תשובת האגודה למכתבו של מזכיר התנועה הקיבוצית

תשובת מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח, עו"ד רחל בנזימן, למכתבו של מר נתן טל, מזכיר התנועה הקיבוצית, בו הביע תדהמה על כי האגודה שותפה לעתירה בנושא הקרקעות וטען כי היא לוקחת חלק ב "מסע השתלחות בתנועת ההתיישבות".

לכבוד
מר נתן טל
מזכיר התנועה הקיבוצית
רח` לאונרדו דה וינצ`י 13
תל אביב

מר טל הנכבד,


הנדון: עמדת האגודה לזכויות האזרח בנושא הקרקעות החקלאיות שייעודן שונה

מכתבך למר סמי מיכאל , נשיא האגודה, מיום 13.7.03

אני מודה לך על מכתבך. כפי שציינת, האגודה לזכויות האזרח אכן עותרת במסגרת פורום הקרקעות נגד הוראות המעבר של ועדת נסים. אולם, בניגוד לטענותיך לפיהן הצטרפנו ל"מסע ההסתה וההדחה המתנהל כנגד ההתיישבות", הרי שאין אנו רואים את העתירה כמכוונת "נגד ההתיישבות", אלא כבאה להגן על עקרונות השוויון והצדק החלוקתי. זאת ועוד, טענתך כי אנו חוטאים ב"כמיהה אנטי אגררית" אין לה בסיס, מאחר שממילא מדובר בקרקעות שייעודן שונה, משמע, קרקעות אשר אינן משמשות יותר לצרכים חקלאים אלא עברו הסבה לנדל"ן ולתעסוקה.

חשוב להבין כי פנינו "אינן למלחמה" וכי כל מבוקשנו הוא שעקרונות של שוויון יופעלו גם לגבי מדיניות חלוקת הקרקע, שנדמה שאנו מסכימים כי הינה המשאב היקר ביותר במדינה. ויודגש, אין מדובר במסע רדיפה אחרי תנועות ההתיישבות. באותו אופן שבו אנו רואים עצמנו כמי ששומר על זכויות אדם ובהם הזכות לשוויון, תומכת האגודה לזכויות האזרח בהענקת זכויות בבית המגורים לחקלאים, וזאת בהתאם לעקרונות שנקבעו בחוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) התשנ"ט-1998.

תמהנו על הערתך לפיה לא טרחנו לשמוע את עמדתכם, שכן בעבר נפגשנו מספר פעמים בהזדמנויות שונות עם נציגי התנועות הקיבוציות. בעבר קראנו לפתוח לדיון ציבורי את כל נושא שינוי יעוד הקרקע החקלאית, וברוח זו יתקיים הערב כנס שיזמנו בנושא זה, ובו יופיעו דוברים מתחומים שונים, שיציגו קשת של דעות, ובהן גם זו של הלובי החקלאי.

לעמדתנו, הוראות המעבר שנקבעו על ידי ועדת נסים מהוות ניסיון לפגוע בעקרון השוויון ובצדק החלוקתי ולעקוף את החלטת בית המשפט העליון בבג"ץ הקשת המזרחית, שקבעה מפורשות כי ההחלטות הקודמות שאפשרו שינוי יעוד (717 ,727, 737) הינן בטלות, מאחר שהעניקו את משאבי הקרקע של המדינה, בנדיבות, למיעוט, על חשבון כלל האוכלוסיה.

כזכור, מדיניות שינוי יעוד קרקע חקלאית לשימוש אחר, המעוגנת בהחלטה מספר 1 של מועצת מקרקעי ישראל משנת 65`, קבעה כי קרקע חקלאית נמסרת בדרך של חכירה בלבד, לצורך עיבוד חקלאי ולמגורי המתיישבים בלבד. אם אושר שינוי ייעוד הקרקע מקרקע חקלאית לייעוד אחר, כגון מגורים או תעשיה, הקרקע היתה חוזרת לידי המינהל, והמחזיקים בקרקע היו זכאים לפיצוי רק על ההשבחות החקלאיות שערכו.

בשנות ה-90 שינתה מועצת מקרקעי ישראל באופן דרמטי את מדיניותה בתהליך קבלת החלטות תמוה ובעייתי (כפי שנקבע על ידי שופטי בג"ץ). כך קיבלו המחזיקים בקרקע "פיצוי" על-פי שווי הקרקע לאחר שינוי הייעוד. פיצוי זה, במיוחד כאשר דובר על קרקע המיועדת לבנייה, גבוה עשרות ופעמים אף מאות מונים מהפיצוי "החקלאי" שניתן קודם, אשר נקבע על-פי ערך הקרקע לצרכים של עיבוד חקלאי בלבד. יתרה מזו, דווקא פיצוי זה גרם למעין "רפורמה אנטי אגררית", שכן תימרץ את המחזיקים בקרקע להסב את אדמותיהם החקלאיות לנדל"ן.

