העתירה נגד תוואי הגדר בכפר בודרוס
ב-19.8.04 דן בג"ץ בעתירה, שהגישה האגודה לזכויות האזרח נגד ראש הממשלה, שר הביטחון ומפקד כוחות צה"ל באזור יהודה והשומרון, בדרישה לתקן את תוואי גדר ההפרדה באזור הכפר בודרוס, מצפון לעיר מודיעין, כך שלא יעבור על קרקעות הכפר. את העתירה הגישה עו"ד רונית רובינסון, מטעם האגודה לזכויות האזרח, בשמם של ראש מועצת הכפר בודרוס, ראש הועדה העממית נגד הגדר ושישה תושבים נוספים בכפר, שאדמותיהם הפרטיות עתידות להיגזל עקב בניית הגדר בתוואי המתוכנן.
התוואי המתוכנן של הגדר, העובר באדמות הכפר, עתיד לפגוע באורח קיצוני בזכות הקניין של התושבים, שיאבדו כ-600 עצי זית ושטחי חקלאות נוספים. אל מול פגיעה זו, נאמר בעתירה, לא נראה לעין כל אינטרס ביטחוני או אחר המונע את העתקתו של תוואי הגדר אל הקו הירוק ממש. תוואי חלופי זה, המצוי במרחק של 170 מטרים לכל היותר מן התוואי שנגדו הוגשה העתירה, יאפשר להקים את הגדר על אדמות המדינה בקצה יער בן שמן, ובכך למנוע פגיעה קשה בזכות הקניין של תושבי הכפר ובזכותם להתפרנס בכבוד מן האדמות, שמבקשים לקחת מהם, וכן בחופש התנועה שלהם. כן הודגש בעתירה, כי ההחלטה להקים את הגדר בתוואי, שנגדו מופנית העתירה, אין בה כל הגיון טופוגרפי או סביבתי, שיצדיק פגיעה שכזו בתושבים. לעתירה צורפה חוות דעת מומחים מטעם עמותת "במקום – מתכננים למען זכויות תכנון", המראה שאין כל מניעה טופוגרפית או הנדסית להקמת הגדר על הקו הירוק באופן שימנע כל פגיעה בתושבי הכפר.
בעקבות הגשת העתירה תיקנה המדינה במעט את תוואי הגדר המתוכנן, ואולם מדובר בתיקון בלתי מספק, שאינו מונע את עיקרה של הפגיעה הבלתי מוצדקת בזכויותיהם של בעלי האדמות במקום. בדיון ב-19.8.04 הוציאו הנשיא אהרן ברק והשופטים אליהו מצא ומישאל חשין צו על תנאי, המחייב את המדינה לנמק מדוע בכוונתה לבנות את הגדר בתוואי המתוכנן. על המדינה להתייחס בתשובתה גם לחוות דעתו של בית הדין הבינלאומי בהאג, שקבע כי הצורך של ישראל בהגנה עצמית אינו מעניק לה סמכות לבנות את הגדר בתוך השטח הכבוש. עם זאת, בג"ץ ביטל את צו הביניים, שהקפיא את העבודות במקום, תוך התחייבות של המדינה, כי אם יפסוק בג"ץ בסופו של דבר נגד התוואי במקום, תצטרך המדינה להחזיר את המצב בשטח לקדמותו ככל הניתן, ולחילופין (היכן שהדבר לא יהיה אפשרי) – לפצות את התושבים הניזוקים.
העתירה נגד תוואי הגדר בשכונת א-ראם
ב-19.8.04 דן בג"ץ בעתירה נגד ראש הממשלה, שר הבטחון וצה"ל, בדרישה שלא להקים את "גדר ההפרדה" בשכונת א-ראם שבצפון ירושלים. העתירה הוגשה על ידי עו"ד פאטמה אל-עג`ו מהאגודה לזכויות האזרח בשמם של האגודה לזכויות האזרח, של עמותת במקום – מתכננים למען זכויות תכנון ושל תושבים, בעלי עסקים בא-ראם ואנשים העובדים בה. היא נדונה לראשונה ביום 28.6.04, עוד בטרם נתן בג"ץ את פסיקתו העקרונית בעניינה של גדר ההפרדה. בעקבות אותו דיון הוציא בג"ץ צו ביניים, אשר אסר על בנייתה של החומה עצמה ועל ביצוען של עבודות תשתית בלתי הפיכות באזור א-ראם.
בית המשפט התבקש בעתירה למנוע את הקמתו של מכשול ההפרדה סביב שכונת א-ראם, מכשול אשר יקיף את השכונה מכל עבריה והכולל חומה, גדרות, דרכי טשטוש ופטרול. מכשול זה, שאמור להוות חלק ממערכת "עוטף ירושלים", צפוי להפריד את השכונה, בה מתגוררים כ-58,000 תושבים, מן היישובים הסמוכים לה באופן שיפגע פגיעה אנושה הן בתושבי המקום, הן במי שמוצאים בו את פרנסתם, והן בתושבי האזורים הסמוכים. בנייתו של המכשול סביב השכונה, נאמר בעתירה, תציב גבול שרירותי בתוך שטח עירוני רציף, המהווה חלק ממטרופולין ירושלים, ובכך תפגע בכל היבט של חיי התושבים, שרובם בעלי מעמד של תושבות קבע בישראל. כך עתידה להיפגע קשות פרנסתם של תושבי השכונה, שרוב כוח העבודה שלה מועסק בירושלים, ושל בעלי העסקים בא-ראם והמועסקים בהם. א-ראם מהווה כיום מרכז של החיים הכלכליים בגדה, המחבר ומקשר בין צפון הגדה לדרומה ובין שני האזורים לירושלים. לפיכך קיימת תלות כלכלית הדדית בין תושבי הגדה המערבית, שבתי העסק בשכונת א-ראם משמשים עבורם מרכז מסחרי, לבין תושבי א-ראם, שכלכלתם תלויה במידה לא מבוטלת במעברם של תושבי הגדה וירושלים המזרחית בשכונתם. שירותי החינוך עתידים גם הם להיפגע קשות, שכן רבים מתושבי המקום לומדים במערכת החינוך של ירושלים המזרחית, ותלמידים רבים מירושלים עצמה ומכפרים שונים בסביבה לומדים בתחומי א-ראם. כן ייפגעו קשות סטודנטים הלומדים במכללה האקדמית של א-ראם, שרבים מהם אינם תושבי השכונה, וסטודנטים מן השכונה, הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה, המצויים מחוץ לתחומיה. הקמת החומה עתידה לפגוע קשות גם בזכותם של התושבים לקבל שירותי רפואה, שכן אלה נסמכים על בתי חולים ומרפאות בתחומיה של העיר ירושלים ועל מרכזים לטיפול בנכים, המצויים מחוץ לא-ראם.
