בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קבע בשבוע שעבר בפסיקה תקדימית, כי יש לפצות אישה בגין הפלייתה לרעה בשכר, בהשוואה לעובדים גברים, שקיבלו שכר גבוה יותר באותו מקום עבודה. פסק הדין ניתן על ידי השופט אילן סופר בתביעה, שהגישה האגודה לזכויות האזרח בשם סימי נידם, עובדת מצטיינת שהופלתה בשכרה. התביעה הוגשה באמצעות עורכות הדין הדס תגרי וגילה שטופלר ובסיוע עו"ד דנה פריבך-חפץ מהאגודה לזכויות האזרח. פסק הדין קבע, כי גב` נידם הופלתה לרעה ביחס לעובדים גברים באותה חברה, וכי ישולמו לה הפרשי השכר המגיעים לה, וכן פיצויי פיטורים, פיצויים בגין עוגמת נפש והשפלה ופיצויים עונשיים, המסתכמים בכ-40,000 ש"ח, וכן הוצאות משפט.
האגודה לזכויות האזרח הגישה, לפני ארבע שנים, תביעה בשמה של נידם, נגד חברת ראלי אלקטריק, בעלת רשת חנויות לשיווק מוצרי חשמל ואלקטרוניקה ביתיים, בדרישה לפיצויים בשל אפלייה בשכר, בניגוד לחוק שכר שווה לעובד ולעובדת. נידם עבדה בחנויות השייכות לחברה במשך כארבע שנים. לאורך כל התקופה ביצעה את עבודתה על הצד הטוב ביותר, ואף ביצעה מטלות חשובות, שלא בוצעו על ידי עובדים אחרים. למרות זאת, היא הרוויחה פחות מהגברים, שעבדו כמוה כאנשי מכירות ואשר כישוריהם לא עלו על שלה. למרות היותה מוכרת מצטיינת ובעלת ניסיון, מוכרים גברים בעלי וותק וכישורים דומים, אשר ביצעו עבודה דומה, השתכרו בעשרות אחוזים יותר ממנה. פניותיה של סימי נידם אל מנהל החברה בבקשות, ששכרה יושווה לזה של עמיתיה הגברים, הושבו ריקם, לעיתים תוך שימוש בהתבטאויות מפלות כלפי נשים. לאחר שהתגלה לה מידע נוסף, שהצביע על כך, שהיא מופלית באופן משמעותי ביותר בשכרה ביחס לעובדים הגברים, היא ניסתה לשוחח פעם נוספת עם מנהל החברה ולבקש את השוואת שכרה לזה של הגברים. בעקבות פנייה זו החלה העובדת לסבול מיחס עוין ומאווירה לא נעימה בעבודה מצד מנהליה. בנוסף לכך, חלק מהמטלות, עליהן היתה אחראית, כגון טיפול בתיקי גבייה בהוצאה לפועל, נלקחו ממנה.
כתוצאה מכך שמנהלי החנות סירבו להשוות את שכרה לזה של הגברים, וכתוצאה מהיחס העוין שממנו סבלה, נאלצה העובדת להתפטר מעבודתה. יש להדגיש, כי לאורך כל תקופת עבודתה ביצעה העובדת את תפקידה לשביעות רצונם המלאה של מעבידיה, כפי שגם מעיד מכתב ההמלצה אותו קיבלה עם עזיבתה את העבודה.
נידם, שחשה כי אולצה לעזוב את מקום עבודתה הקודם בשל אפלייתה בשכר על רקע היותה אישה, פנתה לאגודה לזכויות האזרח. פניותיה של האגודה לחברה, על מנת לקבל מידע בקשר למשכורותיהם של העובדים האחרים, לא נענו. על פי חוק שכר שווה לעובד ולעובדת זכותם של כל עובד ועובדת לקבל מידע על שכרם של העובדים הנוספים, ללא שמם אולם עם ציון תפקידיהם ומינם. יש להדגיש, כי זכות זו עומדת לעובד גם אם אין הוא מעלה טענת הפלייה וזכות זו עומדת לו, על פי בקשתו, ללא צורך בהליך משפטי. כן נדחו הטענות, שהעלתה העובדת בקשר להפלייתה בשכר.