ויודגש, כי הקרקעות המוחזקות על-ידי חקלאים הוחכרו לחקלאים לצורך שימוש חקלאי בלבד, ועם תום השימוש, ובייחוד לאחר שינוי ייעודן לבנייה, היו אמורות לחזור לבעלות המדינה, באמצעות מינהל מקרקעי ישראל, כדי שישמשו את כלל אזרחי ישראל.

בשנת 2000 עתרה הקשת הדמוקרטית המזרחית נגד מדיניות מפלה זו לבג"ץ, ובאוגוסט 2001 הוציא בית המשפט צו ביניים שקבע כי אין להמשיך בביצוע עסקאות עד מתן פסק הדין. באוגוסט 2002 קבעו שופטי בג"ץ בפסק דין ארוך ומנומק כי אכן מדובר בפגיעה חמורה בצדק החלוקתי וכי החלטות המינהל בטלות, וכי תחתן יש לקבוע החלטות שלא על פי מדיניות מפלה זו.

על אף בטלות ההחלטות נותר הצורך להכריע בעניינן של אותן עסקאות, שכבר הוחל בביצוען בטרם הוציא בית המשפט העליון צו ביניים. שופטי בג"ץ הטילו את המשימה על מועצת מקרקעי ישראל, בקובעם כי בצד ההחלטות החדשות שיחליפו את ההחלטות שבוטלו יש לקבוע הוראות מעבר, אשר יחולו אך ורק על עסקאות אשר נמצאות בשלבי מימוש מתקדמים.

לתדהמתנו, ובניגוד לפסיקת בג"ץ, קיבלה מועצת מקרקעי ישראל את המלצות ועדת נסים, שהינן רחבות וגמישות, ומאפשרות לעסקאות רבות, גם כאלה שאינן נמצאות בהליכי תכנון מתקדמים, להתבצע על פי תנאי ההחלטות הבטלות. זאת, שוב, תוך הענקת מקרקעי הציבור למגזר אחד, בניגוד גמור לפסיקת בג"ץ. לעמדתנו, הוראות מעבר אלה מבטאות זלזול בערך של צדק חלוקתי ומעדיפות באופן בוטה מגזר אחד על פני מגזרים אחרים בציבור, ביניהם מגזרים נזקקים.

אנו סברנו כי קבלתן של ההחלטות הללו עלולה להוות בכיה לדורות. האפליה בחלוקת משאב יקר-ערך ומוגבל כקרקע המדינה למגזר אחד פוגעת באופן חמור באוכלוסיות רחבות, למשל דיירי הדיור הציבורי ותושבים ערבים, הזקוקות אף הן לפתרונות מגורים ודיור. לתהליך הפשרת הקרקעות החקלאיות יש גם השפעה קשה על תהליכי הבינוי והתכנון הסביבתי בישראל.

ראוי כי החלטות המכריעות את גורלן של קרקעות המדינה, ומכאן במידה רבה את פני המדינה והחברה בישראל, תהיינה הוגנות ושקופות, ויתחשבו בצרכיהם של כלל אזרחי המדינה, ללא הפליה. אין בכך הגיון, שבשעה שהממשלה מניפה את גרזן הקיצוצים על כל סעיף וסעיף בתקציב המדינה ופוגעת בשכבות המוחלשות, בידה האחרת היא מחלקת לחלק קטן מהציבור זכויות כלכליות מפליגות ונתחים משמעותיים מקרקעות המדינה.

אנו מודעים למצבם הכלכלי הקשה של חלק מחברי המשקים בארץ, ובימים אלה ממש אנו שוקדים באגודה לגבש כלים שיסייעו לחברי קיבוצים לשמור על זכויותיהם. יחד עם זאת, אין לתקן עוול בעוול. מסיבות אלה בחרה האגודה לזכויות האזרח לעתור נגד הוראות המעבר, שמטרתן להמשיך ולקבע את ההחלטות הבטלות.

בברכה,

עו"ד רחל בנזימן
מנהלת כללית

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:

קטגוריות: הזכות לדיור,הזכות לשוויון,זכויות חברתיות,עוד,תכנון, בניה וקרקעות

סגור לתגובות.