עתירה בעניין רישום נישואים ושינוי שם משפחה

בג"צ 7000/04
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

העותרים:

1. ס` ת`, תעודת זהות …
2. ע` ד`, דרכון מרוקאי …
3. ס` ת`, תעודת זהות … (קטינה, באמצעות הוריה, העותרים 1 ו-2)

כולם ע"י ב"כ עוה"ד אורי שדה ו/או עודד פלר ו/או דן יקיר ו/או דנה אלכסנדר ו/או הדס תגרי ו/או אבנר פינצ`וק ו/או מיכל פינצ`וק ו/או עאוני בנא ו/או לילה מרגלית ו/או פאטמה אל עג`ו ו/או באנה שגרי-בדארנה ו/או שרון אברהם-ויס ו/או לימור יהודה ו/או סוניה בולוס

מהאגודה לזכויות האזרח בישראל
רחוב נחלת בנימין 75, תל-אביב 65154
טל`: 5608185-03; פקס: 5608165-03

נגד

המשיב:

שר הפנים
משרד הפנים, רח` קפלן 2, ירושלים

עתירה למתן צו על תנאי

מוגשת בזאת עתירה למתן צו על תנאי, המופנה למשיב, והמורה לו לבוא וליתן טעם כדלקמן:

1. מדוע לא תאושר בקשתה של העותרת 1 למתן אזרחות לבן זוגה, העותר 2, ומדוע לא תקוזז התקופה שהמתינו בני הזוג לאישור הבקשה מן ההליך המדורג לרכישת האזרחות;

2. מדוע לא ישונה רישום מצבה האישי של העותרת 1 ל"נשואה" במרשם האוכלוסין ובתעודת הזהות;

3. מדוע לא ישונה שם משפחתן של העותרות 1 ו-3 לשם משפחתו של העותר 2;

4. מדוע לא יירשם העותר 2 כאביה של העותרת 3 במרשם האוכלוסין ובתעודת הלידה;

5. מדוע לא ייקבע, כי המשיב אינו רשאי להתנות את רישום נישואיו של אזרח או תושב ישראלי לבן-זוג זר בהסדרת מעמדו של בן-הזוג הזר בישראל, ומדוע לא ייקבע, כי עם הצגת תעודת נישואין מאושרת ו/או מאומתת כדין, על המשיב לרשום על אתר את נישואיו של אזרח או תושב ישראלי ואין הוא רשאי לרשום שמצבו האישי "בבירור";

6. מדוע לא ייקבע, כי על המשיב לשנות את שם משפחתו של אזרח או תושב ישראלי, שנישא לאזרח זר, על פי בקשתו, וכי אין הוא רשאי להתנות את שינוי השם בהסדרת מעמדו של בן-הזוג הזר בישראל;

7. מדוע לא ייקבע, כי על המשיב לרשום את שם משפחתו של קטין, אזרח או תושב ישראלי, אשר אמו ישראלית ואביו זר, כשם משפחתו של אביו, לבקשת האם והאב.

בקשה לדיון דחוף

עניינה של עתירה זו בבקשת העותרים, אזרחית ישראלית, בן זוגה אזרח מרוקו ובתם הפעוטה, לאפשר את התאזרחותו בישראל של אבי המשפחה, העותר 2.

העותרת 1 (להלן – העותרת) והעותר 2 (להלן – העותר) נישאו בחודש ינואר 2001 בישראל. לאחר נישואיהם הגישו בני הזוג למשרד הפנים בקשה לפתוח בהליך המדורג להתאזרחות, אליה צרפו שלל מסמכים ואישורים, כפי שנדרשו על ידי המשרד. מזה למעלה משלוש שנים ממאן המשיב להתחיל בהליך התאזרחותו של העותר בישראל בתואנה, כי דרכונו המרוקאי אינו אותנטי. העותר עשה כל אשר לאל ידו – בעצמו ובסיוע האגודה לזכויות האזרח בישראל – כדי להוכיח שדרכונו אותנטי, ואולם פקידי המשיב ממאנים לקבל את טענותיו, ומתעקשים כי העותר יעזוב את ישראל למרוקו, וינפיק שם דרכון חדש. עוד דורש המשיב, כי לאחר שיצא העותר את ישראל, תגיש העותרת בקשה לאפשר את שובו לחיק משפחתו. עד שלא תאושר בקשתה, לא יוכל העותר לשוב. דרישה זו מתעלמת מן הנורמות אשר נקבעו על ידי בית משפט נכבד זה בעניינים של התאזרחות בן זוג.

העתירה חושפת טיפול לקוי ומתמשך של המשיב בבקשתם של העותרים. חרף מאמצים רבים וניסיון לפתור את בעייתם של העותרים מחוץ לכותלי בית המשפט, לא הסתייע הדבר עד כה, ועל כן אין לעותרים מנוס אלא לפנות לבית המשפט הנכבד בבקשת סעד. מצב מתמשך זה, בו מעמדו של העותר אינו מוסדר, מעל ראשו מונפת חרב הגירוש והוא אינו רשאי לעבוד לפרנסת משפחתו, הביא את העותרים לכדי חרפת רעב, וגורם להם סבל נפשי רב.

אשר על כן, מתבקש בית המשפט הנכבד לקבוע דיון דחוף בעתירה.

ואלה נימוקי העתירה:

התשתית העובדתית

1.העותרת היא אזרחית מדינת ישראל, ילידת 26.9.1982, תושבת יפו.

2. העותר, יליד 26.4.1968, אזרח מרוקו, נכנס לישראל ביום 6.10.1997 באשרת תייר. העותר נשאר בארץ לאחר שפג תוקף האשרה שבידיו. כחודשיים לאחר שהגיע לישראל אבד דרכונו של העותר והוא פנה למשטרה ודווח על כך. ביום 14.12.98 הונפק לעותר דרכון מרוקאי חדש על ידי נציגות מרוקו בתל אביב.

העתק אישור הודעה על אבידת הדרכון מצ"ב ומסומן ע/1.

3. בעת שהותו בישראל הכיר העותר את העותרת, וביום 21.1.2001 נישאו באישור בית הדין השרעי ביפו.

העתק מסמך תנאי הנישואין (ותרגומו) מצ"ב ומסומן ע/2.

