישים את טענותיו של מר סלומון מכל וכל. הם אינם מגוננים על בת דודתה של העותרת כלל וכלל. בעבר אכן ארחו אותה בביתם, ואולם מזה זמן רב היא אינה מתגוררת עימם, ואין להם כל קשר עימה. הדברים נמסרו למר סלומון עוד בפגישתו של העותר עמו חודשים מספר קודם לכן.

16. ביום 22.8.2004 פנה הח"מ אל מר אלי ורון, יועץ שר הפנים, במכתב, אליו צרף את מכתבו מיום 28.6.2004 לגב` בניטה ולגב` כהן, אשר לא נענה, וביקש את התערבותו.

העתק המכתב מצ"ב ומסומן ע/4.

17. ביום 31.10.2004 השיב מר ורון, כי העביר את המכתב למנהל מינהל האוכלוסין לבדיקתו ולתגובתו. עד כה לא התקבלה תגובת מנהל מינהל האוכלוסין.

העתק מכתבו של מר ורון מצ"ב ומסומן ע/5.

18. ביום 12.9.2004 שב הח"מ ופנה לגב` מזל כהן, סגנית הממונה על אשרות וזרים במטה מינהל האוכלוסין. עד כה לא התקבלה תשובה.

העתק המכתב מצ"ב ומסומן ע/6.

19. למען השלמת התמונה אודות מסכת ההתעמרות בעותרים במשרד הפנים יצוינו עוד הפרטים הבאים; ביום 16.8.2004 נולד בנם השני, העותר 4, בבית החולים "ביקור חולים" בירושלים. אביו ואמו נרשמו בהודעת לידת חי. אף על פי כן, כאשר פנה העותר ביום 30.8.2004 ללשכה למינהל אוכלוסין בירושלים כדי לרשום את בנו, מסר לו פקיד הלשכה יעקב, כי אין אפשרות לרשום את הבן, משום שמצבו האישי רשום "בבירור". עוד באותו היום פנה הח"מ במכתב לגב` ציפורה בניטה, מנהלת הלשכה בירושלים, ולגב` אסתר שרון, הממונה על המרשם במטה מינהל האוכלוסין, בדרישה לרשום את בנם של העותרים ולהעניק לו מעמד. משלא נענה שב ופנה הח"מ לגב` שרון בכתב ובאמצעות הטלפון מספר פעמים. גב` שרון הבטיחה לבחון את העניין. רק ביום 31.10.2004, והוא בן למעלה מחודשיים וחצי, נרשם הבן בהוראתה של גב` שרון. בחודשיים וחצי הראשונים לחייו לא נהנה הבן מביטוח בריאות ממלכתי ולא בוטח בביטוח סוציאלי. לדידן של רשויות המדינה, העולל לא היה קיים כלל.

20. ללא רשיון ישיבה אסור לעותרת לעבוד בישראל, והיא אינה זכאית לביטוח בריאות ממלכתי ולזכויות סוציאליות. העותר עובד כמאבטח ובעבודות ניקיון מזדמנות, לעתים שש עשרה שעות ביממה ובסופי שבוע. העותרים וילדיהם מתקיימים מכ-4,500 ש"ח בחודש.

מדיניות משרד הפנים בעניין הסגרת בני משפחה של המבקשים לרכוש מעמד בישראל

21. מזה זמן מגיעות אל ארגוני זכויות אדם, המסייעים לאזרחים ולתושבים ישראלים ולבני זוגם להסדיר את מעמדם בישראל, פניות הנוגעות לדרישות בלתי חוקיות, המופנות אל הישראלים ואל בני זוגם, כי בן משפחה של מבקש מעמד, השוהה בישראל שלא כדין, יעזוב את ישראל או שיימסרו פרטים אודות מקום הימצאו, וכל זאת כתנאי לטיפול בבקשתו להסדיר את מעמדו. על פי רוב, עת פונה ארגון זכויות אדם אל משרד הפנים בעניינו של אדם, שהופנתה אליו דרישה כאמור, חוזר בו משרד הפנים מן הדרישה, ולעתים אף נוהג להכחישה.

22. ביום 27.5.2004 פנה הח"מ במכתב אל מנהל מינהל האוכלוסין בעניין שבנדון. במכתב ניתנו מספר דוגמאות לתופעה:

א. מר ב` ס`, אזרח ישראל, נישא בשנת 1999 לגב` ק` ג` ק`, אזרחית קולומביה. לבני הזוג בת, שנולדה בשנת 2003. גב` ג` ק` קיבלה רשיונות ישיבה ועבודה מסוג ב/1, אשר חודשו מעת לעת. משום מה מעמדה לא שודרג. ביום 3.6.2003 נתנה גב` נעמי מרון, ראש ענף אשרות בלשכה למינהל אוכלוסין בתל-אביב, מכתב בידי בני הזוג, לפיו על מנת שגב` ג` ק` תקבל אשרה חדשה, על בני הזוג להמציא: "אישורי יציאה מהארץ של האמא והאח של ק`, או מכתב הסבר מפורט מתי יצאו מהארץ והיכן נמצאים". בעקבות מכתבו של הח"מ זומנו בני הזוג ללשכה והטיפול בעניינם חודש.

