ע"א 03/
בבית המשפט המחוזי
בתל אביב יפו
המערער:
פלוני
ע"י ב"כ עוה"ד אבנר פינצ`וק ו/או דן יקיר ו/או דנה אלכסנדר ו/או הדס תגרי ו/או עאוני בנא ו/או מיכל פינצ`וק ו/או נטע עמר ו/או לילה מרגלית ו/או באנה שגרי-בדארנה ו/או שרון אברהם-ויס ו/או נעה שטיין ו/או סוניה בולוס
מהאגודה לזכויות האזרח בישראל
רחוב נחלת בנימין 75, ת"א 65154
טל`: 5608185-03 פקס: 5608165-03
נ ג ד
המשיבה:
מכון אדם לפסיכולוגיה שימושית (ינאי) בע"מ
מוגש בזה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב יפו הדוחה את בקשתו של המערער לעיין בכל המידע המצוי אודותיו בידי המשיבה.
ואלה נימוקי הערעור:
המערער, שעבד במשך שנים רבות כאיש וכמנהל מכירות, מובטל מזה חודשים רבים ועושה מאמצים על מנת לחזור לעבודה במשרה, שתהלום את ניסיונו ואת כישוריו. בהיותו מועמד לעבודה בחברת —- בע"מ (להלן: "המזמינה") הופנה אל המשיבה לביצוע מבדקי התאמה לתפקיד שהוצע לו.
ביום —- ביצע המערער אצל המשיבה את מבדקי ההתאמה. במהלך ביצוע המבדקים הוחתם המערער על מסמכים שונים וביניהם מסמך הכולל הצהרות מהצהרות שונות ובין היתר גם ויתור על הזכות לעיין בתוצאות המבחנים ובהמלצות המשיבה (להלן: "מסמך ההצהרות"). מסמך ההצהרות נחתם על ידי המערער בסמוך לביצוע המבחנים, שעה שראשו וליבו נתונים למבחנים עצמם, והעתקו לא נמסר ולא הוצג לו קודם להגשת כתב התשובה על ידי המשיבה. שבועיים לאחר מכן מסרה המשיבה למזמינה דו"ח תוצאות והמלצות בקשר למערער. המערער לא זכה במשרה בה חפץ.
המערער פנה מספר פעמים אל המשיבה על מנת לקבל לעיונו את המידע שנצבר אצלה לגביו אך פניותיו לא נענו. בהתאם לזכותו על פי סעיף 15 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, הגיש המערער תובענה לבית המשפט קמא ("ערעור" על פי לשון סעיף 15 הנ"ל), ודרש לקבל ולעיין במידע המוחזק אודותיו על ידי המשיבה. המשיבה הגיבה בכתב תשובה גדוש טענות עובדתיות שלא נתמכו בתצהיר כפי שנדרש בהתאם לדין (תקנות תקנות הגנת הפרטיות (תנאים לעיון במידע וסדרי הדין בערעור על סירוב לבקשת עיון), התשמ"א-1981). לאחר עיון בכתב התשובה נתן בית המשפט קמא הנכבד פסק דין (תחת הכותרת "החלטה") ודחה את בקשת המערער על יסוד הויתור הכלול במסמך ההצהרות תוך שהוא מחייב את המערער בהוצאות בסך 1,500 ש"ח.
הערעור דנן, כמו גם התובענה נשוא הערעור, מעלים שאלה עקרונית בעלת חשיבות ציבורית הנוגעת לזכויות היסוד של המערער ומבקשי עבודה רבים כמותו, ובמיוחד – הזכות לכבוד, הזכות לפרטיות, הזכות לשוויון וחופש העיסוק: בשוק עבודה מוכה אבטלה נתון גורלם של המוני מבקשי עבודה בידיהם של מכוני אבחון. הם מגיעים למכונים אלה כשכל מעיניהם נתונים להתקבל לעבודה והם תלויים בהם תלות מוחלטת. תלות זו מנוצלת על מנת להחתימם על כתבי ויתור השוללים את זכותם הבסיסית לקבל את המידע הנאגר אודותיהם. כך מצליחים מכוני האבחון לנהל את עסקיהם ולחרוץ גורלות, מבלי שיהיה עליהם פיקוח כלשהו, מבלי שיבחנו מקצועיותם, מיומנותם, חובות הזהירות שלהם, הדיוק שבו הם מנהלים את המידע שהם אוגרים אודות הנבדקים, והאופן שבו הם עושים בו שימוש. גם השיקולים המנחים את מכוני האבחון נותרים עלומים – מאחורי "שיקולים מקצועיים" ו"התאמת המבדקים לדרישות המעביד" עלולים לעמוד הנחות יסוד ומגמות המושפעות משיקולים לבר "מקצועיים" כגון דעות קדומות והנחות מוטעות לגבי מאפיינים ותכונות של קבוצות, מגזרים ו"סוגים" של בני אדם. בלא מידע אודות המבדקים המשמשים את מכוני האבחון לא ניתן לבצע את מלאכת הפרדת המוץ מן התבן, היינו איתור שיקולים מפלים ופסולים.