4. ביום 20.5.2001 פנו בני הזוג אל הלשכה למינהל אוכלוסין בתל-אביב-יפו והגישו לידי הגב` פנינה עודד, ראש ענף אשרות וזרים, בקשה להתחיל בהליך המדורג להסדרת מעמדו של העותר מכוח נישואיו לעותרת (תיק 51/0461). בני הזוג נדרשו להמציא ללשכה מסמכים ממסמכים שונים להוכחת חייהם המשותפים, וכך עשו.

העתק האישור על הגשת הבקשה מצ"ב ומסומן ע/3.

5. העותרת ביקשה לשנות את רישום מצבה האישי ל"נשואה" ולשנות את שם משפחתה לשם משפחתו של העותר. גב` עודד סרבה לשנות את שם המשפחה, ושינתה את רישום מצבה האישי של העותרת ל"בבירור", וזאת מן הטעם שמעמדו של העותר בישראל טרם הוסדר.

העתק ספח תעודת הזהות של העותרת מצ"ב ומסומן ע/4.

6. משך שנה וחצי לא זכו בני הזוג למענה כלשהו מן הלשכה למינהל אוכלוסין. מדי חודשיים-שלושה פנו העותרים ללשכה וביקשו לברר מה עלה בגורל בקשתם, ואולם נענו כי טרם הוחלט בעניינם.

7. בעודם ממתינים, קרוב לשנתיים לאחר נישואיהם, ביום 6.11.2002, נולדה בתם של בני הזוג, העותרת 3, בבית החולים וולפסון בחולון. בצאתם את חדר היולדות סרב משרד המרשם בבית החולים לרשום את העותר כאביה של הבת בהודעת הלידה. גם כאשר פנו העותרים ללשכה למינהל אוכלוסין בתל-אביב בבקשה ליתן בידיהם תעודת לידה, בה יירשם העותר כאביה של הבת, נענו בסירוב, וזאת מן הטעם שלעותר אין מעמד בישראל. העותר 2 לא נרשם בתעודת הלידה.

העתק תעודת הלידה של העותרת 3 מצ"ב ומסומן ע/5.

8. כשנה וחצי לאחר שהוגשה בקשתם של העותרים להסדיר את מעמדו של העותר, השיבה גב` עודד לעותרים, כי מספר דרכונו של העותר זהה למספר דרכונו של אדם אחר, ועל כן עליו לעזוב את ישראל, לנסוע למרוקו ולהנפיק דרכון חדש. עוד הוסיפה גב` עודד, כי על העותרת להזמין את העותר לשוב לישראל, ועליו להמתין במרוקו לאישור הבקשה.

9. העותרים פנו לנציבות תלונות הציבור אשר במשרד מבקר המדינה. ביום 3.2.2003 השיבה עו"ד רות שלמון, סגן ממונה על אגף בנציבות תלונות הציבור, לפניית העותרים. גב` שלמון כתבה, כי משרד הפנים השיב למשרד מבקר המדינה, כי הדרכון המצוי בידי העותר הוצא בעזה, ולא ניתן לאמת את מקוריותו, מכיוון שלמרוקו אין עוד נציגות בארץ. בהמשך לזאת ציינה עו"ד שלמון, כי על העותר לצאת למרוקו ולהנפיק דרכון חדש, ורק לאחר מכן תוכל העותרת להגיש בקשה לאפשר את כניסתו חזרה לישראל.

העתק תשובתה של עו"ד שלמון מצ"ב ומסומן ע/6.

10. תשובת משרד הפנים תמוהה, שכן דרכונו של העותר הוצא על ידי נציגותה הרשמית של מרוקו, אשר נמצאה בזמנו בתל-אביב. הדבר מצויין במפורש בדרכון, הנושא את חותמת הנציגות המרוקאית בתל-אביב.

העתק דרכונו של העותר מצ"ב ומסומן ע/7.

11. סמוך לאחר שהתקבלה תשובת משרד מבקר המדינה, הוזמנו העותרים להתייצב בלשכה למינהל אוכלוסין בתל-אביב, לפגישה עם אדם בשם מרדכי. מרדכי שוחח עם העותרת ועם העותר בנפרד – כשעה עם כל אחד מהם. מרדכי ביקש לקבל את דרכונו של העותר כדי לבדוק את האותנטיות שלו. כחודש ימים החזיק מרדכי בדרכונו של העותר. ידוע לעותר, כי במהלך תקופה זו פנתה משטרת מרוקו לקרובי משפחתו בשאלות אודותיו. לאחר חודש הושב הדרכון לעותר.

12. לאחר שהושב הדרכון, התייצב העותר בלשכה למינהל אוכלוסין בתל-אביב בפני גב` נעמי מרון, אשר החליפה את גב` עודד בתפקיד ראש ענף אשרות וזרים. כיוון שבאותה עת כבר לא היתה נציגות למרוקו בישראל, הציע העותר שיינתן לו אישור לצאת לירדן, על מנת שיפנה שם לנציגות המרוקאית וימציא דרכון חדש. ביום 1.6.2003 השיבה גב` מרון לעותרים במכתב: "לא נקבל דרכון מירדן, עליך לצאת לצורך ניפוק דרכון חדש למרוקו ואשתך תוכל להזמינך חזרה".

העתק המזכר מצ"ב ומסומן ע/8.

13. העותרים שבו ללשכה. גב` מרון דרשה כי העותר ימציא אישור שדרכונו אותנטי. בעקבות זאת, פנה העותר במכתב למשרד החוץ במרוקו, וביקש שיאושר כי דרכונו אותנטי.

14. לצורך קידום ההליך המדורג, ביקש העותר להמציא ללשכה למינהל אוכלוסין תעודת יושר ממרוקו, תעודת לידה ותעודה המעידה, כי היה רווק קודם נישואיו. בחודש מרץ 2003 פנה העותר עם התעודות, מאומתות ומתורגמות כדין, ומאושרות על-ידי נוטריון, ללשכה בתל-אביב, ואולם גב` מרון סרבה לקבל את המסמכים.