העתק המכתב שניתן בידי בני הזוג מצ"ב ומסומן ע/7.

ב. דרישה דומה הופנתה אל מר ס` ל`, אשר ביקש להאריך את רשיון השהיה של בן זוגו, מר ר` פ`, אזרח הפיליפינים. במכתבה של הלשכה למינהל אוכלוסין בתל-אביב אל בני הזוג מיום 18.11.2002 נכתב: "יש לדאוג ליציאת האחות מן הארץ. עד אז לא ישודרג מעמדו של מר פ` ר`". יצויין, כי נוסף על היותה של הדרישה בלתי חוקית, כלשעצמה, הרי שאחותו של מר פ` שוהה בישראל כדין. עניינם של בני הזוג טופל על ידי "אגודת ההומואים, הלסביות, הביסקסואלים והטרנסג`נדרים בישראל". רק כעבור שנה הסכימה הלשכה לוותר על הדרישה, ורשיונו של מר פ` חודש.

העתק המכתב מיום 18.11.2002 מצ"ב ומסומן ע/8.

ג. דרישה דומה הופנתה גם אל בני הזוג ק`. ס` ק`, אזרחית ישראל, נשואה למר ק` ש` ק`, אזרח קולומביה. לבני הזוג שני ילדים. ביום 16.1.2003 הודיעה לבני הזוג גב` מרון מן הלשכה למינהל אוכלוסין בתל-אביב, כי על מנת להאריך את תוקף רשיונו של מר ק`: "יש להביא דרכון של אמא של ק` עם חותמת יציאה מהארץ". במשך שישה חודשים לא חודש רשיונו של מר ק`. רק לאחר פנייה ללשכה בסיוע "מוקד סיוע לעובדים זרים", חודש הרשיון.

העתק המכתב מיום 16.11.2003 מצ"ב ומסומן ע/9.

ד. גב` ר` א` ד`, אזרחית ישראל, נשואה למר כ` ד`, אזרח צ`ילה. למר ד` ניתן רשיון ישיבה ועבודה מסוג ב/1. בעת ביקורם של בני הזוג בלשכה בתל-אביב בחודש דצמבר 2003 נודע להם, שרשיונו של מר ד` לא יוארך, הואיל ולמר ד` בת בישראל מאישה אחרת, השוהה בישראל שלא כדין. גב` א` ד` הוזמנה על פי דרישתה למנהלת הלשכה דאז, גב` אירית רם, אשר הודיעה לה בצורה גלויה ובאופן שאינו משתמע לשני פנים, שעד שבני הזוג לא יסגירו את האישה הקודמת ואת הבת, כדי שאפשר יהיה לגרשן מישראל, לא יקבל מר ד` את המעמד. גב` רם הודתה שמדובר בסחיטה, אך תפקידו של משרד הפנים לגרש עובדים זרים, "וזו הדרך היחידה לעשות זאת". אם תפני לבג"ץ, אמרה גב` רם לגב` א` ד`, אכחיש שאמרתי זאת. בעקבות פניית האגודה לזכויות האזרח אל מנהל הלשכה דהיום, מר עמוס ארבל, הוזמנו בני הזוג לשוב ללשכה להמשך טיפול, ומר ארבל התנצל על הדברים.

העתק הפניה ללשכה והעתק תשובתו של מר ארבל מצ"ב ומסומנים בהתאמה ע/10 ו-ע/11.

במכתב מיום 27.5.2004, בו הובאו הדוגמאות, עמד הח"מ על אי חוקיותה של הדרישה להסגיר בני משפחה או לדרוש את הרחקתם, וביקש ממנהל מינהל האוכלוסין לוודא, כי הדברים לא יישנו.

העתק המכתב מצ"ב ומסומן ע/12.

23. ביום 4.6.2004 התפרסמה בעיתון "הארץ" כתבתה של ראלי סער, "משרד הפנים: רוצים אזרחות? תלשינו על המשפחה". בכתבה הובאו הדוגמאות, שהופיעו במכתבו של הח"מ למנהל מינהל האוכלוסין. בגוף הכתבה הובאה תגובת לשכת שר הפנים כדלקמן: "המדיניות היא שלא להקשות על מקרים כגון אלה אלא לפעול בהתאם לנוהלי המשרד לאזרוח בני זוג זרים שנישאו לישראלים, בהליך מדורג. ]…[ במסגרת השינויים שעובר מינהל האוכלוסין ]…[ ייעשה גם רענון בנהלים, בהתאם למדיניותו של השר, כך שמקרים כאלה לא ישנו בעתיד".

