דובית אטר
כבוד הינו מושג "חמקמק". כיצד נגדיר כבוד? כיצד נגדיר פגיעה בכבוד? הכבוד הוא מושג מופשט התלוי בגורמים רבים (רגש, אישיות, תרבות, סיטואציה וכו`), אך דווקא משום כך הזכות לכבוד הופכת להיות מאד פגיעה.
ה"כבוד" הינו מושג יחסי
כל אחד חווה אחרת פגיעה בכבוד. עצם הפגיעה ועוצמת הפגיעה אינן אחידות והן כרוכות במבנה האישיותי האינדוידואלי, ובמסגרת התרבות בה כל אחד חי. לבוש חושפני, לדוגמא: יכול להיות מחמיא ומקובל בתרבות מסויימת ולגבי אנשים מסויימים, אך גם פוגע ומשפיל, בסיטואציה אחרת.
ה"כבוד" הינו תלוי הקשר
מצבים מסויימים יכולים להיחשב כפגיעות כבוד בהקשרים ספציפיים ואילו בהקשרים אחרים הם מאבדים מאופיים הפוגע.
הפניה "מותק" יכולה להיחשב, הן ע"י הפונה והן ע"י הנמען/ת, כמחמאה או פגיעה – תלוי בסיטואציה. מקרים רבים של פגיעה בכבוד מתרחשים מחוסר מודעות או מחוסר רגישות להקשר ולסיטואציה בה הם מתרחשים.
השאלה המרכזית בסוג זה של פגיעות היא מערכת היחסים בין הצדדים: האם מערכת היחסים היא שוויונית ונוצרה מבחירה או שמדובר על יחסים הירארכים שנכפו על צד אחד?
הפגיעה בכבוד קשורה בפומביותה
מקרים רבים של השפלה ופגיעה בכבוד לא היו כלל מוגדרים ככאלו אם לא היו מתרחשים בפומבי. לדרייפוס הסירו את הדרגות בטקס פומבי מכיוון שרצו להענישו ע"י השפלה ציבורית (אם כי זכה מאוחר יותר לכבוד מלכים). להבדיל, גם בצבא מתבטאת לעיתים הפגיעה בחיילים לאו דווקא מתוכן הדברים שנאמרים להם אלא מפומביותם.
שתי פנים לכבוד
כבוד אפשר לתת או "לעשות" ע"י מתן מסרים חיוביים ממשיים ("אתה עשר") או סמליים ("שטיח אדום"). בכבוד גם ניתן לפגוע ע"י מתן מסרים שליליים הממעיטים בערך האדם ("אתה אפס") או ע"י התעלמות מהאדם וממעשיו. לעיתים פגיעה בכבוד נוצרת כאשר לא זכינו לחיזוקים החיוביים אליהם ציפינו.
גם הפוגע נפגע
במקרים רבים, גם אותו אחד הפוגע בכבוד של אחר מרגיש כי כבודו שלו נפגע וכי התחושות הקשות אינן רק נחלת הנפגע. מצב זה בולט במיוחד במקרים בהם אנשים נאלצים לפגוע בכבודם של אנשים אחרים במסגרת עבודתם (חיפוש בציוד אישי או ביצוע בדיקות רפואיות מסויימות).
למרות הקושי להגדיר "כבוד" ולמרות יחסיותו, ניתן לצאת מתוך הנחה ראשונית לפיה כל אדם, מעצם היותו אדם, יש צורך עמוק שיכבדו אותו או לחילופין צורך עמוק שלא יפגעו בכבודו.
צורך זה נובע מעובדת היות האדם יצור חברתי הנמצא באינטראקציה מתמדת עם אנשים אחרים. האופן בו תופס האדם את יחס החברה אליו קובע במידה רבה את הערכתו העצמית את עצם זהותו. ומכאן השאלה האם הכבוד הוא זכות בסיסית הצריכה להישמר ביחס לכל אדם באשר הוא אדם? או "שבשביל כבוד צריך לעבוד" ומכאן נובע שלאנשים שונים מגיעה מידה שונה של כבוד?