במסגרת הדיון בתביעה הורה השופט, בהחלטה תקדימית, למנהלי החנות להמציא לתובעת את נתוני השכר של כל העובדים, שעסקו במכירות במהלך תקופת עבודתה. זו הפעם הראשונה בה ניתנה החלטת בית משפט להורות למעביד להעביר את המידע על נתוני השכר של העובדים הנוספים על פי חוק שכר שווה. מהמידע שהעבירו מנהלי החנות עלתה תמונה קשה של אפליית הנשים, העובדות בחנות, לעומת הגברים. כל הגברים, העובדים הקבועים, שעבדו בתקופה המקבילה לזו של התובעת השתכרו יותר מהנשים, העובדות הקבועות. עובדים גברים חדשים השתכרו כמו נשים בעלות וותק, וגברים בעלי וותק השתכרו הרבה יותר מנשים בעלות ניסיון, לרבות עובדות בעלות ניסיון רב יותר ובעלות הישגים גבוהים יותר במכירות מהגברים. שכרם של הגברים העובדים עלה בקצב מהיר הרבה יותר מזה של הנשים. בכל חנויות הרשת עובדים גברים השתכרו יותר מנשים, וכן יצוין, כי כל מנהלי החנויות היו גברים.
בכתב התביעה המתוקן, שהגישו עורכות הדין הדס תגרי וגילה שטופלר מהאגודה לזכויות האזרח לאחר קבלת המידע על שכרם של העובדים, נאמר כי בהפלות המעביד את העובדת בשכרה הוא הפר את חוק שכר שווה וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. חוק שוויון הזדמנויות בעבודה אוסר על אפליית עובדת, בין השאר, על רקע מינה. חוק שכר שווה מחייב את המעביד לשלם לעובד ולעובדת שכר שווה בעבור אותה עבודה, עבודה שווה בעיקרה ועבודה שוות ערך. עבודתה של התובעת, צוין בכתב התביעה, היתה זהה לזו של עמיתיה אנשי המכירות הגברים ואף עלתה עליה. עוד נטען בכתב התביעה, כי נתוני השכר של העובדים מוכיחים, כי בחנות נהגה אפלייה שיטתית של המוכרות הנשים לעומת הגברים, וכי דפוס זה של אפליה יכול לשמש את התובעת לחיזוק תביעתה. כן נאמר בתביעה, כי התפטרות העובדת על רקע הפלייתה מקנה לה זכות לפיצויי פיטורין כאילו פוטרה מעבודתה.
כאמור, קיבל בית הדין לעבודה, את טענות התובעת, וקבע בפסק דין תקדימי, כי לאורך שנות עבודתה הופלתה בשכרה, אך בשל היותה אשה, וזאת על אף היותה מוכרת מצטיינת ומצליחה. בית הדין קבע עוד בפסיקתו התקדימית, כי התובעת הוכיחה שהמוכרות בחברה הרוויחו באופן שיטתי משכורות נמוכות יותר בעשרות אחוזים אך בשל היותן נשים. כך למשל, בעלי החנות שיבצו אך ורק נשים למכירת מוצרי חשמל "קטנים", ובעיקר מוכרים גברים למכירת מוצרי חשמל "גדולים" (מקררים, תנורים), מכירה שזיכתה את המוכרים בשכר גבוה יותר ובונוסים גבוהים יותר. בגין אפלייתה בשכר פסק בית המשפט לתובעת את הפרשי השכר להם היתה זכאית לאורך כל תקופת עבודתה, אילו לא הופלה. בית המשפט קיבל גם את טענתה של התובעת, כי העובדה שהתפטרה עקב האפלייה בשכרה, מקנה לה זכות לפיצויי פיטורין, כאילו פוטרה, ופסק לה פיצויי פיטורין.
עוד פסק בית המשפט לתובעת פיצויים בגין עוגמת נפש והשפלה במלוא הסכום שנתבע, 30,000 ש"ח, וזאת בשל כך "כי מדובר באפלייה שהוכחה לפנינו ללא כל עוררין, הן בשכר והן בשיבוץ לעבודה, וכי מדובר בסטריאוטיפ, שאין לו מקום בחברה שהשויון הוא ערך מרכזי בה, על כך שהתובעת נאלצה לעמול קשות על מנת שתוכח התביעה".
בית המשפט מציין בפסק דינו את עדותה של אחת המוכרות בחנות, אשר העידה, כי אכן, כאשר נשאלה על ידי התובעת האם לא מרגיז אותה שהגברים בחנות משתכרים יותר מהנשים, השיבה:
"מה אני אעשה שזה מרגיז אותי, יש מקום אחר שאני יכולה ללכת, בגיל 50 איפה יקבלו אותי?". על כך אומר בית המשפט: "דומה שבתשובה מגולמים כל מה שחוקי השוויון השונים באים לבער ולא מצליחים. הקיפוח, האפלייה ובצידם חוסר האמון והיכולת שניתן לשנות. התובעת הוכיחה בתביעה זו, כי החוקים אינם רק נחלתה של האקדמיה, אלא יש בהם, בשימוש מושכל, להביא לשינוי בתפישות מושרשות".