העתק הכתבה מצ"ב ומסומן ע/13.

24. כיוון שהדוגמאות, שהובאו במכתבו של הח"מ, נוגעות ללשכה למינהל אוכלוסין בתל-אביב (אף שאין מדובר בתופעה הייחודית ללשכה בתל-אביב), השיב למכתב מר עמוס ארבל, מנהל הלשכה, ביום 17.6.2004. מר ארבל טוען במכתבו, כי לאחר בירור "נמצא באופן ברור וחד-משמעי, כי לא קיימים נהלים והנחיות ברוח זו", קרי: "מתן מידע ויציאה מן הארץ של בני משפחה קרובים". ואולם, בהמשך מכתבו כותב מר ארבל, כי "חלה עלינו חובה למלא את תפקידנו בכך, שהפונים ללשכה יעבירו את פרטי בני המשפחה השוהים בארץ, ולגבי כל אלו שאינם שוהים כחוק יועברו נתוניהם על ידי הלשכה ליחידת האכיפה ולמשטרת ההגירה".

העתק המכתב מצ"ב ומסומן ע/14.

25. ממכתבו של מר ארבל עלה, כי מחד גיסא – אין נהלים והנחיות בעניין מסירת מידע אודות בני משפחה, ומאידך גיסא – קיימת "חובה" לדרוש מסירת המידע. הח"מ שב וכתב למנהל מינהל האוכלוסין ביום 20.6.2004 וביקש להבהיר מהי מדיניות משרד הפנים בסוגיה זו.

העתק המכתב מצ"ב ומסומן ע/15.

26. למחרת, ביום 21.6.2004, התקשר אל הח"מ מר עמוס ארבל, מנהל הלשכה בתל-אביב, כדי להשיב. מר ארבל התעקש שהדברים שבמכתבו בהירים: הפקידים אינם מתנים שירות בהסגרת בני משפחה, ואולם הם מונחים לדרוש גם לדרוש מסירת מידע אודות בני משפחה. הח"מ ביקש להעמיד את מר ארבל על חומרתם של הדברים; דרישה למסור מידע מעמידה את מי שזכאי בדין למעמד בישראל בפני ברירה איומה – למסור פרטים אודות בני משפחתו או לא להסדיר את מעמדו. מר ארבל מאן לקבלם. לשיטתו, לא קיימת אפשרות, שאדם, המבקש שירות, ימאן למסור מידע אודות בני משפחתו. אין מדובר בהתניה, כדברי מר ארבל, ואולם אם אדם מסרב למסור מידע, "שיעופו הוא ומשפחתו מכאן". מר ארבל הוסיף וציין, כי ביכולתו לעכב טיפול בבקשה בדרכים רבות ושונות. כך, למשל, על ידי "קביעת תור לעוד שלושה חודשים" או על ידי דרישה להמציא מסמכים נוספים. כדבריו של מר ארבל: "אני יכול לעכב טיפול בבקשה גם תשע שנים". מר ארבל הקפיד להדגיש את מניעיו של משרד הפנים: להרחיק מישראל זרים רבים ככל האפשר (במהלך השיחה ערך הח"מ תרשומת של הדברים, ומכאן הציטוטים המדוייקים).

27. בהמשך לשיחה זו התקבלו במשרדי האגודה שני מכתבי תשובה. מר ארבל כתב ביום 29.6.2004: "הנתונים המועברים על ידי הפונה לגבי בני משפחתו מחויבים ממילא להימסר ולהיות מדווחים על גבי הטפסים שאותם ממלא הפונה בלשכה ולפיכך עליו למסור פרטים מדוייקים נכונים ומהימנים".

העתק מכתבו של מר ארבל מצ"ב ומסומן ע/16.

28. גב` מזל כהן, סגנית הממונה על אשרות וזרים במטה מינהל האוכלוסין, כתבה ביום 30.6.2004: "אכן, כפי שנאמר במכתבו של מר עמוס ארבל מנהל מנ"א ת"א, לא קיימים נהלים הקובעים כי רכישת מעמד בישראל מותנית בהרחקת בני המשפחה השוהים בארץ שלא כחוק. עם זאת, למשרד הפנים הזכות והחובה לבדוק שהייה בלתי חוקית של זרים בישראל, על מנת לאכוף את החוק על אותם שוהים בלתי חוקיים".

העתק מכתבה של גב` כהן מצ"ב ומסומן ע/17.

