בג"צ 7139/02
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
המבקשים:
1. פ` ע-ב, מס` ת"ז ———-
2. …
3. …, קטינה
4. …, קטין
על ידי אפוטרופסיהם הטבעיים, העותרים 1 ו- 2
5. …
….
24. …
25. האגודה לזכויות האזרח בישראל
כולם ע"י ב"כ עוה"ד הדס תגרי ו/או דן יקיר ו/או דנה אלכסנדר ו/או אבנר פינצ`וק ו/או מיכל פינצ`וק ו/או נטע עמר ו/או עאוני בנא ו ו/או לילה מרגלית /או פאטמה אל-עג`ו ו/או באנה שגרי-בדארנה ו/או שרון אברהם-ויס ו/או נעה שטיין ו/או סוניה בולוס ו/או עודד פלר
מהאגודה לזכויות האזרח בישראל
שמענם למסירת כתבי בית דין
רח` נחלת בנימין 75, תל-אביב 65154
טל` 5608185 – 03; פקס: 5608165 -03
נגד
המשיבים:
1. שר הפנים
2. מנהל מנהל האוכלוסין
ע"י פרקליטות המדינה, משרד המשפטים, ירושלים.
בקשה על פי פקודת בזיון בית המשפט
בית המשפט הנכבד מתבקש לכוף על המשיבים, בקנס או במאסר, לקיים את פסק דינו של בית המשפט הנכבד מיום 1.4.03, על פיו נדרש המשיב 2 לשקול מתן אזרחות למבקשים 2, 6, 10, 15 ו-20 והארכת אשרותיהם לישיבת ארעי בישראל.
בית המשפט הנכבד מתבקש לקבוע מועד דחוף לדיון בבקשה.
ואלה נימוקי הבקשה לדיון דחוף:
1. עניינה של בקשה זו יישומו של פסק דינו של בית המשפט הנכבד בעניין הליכי התאזרחותם ומעמדם בישראל של המבקשים 2, 6, 10, 15 ו-20, אשר הינם פלסטינים תושבי השטחים לשעבר, אשר נישאו לאזרחים ישראלים והקימו עימם משפחה (להלן – בני הזוג הזרים). כל המבקשים בני הזוג הזרים נישאו בשנים 1993-1996, ובקשות בני זוגם הישראלים כי יחלו הליך התאזרחות בישראל אושרו בשנים 1998-1999.
2. לאיש מבני הזוג הזרים טרם הוענקה באזרחות ישראלית. במועד מתן פסק הדין בעתירה החזיקו המבקשים 2, 6, ו-10 באשרות לשהיית ארעי מסוג א/5 אולם אלה פקעו ביום 22.7.03 (המבקש 2) ו-7.7.03 (המבקשת 6), ואילו אשרת המבקש 10 עומדת לפקוע ביום 15.8.03. אשרתם של המבקשים 15 ו-20 לא הוארכה זה זמן רב.
3. פקיעת אשרותיהם של המבקשים 2 ,6, ו-10 בימים אלה, ללא כל הצדקה או עילה, מותירה אותם ללא מעמד חוקי בישראל, חושפת אותם לסכנת גירוש, שוללת מהם את זכותם לעבוד באופן חוקי, ליהנות משירותי בריאות וזכויות סוציאליות. כך הוא מצבם של המבקשים 15 ו-20 השוהים ללא מעמד זו עת ארוכה.
4. פניות חוזרת ונשנות מצד ב"כ המבקשים לב"כ המשיבים כי יישקל מתן אזרחות למבקשים, כמתחייב מפסק דינו של בית המשפט הנכבד, ולמצער להסיר את המכשולים מפני הארכת אשרותיהם מסוג א/5 לא נענו מטוב ועד רע, וזאת במשך חודשים ארוכים.
ואלה נימוקי הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט
1. עניינה של בקשה זו יישומו של פסק דינו של בית המשפט הנכבד בעניין התאזרחותם ומעמדם בישראל של המבקשים 2, 6, 10, 15 ו-20, אשר הינם פלסטינים תושבי השטחים לשעבר, אשר נישאו לאזרחים ישראלים והקימו עימם משפחה.
