לחקור את נסיבות מותם של אזרחים פלסטינים בשטחים

הפרקליטות הצבאית רואה במות פלשתינאים "טעות מצערת", שאין טעם לחקור

הריגתם של שני המאבטחים הישראלים ב- 13 במארס, מירי של חיילי צה"ל, מסמלת תופעה מדאיגה של אצבע קלה על ההדק. השניים נורו בידי חיילים, שחשבו בטעות כי הם מחבלים.

מותם המיותר של המאבטחים הישראלים כואב ומקומם. כואבת ומקוממת גם העובדה שאין זה מקרה המוות היחיד בשטחים, שנגרם כתוצאה מאצבע קלה על ההדק. לפי נתוני מערכת הביטחון שפורסמו ב"הארץ" ב- 13 במארס, מאז תחילת אינתיפאדת אל-אקצה נהרגו בשטחים 1,945 פלשתינאים. לא הוכח של- 365 מהם, רבים מתוכם זקנים ונשים, היה קשר לטרור.

זאת ועוד, לפי נתונים שאספו ארגוני זכויות אדם, מספר הנפגעים הפלשתינאים גבוהים יותר. גם מנתונים שפירסם לפני כחודשיים ארגון הסהר האדום הפלשתיני מתברר כי באינתיפאדה נפצעו מאש חיה של כוחות צה"ל 5,207 פלשתינאים. 5,626 נפצעו מירי כדורי גומי.

לנוכח מספר הנפגעים, אי אפשר להשלים עם העובדה שמתוך יותר מ- 320 חקירות מצ"ח שנפתחו מתחילת העימות בשטחים, 45 בלבד עסקו בגרימת פציעה או מוות. בסיומן הוגשו רק ארבעה כתבי אישום בעבירות של גרימת מוות ברשלנות. טרם הסתיימו ההליכים בכתבי אישום אלה.

האגודה לזכויות האזרח פנתה עשרות פעמים לפרקליט הצבאי הראשי בדרישה כי יורה על חקירת נסיבות מותם של אזרחים פלשתינאים. רוב הפניות לא נענו. בין מארס 2002 לאמצע מארס 2003 פנתה האגודה 21 פעמים אל הפצ"ר בעניין נסיבות מותם של 46 אזרחים פלשתינאים. עד כה נענו רק שתיים מהפניות ונפתחו חקירות מצ"ח בעקבותיהן. באחת מהן נאמר לאגודה כי על פי תוצאות של תחקיר פנימי, אין מקום לחקירה.

מדיניותה המוצהרת של הפרקליטות הצבאית היא אי-חקירת מקרי מוות של אזרחים פלשתינאים בפעילות צה"ל בשטחים, למעט מקרים חריגים. מדיניות זו הובעה על ידי הפרקליטות הצבאית לא אחת, בפורומים שונים. הפרקליטות הצבאית רואה במקרי מוות של חפים מפשע "טעויות מצערות", שאי אפשר למנוע. לפיכך, בדרך כלל, גם אין מקום לחקירה.

באמירה הסתמית, שלפיה צה"ל רואה בחומרה רבה את הריגתם של חפים מפשע, אין די. מדינת ישראל, ככוח הכובש בשטחים, מחויבת להגן על חייהם של תושבי השטחים ולמנוע פגיעה בשלומם. צה"ל פוטר עצמו מחובה זו בנימוק כי מותם של חפים מפשע בלחימה בטרור הוא בלתי נמנע. גישה זו אינה מוסרית ויש בה מסר מסוכן של זלזול בערך חיי אדם.

ראשית, החובה להגן על חייהם של תושבי השטחים אינה פוחתת בעת לחימה. שנית, אזרחים רבים מקפחים את חייהם בעת פעילות צה"ל, שאינה מוגדרת כלל כלוחמה ושמטרתה אכיפת הסדר בשטחים. למשל: מחסומים, אכיפת עוצר ופיזור הפגנות. העובדה שצבאות של מדינות אחרות אינם נוהגים לחקור מקרי מוות שאירעו בעת פעולות צבאיות איננה מעלה ואיננה מורידה לעניין זה. מדינת ישראל מחויבת לגלות אחריות מוסרית לחייהם של בני האדם הנתונים לשליטתה. אל נקבע את רמתם המוסרית של חיילי צה"ל לפי קנה המידה הנהוג בצבאות אחרים.

מותם של המאבטחים ממחיש עד כמה זולים חיי אדם מעבר לקו הירוק ומעלה שאלה קשה בנוגע לדרך שבה מתקבלות החלטות על ירי ושימוש בכוח נגד ריכוזי אוכלוסייה בשטחים. טוב עשה צה"ל כשנקט בצעדים חסרי תקדים נגד מפקדיו הבכירים. צעדים כאלה הם מחויבי המציאות ויש לקוות, שיהיה בהם כדי למנוע מקרי מוות נוספים של חפים מפשע.

זאת, אי אפשר להתעלם מהשאלה אם המהירות שבה הושלם התחקיר ותוצאותיו החמורות אינן נובעות מהעובדה שהפעם היו ההרוגים "משלנו"? האם חיי יהודי שווים יותר מחיי פלשתינאי?


המאמר פורסם בעיתון "הארץ" בתאריך 14.5.03

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:

קטגוריות: הזכות לחיים ולשלמות הגוף,המשפט ההומניטרי הבינלאומי,זכויות האדם בשטחים הכבושים,חקירת מקרי מוות

סגור לתגובות.