29. ביום 5.7.2004 פנה הח"מ במכתב אל מר אלי ורון, יועץ שר הפנים, ותאר בפניו את התשובות, שקיבל ממינהל האוכלוסין. הח"מ ביקש להביא את הדברים לידיעת השר ולבחינתו, וביקש את תשובת המשרד באשר למדיניותו בעניין זה.

העתק המכתב מצ"ב ומסומן ע/18.

30. ביום 8.7.2004 פורסמה בעיתון "הארץ" כתבה נוספת מאת ראלי סער, "פקידי משרד הפנים מעבירים מידע על שוהים לא חוקיים בעת התאזרחות קרוביהם". בכתבה הובאו דבריהם של מר ארבל וגב` כהן במכתביהם אל הח"מ. מר ארבל השיב לשאלות עיתון "הארץ" והסביר את דבריו כדלקמן: "אזרח זר הרוצה לקבל את הסטטוס שלו בארץ בהליך מדורג, צריך למסור לנו אינפורמציה על קרובי משפחתו השוהים בישראל. ]…[ כאיש משרד הפנים חובה עליי לאכוף את החוק. ברגע שהזר יקבל את אזרחותו הישראלית, פתאום תבוא קרובת משפחתו ותגיד לנו – אני נמצאת בארץ עשר שנים, מצאתי פה עבודה ואני דוברת עברית. אחר כך לטפל בה זה מסובך. ]…[ כשאני נותן אשרת שהייה או אזרחות ישראלית לזרים, אסור לי להתעלם מהימצאותם של שוהים לא חוקיים בארץ. זו חובתי כפקיד משרד הפנים, וגם כאזרח ישראלי אסור לי להסכים לכך".

31. שר הפנים, מר אברהם פורז, מסר לעיתון "הארץ" בתגובה, כי יבהיר "למנהלי לשכות משרד האוכלוסין שטיפול בנוהלי התאזרחות של בן זוג זר אינו מותנה במסירת מידע על בני משפחתו השוהים בישראל, ודאי שאין להעביר פרטים אלה למשטרת ההגירה או ליחידת משרד הפנים העוסקת בזרים". עוד נכתב, כי שר הפנים הביע תמיהה על שהפקידים הכפופים לו חורגים ממדיניותו הידועה להם "שלא להקשות על בני זוג המבקשים להתאזרח בישראל".

העתק הכתבה מצ"ב ומסומן ע/19.

32. משלא התקבלה כל תשובה ממר ורון, שב הח"מ ופנה ביום 22.8.2004 במכתב תזכורת. למכתבו זה צרף הח"מ את מכתבו למינהל האוכלוסין בעניין העותרים כאן (נספח ע/4).

33. ביום 31.10.2004 השיב מר ורון כדלקמן: "כפי שעולה ממכתבך אין נוהלים והנחיות במנהל האוכלוסין המחייבים מבקשי מעמד בישראל למסור מידע על בני משפחותיהם באשר לשהותם בארץ או יציאתם ממנה. זו גם עמדת שר הפנים כפי שנתפרסמה בתגובה לשאלות התקשורת וכפי שנמסרה למנהל מינהל האוכלוסין". את הטענות הנוגעות לעניינם של העותרים כאן, העביר, כאמור, אל מנהל מינהל האוכלוסין (נספח ע/5), ואולם זה, או מי מטעמו, לא טרח להשיב.

34. אם כן, מחד גיסא מינהל האוכלוסין מצהיר, כי אין מתנים הליכי רכישת מעמד בהרחקת בני משפחה (אף שהמציאות מלמדת על פרקטיקה שונה). מאידך גיסא, מידע אודות בני משפחה חובה למסור. אין בעניין זה נהלים. זוהי החובה לדרוש מידע ואלה הם הטפסים, שיש להקפיד ולמלאם, אשר כופים את פקידי המשרד לדרוש את הסגרת בני המשפחה. את המידע מעבירים לגורמי האכיפה. מי שאינו מוסר מידע, אפשר לעכב את הטיפול בו ולהתעמר בו באמצעים בירוקרטיים, אבל כל אלה אינם, לשיטת מינהל האוכלוסין, התניה של ההליך. מדיניותו המוצהרת של המשיב היא שאין להתנות את הליכי רכישת המעמד במסירת פרטים, ושאין למסור את הפרטים לגורמי האכיפה, ואולם הפקידים, כך נראה, בשלהם.

הטיעון המשפטי

הזכות לחיי משפחה


וההליך המדורג להסדרת מעמדם של בני זוג בישראל

35. הזכות לחיי משפחה היא זכות יסוד בסיסית, המוכרת הן על ידי המשפט הבינלאומי והן על ידי המשפט הישראלי החוקתי. זכות זו פועלת במישורים שונים, וכוללת בין השאר את הזכות לנישואין, את הזכות להורות ואת זכותם של ילדים לתמיכה ולקשר אינטנסיבי עם שני הוריהם. היא נובעת הן מזכותו של אדם לכבוד, והן מחשיבותו של התא המשפחתי בחברה האנושית בכלל ובחברה הישראלית בפרט.