2. עניינם של המבקשים, ומסכת היסורים אותה עברו בבקשם כי בן הזוג הזר יקבל מעמד חוקי בישראל, נפרשה בעתירה, ומסכת עובדתית זו הינה חלק בלתי נפרד מבקשה זו. כזכור, כל המבקשים נישאו בשנים 1993-1996, ואולם בקשות בני זוגם הישראלים כי המבקשים יחלו הליך התאזרחות בישראל אושרו רק בשנים 1998-1999, והמבקשים קיבלו אשרות מסוג א/5 רק בשנת 1999, לאחר הגשת עתירתם הראשונה (בג"צ 338/99 סברי עיסא ואח` נ` שר הפנים).
3. ביום 1.4.03 ניתן פסק דינו של בית המשפט הנכבד בעניינם של המבקשים. בפסק הדין נקבע:
"עניינם של העותרים שבפנינו מעלה דוגמאות של מקרים קיצוניים בהם משך זמן הטיפול בבקשות היה ארוך וממושך במיוחד. למרות שחלפו כשש שנים מאז הגשת מרבית בקשות העותרים, הם טרם קיבלו מעמד של קבע בישראל. . .
"כאמור, המשיב לא התנגד לכך שלגבי בני הזוג הזרים, אשר עמדו בתנאי תקופת המבחן, תחושב תקופת המבחן מיום אישור הבקשה ומתן אשרת תושב ארעי, ולא מיום החלת הנוהל. פתרון זה, כפי שהציגו העותרים, יש בו כדי לסייע להם ואף עשוי להביא לכך שמרביתם יסיימו את תקופת המבחן ויקבלו אזרחות ישראלית תוך זמן קצר מאד. . .
"בנוסף, כפי שצוין, נוהל 1999 העניק למנהל מינהל האוכלוסין סמכות לקצר כל פרק זמן הקבוע בנוהל אם הוצגו לפניו טעמים ונסיבות מיוחדות. . . אנו מציעים כי מנהל מינהל האוכלוסין יבחן את המקרים שהובאו בעתירה זו, תוך בדיקה פרטנית האם פרקי הזמן הממושכים שממתינים העותרים יש בהם, בין יתר נסיבות העניין, כדי להוות נסיבות מיוחדות המצדיקות קיזוז וקיצור כאמור. .
"בבדיקה זו ייבחן גם עניינם של העותרים אשר אשרות השהייה הזמניות שלהם אינן בתוקף – ואלה יוארכו, בהנחה שהעותרים יעמדו בתנאים הקבועים בנוהל. מנהל מינהל האוכלוסין יבחן האם יש בעניינם של העותרים טעמים המצדיקים קיצור פרקי הזמן, בהתאם לסמכותו לפי סעיף ז` לנוהל."
(פסקאות 10 ו-11 לפסק הדין).
4. לאיש מבני הזוג הזרים טרם הוענקה אזרחות או מעמד של קבע בישראל. במועד מתן פסק הדין בעתירה החזיקו המבקשים 2, 6, ו-10 באשרות לשהיית ארעי מסוג א/5 אולם אלה פקעו ביום 22.7.03 (המבקש 2) ו-7.7.03 (המבקשת 6), ואילו אשרת המבקש 10 עומדת לפקוע ביום 15.8.03. אשרתם של המבקשים 15 ו-20 לא הוארכה זה זמן רב. מכאן, כי לא זו בלבד שבני הזוג הזרים לא זכו באזרחות אלא שארבעה מהם שוהים ללא אשרות שהיה חוקיות, ואשרתו של החמישי עומדת לפוג בחודש הבא.