לא זה מכבר הורתה רשמת מאגרי המידע למכוני האבחון, לרבות המשיבה, לגלות לכל הנבדקים המעוניינים בכך את כל תוצאות המבדקים שלהם.
1. טעה בית המשפט קמא הנכבד, משלא הביא בחשבון את העובדה, כי מניעת הגישה מן המערער למידע אודותיו המצוי בידי המשיבה, פוגע בזכויות יסוד ובזכויות חוקתיות, ובמיוחד בזכות לפרטיות ובזכותו לכבוד.
2. טעה בית המשפט קמא הנכבד, שעה שהתעלם מנחיתותו של המערער מבחינת יחסי הכוח בינו לבין המשיבה. משפט העבודה מבוסס על הרעיון שלא רק עובד אלא גם מועמד לעבודה נמצא בעמדת מיקוח חלשה יותר (ראו למשל: עס"ק 1020/01 אגודת העיתונאים בישראל נ` רשות השידור, תק-אר 2002(1) 238, 249). ההרמוניה של השיטה המשפטית מחייבת להחיל את אותה תפיסה גם במקרה כמו זה דנן, שבו נהנים מכוני האבחון מעמדת העוצמה של המעביד "המזמין".
זכותו של אדם לקבל מידע הנאגר אודותיו
3. טעה בית המשפט קמא הנכבד, משלא קבע, כי למערער זכות לעיין במידע שנאגר אודותיו, ובכלל זה – המידע שבידי המשיבה, בכל דרך שהיא. זכותו של אדם לעיין ולבדוק את נכונות המידע שנאגר אודותיו מתחייבת לאור ההגנה החוקתית על זכויות היסוד ובראשן – כבוד האדם ופרטיותו.
4. ההכרה בערך האדם, בכבודו ובאוטונומיה שלו מחייבים לבער תופעות של איסוף מידע, גולמי או מעובד, אודות אדם, בלא שתהא לו אפשרות לעיין בו, לבחון את נכונותו ואת שלמותו ולדרוש את תיקונו במקרים המתאימים. לעניין זה אין נפקא מינה אם המידע נצבר בהסכמתו של האדם אם לאו, או אם אוגר המידע הוא גוף ציבורי או פרטי.
הזכות לפרטיות היא, בין היתר, אחת הנגזרות של הזכות לכבוד (ע"פ 2963/98 ג`ק גלעם נ` מדינת ישראל, תק-על 99(2) 1149, 1153). זכותו של המערער לקבל את המידע שבידי המשיבה באשר לאבחון שעבר, תוצאותיו ועלילותיו נגזרת "מזכותנו לדעת על עצמנו, המהווה ביטוי לאוטונומיה של הרצון הפרטי של האדם והמבטאת את כבודנו כאדם"(ראו: רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה נ` עפרה גלעד, פ"ד מט(2) 516, 525ז). ביסוד תפיסתנו עומד האדם שלו תכונות ומיומנויות, ולא תכונות ומיומנויות שמצאו להן בית קיבול באדם. על כן זכאי האדם, אם הוא רוצה בכך, לדעת את כל הפרטים בקשר לאבחון שעבר. הוא זכאי לדעת על אירועים, מעשים, מחדלים והוראות שהביאו אותו למצב בו הוא נתון עתה. הכרה בחסיון המידע הנאסף והמיוצר על ידי מכוני האבחון פוגעת בזכויות אלו של האדם לדעת מה נעשה בו, ואינה מתיישבת עם זכויות אלו (ראו: שם, 526ב).
5. טעה בית המשפט קמא הנכבד, משלא קבע, כי זכותו של המערער לקבל את המידע שבידי המשיבה באשר לאבחון שעבר, תוצאותיו ועלילותיו נגזרת גם מחובת הזהירות הכללית, אשר חבים מכוני אבחון כלפי הנבדקים שאת גורלם הם קובעים (ראו: רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה נ` גלעד, פ"ד מט(2) 516, 525ו-ז). לעניין זה יש לגזור גזירה שווה בין רופאים לבין פסיכולוגים במכוני אבחון דוגמת המשיבה. אלה כאלה אוספים ממצאים אודות עניינים, הקשורים בצנעת הפרט, מעבדים אותם על פי מומחיותם, מאבחנים, גוזרים מסקנות ונותנים המלצות הרות גורל לגבי הפרט.