15. בצר להם, פנו העותרים וביקשו את סיועה של האגודה לזכויות האזרח בישראל (להלן – האגודה לזכויות האזרח או האגודה). ביום 1.7.2003 שלח עו"ד אבנר פינצ`וק מהאגודה לזכויות האזרח, אל מר הרצל גדז`, מנהל מינהל האוכלוסין, מכתב מפורט, ודרש, כי יתאפשר לעותר להתחיל בהליך המדורג להתאזרחות גם ללא הנפקת דרכון חדש. במכתבו תהה עו"ד פינצ`וק מדוע נזקק מינהל האוכלוסין לדרכון שיונפק דווקא במרוקו וכיצד יועיל הדבר לבדיקת המסמך והפרטים המופיעים בו. עו"ד פינצ`וק אף תהה מניין הביטחון, כי משרד הפנים המרוקאי יאות להנפיק דרכון חדש למי שבידיו דרכון תקף. עו"ד פינצ`וק הוסיף, כי הדרישה, שהעותר יצא למרוקו וימתין שם עד אשר יאשר משרד הפנים את הזמנתו ארצה בידי העותרת, מנוגדת להלכה הפסוקה, ומבקשת להפריד שלא לצורך בין בני זוג המטופלים בתינוקת פעוטה.

העתק מכתבו של עו"ד פינצ`וק למר גדז` מצ"ב ומסומן ע/9.

16. משחלפו למעלה מארבעה חודשים מבלי שתתקבל תשובה כלשהי למכתב, ולאחר שבירור טלפוני עם לשכתו של מר גדז` העלה כי העניין עודנו בבירור, פנה עו"ד פינצ`וק במכתב למר רז גודלניק, יועץ שר הפנים. במכתב זה, מיום 13.11.2003, נתבקש מר גודלניק להנחות את מינהל האוכלוסין להעניק לעותר אשרת שהייה בישראל ולאפשר לו להתחיל מייד בהליך המדורג לקבלת אזרחות. ביום 25.12.2003 אישר מר גודלניק את קבלת המכתב, והודיע כי המכתב הועבר לבדיקה מול מנהל מינהל האוכלוסין, מר גדז`.

העתק מכתבו של עו"ד פינצ`וק למר גודלניק מצ"ב ומסומן ע/10.
העתק תשובתו של מר גודלניק מצ"ב ומסומן ע/11.

17. ביום 19.1.2004 העביר מר אמיר טנא מן האגודה לזכויות האזרח העתק מפנייתו של עו"ד פינצ`וק אל מר גודלניק, למשרדו של מנהל מינהל האוכלוסין, וביקש את תגובתו הדחופה של מנהל מינהל האוכלוסין לפנייה.

העתק פנייתו של מר טנא למנהל מינהל האוכלוסין מצ"ב ומסומן ע/12.

18. ביום 10.2.2004, למעלה משבעה חודשים לאחר פנייתו של עו"ד פינצ`וק אליו, שלח מר גדז` מכתב תשובה לפנייה, ממוען אל מר טנא. במכתבו הקצר מציין מר גדז` כי "מס` הדרכון שהונפק לנ"ל תואם בקובץ מרשם האוכלוסין לפרטיו של אדם (מרוקאי אף הוא) המוכר למשרדנו כמי שמסדר אשרות למרוקאים וגובה מהם כספים ולו תיקי מב"ד במשטרה. לאור כל האמור לעיל, דרש משרדנו המצאת דרכון חדש, כפי שמתבקש ע"פ הנוהל". כך, ולא עוד הטענה כי הדרכון הוצא בעזה.

העתק תשובתו של מר גדז` מצ"ב ומסומן ע/13.

19. ביום 3.3.2004 השיב עו"ד פינצ`וק למכתבו הסתום והתמוה של מנהל מינהל אוכלוסין. עו"ד פינצ`וק ציין, כי העותר אינו נחשד במעשה אסור כלשהו והוא אינו עוסק בהסדרת אשרות למרוקאים. הרישום במרשם האוכלוסין אינו קשור אל העותר. עו"ד פינצ`וק טען שוב בגנות הניסיון לגרום לעותר לצאת את הארץ באמתלות שונות ומשתנות, ודרש להכניס את העותר במסגרת ההליך המדורג להתאזרחות ולהכליל במניין אף את תקופת ההמתנה הארוכה אשר נכפתה על בני הזוג שלא לצורך. למכתבו של עו"ד פינצ`וק צורף תצהיר מטעם מנהל האגף הקונסולרי במשרד החוץ ושיתוף הפעולה של ממלכת מרוקו ברבאט, אשר מאשר, לבקשת העותר, כי דרכונו של העותר אותנטי.

העתק מכתבו של עו"ד פינצ`וק מצ"ב ומסומן ע/14.
העתק תצהיר מנהל האגף הקונסולרי במשרד החוץ המרוקאי (ותרגומו) מצ"ב ומסומן ע/15.

20. ביום 29.3.2004 השיב מר גדז`, כי תשובתו מיום 10.2.2004 בעינה עומדת. עוד ציין מר גדז`, כי "במידה וישנם בידך מסמכים המוכיחים אחרת ממכתבי הנ"ל, אבקשך להפנותם אל הלשכה למינהל אוכלוסין בתל אביב בצרוף בקשה מסודרת, אשר תידון בהתאם לנהלים והקריטריונים של משרד הפנים".

העתק מכתבו של מר גדז` מצ"ב ומסומן ע/16.

21. דרכונו של העותר אותנטי. אין לו כל דרך להוכיח, כי הטענות התמוהות והמופרכות שמעלה משרד הפנים אינן נכונות, מעבר לאישור שמסר. אף לא ניתן להעלות על הדעת אישור נוסף, מעבר לזה הרשמי של שלטונות מרוקו.

22. יצויין עוד, כי ביום 11.3.2004 הוארך תוקף דרכונו של העותר בשגרירות מרוקו בעמאן שבירדן עד ליום 13.12.2008. לצורך כך מסר העותר את דרכונו בידי שלוח, מר כ` א` א`, אשר נוסע לירדן, ומחדש דרכונים עבור אזרחים מרוקאים השוהים בישראל.

העתק העמוד בדרכון, המציין את הארכת תוקפו, מצ"ב ומסומן ע/17.

