בחברה המודרנית עולה תוחלת חייו של האדם. עם זאת, נראה כי אנו נכשלים שוב ושוב בהגנה על זכויותיהם של הקשישים, ולא פעם גוזרים עליהם חיים של מחסור והשפלה. הקשישים הינם אחת מקבוצות האוכלוסיה החלשה ביותר מבחינה פוליטית ויש לשער, שזו הסיבה, שבכל פעם שעולה הצורך לבצע קיצוץ תקציבי, קבוצה זו הינה בין הראשונות להפגע. כך גם כעת, במסגרת "תוכנית ההבראה למשק הישראלי" המוצעת על ידי שר האוצר.
הגזירות הללו מתווספות לגזירות קודמות, שהוטלו על אוכלוסיית הקשישים במסגרת חקיקת תכנית החירום הכלכלית בשנה שעברה, אשר בה קוצצו קצבאות הזקנה של הביטוח הלאומי ב- 4% ועדכונן הוקפא. בנוסף הוקפאה השלמת ההכנסה לאלו מן הקשישים הזכאים לה. שאלת חוקתיות התיקון עומדת כיום בפני בג"ץ, בעתירה שהוגשה על ידי התכנית למשפט ורווחה באוניברסיטת תל אביב.
על פי נתוני הביטוח הלאומי, למעלה מ- 35% מהקשישים נסמכים כיום אך ורק על קצבאות הביטוח הלאומי, וללמעלה ממחצית ציבור הקשישים אין פנסיה בכלל. דו"ח העוני לשנת 2001 קבע, כי כמעט רבע מהקשישים בישראל חיים מתחת לקו העוני. רבים מקשישים אלה נאלצים לבחור בין תרופות ובין מזון. קצבת הזקנה עומדת כיום על 1,069 ש"ח לקשיש יחיד, ללא השלמת הכנסה, ועל 1,863 ש"ח עם השלמת הכנסה. הפגיעות המוצעות בתוכנית הכלכלית עלולות לדחוף עוד קשישים רבים אל מתחת לקו העוני.
התכנית הכלכלית הנוכחית ממשיכה את הפגיעה בקשישים במספר אופנים:
העלאת גיל הזכאות לקבלת קצבאות זקנה
כיום זכאים לקצבה שאינה תלויה בהכנסה גברים מגיל 70 ונשים מגיל 65. בתוכנית מוצע להעלות את גיל הזכאות ל- 70, לנשים ולגברים כאחד. להשלמת הכנסה, המותנית בהכנסה נמוכה, מעבר לקצבת הזקנה, זכאים גברים מגיל 65 ונשים מגיל 60. כעת מוצע להעלות את גיל הזכאות הזה ל- 67, לנשים ולגברים כאחד (העלאה של 7 שנים לנשים ושנתיים לגברים).
שינוי גיל הזכאות לקצבאות יעמיד קשישים רבים במצב של העדר אמצעים. בנוסף, תהיינה לו גם השפעות על כלל המשק: מבוגרים, שייפלטו ממערך העבודה בישראל, יקבלו דמי אבטלה או הבטחת הכנסה במקום קצבת הזקנה, ולא ברור כי אכן יהיה חסכון עקב שינוי זה. כמו כן מבוגרים, שיישארו בעבודתם עד לגיל מאוחר יותר משהם נשארים כיום, ימנעו פינוי של מקומות עבודה לדורשי עבודה צעירים. אלה ייכנסו בחלקם למעגל האבטלה ויזדקקו להבטחת הכנסה וגמלאות אחרות של הביטוח הלאומי. דבר זה יעמיק את האבטלה, יגרום נזק חברתי, וקשה להעריך אם יחסוך תקציבים.
העלאת גיל הפרישה לפנסיה
מוצע להעלות את גיל הפרישה לפנסיה ל- 67 (כיום: 65 לגברים ו- 60 לנשים). צעד זה יפגע בעיקר בנשים. נשים מופלות לרעה בשוק העבודה לאורך כל השנים: ברמת השכר, באפשרויות קידום החסומות בפניהן, וכד`. נסיון לתקן עיוותים אלה מוצא מקומו בגיל פרישה, המזכה כיום את הנשים ביציאה מוקדמת יותר לפנסיה מזו של הגברים, ובקבלה של קצבת זקנה מגיל צעיר יותר יחסית לעמיתיהן הגברים. שיעור הנשים העובדות מעל גיל 54 הוא כיום כ- 35% בלבד (בהשוואה ל- 65% מהגברים). העלאת גיל הפרישה לנשים בשבע שנים, פירושו שנשים רבות תחיינה ללא קצבת זקנה במשך שנים רבות יותר, עד לקבלת זכאותן לפנסיה ו/או לקבלה של קצבת זקנה.
אי עדכונן של גמלאות עד 31/12/06
על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי, המשמעות היא, כי הקצבאות תשחקנה בשיעור של 12.5% ביחס לשכר הממוצע במשק.
פגיעה בקשישים המקבלים שירותי סיעוד מעובדים זרים
על פי התוכנית המוצעת, קשיש אשר מקבל שירותי סיעוד מעובד זר, יהיה זכאי לגמלה ברמה נמוכה מזו שהוא זכאי לה בהתאם למידת תלותו (כלומר, הוא יהיה זכאי למספר קטן יותר של שעות סיעוד). כך מותנית קבלת הקצבה בעובד, הנותן את השירות, ולא במצבו של הקשיש הזקוק לשירות הסיעודי. זהו נסיון, שאינו במקומו, להלחם באבטלה ובריבוי העובדים הזרים. הקשישים ייפגעו בשעות הסיעוד שיקבלו, ובה בעת לא יוכלו לשלם את ההפרש להעסקה של עובדים ישראלים, כך שספק אם הדבר ירחיב את פוטנציאל התעסוקה לישראלים. הקשישים ייפגעו, ואילו מצב התעסוקה ייוותר במצב דומה.
צמצום האפשרות להגיש בקשה חוזרת לגמלת סיעוד
מי שנדחתה בקשתו לגמלה, יוכל להגישה שנית רק כעבור שנה ממועד הבקשה הקודמת. זוהי פגיעה בזכות הגישה לערכאות של הזכאים לגמלת סיעוד, אשר נידחו מסיבות שונות (מה גם, שייתכן כי יחול שינוי במצבו של הקשיש במהלך השנה החולפת).
האגודה לזכויות האזרח בישראל פנתה לחברי הכנסת ופנתה לשרים, בשיתוף עם הסתדרות הגמלאים והתנועה למלחמה בעוני, בבקשה שיתנגדו לתיקונים, אשר פוגעים בזכותו של אדם להזדקן בכבוד ולזכות לקיום מינימלי בכבוד, זכויות שהן חלק מכבוד האדם. ויודגש, מרבית אוכלוסיית הקשישים השתתפה בכלכלתה של ישראל והפרישה מדי חודש בחודשו תשלומים למוסד לביטוח לאומי, על מנת להבטיח לעצמה גמלאות זקנה בסכום נאות עם הגיעם לגיל פרישה.