קביעת עתידו של העובד במקום העבודה, לא כל שכן – עצם קבלתו לעבודה, תלויה במידה רבה בתוצאות המבחנים (ראו: דב"ע 70/97-4 אוניברסיטת תל-אביב נ` ההסתדרות הכללית, פד"ע ל` 385). אבחון שגוי עלול לפגוע במאובחנים, ואף לגרום שיבושים בשוק העבודה. ראוי לעשות למניעתם של אבחונים שגויים כאלה ולמניעת ההתחשבות בהם (ראו:5936/97 ד"ר אורן לם נ` דל, פ"ד נג(4) 673, 686ג). אם מבחן ההתאמה אינו מדויק, תקף ומהימן הוא עלול להוות גורם מטעה… ועלול לפגוע בסופו של דבר… בעתידו המקצועי של העובד או המועמד לעבודה … על מנת שהמעסיק יהיה רשאי לחייב אדם לעמוד בבדיקה כל שהיא, יש צורך שהבדיקה תוכר כמדויקת במידה סבירה, וזאת, בין היתר, כדי להצדיק את הפגיעה בפרטיות האדם, גם אם התקבלה הסכמתו לעמוד במבחנים (ראו: דב"ע 70/97-4 אוניברסיטת תל-אביב נ` ההסתדרות הכללית, פד"ע ל` 385; וכן: עס"ק 1020/01 אגודת העיתונאים בישראל נ` רשות השידור, תק-אר 2002(1) 238, 249). בלא שקיפות ובלא שנבדקים דוגמת המערער יוכלו לקבל את המידע שנאסף אודותיהם, לא תהיה כל ערובה לכך שגורלם אכן נחתך בהתאם לאמות מידה ראויות.
זאת ועוד, עקרונות היסוד החוקתיים ותקנת הציבור מחייבים שמבדקי ההתאמה לעבודה יהיו מבוססים על שאלות הרלוונטיות למשרה בלבד ולא שאלות חודרניות שאינן רלוונטיות (עס"ק 1020/01 אגודת העיתונאים בישראל נ` רשות השידור, תק-אר 2002(1) 238, 249). אלא שהמבדקים עלולים להיות מוטים או מושתתים על דעות קדומות, גלויות וסמויות, באופן שיביאו בסופו של דבר לשלילת התאמתו של מועמד על בסיס הפלייה אסורה. כך למשל, עלולים מבדקים לנבוע מגישה סטריאוטיפית וסקסיסטית (ראו למשל המקרה שנדון בדב"ע נו/129-3 פלוטקין נ` אחים אייזנברג, תק-אר 97(3) 2599, 2607). בלא שקיפות ובלא שנבדקים דוגמת המערער יוכלו לקבל את המידע שנאסף אודותיהם, לא תהיה כל ערובה לשמירת הזכות לשוויון ומניעת אפלייה אסורה בהתאם לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובהתאם לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
6. טעה בית המשפט קמא הנכבד, משלא קבע, כי קביעת גורלם של מבקשי עבודה לשבט או לחסד תחת מעטה של חשאיות ושל חיסיון פוגע גם בחופש העיסוק שלהם. חופש העיסוק הוא ביטוי מיוחד לעיקרון הכללי של כבוד האדם וחירותו. באמצעות העיסוק האדם מעצב את אישיותו ואת מעמדו החברתי. טול מהאדם את חופש העיסוק ונטלת ממנו צלם האדם. טול מהאדם את החופש לבחור מקצוע ונטלת ממנו את טעם החיים. (ראו: אהרן ברק, פרשנות במשפט (כרך שני – פרשנות חוקתית) (נבו, תשנ"ד) 583; וכן: בג"ץ 5936/97 ד"ר לם נ` דל, פ"ד נג(4) 686, 682א). מכאן שגם במקרה של מבדקי התאמה לעבודה יש להחיל את ההלכה, לפיה "אין יסוד להסתרת המידע הרפואי מן הנבדק מבלי שהונח לכך יסוד בחיקוק כלשהו. אדם זכאי לדעת פרטים על עצמו המהווים יסוד מסד לשלילתן ממנו של זכויות אשר להן השלכה ישירה על פרנסתו, אלא אם כן סובר המחוקק שיש מקום להטלת הגבלות …" (בג"צ 708/88 דדון נ` רשות הרישוי, פ"ד מד(2) 224, 226).
7. טעה בית המשפט קמא הנכבד, משלא קבע, כי בעניינים כגון דא יש להחיל על המשיבה את חובות הגילוי החלות על גופים ציבוריים. ביחסי השלטון והאזרח נקבע זה מכבר, ועוד קודם לחקיקתו של חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, כי חובת הגילוי מתבקשת לאור עקרונות היסוד שפורטו לעיל וכיוון שהשכל הישר וההגינות האלמנטרית מחייבים מסקנה זו (ראו: בג"צ 2303/90 פיליפוביץ נ` משרד המשפטים, פ"ד מו(1) 410, 419א-ב; בג"צ 337/66 עיזבון פיטל נ` ועדת השומה שליד עירית חולון, פ"ד כא(1) 69, 71; בג"צ 142/70 שפירא נ. הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד כה(1)325, 331). אכן בעניין שלפנינו מדובר בגוף "פרטי", ואולם "הסכנה לזכויות האדם קיימת לא רק מכיוון השלטון אלא גם מכיוון הפרטים, בעיקר פרטים בעלי עוצמה, כגון חברות פרטיות מסויימות" בעלות עוצמה חברתית או כלכלית" (אהרן ברק, "זכויות אדם מוגנות והמשפט הפרטי", ספר קלינגהופר (ירושלים, התשנ"ג) 163, 175). מובן וברור הוא שעקרונות היסוד של השיטה בכלל, וזכויות היסוד של האדם בפרט אינם מוגבלים אך למשפט הציבורי … עקרונות היסוד הם עקרונות היסוד של השיטה כולה ולא רק של המשפט הציבורי… המשפט הפרטי כולל בחובו מספר דוקטרינות אשר משמשות כלים שבאמצעותם מוזרמים עקרונות היסוד של השיטה בכלל וזכויות היסוד של האדם בפרט אל תוך המשפט הפרטי" (ע"א 294/91 חברת קדישא גחש"א נ` קסטנבאום, פ"ד מו(2)464, 530; וראו גם : ע"א 3414/93 און נ` מפעלי בורסת היהלומים, פ"ד מט(3) 196).