36. בשורה ארוכה של פסקי דין עמד בית המשפט העליון על חשיבותו החברתית העליונה של התא המשפחתי (ר`, למשל, בג"צ 693/91 אפרת נ` הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים, פ"ד מז(1) 743, 783). בית המשפט העליון קבע, כי זכותו של אדם להשתייך לתא המשפחתי הינה חלק מזכותו החוקתית לכבוד, המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (ע"א 7155/96 פלוני נ` היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נא(1) 160, 175).

37. הגנה ראויה על הקשר המשפחתי מגשימה אף זכות יסוד נוספת, ראשונה במעלה, והיא טובתם של קטינים. טובתם של קטינים היא לגדול בחיק הוריהם (בשג"צ 488/88 דואר נ` דואר, פ"ד מב(4) 453, 460; ע"א 5532/93 גוזנבורג נ` גרינוולד, פ"ד מט(3) 282, 291). זכותם של הורים היא לגדל את ילדיהם (ע"א 577/83 היועץ המשפטי לממשלה נ` פלונית, פ"ד לח(1), 461, 467; בג"צ 2266/93 פלוני ואח` נ` פלוני, פ"ד מט(1) 221, 235). עוצמתן של זכויות אלה מחייבות, כי רשויות השלטון ייחסו להן משקל רב (ע"א 549/75 פלונים נ` היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ל(1) 459, 465; דנ"א 6041/02 פלוני נ` פלוני (טרם פורסם), סעיפים 13-17 לפסק דינו של הנשיא ברק).

38. כפועל יוצא של זכות היסוד לחיי משפחה, קבע בית המשפט את זכותו של כל ישראלי להקנות לבן זוגו מעמד של קבע במדינה:

"מדינת ישראל מכירה בזכותו של האזרח לבור לו בן-זוג כרצונו ולהקים עמו משפחה בישראל. . . המשיבים מכירים בזכותם של בני זוג – אזרח ישראל ומי שאינו אזרח ישראל – שנישאו בנישואין אמת לחיות בצוותא חדא בישראל, ובזכותו של הזר להסדר שבסופו יקבל מעמד קבע במדינה: תושבות קבע ואזרחות." (בג"צ 3648/97 סטמקה נ` שר הפנים, פ"ד נג(2) 728, 787) (להלן – עניין סטמקה).

39. בעקבות פסק הדין בעניין סטמקה, במסגרתו הוכרה זכותם של ישראלים ובני זוגם הזרים להקים את ביתם בישראל, וחובתו של המשיב להקל עימם בהליך הסדרת מעמדו של בן הזוג הזר בישראל (ר` עניין סטמקה, בעמ` 791-794), נקבע הליך מדורג בן ארבע שנים וחצי, אשר בסיומו מקבל בן זוג זר, שנישא לאזרח ישראלי – אזרחות בישראל (עוד בעניין זה, ר`: בג"צ 7139/02 עבאס-בצה נ` שר הפנים, פ"ד נז(3) 481, 485 (להלן – עניין עבאס-בצה)).

40. ברוח זו נקבע הליך דומה, אם כי מפרך יותר, לבני זוגם הזרים של תושבי קבע בישראל. בן זוגו הזר של תושב קבע מקבל בראשית ההליך רישיון ישיבה ועבודה מסוג ב/1, אשר מוארך מעת לעת לתקופה כוללת של 27 חודשים. לאחר מכן מקבל בן הזוג רישיון ישיבה ארעי בישראל מסוג א/5, אשר מוארך מדי שנה לתקופה כוללת של שלוש שנים (36 חודשים). בחלוף תקופה של 63 חודשים – זכאי בן הזוג לרשיון לישיבת קבע בישראל.

האיסור להערים קשיים במסגרת ההליך המדורג

41. המשיב טועה לחשוב, כי מוענק לו שיקול דעת בלתי מוגבל בעניינים של מתן רשיונות ישיבה בישראל. המשיב מתעלם מכללי היסוד של המשפט המינהלי, המכתיבים את האופן, בו עליו להפעיל את שיקול הדעת המוענק לו בדין, ומזכויות היסוד ועקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית, המקרינות על היקף סמכויותיו. חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 אינו מעניק למשיב שיקול דעת מוחלט כלל ועיקר (בג"צ 758/88 קנדל נ` שר הפנים, פ"ד מו(4) 505, 527-528; בג"צ 3403/97 אנקין נ` משרד הפנים, פ"ד נא(4) 522, 525; ענין סטמקה, בעמ` 769-770). המשיב כפוף לכללים, שקבע בית המשפט בעניין הפעלת שיקול הדעת המינהלי. עליו לפעול בסבירות, בתום לב, בהגינות, ללא שיקולים זרים, הפליה או שרירות (ר` לעניין זה: רענן הר-זהב המשפט המינהלי הישראלי (תשנ"ז) 106-109, והאסמכתאות שם).