מתוך הגישה הרואה בכבוד האדם ערך מרכזי וזכות יסוד הזקוקה להגנה כמו זכויות אחרות, נדרשת המדינה לחוקק חוקים ולנקוט בצעדים אחרים שנועדו להגן על כבוד אזרחיה. כדי לעשות זאת, נדרשת המדינה לתפיסה מסויימת של כבוד, להתייחסות אובייקטיבית ואחידה ביחס לפגיעה בכבוד ולאבחנה בין פגיעות חמורות בכבוד לבין פגיעות קלות יותר. בגלל האופי המיוחד של הכבוד הרי שההגדרות וההבחנות לגביו בעייתיות, ואכן חוקים שונים המתייחסים לסוגיית הכבוד נוטים להיות מעורפלים ולהסתמך על פרשנות. עיגונה בחוק של הזכות לכבוד מהווה בעיה לא רק בגלל הקושי למדוד עלבון ולכמת פגיעה בכבוד אלא גם בגלל החשש להגבלת חופש הביטוי והביקורת תחת אצטלה של פגיעה בכבוד.
למרות חששות אלו נקבעו בחוק מספר הגנות על הזכות לכבוד, בעיקר "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו", אשר הפך את הזכות לכבוד לזכות חוקתית על-חוקית. חשיבות החוק היא בהגדרת כבוד האדם כמקור הבסיסי לתחושת הערך שיש לאדם, ומכאן נובעת חובת המדינה להגן עליו באותה מידה שבה היא מחוייבת להגן על חייו ועל בטחונו של האזרח. חוק זה קובע, בין היתר, כי "אין פוגעים בחייו, גופו, או בכבודו של אדם, באשר הוא אדם" וכי "כל אדם זכאי להגנה על חייו ועל כבודו". קיימת מחלוקת ציבורית ומישפטית על אופי הפרשנות שיש לייחס למושג "כבוד" כפי שמופיע בחוק יסוד זה.
מקובל להתייחס לפגיעה בזכות לכבוד כהתנהגות הפוגעת בתחושת הערך העצמי של האדם, התנהגות אכזרית או משפילה כלפי אדם והתנהגות הפוגעת בצנעת הפרט.
ישנן פגיעות בכבוד שהחוק או הרשות המבצעת מתעלמות מהן (חוסר נימוס, לדוגמא), ולעומתן מקרים הנחשבים לעבירות חמורות (הכפשה שפורסמה בפומבי). מעשים אחדים נחשבים כעבירות בחברות מסויימות בשעה שבמקומות אחרים הם מקובלים לחלוטין. בכל מקרה, לרשויות השלטון אסור לפגוע בכבודם של בני האדם, ועקרון זה מחייב את רשויות השלטון גם כאשר הפגיעה בכבוד עשויה להקל מטרות ציבוריות. כך, למשל, אסור לפקיד ציבור להשתמש באלימות, באיומים או בהשפלות על מנת להשיג מידע חשוב, והנורמות הנהוגות במגזר הציבורי אמורות להיות גבוהות ומחמירות מאלו שבמגזר הפרטי. עם זאת ברור שהתנהגויות שונות של פגיעה בזכות לכבוד אסורות על פי חוק גם ביחסים שבין אדם לאדם (ניצול והטרדה מינית, איומים ועוד), ועל המדינה להגן מפני פגיעות שכאלו.
אנשים שמעידים כי כבודם נפגע קושרים תחושה זו לפגיעות אחרות, למשל אפליה שרירותית (פגיעה בשוויון) או "סתימת פיות" (פגיעה בחופש הביטוי). בעצם, כל פגיעה באדם ובזכויותיו מכילה מידה זו או אחרת של פגיעה בכבוד. זהו כבוד במובן של ערך האדם. מעצם היותנו בני אדם קמה לנו הזכות לכבוד. מהיותו של האדם בעל "צלם אנוש" נגזרת כל תפישת הזכויות, ולכן ניתן לאמר כי הזכויות המוכרות לנו – חיים, חירויות, שוויון וכד` – נובעות מהערך של כבוד האדם.
המשמעות השניה – "הכבוד הקטן" – מהווה גם קטיגורה של זכויות העומדות לצד קטיגורית זכויות אחרות כמו שוויון וחירויות. הזכות שלא להיות מושפל, לא להיות נתון ליחס או לעונשים אכזריים או משפילים, הזכות לפרטיות והזכות לשם טוב.