5. כפי שיפורט בהמשך, פניות חוזרת ונשנות מצד ב"כ המבקשים לב"כ המשיבים, לאחר מתן פסק הדין שבנדון, כי תישקל מתן אזרחות למבקשים, כמתחייב מפסק דינו של בית המשפט הנכבד, ולמצער כי יוסרו המכשולים מפני הארכת אשרותיהם מסוג א/5, כמתחייב אף הוא מפסק הדין לא נענו מטוב ועד רע. פניות מפורטות נשלחו ביום 3.4.03, 28.5.03 ו-30.6.03, אולם הן לא זכו לכל תגובה לגופו של עניין (ביום 9.4.03 נשלח לב"כ המבקשים העתק מכתבה של ב"כ המשיבים לעו"ד דניאל סלומון מהלשכה המשפטית במשרד הפנים, בו מתבקשת התייחסותו לפניית ב"כ המבקשים מיום 3.4.03, אולם בהמשך לכך לא הגיעה כל התייחסות נוספת). התכתבות זאת תפורט להלן.
6. בכך הפרו המשיבים ולו את החובה המינימלית ביותר שהטיל עליהם פסק הדין: לשקול מתן אזרחות לעותרים, ובכלל זה ליתן משקל ראוי לשיקולים שבית המשפט הנכבד הטיל עליהם לשקול: ההצדקה לקזז ולו מקצת מהתקופות הממושכות שהמתינו המבקשים לטיפול בבקשותיהם; העובדה שלמעלה מארבע שנים (הנדרשות על פי נוהל 1999) חלפו מאז אושרו בקשותיהם של כל בני הזוג הזרים; העובדה שארבע שנים או קרוב לכך חלפו מאז קיבלו בני הזוג הזרים לראשונה אשרה מסוג א/5; שקילת הנסיבות המיוחדות של מקצת המבקשים, כגון עיוורונה של המבקשת 1 וכבדות ראייתו של בן זוגה, המבקש 2, וכן נכותו הקשה של המבקש 5.
7. זאת ועוד, המשיבים הפרו אף את חובתם להאריך את אשרות תושב הארעי של המבקשים בני הזוג הזרים, והגדילו עשות בהערימם קשיים חדשים בדמותן של דרישה חדשה ומופרכת בהליך הארכת אשרות: דרישה מן המבקשים כי יציגו דרכון פלסטיני כתנאי לחידוש אשרותיהם – זאת לאחר ששנים קודם לכן מסרו את תעודת זהות השטחים שלהם, לחלקם מעולם לא היה דרכון פלסטיני ומכל מקום איש מהם אינו מחזיק בדרכון כזה מזה שנים.
8. אופן טיפולם של המשיבים בעניינם של המבקשים מעיד על זלזול עמוק בחובותיהם החוקיות בכלל ובהנחיותיו של בית משפט נכבד זה בלבד, ומהווה משום ביזיון חמור של פסק הדין.
השתלשלות העניינים שבין הדיון בעתירה למתן פסק הדין
9. פניות ב"כ המבקשים לב"כ המשיבים לאחר שניתן פסק הדין, נעשו בהמשך להשתלשלות העניינים שלאחר הדיון בעתירה וטרם מתן פסק הדין, וההתכתבויות שבכללה. על מנת שתוצג בפני בית המשפט התמונה המלאה, ובשל כך שמכתבי ב"כ המבקשים לב"כ המשיבים לאחר מתן פסק הדין מהווים המשכה של התכתבות קודמת זאת, שלאחר מועד הדיון בעתירה ולפני מתן פסק הדין, תובא כאן בקצרה גם התכתבות זאת.
10. ביום 5.11.02, יומיים לאחר מועד הדיון בעתירה, פנתה ב"כ המבקשים לב"כ המשיבים בעניינם של המבקשים 6 (גב` —-), 14 (מר —-) ו-22 (—–), אשר לא החזיקו באותה עת באשרות שהיה בנות תוקף, התייחסה לטענות שהועלו בעניינם בדיון וביקשה כי עניינם יטופל בהקדם.
יצוין כי בעניינה של המבקשת 6, גב` —, נטען בתשובת המשיבים שהוגשה לבית המשפט לקראת הדיון, כי עניינה התעכב בשל כך שלא הגיעה תשובת משטרת ישראל לבקשתה, ופניית האגודה לזכויות האזרח בעניין זה היתה מזרזת את עניינה, ולפיכך התבקש במכתב זירוז עניינה.