23. ביום 13.5.2004 התלווה עו"ד אבנר פינצ`וק אל העותרים לפגישה בלשכה למינהל אוכלוסין בתל- אביב. העותרים התקבלו אצל ראש ענף אשרות וזרים, גב` נעמי מרון. בפני גב` מרון הוצג אישור משרד החוץ המרוקאי. גב` מרון עיינה קצרות בתיק ובמסמכים ושבה והודיעה, שהעותר צריך לצאת למרוקו ולהביא משם דרכון חדש, באשר, דרכונו של העותר, כלשונה: "לא טוב". עו"ד פינצ`וק ניסה לדבר על ליבה של גב` מרון על מנת שתבהיר לו מדוע "הדרכון לא טוב", עד כדי כך, שבני הזוג אינם זוכים לכל הכרה ומעמד למרות שחלפו שלוש שנים מאז נישואיהם. "אני רוצה להבין" אמר מר פינצ`וק, "הדרכון הזה מלוכלך? הוא קרוע? מדוע הוא לא טוב?". יתר על כן, עו"ד פינצ`וק ניסה להסביר לגב` מרון, שאם תיתן לו הסבר בלשון בני אדם, מה פגום בדרכונו של העותר (וזאת לאור לשונו הסתומה של מכתבו של מר גדז`) יתכן וימצא שיש בדברים שמץ של ממש ויגיע למסקנה, כי הגשת עתירה בענין זה לא תהיה ראויה. אלא שגב` מרון קמה מכסאה והודיעה ש"הפגישה הסתיימה".

24. העותרים ובתם התינוקת מתגוררים בדירת שני חדרים שכורה ביפו בתנאים של עוני. עיקר הכנסתם היא מן המוסד לביטוח לאומי. העותרת מקבלת מדי חודש סך 2005 ש"ח הבטחת הכנסה (בניכוי 84 ש"ח מס בריאות) ו-120 ש"ח קצבת ילדים. לעותר אין אפשרות לעבוד בישראל באופן חוקי, והוא נאלץ לנסות ולהתפרנס מאיסוף מן הרחוב של בקבוקים ופחיות למיחזור. העותר מוכר אותם עבור 17 אג` האחד, לאנשים העוסקים בהחזרת הבקבוקים והפחיות למפעלי המחזור. לכל היותר מצליח העותר להכניס מעבודתו זו 1200 – 1300 ש"ח בחודש. העותר אינו מבוטח בביטוח ממלכתי, ועליו לשאת בתשלום בדיקות וטיפולים רפואיים כאשר הוא נזקק להם. העותרים משלמים עבור שכר דירה סך 300 דולר לחודש, ומוסיפים על כך תשלומי ארנונה, מים וחשמל. סיוע במזון מקבלים העותרים ממשפחתה של העותרת ומארגון "פתחון לב".

הטיעון המשפטי

הזכות לחיי משפחה והאיסור להפריד בין בני זוג

25. הזכות לחיי משפחה היא זכות יסוד בסיסית, המוכרת הן על ידי המשפט הבינלאומי והן על ידי המשפט הישראלי החוקתי. זכות זו פועלת במישורים שונים, וכוללת בין השאר את הזכות לנישואין, את הזכות להורות ואת זכותם של ילדים לתמיכה ולקשר אינטנסיבי עם שני הוריהם. היא נובעת הן מזכותו של אדם לכבוד, והן מחשיבותו של התא המשפחתי בחברה האנושית בכלל ובחברה הישראלית בפרט.

26. בשורה ארוכה של פסקי דין עמד בית המשפט העליון על חשיבותו החברתית העליונה של התא המשפחתי (ר`, למשל, בג"צ 693/91 אפרת נ` הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים, פ"ד מז(1) 743, 783). בית המשפט העליון קבע, כי זכותו של אדם להשתייך לתא המשפחתי הינה חלק מזכותו החוקתית לכבוד, המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (ע"א 7155/96 פלוני נ` היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נא(1) 160, 175).

27. הגנה ראויה על הקשר המשפחתי מגשימה אף זכות יסוד נוספת, ראשונה במעלה, והיא טובתם של קטינים. טובתם של קטינים היא לגדול בחיק הוריהם (בשג"צ 488/88 דואר נ` דואר, פ"ד מב(4) 453, 460; ע"א 5532/93 גוזנבורג נ` גרינוולד, פ"ד מט(3) 282, 291). זכותם של הורים היא לגדל את ילדיהם (ע"א 577/83 היועץ המשפטי לממשלה נ` פלונית, פ"ד לח(1), 461, 467; בג"צ 2266/93 פלוני ואח` נ` פלוני, פ"ד מט(1) 221, 235). עוצמתן של זכויות אלה מחייבות, כי רשויות השלטון ייחסו להן משקל רב (ע"א 549/75 פלונים נ` היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ל(1) 459, 465; דנ"א 6041/02 פלוני נ` פלוני (טרם פורסם)).

28. כפועל יוצא של זכות היסוד לחיי משפחה, קבע בית המשפט את זכותו של כל ישראלי להקנות לבן זוגו מעמד של קבע במדינה. סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן – חוק האזרחות) קובע, כי בן זוג של אזרח ישראלי יכול לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות, אף אם לא מתקיימים בו התנאים הנקובים בחוק לקבלת אזרחות, וזאת מתוך הכרה בחשיבותה של הזכות לחיי משפחה (בג"צ 754/83 רנקין נ` שר הפנים, פ"ד לח(4) 113, 117). בעניין סטמקה הוסיף כב` השופט חשין:

"מדינת ישראל מכירה בזכותו של האזרח לבור לו בן-זוג כרצונו ולהקים עמו משפחה בישראל. . . המשיבים מכירים בזכותם של בני זוג – אזרח ישראל ומי שאינו אזרח ישראל – שנישאו בנישואין אמת לחיות בצוותא חדא בישראל, ובזכותו של הזר להסדר שבסופו יקבל מעמד קבע במדינה: תושבות קבע ואזרחות." (בג"צ 3648/97 סטמקה נ` שר הפנים, פ"ד נג(2) 728, 787) (להלן – עניין סטמקה).

29. בעקבות פסק דינו של בית משפט נכבד זה בעניין סטמקה, במסגרתו נקראה אל הוראות סעיף 7 לחוק האזרחות זכותם של ישראלים ובני זוגם הזרים להקים את ביתם בישראל, וחובתו של המשיב להקל עימם בהליך ההתאזרחות (ר` עניין סטמקה, בעמ` 791-794), נקבע הליך מדורג בן ארבע שנים וחצי, אשר בסיומו מקבל בן זוג זר, שנישא לאזרח ישראלי – אזרחות בישראל (עוד בעניין זה, ר`: בג"צ 7139/02 עבאס-בצה נ` שר הפנים, פ"ד נז(3) 481, 485 (להלן – עניין עבאס-בצה)).

