בחברה המודרנית עולה תוחלת חייו של האדם. עם זאת, נראה כי אנו נכשלים שוב ושוב בהגנה על זכויותיהם של הקשישים, ולא פעם גוזרים עליהם חיים של מחסור והשפלה. מרבית אוכלוסיית הקשישים השתתפה בכלכלתה של ישראל עשרות בשנים והפרישה מדי חודש בחודשו תשלומים למוסד לביטוח לאומי, על מנת להבטיח לעצמה גמלאות זקנה בסכום נאות עם הגיעם לגיל פרישה. אף על פי כן הקשישים הם אחת מקבוצות האוכלוסייה החלשות ביותר מבחינה פוליטית ויש לשער, שזו הסיבה, שבכל פעם שעולה הצורך לבצע קיצוץ תקציבי, קבוצה זו היא בין הראשונות להיפגע.
כך קוצצו קצבאות הזקנה של הביטוח הלאומי ביוני 2002 ושיעורן הוקפא עד סוף שנת 2006; כך הוקפאה השלמת ההכנסה לאלה מן הקשישים הזכאים לה1 וכך מוצע כעת (במסגרת הצעת התקציב לשנת 2004) לפגוע בזכויות הפנסיה.
על פי נתוני הביטוח הלאומי, למעלה מ-35% מהקשישים נסמכים כיום אך ורק על קצבאות הביטוח הלאומי, וללמעלה ממחצית ציבור הקשישים אין פנסיה בכלל. דו"ח העוני לשנת 2001 קבע, כי כמעט רבע מהקשישים בישראל חיים מתחת לקו העוני. רבים מקשישים אלה נאלצים לבחור בין תרופות ובין מזון. קצבת הזקנה עומדת כיום על 1,069 – לקשיש יחיד, ללא השלמת הכנסה – ועל 1,863 עם השלמת הכנסה. צפוי שהפגיעות האמורות ידחפו עוד קשישים רבים אל מתחת לקו העוני.
במסגרת "התוכנית להבראת ישראל" ממאי 2003 הוטלה על אוכלוסיית הקשישים שורה של גזירות קשות:
כלל הקשישים
- העלאת גיל הזכאות לקבלת קצבאות זקנה: כיום זכאים לקצבה שאינה תלויה בהכנסה- גברים מגיל 70 ונשים מגיל 65. בתוכנית מוצע להעלות את גיל הזכאות ל-70, לנשים ולגברים כאחד. להשלמת הכנסה, המותנית בהכנסה נמוכה, מעבר לקצבת הזקנה, זכאים גברים מגיל 65 ונשים מגיל 60. כעת מוצע להעלות את גיל הזכאות הזה ל-67, לנשים ולגברים כאחד (העלאה של 7 שנים לנשים ושנתיים לגברים).
- שינוי גיל הזכאות לקצבאות יעמיד קשישים רבים במצב של העדר אמצעים. בנוסף, תהיינה גם השפעות על כלל המשק: מבוגרים, שייפלטו ממערך העבודה בישראל, יקבלו דמי אבטלה או הבטחת הכנסה במקום קצבת הזקנה, ולא ברור כי אכן יהיה חסכון עקב שינוי זה. כמו כן מבוגרים, שיישארו בעבודתם עד לגיל מאוחר יותר משהם נשארים כיום, ימנעו פינוי של מקומות עבודה לדורשי עבודה צעירים. אלה ייכנסו בחלקם למעגל האבטלה ויזדקקו להבטחת הכנסה וגמלאות אחרות של הביטוח הלאומי. דבר זה יעמיק את האבטלה, יגרום נזק חברתי, וקשה להעריך אם יחסוך תקציבים.
- העלאת גיל הפרישה לפנסיה: מוצע להעלות את גיל הפרישה לפנסיה ל- 67 (כיום: 65 לגברים ו- 60 לנשים). צעד זה יפגע בעיקר בנשים. נשים מופלות לרעה בשוק העבודה לאורך כל השנים: ברמת השכר, באפשרויות קידום החסומות בפניהן, וכד`. נסיון לתקן עיוותים אלה מוצא מקומו בגיל פרישה, המזכה כיום את הנשים ביציאה מוקדמת יותר לפנסיה מזו של הגברים, ובקבלה של קצבת זקנה מגיל צעיר יותר יחסית לעמיתיהן הגברים. שיעור הנשים העובדות מעל גיל 54 הוא כיום כ- 35% בלבד (בהשוואה ל- 65% מהגברים). העלאת גיל הפרישה לנשים בשבע שנים, פירושו שנשים רבות תחיינה ללא קצבת זקנה במשך שנים רבות יותר, עד לקבלת זכאותן לפנסיה ו/או לקבלה של קצבת זקנה.
- אי עדכונן של גמלאות עד 31/12/06: על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי, המשמעות היא, כי הקצבאות תשחקנה בשיעור של 12.5% ביחס לשכר הממוצע במשק.
מקבלי גמלת סיעוד
- פגיעה בקשישים המקבלים שירותי סיעוד מעובדים זרים: על פי התוכנית המוצעת, קשיש אשר מקבל שירותי סיעוד מעובד זר, יהיה זכאי לגמלה ברמה נמוכה מזו שהוא זכאי לה בהתאם למידת תלותו (במלים אחרות: הוא יהיה זכאי למספר קטן יותר של שעות סיעוד). כך מותנית קבלת הקצבה בעובד, הנותן את השירות, ולא במצבו של הקשיש הזקוק לשירות הסיעודי. זהו נסיון, שאינו במקומו, להלחם באבטלה ובריבוי העובדים הזרים. הקשישים ייפגעו בשעות הסיעוד שיקבלו, ובה בעת לא יוכלו לשלם את ההפרש להעסקה של עובדים ישראלים, כך שספק אם הדבר ירחיב את פוטנציאל התעסוקה לישראלים. הקשישים ייפגעו, ואילו מצב התעסוקה ייוותר במצב דומה.
- צמצום האפשרות להגיש בקשה חוזרת לגמלת סיעוד: מי שנדחתה בקשתו לגמלה, יוכל להגישה שנית רק כעבור שנה ממועד הבקשה הקודמת. זוהי פגיעה בזכות הגישה לערכאות של הזכאים לגמלת סיעוד, אשר נידחו מסיבות שונות (מה גם, שייתכן כי יחול שינוי במצבו של הקשיש במהלך השנה החולפת).