בעניינם של המבקשים 14 ו-22 הופרכו הטענות כאילו לא הגיעו לטיפול בלשכה, והתבקשה הנחיית ב"כ המשיבים כי לשכת מנהל האוכלוסין בעפולה תטפל בעניינם.
העתק המכתב מיום 5.11.02 מצ"ב ומסומן א`.
11. לאחר שמכתב זה לא זכה למענה, נשלחה פנייה נוספת ביום 12.1.03.
העתק המכתב מיום 12.1.03 מצ"ב ומסומן ב`.
12. ביום 13.1.03 נשלחה תשובתה של ב"כ המשיבים.
בעניינה של המבקשת 6 (גב` —-) נכתב כי ביום 3.11.03 התקבלה תשובת המשטרה, ולפיה אין למשטרה התנגדות להארכת תוקף האשרה, ובני הזוג יכולים לסור ללשכה לשם ההארכה האמורה.
בעניינם של המבקשים 15 ו-20 (מר —- ומר —–) פורטו טענות שונות, ובסופו של דבר הם התבקשו להתייצב שוב בלשכה בלויית רעיותיהם, ולהמציא מחדש מסמכים המוכיחים מרכז חיים, על פי טפסים שצורפו למכתב.
העתק מכתבה של ב"כ המשיבים על נספחיו מצ"ב ומסומן ג`.
13. בסמוך לאחר קבלת התשובה, ניגשו המבקשים 15 ו-20 ללשכה בלוויית רעיותיהם, המבקשות 14 ו-19, הגישו את כל המסמכים שנדרשו מהם, וענו לכל השאלות שנשאלו. המבקשים נתבקשו להמתין לתשובה, אשר לא הגיעה עד עצם היום הזה, על אף עריכת בירורים נוספים מצדם בעניין (השתלשלות זאת מפורטת במכתב ב"כ המבקשים מיום 3.4.03, המצורף להלן, שנשלח לאחר מתן פסק הדין). כל העת הזאת ועד מועד הגשת בקשה זאת הם שוהים ללא כל אשרה.
14. המבקשת 6, גב` —–, אשר שהתה 10 חודשים ללא כל אשרה, ללא ביטוח בריאות וללא זכויות סוציאליות, בשל כך שתשובת המשטרה (החיובית) בעניינה התעכבה עת ארוכה, ניגשה ללשכה ביום 20.1.03. אשרתה של גב` —- הוארכה עד יום 7.7.03, למשך 6 חודשים בלבד. לבני הזוג —– נאמר, כי על המבקשת 6 לשוב ללשכה לשם חידוש אשרתה לא יאוחר מחודש אפריל 2003, ועד אז עליה להמציא דרכון פלסטיני על שמה התקף למשך שלוש שנים לפחות, שאם לא כן לא תוארך אשרתה.
15. ביום 21.1.03 פנתה ב"כ המבקשים במכתב דחוף בעניינה של המבקשת 6. במכתב הובעה התרעמות קשה על השתלשלות העניינים בעניינה. במכתב צוין כי אין הצדקה להארכת האשרה למשך חצי שנה בלבד, ואין כל הצדקה או אפשרות מעשית כי גב` —– תמציא דרכון פלסטיני, ומדובר בדרישה מופרכת. במכתב צוין כי בקשת בני הזוג, אשר נישאו ב-1995, אושרה כבר ב-1.3.99, ולפיכך קרוב לארבע שנים חלפו מאז אישור הבקשה. עוד צוין כי גב` —- מעולם לא החזיקה בדרכון פלסטיני אלא רק בתעודת זהות של המינהל האזרחי אשר ניטלה ממנה זה מכבר, כי כמו לכל תושב ישראל אחר אין לה כל קשר עם הרשות הפלסטינית ואין לה כל אפשרות מעשית להיכנס לשטחי הגדה המערבית בימים אלה ולנסות להשיג דרכון פלסטיני, אם ניתן בכלל להשיג מסמך כזה.