30. בעניין סטמקה נדונה גם דרישתו של המשיב, כי זרים, שנישאו לישראלים, יצאו את ישראל ויחיו במשך מספר חודשים רחוק מבחירי ליבם הישראלים, כתנאי לבחינת בקשתם להסדרת מעמדם בישראל. משמעות הדרישה למעשה היתה גירוש של בני הזוג הזרים מישראל. בית המשפט פסל את מדיניות הפרידה הכפויה של המשיב וקבע, כי היא אינה מידתית ואינה עולה בקנה אחד עם הזכות לחיי משפחה:

"אין צורך בדמיון מפליג כדי לדעת ולהבין מה חמורה היא הפגיעה בבני-זוג לנישואי-אמת, שעה שגוזרים עליהם לעזוב את הארץ או להיפרד לתקופת-חודשים. . . הפגיעה בכבודם של בני-הזוג ובאחדות המשפחה לא יהיה זה ראוי כי נקל בה ראש. . . ולא נתעלם אף מהקשיים הכספיים הכרוכים בפרידה הנכפית על בני הזוג. . . אכן, קשה שלא להתרשם כי גזרה זו של חיוב בן-הזוג לנסוע לחו"ל הינה גזרה קשה מנשוא. המשיבים לא שקלו כראוי את זכותו של הפרט לנישואין, ואת הפגיעה הקשה בחיי המשפחה הנלווית למדיניות שאימצו לעצמם. . . ענייננו-שלנו, נזכור, נסב על זכות-יסוד שקנה היחיד – כל יחיד – לנישואין ולהקמת משפחה. . . המסקנה הנדרשת מדברינו היא אפוא זו: מדיניות משרד הפנים לעניינם של זרים שנישאו לישראלים בעוד הם (הזרים) שוהים בארץ שלא-בהיתר, הינה מדיניות שאינה עומדת במבחן המידתיות והרי היא פסולה ובטלה." (עניין סטמקה, עמ` 780-783).

31. הנה כי כן, העותר והעותרת זכאים לחיות יחדיו ולהיות מוגנים מפני פרידה כפויה, וזאת מכוח זכותם לחיי משפחה. כמו בענין סטמקה, כך גם כאן – אין המשיב רשאי להפריד בין בני הזוג. זאת ועוד, בהעדר עילה לסרב – מחוייב המשיב להיענות לבקשת העותרים, ולאפשר לעותר לרכוש אזרחות בישראל.

האיסור להערים קשיים במסגרת ההליך המדורג

32. אפילו סבור המשיב, כי בדרכונו של העותר נפל דופי (ולא היא!), אין הוא רשאי להתישו ללא תוחלת ואין הוא רשאי להפרידו מעל אשתו ומעל בתו. דרכון בר-תוקף הוא אמנם תנאי לקבלת רישיון ישיבה בישראל, ואולם הוא אינו תנאי בלעדיו אין. תקנה 8 לתקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974 קובעת: "אשרה ורשיון ינתנו על גבי מסמך נסיעה בר-תוקף, אולם רשאי השר לתיתם גם במסמך נסיעה שתוקפו פקע או על גבי מסמך אחר שהשר יקבע לכך". מכאן, שחיוב העותר להשקיע ממון רב ולנסוע למרוקו, אך ורק כדי להמציא דרכון חדש, תוך שאיש אינו מבטיחו שיוכל לשוב לישראל לזרועות משפחתו, הוא בלתי סביר, בלתי מידתי וחותר תחת ההלכה, שנקבעה בעניין סטמקה.

33. נוכח הפניות החוזרות אל המשיב ואל פקידיו, ומשעמדו על התארכות הטיפול והפגיעה הנמשכת ביכולת העותרים לנהל אורך חיים תקין, שומה היה על פקידיו של המשיב להתעשת ולפעול ביעילות להסדרת מעמדו של העותר ולהכניסו בגדר ההליך המדורג להתאזרחות:

"אפשר לומר כי החובה הראשונית של הרשות היא להפעיל את הסמכות כך שהשירות לאזרח, ובסך הכל לציבור כולו יינתן במהירות הראויה, ללא טרחה יתירה, ברמה גבוהה ובהוצאות נמוכות, ככל שניתן. זוהי חובת היעילות. חובת היעילות, אף היא, כמו חובת ההגינות, נובעת מן המעמד של הרשות המינהלית כנאמן הציבור". (יצחק זמיר, הסמכות המנהלית, ב`, 675).

ועוד:

"על רשות מוסמכת לפעול בסבירות. סבירות משמעה גם עמידה בלוח זמנים סביר." (בג"צ 6300/93 המכון להכשרת טוענות בית דין נ` השר לענייני דתות, פ"ד מח(4) 441, 451 (להלן – עניין המכון להכשרת טוענות בית דין).

34. ואכן, בית המשפט פסק, כי במסגרת ההליך המדורג נדרשים המשיב ופקידיו לגלות רגישות רבה ותשומת לב, ולהימנע מהערמת קשיים בירוקרטיים, העלולים להפוך "מסע התשה ללא תוחלת" (עניין עבאס-בצה, בעמ` 489). זאת ועוד, בהליכי רכישת מעמד בישראל על המשיב ועל פקידיו לפעול ביושר ובתום לב, ביעילות ובהגינות, בהתחשבות ובשימת לב:

"חשוב לזכור, כי כל אחד מהפונים למשיב בבקשת מעמד בישראל הוא עולם ומלואו, וכי כל החלטה המתקבלת בעניינו – על-ידי המשיב או על-ידי רשות אחרת הפועלת מטעמו – עשויה להיות הרת-גורל ובעלת השפעה דרמטית על חייו, כבודו ויתר זכויותיו של הפונה. פועל-יוצא הכרחי מכך הוא, כי לכל בקשה לקבלת מעמד בישראל המונחת לפני המשיב מצווים הוא, וכל הפועלים מטעמו, להתייחס ברגישות ובתשומת-לב. . ." (בג"צ 394/99 מקסימוב נ` שר הפנים (טרם פורסם), סעיף 16 לפסק הדין).

35. המשיב, תחת כל זאת, בחר דווקא להתעלם מהפניות החוזרות והנשנות אליו. תגובתו האחת, היחידה והסתומה של מנהל מינהל האוכלוסין, המתעלמת מן הטיעונים שהועלו בפניו, נתקבלה למעלה משבעה חודשים לאחר פניית ב"כ העותרים אליו, חרף תזכורות חוזרות ונשנות, בכתב ובאמצעות הטלפון.