8. טעה בית המשפט קמא הנכבד, משלא קבע, כי גילוי המידע הנאגר אודות אדם מתחייב גם לשם גילוי האמת. גילוי האמת משרת את אינטרס הציבור, בהבטיחו את "תקינות הפעולה של המערכת החברתית כולה…" (ב"ש 298/86 ציטרין נ` בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין, פ"ד מא(2) 337, 358ד). גילוי האמת נדרש במסגרת ההליך המשפטי אך לא רק בו אלא בכל אתר ואתר של החיים החברתיים. מטעם זה, הגישה כלפי חסיון הינה חשדנית. רק במקרים מיוחדים וחריגים יוכר החסיון. "מן המפורסמות הוא שהיום מצמצמים את מקרי החיסוי עד כמה שאפשר" בג"צ 337/66 עיזבון פיטל נ` ועדת השומה עירית חולון, פ"ד כא(1) 69, 71).
9. מכל הטעמים והעקרונות שפורטו לעיל נובע, כי היה על בית המשפט קמא הנכבד לחייב את המשיבה לאפשר למערער לעיין בכל החומר המצוי בידה אודותיו. בנוסף לכך, יש בהם כדי להוות מסגרת נורמטיבית, שבעזרתה יפרש בית המשפט הנכבד את הוראות חוק הגנת הפרטיות ויבחן את טענות המשיבה בדבר האינטרסים והזכויות, העומדות לה, לדעתה, כנגד זכותו של המערער. כבוד האדם נמנה עם זכויות האדם הבסיסיות. מבין אלה הוא המרכזי והיסודי ממנו נגזרות רבות מהזכויות האחרות. הוא מוליד זכויות וחובות, קובע סמכויות וכוחות ומשפיע על פרשנותו של כל דבר חקיקה. זו מציאות נורמטיבית, ממנה מתבקשות מסקנות אופרטיביות (ע"א 294/91 חברת קדישא גחש"א נ` קסטנבאום, פ"ד מו(2)464, 524). כלי הפרשנות מסייע בחיפוש אחר תכלית דבר החקיקה הישן תוך שינוי נקודת האיזון והסטתה לעבר הזכות המוגנת בחוק היסוד (ע"א 5827/90 נהריה כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ` יורשי קלופשטוק, פ"ד נ(4) 282, 297). זאת ועוד, מעמדן החוקתי של זכויות היסוד משליך גם על פרשנותם של מונחי שסתום. כך למשל, " `תקנת הציבור` כיום היא `תקנת הציבור` המתחשבת במערך החוקתי החדש, לרבות האופי העל חוקי של זכויות האדם. עד כמה שבתי המשפט גיבו את תוכנם של מושגי השסתום על בסיס האופי הלא חוקתי של זכויות היסוד, יש לשנות עתה את הדין ההלכתי, ולהחליפו בדין חדש, המשקף את האיזון החוקתי החדש (אהרן ברק, "זכויות אדם מוגנות והמשפט הפרטי", ספר קלינגהופר (ירושלים, התשנ"ג) 163, 197).
10. טעה בית המשפט קמא הנכבד, שעה שדחה את התובענה על סמך כתבי הטענות בלבד ובטרם זימן את הצדדים ובירר את מלוא נסיבות הענין ובפרט – את הנסיבות שבהן חתם המערער על מסמך ההצהרות. במיוחד לא היה מקום לדחות את התובענה בהסתמך על טענות המשיבה בעניין זה שעה שלא נתמכו בתצהיר.
11. טעה בית המשפט קמא הנכבד, שעה שדחה את התובענה על סמך מסמך ההצהרות, שעה שעל פניו גלוי וברור שזה נחתם בנסיבות שבהן נעדר המערער בחירה אמיתית. המערער הגיע אל המשיבה כמועמד לעבודה אצל המזמין. סירוב לחתום על מסמך ההצהרות היה מונע ממנו לעבור את המבחנים וממילא מאיין את סיכוייו לזכות במשרה בה רצה ושבגינה הגיע אל המשיבה.
12. טעה בית המשפט קמא הנכבד, משלא קבע, שלויתור שבמסמך ההצהרות אין כל תוקף משהושג בכפייה ותחת לחץ, שעה שלא עמדה בפני המערער כל חלופה מעשית סבירה אלא להיכנע לאותו לחץ. אפילו חוזה היה לפנינו, הרי שאין לראות את המשיבה כצד רגיל לחוזה אשר בתניותיו בחר המערער מרצונו. במציאות הקיימת בשוק העבודה בכלל ובתחום מבדקי העבודה לא היתה למערער למעשה ברירה אחרת. קל וחומר שאין לתת תוקף ל"הסכמת" המערער בהתחייבות החד-צדדית שנדרש לתת בלא תמורה כתנאי לביצוע המבדקים.
