האגודה לזכויות האזרח בישראל פנתה השבוע במכתב לראש הממשלה, אריאל שרון, ולשר אהוד אולמרט, המכהן כיו"ר מועצת מקרקעי ישראל, בבקשה לבטל את ההחלטה, המעניקה הנחה של 90% לחיילים משוחררים בדמי החכירה לקרקע לבנייה בנגב או בגליל. מדובר בהחלטה שהתקבלה במועצת מקרקעי ישראל ביום 21.1.03, ואשר מעניקה הטבה מופלגת כזו לכל מי ששירת שירות חובה בצה"ל או בשירות לאומי במשך 12 חודשים לפחות, ואשר לא חלפו למעלה מ-5 שנים ממועד שחרורו. כמעט כל היישובים הכלולים ברשימה המצורפת להחלטה, ואשר בהם ניתן לממש את ההנחה, הינם יישובים יהודיים בנגב ובגליל, אשר מספר יחידות הדיור בהם קטן מ- 500.
עו"ד עאוני בנא מהאגודה לזכויות האזרח טוען במכתבו, כי מדובר בהחלטה הלוקה בהפליה פסולה על בסיס לאום ונגועה בפגמים חמורים של שיקולים זרים וחוסר סבירות, ופוגעת פגיעה קשה בעקרונות של צדק חלוקתי. במכתב נאמר, כי משמעותה המעשית של ההחלטה היא הפליה קשה לרעה של ערבים, שאינם משרתים בצבא או בשירות לאומי, בהקצאה של משאבי קרקע. "מכלול הנסיבות", כותב עו"ד בנא, "לרבות היקפה המפליג וחסר התקדים של "ההנחה", מצביע בבירור על כך, שמאחורי ההחלטה עומדים שיקולים זרים של העדפת יהודים על פני ערבים בהקצאת משאבים ציבוריים יקרי ערך". עו"ד בנא מציין עוד, כי אין שום הצדקה עניינית להבחנה, שעושה ההחלטה, בין חיילים משוחררים לבין אחרים, שלא שירתו בצבא, לעניין ההטבות בדיור, כיוון שאין כל קשר מהותי בין השירות הצבאי ובין ההטבה. מכל מקום, נאמר במכתב, ההטבה הניתנת לחייל המשוחרר חורגת מעבר לכל פרופורציה, בכך שהיא נותנת קרקע כמעט בחינם למי ששירתו בצבא אפילו במשך שנה אחת בלבד.
עוד מציין עו"ד בנא, כי על היעדר הקשר בין ההטבה לבין השירות ועל מטרותיה האמיתיות של ההחלטה ניתן ללמוד מהעובדה, כי ההמלצה על קבלת ההחלטה לא ניתנה על ידי גוף המופקד על הטיפול בחיילים משוחררים, אלא על ידי "ועדת השרים לפיתוח הנגב והגליל", שעוסקת ב"סוגיות הנוגעות לנגב ולגליל ולפיתוחם". אין מנוס, נאמר במכתב, מהמסקנה, כי ההחלטה נועדה לשרת מדיניות של "ייהוד" הנגב והגליל ושינוי המאזן הדמוגרפי באזורים אלה.
עו"ד בנא מדגיש במכתבו, כי בעוד מועצת מקרקעי ישראל מקצה משאבי קרקע יקרי ערך כמעט בחינם ליהודים (במעטה של הטבה לחיילים משוחררים), ממשיכים האזרחים הערבים לסבול מהפליה ומקיפוח בתחומי הקרקע והדיור, הפליה שועדת אור, שהגישה לאחרונה את המלצותיה, שמה עליה דגש רב. הפליית המיעוט הערבי בישראל באה לידי ביטוי, בין היתר, במדיניות הפקעת קרקעות מבעלות ערבית והעברתן, למעשה, לשימוש הקולקטיב היהודי בלבד, בצמצום שטחי השיפוט של היישובים הערבים ובהתעלמות מצרכיהם התכנוניים של האזרחים הערבים. הפליה זו יצרה מצוקת דיור חמורה בקרב הציבור הערבי, אשר הולכת ומחריפה בשל העדר תוכניות ממשלתיות שיש בהן כדי לתת מענה, ולו מינימלי, לצורכי הדיור של המיעוט הערבי.
לשם המחשת המחסור בעתודות הקרקע לציבור הערבי מציין עו"ד בנא, כי שטח השיפוט של כלל הרשויות המקומיות הערביות אינו מגיע לכדי 2.5% משטחה של המדינה, וכי למרות קצב הצמיחה המהיר של האוכלוסיה הערבית, שמאז 1948 גדלה פי שבעה, הרי שמאז קום המדינה הצטמצמו עתודות הקרקע של אוכלוסיה זו בכמחצית. בנוסף, מאז קום המדינה לא הוקם אף יישוב ערבי חדש (למעט יישובים בנגב, שנועדו לרכז לתוכם את הבדואים, וכך לפנות שטחים), לעומת מאות יישובים יהודים חדשים שהוקמו מאז. בנוסף, בו בזמן שמדינת ישראל מקימה יישובים יהודים חדשים ופועלת לחיזוק מעמדם של יישובים יהודים קטנים, ממשיכה המדינה בסירובה להכיר ביישובים בדואים בנגב ובגליל, שמרביתם היו קיימים לפני 1948, תוך התעלמות מזכויותיהם של תושבי יישובים אלה בקרקע.
מכל הדברים הללו עולה, כי החלטתה של מועצת מקרקעי ישראל אינה מגשימה את ערך העל של צדק חלוקתי, היינו – חלוקה הוגנת וצודקת של משאבי קרקע, ערך שבג"ץ הדגיש בפסיקותיו. לנוכח זאת, כותב עו"ד בנא, ולנוכח הקיפוח רב השנים של המיעוט הערבי, מצופה מממשלת ישראל שתנקוט מדיניות של צדק חלוקתי מתקן דווקא, אשר תביא לסגירת הפערים התהומיים בין הערבים והיהודים בתחומים אלה. ההחלטה הנדונה כאן אינה כזו, אלא ביטוי למדיניות הפוכה בתכלית. על-כן מתבקשים ראש הממשלה והשר אולמרט לפעול לביטולה לאלתר של ההחלטה. לאור חשיבותו של העניין ודחיפותו, מבקשת האגודה לזכויות האזרח את תגובתם של ראש הממשלה והשר בתוך 14 ימים, על מנת שתוכל לכלכל את המשך צעדיה המשפטיים בעניין.