36. לאור תשובתו זו, פנו ב"כ העותרים אל מנהל מינהל האוכלוסין פעם נוספת ואף המציאו לידיו אישור רשמי מאת שלטונות מרוקו כי הדרכון שבידי העותר תקף ואותנטי. חרף חלוף קרוב לחמישה חודשים, מוסיפים ונמנעים פקידיו של המשיב מלהשיב עניינית לפנייה זו.

37. התנהלות פקידיו של המשיב, תוך שהם משנים חדשות לבקרים את טיעוניהם המופרכים כנגד תקפות דרכונו של העותר, ומנגד נמנעים מכל תגובה עניינית לטיעוניו בנידון ולמסמכים אשר הוא ממציא לחיזוקם, מהווה התעמרות פסולה בעותרים. ללא כל הצדקה, חיים העותרים משך שנים בחוסר וודאות ותחת איום הגירוש והפרידה. הימנעות המשיב מהסדרת מעמדו של העותר אף מונעת ממנו את האפשרות לעבוד באופן חוקי ולפרנס את משפחתו, וזו נקלעה עקב כך לחיי דוחק ועוני. קשה שלא לראות בהתנהלות פקידיו של המשיב ניסיון לשבור את רוחם של העותרים ולהמאיס עליהם את החיים בישראל, שכן אין, ולא הייתה, כל סיבה עניינית שלא להכניס את העותר בגדר הליך ההתאזרחות זה מכבר. יפים לענייננו דברי בית המשפט:

"סחבת בלתי נסבלת זו אבק של שרירות עולה ממנה, והכבדה. . . משיקולים זרים ומפלים." (עניין המכון להכשרת טוענות בית דין, 451-452).

קיזוז תקופת המתנה, שמקורה בהתנהגות המשיב ופקידיו

38. הנה כי כן, על המשיב למהר ולאשר את בקשתם של העותרים. זאת ועוד, בשל התנהגותם האסורה של הפקידים על המשיב לקזז את התקופה שהמתינו העותרים לאישור בקשתם מיום שהוגשה. בעניין זה נפסק:

". . .בנסיבות מיוחדות ובהתחשב בטעמים מיוחדים ניתן לקצר את התקופה שנקבעה ]להליך המדורג, א"ש[. באת-כוח המשיב הצהירה בפנינו, כי במידה ויתברר שהבקשה אושרה כדין וראויה היתה להתאשר קודם משנתאשרה וכי רק מחמת רשלנות או טעות לא ניתן האישור, ייחשב הדבר כנסיבות מיוחדות וכטעמים מיוחדים ויובא הדבר בחשבון לצורך שקילת קיצור התקופה. הכלל הוא, איפוא, שתקופת ההתאזרחות מתחילה לרוץ החל ממתן האישור, אלא שהמשיב רשאי בנסיבות מיוחדות ובהתחשב בטעמים מיוחדים לקצר את התקופה. בין הנסיבות המיוחדות והטעמים המיוחדים ניתן להתחשב במעבר הזמן מאז הגשת הבקשה מבלי שהיתה לכך הצדקה." (בג"צ 5315/02 חתו נ` שר הפנים (לא פורסם)).

רישום נישואיה של העותרת

39. סעיף 2 לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965 (להלן – חוק מרשם האוכלוסין) קובע, מהם הפרטים שירשמו במרשם. בין היתר, יירשם מצבו האישי של תושב. סעיף 17 לחוק מרשם האוכלוסין מוסיף וקובע, כי תושב מחוייב למסור לפקיד המרשם הודעה על נישואיו. סעיף 19ג לחוק מרשם האוכלוסין קובע, כי שינוי המרשם יתבצע על פי הודעת התושב ותעודה ציבורית, המעידה על נישואיו.

40. היקף שיקול הדעת של פקיד הרישום לרשום פרטים במרשם האוכלוסין, ובהם נישואין, פורשה בצמצום רב. ההלכה בעניין זה, אשר היכתה שורש בפסיקה, קובעת, כי ככלל, על פקיד הרישום לרשום את שהאזרח אומר לו, אלא אם אי נכונות הרישום אינה מוטלת בספק (בג"צ 143/62 פונק שלזינגר נ` שר הפנים, פ"ד יז(1) 225):

"במסגרת פסיקה עקיבה וממושכת שתחילתה בבג"ץ פונק-שלזינגר, נקבע, שפקיד רישום אינו מוסמך לקבוע מהו תוקפו של הרישום שאותו הוא נדרש לרשום, אלא חייב הוא לרשום את אשר האזרח אומר לו, אלא אם כן מדובר ב`אי-נכונותו של הרישום הגלויה לעין ואינה מוטלת בספק`." (בג"צ 1779/99 ברנר-קדיש נ` שר הפנים, פ"ד נד(2) 368, 375-376).

וראו גם: בג"צ 58/68 שליט נ` שר הפנים, פ"ד כג(2) 477, 486;
בג"צ 2888/92 גולדשטיין נ` שר הפנים, פ"ד נ(5) 89, 93;
בג"צ 5070/95 נעמת נ` שר הפנים, פ"ד נו(2) 721, 735-736 (להלן – עניין נעמת).

41. אין פירוש הדבר שלילת שיקול הדעת של פקיד הרישום, ושלילת סמכותו לדרוש מסירת ידיעות ומסמכים, הנוגעים לרישום. ואולם –

"אם אין לפקיד הרישוי יסוד סביר להניח, שההודעה איננה נכונה, אסור לו לסרב לרשום על פי ההודעה." (בג"צ 1031/93 פסרו (גולדשטיין) נ` שר הפנים, פ"ד מט(4) 661, 676-677).

ובעניין נעמת נקבע:

"לפקיד הרישום אין סמכות שיפוטית ואל לו להכריע בסוגייה משפטית `פתוחה`. כאשר הוא מתבקש לבצע רישום ראשון מכוח הודעת המבקש, עליו להיענות לבקשה, גם אם תוקפה המשפטי אינו נקי מספקות, ויש בו פנים לכאן ולכאן, ובלבד שאי נכונותה של ההודעה אינו בולט לעין." (שם, עמ` 744).

42. הנה כי כן, על המשיב לרשום את דבר נישואיו של אזרח או תושב ישראלי, שנישא לבן-זוג זר, על יסוד הודעתו ועל יסודה של תעודה ציבורית. אין הוא רשאי להתנות את הרישום בהסדרת מעמדו של בן-הזוג הזר.