13. טעה בית המשפט קמא הנכבד, משלא קבע, שלויתור הכלול במסמך ההצהרות אין כל תוקף בהיותו תנאי מקפח בחוזה אחיד כמשמעו בחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1983. לחלופין היה על בית המשפט קמא להחיל על מסמך ההצהרות את עקרונות חוק החוזים האחידים על דרך היקש.
14. טעה בית המשפט קמא הנכבד, משלא החיל על יחסי המערער והמשיבה את הדין הנוהג ביחסי עובד ומעביד בכל הנוגע למסמך ההצהרות, ובפרט את הכלל בדבר בטלות הויתור על זכויות הנתונות לעובד על פי דין. מגמת הפסיקה היא להרחיב את הנסיבות בהן לא יינתן תוקף לכתב ויתור. מגמה זו מעוגנת באי-שוויון הכוחות בין המעביד לבין העובד. בנסיבות דנן נהנית המשיבה מאותה עמדת כוח שממנה נהנה המעביד – המזמין, ששלח את המערער אל המשיבה. על פי הדין, אין ליתן תוקף לויתור על זכויות העבודה של עובד, לא כל שכן שעה שהוא נעשה מראש. קל וחומר שאין ליתן תוקף לויתור של עובד, ובכלל זה מועמד לעבודה, על זכויות היסוד שלו.
15. טעה בית המשפט קמא הנכבד, משלא פרש בצימצום את הויתור הנכלל במסמך ההצהרות, בהיותו פוגע בזכויות היסוד לפרטיות ולכבוד.
16. טעה בית המשפט קמא הנכבד, משלא הכריז על בטלות הויתור בהיותו נוגד את תקנת הציבור.
17. טעה בית המשפט קמא הנכבד, משלא הכריז על בטלות הויתור משהושג בחוסר תום לב.
18. טעה בית המשפט קמא הנכבד, משלא קבע, כי הויתור שבמסמך ההצהרות אינו חל על כל החומר המצוי בידי המשיבה אודות המשיב. בעוד ש"תוצאות המבחנים" ו"המלצות" המשיבה, נכללים, על פי לשון כתב הויתור, בחומר שמועבר על ידי המשיבה למזמין (החברה שאליה ביקש המערער להתקבל לעבודה) ושאותו ניתן גם לדרוש מידי המזמין (על פי סעיף 3 למסמך ההצהרות – התוצאות וההמלצות הם התוצרים המוגמרים המועברים למזמין), הרי שיתר החומר, קרי כל המסמכים ורשומות המחשב אודות המערער, שמצויים בידי המשיבה ואשר לא הועברו למזמין, אינם חוסים בצילו של הויתור.
19. טעה בית המשפט קמא הנכבד, משלא קבע, כי יש לפרש את המונחים "מידע" ו"מאגר מידע" בהרחבה. "המבחן של חוק הגנת הפרטיות ומידת היכולת שלו להגן על הפרטיות, תלויים בנכונות של בית המשפט, כשהוא מיישם את החוק הזה, לגלות גמישות מחשבתית מספיק גדולה וערנות מספיק גדולה למטרות העומדות מאחורי החוק, כדי לפרש את החוק הזה לא רק לפי מילותיו, אלא לפי הרוח שהביאה לחקיקתו. חוק הגנת הפרטיות הוא אחד מהחוקים המחייבים את המערכת המשפטית כולה לחזור ולעמוד בקשר עם העובדה שהמערכת המשפטית היא נסיון לתת פתרון לבעיה חברתית מורכבת, ושאי אפשר יהיה לפרש נכון את החוק בלי ללמוד היטב את הממדים של הבעיה החברתית, האישית והמדינית שהביאה לצורך בחוק הזה ולאכיפתו" (רות גביזון "הזכות לפרטיות ולכבוד" בתוך: זכויות אדם בישראל (עידנים, 1988) עמ` 80).
20. מן הדין לפרש את הביטויים האמורים על רקע התכלית החקיקתית של חוק הגנת הפרטיות בכלל, ובפרט הפרק בדבר הגנה על הפרטיות במאגרי מידע. על פי תכלית זו, אין לגרוס כי הפרשנות צריכה להיעשות באופן מצמצם, שכן פרשנות מצמצמת תביא לפגיעת יתר בפרטיותו של אדם ובכבודו, ולא לכך התכוון המחוקק.