לפיכך התבקשה במכתב התערבות ב"כ המשיבים אשר תביא להסרת הדרישה להצגת דרכון פלסטיני ולהארכת אשרתה של המבקשת 6 לתקופה של שנה.
העתק המכתב מיום 21.1.03 מצ"ב ומסומן ד`.
מכתב זה לא זכה לכל מענה.
16. ביום 12.3.03 פנתה ב"כ המבקשים פעם נוספת לב"כ המשיבים. במכתב צוין כי המכתב מיום 21.1.03 לא נענה. עוד צוין כי לאחרונה נמסר גם למבקש 2, מר —-, אשר אשרתו עומדת לפוג ביולי 2003, כי אשרתו תוארך רק אם יציג בלשכה דרכון פלסטיני בתוקף.
במכתב נוסף זה פורטה ונומקה ביתר הרחבה פסלות הדרישה להצגת דרכון כאמור, והעדר האפשרות המעשית להשיגו. שוב התבקשה התערבות ב"כ המשיבים בביטול הדרישה הזאת ככל שהיא נוגעת למבקשים בפרט, ולפונים אחרים בבקשות התאזרחות תושבי השטחים, בכלל.
כמו כן התבקש במכתב זה כי תשקל מתן אזרחות למבקש 2 ולמבקשת 6, הן בשל כך שארבע שנים חלפו מאז אושרו בקשותיהם (עת ארוכה לאחר שנישאו), ובמיוחד לאור נסיבותיהם המיוחדות: היותה של המבקשת 1, גב` —-, עיוורת, והמבקש 2 כבד ראייה, והקשיים המיוחדים שניצבים בפניהם בשל כך, הן בטיפול בילדיהם הקטנים, והן בהתמודדות עם הבירוקרטיה המכבידה. היותו של המבקש 5 בעל נכות קשה, המכבידה עליו מאד בהתמודדות עם הבירוקרטיה הכרוכה במעמדה של רעייתו, המבקשת 6.
העתק המכתב מיום 12.3.03 מצ"ב ומסומן ה`.
מכתב זה לא זכה לכל מענה.
השתלשלות העניינים לאחר מתן פסק הדין בעתירה
17. ביום 3.4.03, יומיים לאחר שניתן פסק הדין בעתירה, פנתה ב"כ המבקשים לב"כ המשיבים, במכתב מפורט, בו התבקשה הענקת אזרחות לבני הזוג הזרים. במכתב צוין כי הנובע מפסק דינו של בית המשפט הנכבד הוא, כי יש להביא לסיומו של הליך ההתאזרחות של המבקשים 2, 6, 10, 15 ו-20. מבקשים אלה הגישו בקשותיהם בשנים 1993-1996, אולם הן אושרו אך בין ספטמבר 1998-1999, באיחור ניכר, בשל מחדלי המשיבים. מכאן, כי למעלה מארבע שנים חלפו מאז אושרו בקשותיהם, וקרוב לארבע שנים חלפו מאז קיבלו לראשונה אשרות מסוג א/5.
עוד צוין, כי המבקשים 15 ו-20 שוהים ללא כל מעמד, על אף ששבו והציגו את כל המסמכים שנדרשו, כי אשרות המבקשים 2, 6, ו-10 עומדות לפוג בחודשים יולי-אוגוסט 2003, וכי מכתבי ב"כ המבקשים בעניין מתן מעמד למבקשים ובעניין הדרישה להצגת דרכון פלסטיני לא נענו. עוד צוינו נסיבותיהם המיוחדות של המבקשים 1 ו-2, שהם עיוורים, ושל המבקשת 6, שבעלה סובל מנכות קשה.
העתק מכתב ב"כ המבקשים מיום 3.4.03 מצ"ב ומסומן ו`.