43. זאת ועוד, אין נישואין לזר, כשלעצמם, יכולים להוות יסוד סביר להניח, כי ההודעה שנמסרה למשרד הפנים אינה נכונה. משעה שהוצגה בפני פקיד הרישום תעודה נישואין מאושרת ו/או מאומתת כדין – עליו לרשום את נישואיו של התושב או האזרח הישראלי שהציג בפניו את התעודה. אין הוא רשאי לרשום כי מצבו האישי "בבירור".

רישום אבהותו של העותר

44. סעיף 2 לחוק מרשם האוכלוסין קובע, כי בין יתר הפרטים, שיירשמו במרשם האוכלוסין, יירשמו שמות ההורים ושמות הילדים. לאחר רישומם זכאים שני ההורים – האם והאב – ששמו של הילד יירשם בתעודת הזהות של כל אחד מהם (ראו: סעיף 25 לחוק מרשם האוכלוסין וכן תקנות 2 ו-3 לתקנות מרשם האוכלוסין (רישומים בתעודת זהות), התש"ן-1990). ההורים זכאים אף לבקש ולקבל לידיהם תעודת לידה על פי הרשום במרשם, הכוללת את שמות שני ההורים (ראו: סעיף 30 לחוק מרשם האוכלוסין וכן תקנות מרשם האוכלוסין (צורתן של תעודות לידה ופטירה), התשל"ג-1972).

45. סעיף 21 לחוק מרשם האוכלוסין מוסיף וקובע, כי שמו של אב לילדה של אישה פנויה, יירשם "על פי הודעת האב והאם כאחד, או על פי פסק דין של בית משפט או בית דין מוסמך". אמנם, בין משרד הפנים ובין האגודה לזכויות האזרח, המייצגת את העותרים כאן, נטושה מחלוקת בעניין פרשנותו של סעיף 21 לחוק מרשם האוכלוסין (משרד הפנים דורש "הוכחות חותכות וחד משמעיות" להורותו של אב זר או פסק דין המבוסס על בדיקת רקמות. חוקיות מדיניות זו נדונה בימים אלה בפני בית משפט נכבד זה – בג"צ 2222/04). ואולם, אין כל מחלוקת באשר לרישום אב, הנשוי לאם היולדת. בעניין זה סעיף 21 לחוק מרשם האוכלוסין אינו חל, ואין מסור לפקידי המשיב שיקול דעת כלל ועיקר. יש לרשום את אבהותו של הגבר הזר. מעמדו של האב בישראל אינו משנה לעניין הורותו.

46. ברם, כיוון שהמשיב ממאן לרשום נישואיה של אזרחית ישראלית, שנישאה לזר, עד לאישור בקשתו של בן-הזוג הזר להסדיר את מעמדו בישראל, נחשבת האם פנויה – ואין רושמים את הורותו של אבי ילדם המשותף. תוצאה זו, על רקע פגיעתה הקשה בהורים ובילדיהם, בלתי סבירה, ואינה יכולה לעמוד.

47. בהכרה באבהות כרוכים ענייני ירושה, מזונות ואמצעים כלכליים שיבטיחו את רווחתו של הילד. המשיב אינו נותן לכך כל משקל. על ידי כך, האינטרסים הקניינים והחומריים של הילד, המושפעים השפעה ישירה מהקשר של הילד והוריו, אינם מוגנים כהלכה. המשיב חוטא לאינטרס שיש לכל קטין לשני אפוטרופסים, שיוכלו לקבל החלטות רשמיות בשמו ולטובתו. בחברה, הנותנת משקל רב לרישום במרשם, אב שאינו רשום עלול למצוא עצמו נעדר יכולות משפטיות לפעול לטובתו של ילדו. הוא עלול להיתקל בקושי לרשום את ילדו לבית ספר, לפתוח עבורו חשבון בנק, להוציאו מן המדינה ולהגיש בשמו תובענות. הוא אף עלול למצוא עצמו נעדר יכולת לקבל החלטות עבור ילדו במצב חירום רפואי. אם יארע, חלילה, דבר לאימו של הקטין, יוותר הילד, לשיטת המשיב, גלמוד, נתון לחסדיהן של רשויות הרווחה.

48. ודוקו – עמדת המשיב אינה עמדתו של המשפט הישראלי. המשפט הישראלי אינו מכיר במעמד ילדים "בלתי לגיטימיים" (מעמד, המוכר בדין הזר כ-illegitimate child). ילד, כל ילד, נברא בצלם, וזכותו הטבעית היא שיהיו לו אביו ואמו:

"ילד וילדה שנולדו לאם אשר לא היתה נשואה על-פי דין לאביהם – בין אם יכנה אותם המכנה ילדים `בלתי חוקיים`, בין אם יכונו `ממזרים`, ובין אם יכונו בכל כינוי גנאי אחר – ילד וילדה אלה נבראו בצלמו, בצלם אלהים נבראו, והם כילד וכילדה שנולדו לאם אשר היתה נשואה כדין לאביהם. זכותם הטבעית היא, כזכותם של כל ילד וילדה, שיידעו מי הוא אביהם-מולידם אם אך יבקשו לדעת זאת (שלא מטעמים בלתי-ראויים). לא עשב-למירמס הוא האדם. לכל אדם אם ואב, וזכות של-ראשית קנויה לו, זכות מן הטבע, שיידע מנין בא – והיא כבודו. . . שתוקי זכאי לגאול עצמו משתיקה ומהשתקה, ואנו לא נעמוד בדרכו; נהפוך הוא. זכותו של שתוקי היא שיידע את מי יאהב ואת מי ישטום, את מי יחבק ואל מי יפנה גב. וזכותו היא אף שיידע ממי יוכל לתבוע זכויות הקנויות לילד. אנו נעזור לו כמיטב יכולתנו, כל אחד מאיתנו ממקומו." (ע"א 3077/90 פלונית נ` פלוני, פ"ד מט(2) 578, 605 (להלן – עניין פלונית)).