21. מן הדין לפרש את הביטויים האמורים בשים לב לעיגונה של הזכות לפרטיות כזכות יסוד חוקתית. בנוסף מן הדין לפרש את הביטויים האמורים גם בעיגונם של חופש העיסוק ושל הזכות לכבוד – זכויות שכאמור אף הן מחייבות גילוי המידע למערער – כזכויות יסוד חוקתיות. "הכלים הקיימים של המשפט הפרטי עשויים שלא להספיק `לקליטתן` של הזכויות החדשות. במקרה זה יש ליצור כלים חדשים של משפט פרטי. תפקיד זה מוטל, כמובן, בראש וראשונה על המחוקק. כל עוד זה לא פעל מוטל התפקיד על השופט. הוא יעשה כן בראש ובראשונה בדרך של מילוי חסר בחקיקה הקיימת. אכן, לפנינו `חסר מאוחר` אשר נוצר עקבות חקיקתם של חוקי היסוד החדשים" (אהרן ברק, "זכויות אדם מוגנות והמשפט הפרטי", ספר קלינגהופר (ירושלים, התשנ"ג) 163, 197).
22. טעה בית המשפט קמא הנכבד, משלא דחה את טענת המשיבה, ולפיה המידע המצוי בידיה אודות המערער (להלן: "המידע") אינו "מידע" כהגדרתו בחוק הגנת הפרטיות. הן מהבחינה העובדתית והן מן הבחינה המשפטית, יש לדחות את טענתה המתחכמת של המשיבה, לפיה המידע הינו חומר גלם בלבד, שרק אנשי מקצוע יודעי סוד יכולים לגזור ממנו, אגב "ניתוח נכון" (כדברי המשיבה בסעיף 10 לכתב תשובת בבית המשפט קמא), "נתונים אודות אישיותו של האדם, מעמדו האישי, צנעת אישיותו, מצב בריאותו, מצבו הכלכלי, הכשרתו המקצועית, דעותיו ואמונותיו". האבחנה בין עובדות יסוד לבין הערכות ופרשנויות, והוצאתן של האחרונות מגדר המונח "מידע" היא מלאכותית ומחטיאה את כוונת החקיקה. כך, למשל, היענות לאבחנה המופרכת, שמציעה המשיבה, יוביל לקביעה שנדחתה בדין, ולפיה אבחנות רפואיות אינן מהוות "מידע" רפואי – בשל כך שהמדובר במסקנות ש"רק אדם בעל הכשרה" יכול להסיקן באמצעות "ניתוח נכון".
23. טעה בית המשפט קמא הנכבד, משלא קבע, כי המשיבה מחזיקה ב"מאגר מידע" כהגדרתו בחוק הגנת הפרטיות.
24. טעה בית המשפט קמא הנכבד, משהתעלם מעמדתה של רשמת מאגרי המידע, ולפיה מחזיקה המשיבה, כמו מכוני אבחון אחרים, במאגר מידע כהגדרתו בחוק הגנת הפרטיות.
25. טעה בית המשפט קמא הנכבד, משלא קבע, כי די בכך שחלק מן המידע המצוי בידי המשיבה הועלה על פס מגנטי וניתן לעיבוד ממוחשב, על מנת שכל יתר המידע יחשב כחלק ממאגר המידע. על פי מטרת החקיקה ובהתאם לפרשנות המתחייבת מחוק היסוד, הרי שדי בכך שמקצת המידע מועלה על מחשב ומאפשר למשיבה – גם על פי הודאתה – נגישות וזמינות לכל המידע המצוי ברשותה והעברתו לגורמים נוספים, כדי להפעיל את המנגנונים הקבועים בחוק כדי להבטיח את אבטחת המידע ווידוא נכונותו ודיוקו.
26. טעה בית המשפט קמא הנכבד, משלא החיל מקל וחומר את הדין החל על מאגר מידע על כל המידע המצוי בידי המשיבה.
27. לחלופין, היה על בית המשפט קמא לחייב את המשיבה להעביר את כל המידע הממוחשב שברשותה מכוח חוק הגנת הפרטיות, ואת יתרת המידע – מכוח הדינים האחרים המפורטים לעיל.
מידע פסיכולוגי אודות אדם, סודות מקצועיים ועתידם של מכוני האבחון
28. טעה בית המשפט קמא הנכבד, משלא דחה את טענת המשיבה, שלפיה היא מנועה מלמסור את המידע למערער בהתאם לכללי האתיקה הפסיכולוגיים, וכי היא נהנית על פי דין מחיסיון על המידע (סעיפים 26 עד 28 לתגובת המשיבה בבמ"ש קמא).
אכן, כללי האתיקה של הפסיכולוגים אוסרים על המשיבה לחשוף את המידע אודות המערער לגורמים שלישיים, ולעניין זה די אם היתה המשיבה מפנה אל חוק הגנת הפרטיות עצמו. אלא שהאיסורים האמורים אינם מונעים מהמשיבה מלהעביר למערער את המידע אודותיו; נהפוך הוא – אותם איסורים עצמם מושתתים בראש וראשונה על ההנחה, כי החיסיון על מידע אודות אדם נועד להגן על אותו אדם ולא מפניו. מסקנה זו אף עולה למקרא סעיף 7 לחוק הפסיכולוגים, התשל"ז-1977, הנותן בידי אדם את ההחלטה מה יעשה במידע שהושג אודותיו אגב אבחון והערכה של ענייניו או בעיותיו בתחום הנפשי, השכלי וההתנהגותי (מתוך הגדרת "עיסוק בפסיכולוגיה" בסעיף 1 לחוק האמור) או בעקבות אבחון והערכה כאמור. על פניו הטיעון בדבר "חסיון מקצועי" ומניעה אתית, כביכול, גלוי וברור שאינו אלא כסות לחשש ל"קריסת הענף" – חשש הנזכר בסיפא לטיעון האמור (סעיף 28 לתגובת המשיבה).