ביום 9.4.03 נשלח לב"כ המבקשים העתק מכתבה של ב"כ המשיבים לעו"ד דניאל סלומון ממשרד הפנים, בו הופנה מכתבה של ב"כ המשיבים להתייחסותו.
העתק המכתב מצ"ב ומסומן ז`.
18. לאחר שלא התקבלה כל תשובה לגופו של עניין, פנתה ב"כ המבקשים לב"כ המשיבים פעם נוספת ביום 28.5.03, והצביעה על כך כי מכתבה טרם נענה, על אף חלוף הזמן ודחיפות העניין. במכתב הודגשה העובדה כי שניים מהמבקשים שוהים ללא כל מעמד, ואשרות שלושת האחרים עומדות לפוג בחודשים יולי-אוגוסט. כן הודגשה העובדה כי גם המכתבים שנשלחו בעניין זה ובעניין הדרישה להצגת דרכון פלסטיני טרם מתן פסק הדין, טרם נענו.
העתק מכתב ב"כ המבקשים מיום 28.5.03 מצ"ב ומסומן ח`.
19. לאחר שגם מכתב זה לא נענה, פנתה ב"כ המבקשים במכתב נוסף מיום 30.6.03. במכתב צוין, כי יש לראות בחומרה רבה העדר כל מענה מצד המשיבים, על אף שחלפו כבר שלושה חודשים מיום מתן פסק הדין, ועל אף הפניות החוזרות ונשנות בעניין המבקשים. עוד צוין במכתב, כי פעולות ומחדלי המשיב בעניין מנוגדים בתכלית ללשונו ורוחו של פסק הדין בעתירה, וכי העדר מענה בעניין מתן אזרחות למבקשים תאלצם לשקול פניה נוספת לבית המשפט.
העתק מכתב ב"כ המבקשים מיום 30.6.03 מצ"ב ומסומן ט`.
גם מכתב זה לא זכה לכל מענה עד מועד הגשת בקשה זו.
20. כפי שעולה מהשתלשלות העניינים המתוארת, כשהיא נבחנת לאור פסק דינו של בית המשפט הנכבד, לא זו בלבד שהמשיבים הפרו בריש גלי כל אחת מהוראות פסק הדין אשר הופנו אליהם, אלא המשיבים התעלמו כליל מפסק הדין משל לא ניתן מעולם. מכתביה של ב"כ המבקשים לב"כ המשיבים, בבקשה כי פסק הדין ייושם לא זכו לכל מענה מהלך 4 החודשים מאז ניתן פסק הדין, וזאת בהמשך להתעלמות מהפניות הקודמות בעקבות ההתפתחויות שמאז הדיון הקודם בעתירה וטרם מתן פסק הדין. התעלמות מוחלטת זאת מעידה כאלף עדים כי המשיבים אף לא טרחו ליצור מראית עין של שקילת עניינם של המבקשים, כמתחייב מפסק הדין. זאת, על אף הביקורת החמורה שמתח בית המשפט הנכבד על עינויים של המבקשים שנים כה ארוכות של "התשה חסרת תוחלת", והנחיותיו הברורות כי יש לשקול מתן אזרחות למבקשים.
21. מאליו מובן כי בכך הופרו כל הוראותיו של בית המשפט בפסק דינו, שעניינן שקילת מתן אזרחות לבני הזוג הזרים:
ראשית, החובה לחשב את תקופת המבחן של ארבע השנים מיום אישור הבקשה ומתן אשרת תושב הארעי – כאשר תקופה זו חלפה ביחס לכל המבקשים, אשר בקשותיהם אושרו לכל היאוחר במרץ 1999, לאחר עיכובים של שנים מעת הגשת בקשותיהם. (יצוין, כי פסק הדין מניח כמובן מאליו כי מועד אישור הבקשה זהה למועד קבלת תעודת תושב ארעי לראשונה, כפי שאכן מתחייב על פי כל הגיון, ואולם בפועל, בשל מחדלי המשיבים, חלק מהמבקשים קיבלו את אשרותיהם רק כחלוף חודשים ארוכים ממועד אישור בקשותיהם). בית המשפט הנכבד ציין, כי כיבוד חובה זו עתיד להביא לכך שכל המבקשים יקבלו אזרחות בתוך זמן קצר מאד לאחר מועד מתן פסק הדין.