42. נוכח הפניות החוזרות אל המשיב ואל פקידיו, ומשעמדו על התארכות הטיפול והפגיעה הנמשכת ביכולת העותרים לנהל אורך חיים תקין, שומה היה על פקידיו של המשיב להתעשת ולפעול ביעילות להסדרת מעמדה של העותרת ולהכניסה בגדר ההליך המדורג:

"אפשר לומר כי החובה הראשונית של הרשות היא להפעיל את הסמכות כך שהשירות לאזרח, ובסך הכל לציבור כולו יינתן במהירות הראויה, ללא טרחה יתירה, ברמה גבוהה ובהוצאות נמוכות, ככל שניתן. זוהי חובת היעילות. חובת היעילות, אף היא, כמו חובת ההגינות, נובעת מן המעמד של הרשות המינהלית כנאמן הציבור". (יצחק זמיר, הסמכות המנהלית (תשנ"ו) ב` 675).

ועוד:

"על רשות מוסמכת לפעול בסבירות. סבירות משמעה גם עמידה בלוח זמנים סביר." (בג"צ 6300/93 המכון להכשרת טוענות בית דין נ` השר לענייני דתות, פ"ד מח(4) 441, 451 (להלן – עניין המכון להכשרת טוענות בית דין).

43. ואכן, בית המשפט פסק, כי במסגרת ההליך המדורג נדרשים המשיב ופקידיו לגלות רגישות רבה ותשומת לב, ולהימנע מהערמת קשיים בירוקרטיים, העלולים להפוך "מסע התשה ללא תוחלת" (עניין עבאס-בצה, בעמ` 489).

44. זאת ועוד, המשיב מחוייב להביא בחשבון את זכויות היסוד של הפונים אליו לקבל שירות (ראו אהרן ברק פרשנות במשפט – פרשנות החקיקה (תשנ"ג) 417 ואילך). בהליכי רכישת מעמד בישראל על המשיב ועל פקידיו לפעול ביושר ובתום לב, ביעילות ובהגינות, בהתחשבות ובשימת לב:

"חשוב לזכור, כי כל אחד מהפונים למשיב בבקשת מעמד בישראל הוא עולם ומלואו, וכי כל החלטה המתקבלת בעניינו – על-ידי המשיב או על-ידי רשות אחרת הפועלת מטעמו – עשויה להיות הרת-גורל ובעלת השפעה דרמטית על חייו, כבודו ויתר זכויותיו של הפונה. פועל-יוצא הכרחי מכך הוא, כי לכל בקשה לקבלת מעמד בישראל המונחת לפני המשיב מצווים הוא, וכל הפועלים מטעמו, להתייחס ברגישות ובתשומת-לב. . ." (בג"צ 394/99 מקסימוב נ` משרד הפנים, פ"ד נח(1) 919, 934-935).

45. תחת זאת המשיב ופקידיו בחרו דווקא להתעלם מהפניות החוזרות והנשנות אליהם. התנהלות פקידיו של המשיב, מהווה התעמרות פסולה בעותרים. ללא כל הצדקה, חיים העותרים משך שנים בחוסר וודאות ותחת איום הגירוש והפרידה. הימנעות המשיב מהסדרת מעמדה של העותרת מונעת ממנה את האפשרות לעבוד באופן חוקי ולסייע בפרנסת משפחתה, וזו נקלעה עקב כך לחיי דוחק. קשה שלא לראות בהתנהלות פקידיו של המשיב ניסיון לשבור את רוחם של העותרים ולהמאיס עליהם את החיים בישראל, שכן אין, ולא הייתה, כל סיבה עניינית שלא להכניס את העותרת בגדר ההליך המדורג זה מכבר. יפים לענייננו דברי בית המשפט:

"סחבת בלתי נסבלת זו אבק של שרירות עולה ממנה, והכבדה. . . משיקולים זרים ומפלים." (עניין המכון להכשרת טוענות בית דין, 451-452).

האיסור להתנות את הליכי הסדרת המעמד בהסגרת בני משפחה או בהרחקתם

46. שהייה שלא כדין של בני משפחה אין לה דבר עם זכאותו של מאן דהוא למעמד בישראל. מבקש המעמד אינו עובד בשירות משרד הפנים ובשירות משטרת ההגירה, והוא אינו צריך למסור מידע אודות איש, לבלוש אחריו, לעוצרו, לאוסרו, לגרשו או כל כיוצא באלה, על מנת שיהיה זכאי לקבל שירות. מדובר, פשוטם כמשמעם, בבריונות ובסחטנות בלתי חוקיים.