29. טעה בית המשפט קמא הנכבד, משלא קבע כי המערער זכאי לקבל את המידע אודותיו בהתאם לזכויות מטופל על פי חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996.
30. טענת המשיבה, לפיה היא מנועה לחשוף את "הכלים המשמשים את הפסיכולוג בעבודתו" (סעיף 28 לתגובתה בבמ"ש קמ"א), אינה אלא כסות לרצון למנוע את חשיפתם של אותם כלים ושל דרך הפעלתם לביקורת ציבורית או משפטית. שאיפתה הטבעית של כל גילדה היא לנכס לעצמה תחום של ידע, ולפעול תחת מעטה של חשאיות וסודיות באין מפריע. אלא שאותו עיקרון המונע, למשל, מרופאים להסתיר את שיטות עבודתם ואת כלי האבחון שלהם חל גם לגבי פסיכולוגים. אור השמש – המחטא הטוב ביותר – נחוץ בכל מקום שבו מרוכז כוח, ובכל אתר חברתי שבו עומדות זכויות האדם בסכנה, שבו נגזר גורלו של אדם ונקבעים אושרו ואיכות חייו.
31. טעה בית המשפט קמא הנכבד, משלא דחה את טענת המשיבה, ולפיה המידע הינו קניינו של המזמין ושלו בלבד. על פי הודאתה שלה המשיבה לא העבירה למזמין את כל המידע המצוי בידה אלא רק מסקנות, "המלצות" ו"תוצאות". יתר על כן, המשיבה על פי הודאתה שומרת את המידע למקרה שהמערער יבקש להעבירו למעבידים נוספים (ראו למשל סיפא לסעיף 16 לתגובת המשיבה בבית משפט קמא), דבר המפריך את טענתה כאילו נתון הקניין על המידע למזמין. פרטיותו של אדם היא כבודו וגם קניינו (ע"פ 2963/98 גלעם נ` מדינת ישראל, תק-על 99(2) 1149, 1153). ככל שבהלכות קניין עסקינן, הרי שהמידע הוא בראש ובראשונה קניינו של המערער. בנוסף, כשם שבעלות אינה גוררת אחריה שליטה מוחלטת בגורלם ובזכויותיהם של באי החצרים, כך אין בבעלות במידע, אפילו היתה נתונה למשיבה, כדי לאפשר פגיעה בזכויות היסוד של האדם – נשוא המידע.
32. טעה בית המשפט קמא הנכבד, משלא דחה את טענת המשיבה, ולפיה חשיפת המידע בפני המערער עלולה לגרור את המשיבה לתביעה בגין הפרת חוזה ואת המערער עצמו לתביעה בגין גרם הפרת חוזה. לבד מן העובדה, שטענה זו לא נתמכה בתצהיר או בחוזה, שאותו עלולה המשיבה להפר כביכול.
33. טעה בית המשפט קמא הנכבד, משלא דחה את טענת המשיבה, ולפיה "קיימת חשיבות רבה לאי חשיפת החומר בפני המועמד, וכי כל החלטה הקובעת אחרת תמיט קלון על מכוני האבחון" (סעיף 40 לכתב התשובה בבית משפט קמא). ככל שהמשיבה ניהלה את מבדקי המערער בתום לב, תוך הקפדה על כבודו ועל זכויות היסוד שלו, ותוך שמירה על חובת הזהירות שלה כלפיו, לא יהיה בחשיפת המידע כדי להמיט עליה קלון.
34. טעה בית המשפט קמא הנכבד, משלא דחה את טענת המשיבה, ולפיה תביא חשיפת המידע ל"פגיעה קשה במעמד המכונים בקרב המעסיקים" ו"תבטל את היתרון של המעסיק אשר באמצעות המבחנים למד להכיר את מכלול תכונותיו של העובד" (סעיפים 36 ו-41 לתגובת המשיבה בבמה"ש קמא). מלבד היומרה המופרכת, כאילו יש בפעילות המשיבה כדי לגלות את "מכלול תכונותיו של העובד" ולהקנות למעסיק "יתרון" – להכיר את הנבדק טוב יותר משהנבדק מכיר את עצמו, הרי שנקודת המוצא היא שדווקא המעסיק (בענייננו "המזמין") אינו חסר יתרונות על פני מבקש העבודה הנבדק. חיסיון על המידע אודות המערער ונבדקים אחרים כמותו מהווה סכנה חמורה לזכויות היסוד של הנבדקים ושל הציבור ההולך וגדל של מבקשי עבודה.