שנית, החובה על המשיב 2 "לבחון את המקרים שהובאו בעתירה זו, תוך בדיקה פרטנית האם פרקי הזמן הממושכים שממתינים העותרים יש בהם, בין יתר נסיבות העניין, כדי להוות נסיבות מיוחדות המצדיקות קיזוז וקיצור כאמור", אשר יביאו להענקת אזרחות לעותרים לאלתר.
שלישית, החובה הנובעת מהוראתו זו של בית המשפט, לבחון את נסיבותיהם המיוחדות של המבקשים ולשקול האם אין בהם כדי להביא לקיזוז תקופות ההמתנה ולהענקת אזרחות למבקשים. בהקשר זה, צוין חזור וציין בפניות ב"כ המבקשים לב"כ המשיבים מצבם המיוחד של המבקשים 1 ו-2, אשר הם עיוורים ומתקשים מאד בהתנהלות המתמשכת עם הביורוקרטיה הקשה הכרוכה בהליך ההתאזרחות. כמו כן, צוין מצבו המיוחד של המבקש 5, אשר סובל מנכות קשה, אשר מכבידה ביותר עליו ועל משפחתו בטיפול בהליך התאזרחותה של רעייתו, המבקשת 6. התעלמות המשיבים מנסיבותיהם המיוחדות של מבקשים אלה מלמדת כאלף עדים כי אמירתם לפיה במקרים מתאימים ובנסיבות מסוימות מקוזזות תקופות ההמתנה בשל נסיבות מיוחדות אינה אלא מס שפתיים: שהרי אם נכותם הקשה של המבקשים 1, 2 ו-6 – לגביהם מעולם לא הועלה ולו בדל טענה דבר העדר כנות נישואים, כי מרכז חייהם אינו בישראל, כי קיימת מניעה בטחונית או פלילית כלשהי ביחס אליהם – אינה מהווה משום נסיבות מיוחדות כאמור, כי אז קשה להעלות על הדעת נסיבות אשר יביאו לקיזוז תקופות המבחן והענקת אזרחות.
22. בנוסף הפרו המשיבים את הוראות פסק הדין בכל הנוגע לחובה להאריך, לפי שעה, את אשרותיהם של המבקשים:
ראשית, הוראת בית המשפט הנכבד, כי "בבדיקה זו ייבחן גם עניינם של העותרים אשר אשרות השהייה הזמניות שלהם אינם בתוקף, ואלה יוארכו, בהנחה שהעותרים יעמדו בתנאים הקבועים בנוהל". מקל וחומר כי הוראה זו חלה על העותרים אשר אשרות השהייה שלהן היו בתוקף עד לאחרונה ויש להאריכן.
שנית, הוראות בית המשפט הנוגעות לחובת המשיבים להימנע מהצבת דרישות מופרזות ומוגזמות, המטילות על המבקשים נטל מכביד ללא כל הצדקה. בית המשפט הנכבד מתח ביקורת על ריבוי וחוסר אחידות המסמכים הנדרשים מן המשיבים, דבר המכביד שלא לצורך על המבקשים: "הליך ההוכחה על הנטל המוטל על המבקש צריך להיות ברור ואחיד, ולא מסע התשה ללא תוחלת".