47. דרישה זו מעמידה את מי שזכאי בדין למעמד בישראל בפני ברירה איומה – אי הסדרת מעמדו או הסגרת בני משפחתו. לבד מהיותה אכזרית, מדובר בדרישה נעדרת סמכות, היורדת לשורש החוקיות. ככל שהדבר נובע מטופס כזה או אחר – יש להשמיט את הדרישה מן הטופס או להורות לפקידים שלא לעמוד על מילוי הפרטים.

48. עקרון חוקיות המינהל דורש, כי לגבי כל פעולה מינהלית ניתן יהיה להצביע על מקור סמכות, הקבוע בחוק או מכוח החוק. רשות מינהלית, ובכלל זה המשיב, רשאית לפעול אך ורק על פי הסמכויות, שהעניק לה הדין, וכל דבר החורג מדל"ת אמותיו של החוק בטל ומבוטל הוא:

"במדינה אשר בה שולט החוק, אין שוללים זכות מאדם, ויהא הוא הפושע המסוכן והבוגד הנבזה ביותר, אלא בהתאם לחוק בלבד. הכנסת היא הרשות המחוקקת, והיא אשר מסמיכה את מוסמכיה, אם רצונה בכך, לעשות לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. בהעדר הסמכה כזאת מאת המחוקק, לא ההגיון ולא הכורח ולא אהבת המולדת ולא שום שיקול אחר, יהא אשר יהא – מצדיקים עשיית דין על דעת עצמו ושלילת זכות הזולת." (השופט ח` כהן, בדעת מיעוט באותו עניין, ע"ב 1/65 ירדור נ` יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השישית, פ"ד יט(3) 365, 379).

49. אכן, רשות שלטונית אינה רשאית לכפות אדם, הנזקק לשירותיה, למלא אחר דרישות, שאינו חייב בהן. כלל יסודי זה נובע מהיחס בין כוחה העצום של הרשות לבין תלותו המוחלטת של הפרט בה, אשר נאלץ לפעול, על כורחו, כפי שיורו לו, אף אם הדרישה המועלית בפניו אינה חוקית:

"הלכה זו מייסדת עצמה על כוח היתר שיש לה לרשות על היחיד, שהיחיד תלוי ברשות לשבט או לחסד. וכך, בהניף הרשות את השבט יורה אותה בית המשפט להשיב את השבט למנוחתו. . . אין זו אלא אחת מבנותיה של עילת הכורח והכפיה. . . אכן, היחיד הניצב לפני הרשות אין ברירה של ממש בידו אם ייעתר לדרישת הרשות, אם לאו, שבידי הרשות הכוח לכפות עליו את רצונה אף אם אין לדרישתה כל עיגון בדין. מקור הכוח הוא במונופול המוקנה לשלטון בביצוען של פעילויות מסויימות – אישור, רישוי, רישום וכיו"ב – ובהיעדר חלופה זמינה העומדת לרשות היחיד". (ע"א 2299/99 שפייר נ` חברת דיור לעולה בע"מ, פ"ד מה(4) 213, 232-233).

ר` עוד והשווה: ע"א 278/50 סופרגז, חברה להפצת גז בע"מ נ` מזרחי, פ"ד יב 394, 406; ע"א 412/54 עיריית תל-אביב-יפו נ` חברת "ארמון אהרונוביץ 3" בע"מ, פ"ד י 1837, 1935; ע"א 193/72 סוכנות לאומנים בע"מ נ` עירית תל-אביב-יפו, פ"ד כז(1) 552; ע"א 706/71 וילנר נ` ראש העיר, חברי המועצה ותושבי ראשון-לציון, פ"ד כז(1) 160, 168.

קיזוז תקופת המתנה,


שמקורה בהתנהגות המשיב ופקידיו

50. הנה כי כן, על המשיב למהר ולאשר את בקשתם של העותרים. זאת ועוד, בשל התנהגותם האסורה של הפקידים על המשיב לקזז את התקופה שהמתינו העותרים לאישור בקשתם מיום שהוגשה. בעניין זה נפסק:

". . .בנסיבות מיוחדות ובהתחשב בטעמים מיוחדים ניתן לקצר את התקופה שנקבעה ]להליך המדורג, ע"פ[. באת-כוח המשיב הצהירה בפנינו, כי במידה ויתברר שהבקשה אושרה כדין וראויה היתה להתאשר קודם משנתאשרה וכי רק מחמת רשלנות או טעות לא ניתן האישור, ייחשב הדבר כנסיבות מיוחדות וכטעמים מיוחדים ויובא הדבר בחשבון לצורך שקילת קיצור התקופה. הכלל הוא, איפוא, שתקופת ההתאזרחות מתחילה לרוץ החל ממתן האישור, אלא שהמשיב רשאי בנסיבות מיוחדות ובהתחשב בטעמים מיוחדים לקצר את התקופה. בין הנסיבות המיוחדות והטעמים המיוחדים ניתן להתחשב במעבר הזמן מאז הגשת הבקשה מבלי שהיתה לכך הצדקה." (בג"צ 5315/02 חתו נ` שר הפנים (לא פורסם)).