35. טעה בית המשפט קמא הנכבד, משלא דחה את טענות המשיבה בדבר סכנה לסודותיה המקצועיים, לחופש העיסוק שלה ו"לענף כולו". עדות סברה זו (שגם היא נטענה על דרך הסתם) נסתרת מניה ובייה על ידי מומחים בתחום ואף אינה עומדת במבחן המציאות. כך, למשל, חלק נכבד מן המבחנים והמבדקים, שבהם משתמשים מכוני האבחון, מפורסמים על ידם ו/או על ידי מכוני ההכנה, שצצים כפטריות אחר הגשם לנוכח שגשוגו של "הענף". מכל מקום, אפילו היה בטענות אלו ממש, עדיין בנוסחת האיזון בין האינטרסים של המשיבה לבין זכויות המערער לפרטיות, לכבוד, לשוויון ולחופש עיסוק – יד האחרונות על העליונה.
36. טעה בית המשפט קמא הנכבד, שעה שהחמיר עם המערער ופסק הוצאות נגד המערער. על פי תכלית החקיקה, על בית המשפט הנכבד להביא בחשבון את עדיפותם הכלכלית של בעלי מאגרי המידע ומחזיקיהם על פני הפרט הבודד, המבקש לממש את זכויותיו.
37. עניינה של התובענה, שהובאה בפני בית משפט קמא, הוא בעל חשיבות ציבורית מן המעלה הראשונה, ויורד לשורשי עקרונות היסוד של השיטה המשפטית כולה. ענייננו, מחד גיסא במצוקה אישית של המערער הבודד, ומאידך גיסא בסוגיה משפטית ציבורית עקרונית, הנוגעת לרבים במצבו של המערער. זאת ועוד – בסוגיות שכאלה מן הדין ומן הצדק, שבעלי דין, אשר מביאים עניינם של רבים להכרעה שיפוטית, לא יאלצו לשאת בהוצאות, ובפרט כשהם מתדיינים בניקיון כפיים, בהגינות, וללא הטרדת בית המשפט או המשיב שלא לצורך.
38. יש להוסיף ולהדגיש, כי המצב המשפטי בסוגיה נשוא ערעור זה אינו נהיר ואין הלכה משפטית ברורה בנושא. כאמור בפתח כתב הערעור דנן, רשמת מאגרי המידע – בעלת הסמכא הראשית בסוגיה נשוא הערעור הורתה זה מכבר למכוני האבחון לכבד את זכויותיהם של הנבדקים ולהעביר אליהם את כל המידע בעניינם. מכאן, שהמצב המשפטי בסוגיה ציבורית עקרונית בעלת חשיבות אינו נהיר כלל ועיקר, התובע – המערער דנן- לבד מחשיבותה הקריטית של נושא דיון זה עבורו – ממלא תפקיד ציבורי חשוב, כשהוא מביא סוגיה זו לליבון משפטי.
39. לכל אלה יש להוסיף את התנהגותה הצינית וחסרת תום הלב של המשיבה כלפי המערער. המשיבה לא טרחה לענות לבקשות, שהפנה אליה המערער קודם שפנה לבית המשפט. המשיבה ניצלה את מצבו הרגיש של המערער, שעה שהמתין למבדקים שיקבעו את עתידו והיה תלוי במשיבה, והחתימה אותו על התחייבות חד צדדית ומקפחת. בהיצמדה לעקרון החשאיות, המשמש נר לרגליה, נמנעה ליתן בידו גם את מסמך התניות המקפחות.
40. מבקשי עבודה מובטלים דוגמת המערער, המבקשים לממש את זכויותיהם כלפי מכוני האבחון, מצויים בעמדת נחיתות אל מול מכונים אלה. מכוני האבחון יכולים להרשות לעצמם השקעת משאבים כלכליים ולנהל מאבקים משפטיים ממושכים, ולעומתם עומדים מבקשי עבודה פרטיים מוגבלים במשאבים. פסיקת הוצאות במקרים כמו זה דנן, מחזקת את החזקים ממילא ומשמשת כגורם מרתיע בפני כל מי שיבקש בעתיד לממש בתום לב את זכויותיו הנרמסות.
41. לבסוף, יש בפסיקת הוצאות כדי להרתיע אנשים פרטיים, שממילא מצויים בעמדת נחיתות יחסית, מפני כל ניסיון לממש את זכויותיהם על פי חוק הגנת הפרטיות. על אף שהחוק מציע עילות תביעה לפרטים המבקשים להגן על פרטיותם ועל כבודם, מעטים הם אלה שמעיזים ופונים לעזרת המערכת המשפטית לשם כך. האינטרס הציבורי מחייב דווקא לעודד את היחידים לפנות לעזרת המערכת המשפטית שעה זכויות היסוד שלהם נפגעות. פסיקת ההוצאות פועלת נגד האינטרס הציבורי ומבטיחה את חסינותם, למעשה, של גופים פרטיים הפוגעים בזכויות היסוד.
אשר על כן מתבקש בית המשפט הנכבד לקבל את הערעור ולחייב את המשיבה לגלות למערער את כל המידע שנאגר על ידה אודותיו בכל צורה שהיא.
כן מתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את המשיבה בהוצאות המערער.
14 במאי, 2003
אבנר פינצ`וק, עו"ד
ב"כ המערער