23. לא זו בלבד שהמשיבים לא האריכו את אשרותיהם של המבקשים 15 ו-20, אלא הם הציבו בפני המבקשים 2 ו-6 דרישה מופרכת, בלתי ניתנת למימוש ונטולת הצדקה: דרישה להציג דרכון פלסטיני. ודוק: מדובר במבקשים אשר מצויים זה שנים רבות בהליך התאזרחות בישראל. מעולם לא נדרש מהם להציג דרכון פלסטיני. המבקשים מסרו זה מכבר את תעודות זהות השטחים שלהם שנים לאחר שמסרו את תעודת זהות השטחים שלכם והחלו בהליך ההתאזרחות בישראל, כאשר המבקשת 6 מעולם לא החזיקה בדרכון פלסטיני ואילו המבקש 2 החזיק בעבר בדרכון אשר פג תוקפו זה מכבר. אין למבקשים קשר לרשות הפלסטינית, ואין להניח כי זאת תנפיק להם כיום דרכונים פלסטינים. מדובר בדרישה בלתי אפשרית למילוי, בלתי רלוונטית ונטולת כל הצדקה בשלב זה של ההליך, אשר מעולם לא נדרשה בעבר, עת היה בידי המבקשים האפשרות למלאה.
24. הצבת דרישה זו בפני המבקשים, כמו גם בפני אנשים אחרים במצבם, אינה אלא הצבת מכשול בלתי עביר להארכת אשרותיהם, וזאת בחוסר תום לב מוחלט. חוסר תום הלב הכרוך בדרישה זו מתחוור עשרות מונים עקב התעלמות המשיבים מפניות חוזרות ונשנות של המבקשים בעניין דרישה זו, מזה למעלה ממחצית השנה.
25. סוף דבר, כל המבקשים עומדים עתה בפני שוקת שבורה, שנים רבות לאחר הקמת משפחתם עם אזרח ישראלי, שוב הם מצויים ערום ועריה, נטולי מעמד חוקי, חשופים לגירוש, ללא כל זכויות, בניגוד מחפיר ללשונו ולרוחו של פסק דינו של בית המשפט הנכבד.
26. קשה שלא להתרשם, כי התעלמותם המופגנת של המשיבים מפסק דינו של בית המשפט ומפניות המבקשים אליהם, נעוצה במדיניות החדשה הנוהגת מזה למעלה משנה, שעניינה הקפאת הטיפול בבקשות התאזרחות של בני זוג פלסטינים, מדיניות ששאלת חוקיותה תלויה ועומדת בפני בית משפט נכבד זה. נראה כי המשיבים עושים כל לאל ידם כדי להכביד ולעכב ולמנוע קבלת מעמד על ידי המבקשים ואחרים במצבם, בניגוד גמור להוראות פסק הדין:
"בהקשר זה יצוין כי באת-כוח המשיב הודיעה כי משרד הפנים שוקד בימים אלה על הכנת נוהל חדש, בהתאם להחלטת ממשלה מיום 12.5.02. עד לגיבושו של נוהל זה הוקפא הטיפול בכל הבקשות לאיחוד משפחות. מהטעמים שהוזכרו, ובעיקר, בהתחשב במשך הזמן הממושך שהמתינו העותרים מיום שהגישו בקשותיהם לראשונה, מן הראוי שמשרד הפנים יתחשב במעמדם של עותרים אלה ולא יחיל עליהם תקופות המתנה חדשות על פי הנוהל החדש" (פסקה 10 לפסק הדין).
27. לאור כל האמור, מתבקש בית המשפט לכוף על המבקשים לקיים את פסק דינו של בית המשפט הנכבד ובכלל זה:
לשקול הארכת אשרותיהם של המבקשים מסוג א/5 לאלתר, ובהקשר זה להסיר את הדרישה להצגת דרכון פלסטיני כתנאי להארכת האשרות וכן כל דרישה בלתי סבירה אחרת;
לשקול מתן אזרחות למבקשים 2, 6, 10, 15 ו-20, בשים לב לחובת המשיבים למנות את תקופת המבחן מיום שאושרו בקשות המבקשים, בשים לב לחובת המשיבים לשקול קיזוז התקופות הממושכות שהמבקשים המתינו לטיפול בבקשתם, ובשים לב לנסיבותיהם המיוחדות של המבקשים 2 ו-6;
לנמק בפירוט כל החלטה הניתנת בעניין שקילה ובחינה זאת.
עוד מתבקש בית המשפט הנכבד להשית הוצאות בקשה זו על המשיבים.
________________
הדס תגרי, עו"ד
ב"כ המבקשים