מחוות דעת מקצועית, שהכינה עמותת במקום – מתכננים למען זכויות תכנון, עולה בבירור כי א-ראם, למרות היותה ישוב גדול ומשגשג, תלויה בירושלים באופן כזה, שניתוקה ממנה יביא לדעיכתה. רוב רובם של השירותים הציבוריים תלויים בעיר ירושלים, ובכללם תשתיות שונות, חשמל, סילוק אשפה ושירותי דת, כמו גם היבטים שונים של התנהלות השכונה, אורבניים וחברתיים כאחד. המעבר בין השכונה ובין העיר, נסיעה הנמשכת כיום דקות אחדות, תוארך פי כמה וכמה עם הקמת המכשול, וזאת עוד מבלי שנלקחו בחשבון עיכובים במחסומים ובנקודות מעבר. גם המעבר מא-ראם ליישובים סמוכים בגדה המערבית יוארך בעשרות קילומטרים. הדבר יגרום לעיכובם של אלפי בני אדם, בעלי מעמד של תושבות קבע בישראל, המתגוררים במרחב האורבני שמצפון לירושלים ועושים כיום את דרכם מדי יום אל העיר וממנה. הגדר תמנע מהם הגעה סדירה אל מקומות עבודתם ועלולה לפגוע קשות בפרנסתם וביכולתם להיעזר בשירותים המגיעים להם מכוח החוק ואשר נמצאים בירושלים, כמו רווחה, רפואה וחינוך. היבט נוסף שמתברר מחוות הדעת הוא כי המכשול המתוכנן גם יפגע ביכולת התפתחותה העתידית של השכונה, היות ועתודות הקרקע שלה, המצויות מדרום מזרח לשכונה, יישארו מעבר לגדר בצדה "הישראלי", במקום בו מתוכננות הרחבות של התנחלויות כגון גבע בנימין. הקמת המכשול עתידה לפגוע גם בקיום קשרים חברתיים ותרבותיים וקשרי משפחה של תושבי א-ראם עם חבריהם וקרוביהם המתגוררים בתחומי ירושלים ובשכונות אחרות, המצויות בתחומיו של מטרופולין ירושלים, וכן לנתק את התושבים ממרכזים קהילתיים המצויים בתחומי העיר.
עו"ד אל-עג`ו מדגישה, כי פגיעות קשות אלה אינן עולות בקנה אחד עם הוראות החוק הבינלאומי, המחייבות מדינה כובשת להבטיח את שמירתו של הסדר הציבורי ואת קיומם של חיים תקינים ככל האפשר של האוכלוסיה האזרחית. הקמתו של מכשול ההפרדה בתוך שטח עירוני רציף, כמו במקרה של א-ראם, תשלול באורח דרסטי את חופש התנועה של התושבים בתוך אזור מגוריהם ותפגע בזכויות יסוד נוספות, ובהן הזכות לפרנסה ולקיום בכבוד, הזכות לחינוך, לשירותי רפואה, לקשרי משפחה ולחיי חברה תקינים. ניתוקה של השכונה מעתודות הקרקע שלה, נאמר עוד בעתירה, יפגע לא רק בזכות הקניין של בעלי אותן קרקעות, אלא גם בזכותם של תושבי השכונה לדיור ולחיים בכבוד. מדובר בתהליכים הצפויים לגרום להצטברות של תסכול, כעס, עוני, אבטלה ושנאה, דבר שעלול להביא להצטרפות של אנשים רבים יותר למעגל האלימות. הקמת הגדר בתחומי המרחב העירוני של ירושלים, תוך ניתוק פרבר של העיר ובו רבבות תושבים, הנסמכים עליה בכל היבטי החיים, מודגש בעתירה, תהווה אמצעי דרסטי ובלתי מידתי בעליל להשגת תכליתה של הגדר. הפגיעות הקשות, שתגרום הגדר באזור זה, מציינים העותרים, אינן עולות בקנה אחד עם העקרונות שקבע בג"ץ בפסיקתו בעניין בית סוריק (בג"ץ 2056/04) מיום 30.6.04.
בדיון ב-19.8.04, בפני הנשיא אהרן ברק והשופטים אליהו מצא ומישאל חשין, הוציא בג"ץ צו על תנאי, שמחייב את המדינה לנמק בתוך 30 יום מדוע לא תימנע מהקמת החומה בתוואי המתוכנן. עם זאת, בדומה להחלטה בעתירה נגד התוואי בבודרוס, בג"ץ ביטל את צו הביניים שהקפיא את העבודות במקום, תוך שרשם התחייבות דומה של המדינה.