49. בעניין פלונית קבע בית המשפט, כי זכותו של ילד לגאול עצמו ממעמדו כ"שתוקי" ("כל שהוא מכיר את אמו ואינו מכיר את אביו", משנה, קידושין, ד, ב) מטילה חובה פוזיטיבית על המדינה לסייע לו להסיר מעליו את שתיקתו:

"ואדם כי יבקש לדעת מי אביו, מי אמו, מניין בא – `מי אני`, יזעק – כבודו יחייב אותנו, את כולנו, להושיט יד לעזרו. . . משידענו כי כבוד האדם, כזכות חוקתית במשפטנו, מזכה כל אחד מאתנו לדעת מאין בא. . . נוסיף ונדע כי בצדה של זכות זו קמה ומתייצבת חובתה של המדינה להיות לעזר לאדם לבוא אל שלו. הזכות השוכנת בחוק היסוד קורנת אל-פנינו: מקרינה היא מעצמה סעד לבעל-הכבוד, ומטילה היא מעצמה חובה על זולתו. כך ככלל, ולא-כל-שכן שחוק היסוד מורנו מפורשות – בסעיף 4 בו – כי כל אדם זכאי להגנה על כבודו." (שם, עמ` 593).

50. והנה המשיב חוטא לחובתו החוקתית, חותר תחתיה, והופך קטינים, ילדים לאב ולאם המכירים בהורותם המשותפת, להיות "שתוקים" על כורחם. המשיב שולל מאבותיהם של הילדים את זכויותיהם וחובותיהם ההוריות, ועל ידי כך גוזל מן הילדים "הורה אפקטיבי". הוא מטילים דופי במסגרת המשפחתית, בה הם גדלים, שזר לדין הישראלי, ומערער אגב זאת על לגיטימיות הילדים ועל הקשר שבין הוריהם.

51. הנה כי כן, על המשיב לרשום את אבהותו של העותר.

שינוי שם משפחתן של העותרת ושל הבת

52. חירותו של אדם לקבוע את שם משפחתו לאחר נישואיו, נקבעה בסעיף 6 לחוק השמות, התשט"ו-1956 (להלן – חוק השמות). סעיף 6 קובע כדלקמן:


6. שם המשפחה אחרי הנישואין

(א) מי שנישא רשאי בכל עת –
(1) להמשיך לשאת או לשוב לשאת שם משפחה קודם;
(2) לבחור בשם המשפחה של בן זוגו;
(3) לצרף לשם משפחתו את שם המשפחה של בן זוגו;
(4) לבחור שם משפחה זהה לשם המשפחה שבחר בן זוגו גם אם שם זה שונה משמות המשפחה הקודמים של בני הזוג;
(5) לצרף לשם משפחתו שם משפחה שבן זוגו בחר לצרף לשם משפחתו.

(ב) עובר לנישואיו יודיע אדם לרושם הנישואין מהו שם המשפחה שבחר לשאת לאחר נישואיו; החליט לשנות את שמו, ייכנס השינוי לתוקפו עם הנישואין.

(ג) השר, בהתייעצות עם השר לענייני דתות, יקבע את דרכי ההודעה לפי סעיף קטן (ב).

53. חוק השמות אינו מבחין בין נישואין לישראלי לבין נישואין לזר, והוא אינו נותן בידי המשיב כל סמכות לערוך הבחנה שכזו. משעה שהוצגה בפני פקיד הרישום תעודת נישואין עליו, כאמור, לרשום את הנישואין, והוא מחוייב לכבד את רצונם של בני הזוג לקבוע את שם משפחתם, על פי הוראות סעיף 6 לחוק השמות.

54. כן מחוייב המשיב לכבד את רצונם של ההורים ולהעניק לילדם את שם המשפחה שהם חפצים ליתן לו. סעיף 3 לחוק השמות קובע:


3. שם משפחה מלידה

ילד מקבל מלידה את שם משפחת הוריו. היו להורים שמות משפחה שונים, מקבל הילד את שם משפחת אביו, זולת אם הסכימו ההורים שיקבל את שם משפחת האם או שמות המשפחה של שני ההורים; אולם ילד שנולד כשאמו אינה נשואה לאביו, מקבל מלידה את שם משפחת אמו, זולת אם רצתה האם שיקבל שם משפחת האב והאב הסכים לכך או שהאם היתה ידועה בציבור כאשתו, ואם הסכימו ההורים, יקבל את שמות המשפחה של שניהם.

55. כאמור, כיוון שאין המשיב נאות להכיר בנישואין לאזרח זר, אין הוא נאות להכיר בהורותו של האב הזר. כך הופך הילד, לדידו של המשיב, לילדה של האם בלבד, ילד מחוסר אב, אשר אינו זכאי לרכוש את שם משפחתו של אביו, אפילו ההורים היו רוצים בכך. גם תוצאה אבסורדית זו אינה סבירה בעליל, ומנוגדת להוראות חוק השמות.

56. על המשיב לכבד את רצונם של ההורים ולאפשר לילדם לרכוש את שם המשפחה שיבחרו לו, בכפוף להוראות סעיף 3 לחוק השמות. הדבר נגזר מתכליתו של חוק השמות – לאפשר להורים ולילדיהם להיקרא באותו שם. תכלית זו נלמדת גם מהוראות סעיף 12 לחוק השמות:


12. שם משפחה של קטין שהוריו שינו שמם

קטין שהוריו שינו שם משפחתם, מקבל על ידי כך את שם משפחתם החדש, וקטין שאחד מהוריו שינה את שם משפחתו לשם משפחתו של ההורה האחר יקבל על ידי כך את שם המשפחה המשותף.

57. אשר על כן, על המשיב לכבד את רצונם של בני הזוג, ולשנות את שם משפחתה של העותרת ואת שם משפחתה של בתם (העותרת 3), לשם משפחתו של העותר.

58. כן יש לקבוע, ככלל, כי על המשיב לשנות את שם משפחתו של אזרח או תושב ישראלי, שנישא לאזרח זר, על פי בקשתו, ואין הוא רשאי להתנות את שינוי השם בהסדרת מעמדו של בן-הזוג הזר בישראל.

59. זאת ועוד, יש לקבוע כי על המשיב לרשום את שם משפחתו של קטין, אזרח או תושב ישראלי, אשר אמו ישראלית ואביו זר, כשם משפחתו של אביו, לבקשת האם והאב.

אשר על כן, מתבקש בית המשפט הנכבד ליתן צו על תנאי כמבוקש, ולאחר קבלת תשובת המשיב להפכו למוחלט.

26 ביולי 2004

____________
אורי שדה, עו"ד
ב"כ העותרים