עו"ד עודד פלר
עביר היא אזרחית ישראל ועמאר הוא תושב השטחים. בשנת 2002 נישאו, ומאז נישואיהם הם מתגוררים באום אל-פחם עם בתם התינוקת. בקשתם להסדיר את מעמדו של עמאר בישראל נדחתה ימים ספורים לאחר שהוגשה, ועמאר נדרש לעזוב את ישראל לאלתר. בני הזוג עתרו לבג"ץ, וביקשו שינתן צו ביניים, שיאסור על גירושו של עמאר מישראל. מקץ שבוע ימים נדחתה עתירתם על הסף – ללא דיון, מבלי שמשרד הפנים נדרש להשיב לה כלל.
בפסק דינם קבעו השופטים, כי על פי החלטת הממשלה מחודש מאי 2002 וחוק האזרחות והכניסה לישראל, שנחקק לפני כשנה, לא תטופלנה בקשות למתן מעמד לפלסטינים בישראל. על כן, הוסיפו, התשובה שקיבלו העותרים ממשרד הפנים בדין יסודה. בפני בג"ץ תלויות ועומדות עתירות, התוקפות את חוקיות החלטת הממשלה ואת חוקתיות החוק. לכשאלה תוכרענה, חתמו השופטים, שמורה לעותרים זכות לשוב ולפנות לבית המשפט, ככל שתהא בידיהם עילה לכך.
פסק דין קצר, פחות ממאה וארבעים מלים, מקפל בתוכו את אסונה של משפחה אחת. החלטת ממשלה מחפירה, חוק גזעני של כנסת ישראל ובית משפט גבוה, שממאן לעשות צדק. אם, אב ובתם התינוקת, שדומה שכל הרשויות כולן עשו יד אחת לקורעם זה מעל זה.
בפסק דין אחר, שניתן לפני מספר שנים, התבקש בית המשפט להתמודד עם דרישת משרד הפנים, כי בני זוג – האחד ישראלי והאחר זר – ייפרדו זה מעל זה למספר חודשים. "הפגיעה בכבודם של בני הזוג ובאחדות המשפחה לא יהיה זה ראוי כי נקל בה ראש", כתב השופט מישאל חשין. "השכחנו את כאבה של דסדמונה שעה שהדוכס ציווה את אותלו לצאת וללחום בקפריסין?", הקשה בלשונו הציורית.
בפרשות אחרות הרחיב בית המשפט בדבר טובתם של ילדים. בית המשפט, הפליגו השופטים, הוא אביהם של קטינים. עליו להכריע בטובתו של הילד העומד לפניו ללא הנחות נוקשות וללא דעות קדומות. רק אם יעשה כך, נקבע, לא יחטא שופט לטובתו של הילד: לשלומו הגופני ולבריאות נפשו.
צער פרידתם של עביר ושל עמאר אינו אלא צערם שלהם. על עריסתה של בתם התינוקת לא יגונן איש זולתם. המילים הטובות, היפות, הרחומות, השזורות בפסקי הדין של בית המשפט העליון – אינן שלהם. בעורקיו של עמאר זורם דם פלסטיני, ובמשפחתם כמו דבקה טומאה.
לפני למעלה משנתיים התקבלה החלטת הממשלה, הקובעת כי מוצא פלסטיני, והוא לבדו, די בו כדי לקבוע, כי אדם לא יהיה זכאי לרכוש מעמד בישראל. האגודה לזכויות האזרח וארגון עדאלה מיהרו לעתור לבג"ץ נגד ההחלטה הגזענית והמפלה. בית המשפט התמהמה, ולא פסק בעתירות. לפני כשנה עיגנה הכנסת את החלטת הממשלה בחוק. בג"ץ זנח את העתירות בעניין החלטת הממשלה ועבר לבחון את העתירות, התוקפות את חוקתיות החוק. בראשית הדיון הודיע הנשיא אהרן ברק, כי בג"ץ יסתפק בסיכומים בכתב, וזאת על מנת שיוכל להכריע במהרה. לבקשת פרקליטות המדינה התקיים לפני כחצי שנה דיון בעל פה בפני הרכב נדיר של שלושה עשר שופטים. מאז ממתינים הכל, ובג"ץ – אינו פוסק.
עשרות רבות של עתירות פרטניות מטעמן של משפחות, שהחלטת הממשלה והחוק מאיימים על אחדותן, הוגשו לבג"ץ. כל שמבקשים העותרים הוא שעד שיוכרע בעתירות העקרוניות יינתן צו ביניים – שלא יגורשו מישראל בן הזוג, בת הזוג, אבי הילדים, אמם. בתחילה ניתנו צווי ביניים ונקבע, כי בני הזוג הפלסטינים לא יגורשו והעתירות תידונה לאחר ההכרעה העקרונית. לאחרונה שינה בג"ץ את טעמו, והחל לדחות את העתירות הפרטניות סמוך לאחר שהוגשו. פסקי דין קצרים, לאקוניים, עשויים אותו שטאנץ. כמו בעניינם של עביר, של עמאר ושל בתם התינוקת – על העותרים להמתין להכרעה עקרונית.
מאות משפחות, שהחלטת הממשלה והחוק פוצעים במרקם חייהן, נושאות עיניהן וממתינות למוצא פיו של בג"ץ. מעולם לא היתה ההמתנה לפסק דין קשה ומייאשת כל כך. בג"ץ אינו יכול להתמהמה עוד. עליו להכריע. עד שיעשה כן, אסור שיהיה שותף לקריעתן של משפחות.