רישום נישואיו של העותר

51. סעיף 2 לחוק מרשם האוכלוסין קובע, מהם הפרטים שירשמו במרשם. בין היתר, יירשם מצבו האישי של תושב. סעיף 17 לחוק מרשם האוכלוסין מוסיף וקובע, כי תושב מחוייב למסור לפקיד המרשם הודעה על נישואיו. סעיף 19ג לחוק מרשם האוכלוסין קובע, כי שינוי המרשם יתבצע על פי הודעת התושב ותעודה ציבורית, המעידה על נישואיו.

52. היקף שיקול הדעת של פקיד הרישום לרשום פרטים במרשם האוכלוסין, ובהם נישואין, פורשה בצמצום רב. ההלכה בעניין זה, אשר היכתה שורש בפסיקה, קובעת, כי ככלל, על פקיד הרישום לרשום את שהאזרח אומר לו, אלא אם אי נכונות הרישום אינה מוטלת בספק (בג"צ 143/62 פונק שלזינגר נ` שר הפנים, פ"ד יז(1) 225):

"במסגרת פסיקה עקיבה וממושכת שתחילתה בבג"ץ פונק-שלזינגר, נקבע, שפקיד רישום אינו מוסמך לקבוע מהו תוקפו של הרישום שאותו הוא נדרש לרשום, אלא חייב הוא לרשום את אשר האזרח אומר לו, אלא אם כן מדובר ב`אי-נכונותו של הרישום הגלויה לעין ואינה מוטלת בספק`." (בג"צ 1779/99 ברנר-קדיש נ` שר הפנים, פ"ד נד(2) 368, 375-376).

ור` גם: בג"צ 58/68 שליט נ` שר הפנים, פ"ד כג(2) 477, 486; בג"צ 2888/92 גולדשטיין נ` שר הפנים, פ"ד נ(5) 89, 93; בג"צ 5070/95 נעמת נ` שר הפנים, פ"ד נו(2) 721, 735-736 (להלן – עניין נעמת).

53. אין פירוש הדבר שלילת שיקול הדעת של פקיד הרישום, ושלילת סמכותו לדרוש מסירת ידיעות ומסמכים, הנוגעים לרישום. ואולם –

"אם אין לפקיד הרישוי יסוד סביר להניח, שההודעה איננה נכונה, אסור לו לסרב לרשום על פי ההודעה." (בג"צ 1031/93 פסרו (גולדשטיין) נ` שר הפנים, פ"ד מט(4) 661, 676-677).

ובעניין נעמת נקבע:

"לפקיד הרישום אין סמכות שיפוטית ואל לו להכריע בסוגייה משפטית `פתוחה`. כאשר הוא מתבקש לבצע רישום ראשון מכוח הודעת המבקש, עליו להיענות לבקשה, גם אם תוקפה המשפטי אינו נקי מספקות, ויש בו פנים לכאן ולכאן, ובלבד שאי נכונותה של ההודעה אינו בולט לעין." (שם, עמ` 744).

54. הנה כי כן, על המשיב לרשום את דבר נישואיו של תושב ישראלי, שנישא לבן-זוג זר, על יסוד הודעתו ועל יסודה של תעודה ציבורית. אין הוא רשאי להתנות את הרישום בהסדרת מעמדו של בן-הזוג הזר.

55. זאת ועוד, אין נישואין לזר, כשלעצמם, יכולים להוות יסוד סביר להניח, כי ההודעה שנמסרה למשרד הפנים אינה נכונה. משעה שהוצגה בפני פקיד הרישום תעודה נישואין מאושרת ו/או מאומתת כדין – עליו לרשום את נישואיו של התושב או האזרח הישראלי שהציג בפניו את התעודה.

56. בנסיבות אלה פקיד הרישום אינו רשאי לרשום, כי מצבו האישי של תושב הוא "בבירור". רישום כאמור הוא שגוי ומטעה, ועלול לגרום לתקלות חמורות, כפי שארע בעניינם של העותרים, עת סרבו הפקידים לרשום את בנם.

אשר על כן, מתבקש בית המשפט הנכבד להורות למשיב כמבוקש בראש עתירה זו.

1 בנובמבר 2004

____________
עודד פלר, עו"ד
ב"כ העותרים