האגודה לזכויות האזרח בישראל ועמותת רופאים לזכויות אדם עתרו ב- 23.3.03 לבג"ץ נגד צה"ל בדרישה, שהצבא יסיר את החסימות הפיזיות, המונעות מעבר תושבים משלושה כפרים באזור שכם ואליהם. מדובר בכפרים סלם, דיר אלח`טב ועזמוט, אשר המעברים אליהם נחסמו על ידי צה"ל לפני כשנה, ומאז הם מצויים במצור מוחלט, שהשלכותיו על חייהם של למעלה מ- 10,000 תושביהם חמורות ביותר. העתירה הוגשה על ידי עו"ד נעה שטיין מהאגודה לזכויות האזרח. עותר נוסף הוא תושב הכפר עזמוט, חסן מערוף ראתב עלאונה.
בעתירה מציינת עו"ד שטיין, כי המכשולים הפיזיים, שהציב צה"ל, מונעים מעבר של כלי רכב ואף של הולכי רגל מתוך הכפרים ואליהם. בכך נמנעת מן התושבים גישה לשירותים אזרחיים בסיסיים ולשירותי בריאות דחופים, עד כדי גרימת מוות. בעתירה נאמר, כי עד לפרוץ אינתיפאדת אל-אקצה היו שלושת הכפרים מחוברים לכביש המוביל לשכם על ידי שלוש דרכי עפר, וכמו כן היו מחוברים ביניהם בדרכי עפר נוספות. במהלך האינתיפאדה חסם צה"ל את כל דרכי הגישה אל הכפרים וביניהם בערמות עפר ובתעלות עמוקות. לאורך הכביש, בסמוך לכפרים, נערמו ערמות עפר, המונעות ירידה מן הכביש, ועל הכביש עצמו עוברים סיורים של כוחות צה"ל אשר, לדברי התושבים, יורים אל עבר המנסים לעבור ברגל דרך השדות. כתוצאה מכל אלה, מצויים תושבי הכפרים בסגר מוחלט מזה כשנה.
בעתירה נאמר, כי הסגר המוחלט על הכפרים מונע מתושביהם גישה לשירותים אזרחיים בסיסיים ובכך פוגע בזכויות יסוד שלהם: לחינוך, לבריאות, לפרנסה ולחיי משפחה. הפגיעה בזכות לחינוך מתבטאת בכך, שמאות תלמידים מהכפרים, הלומדים מחוץ לכפריהם, אינם יכולים כבר שנה להגיע לבתי הספר שלהם, וגם ממאות סטודנטים להשכלה גבוהה נמנעת הזכות להמשיך בלימודיהם. כמו כן, נאמר בעתירה, גם הלימודים בבתי הספר, המצויים בכפרים החסומים, נפגעים, שכן מזה כחודשיים מונע צה"ל מעבר מורים משכם אל הכפרים.
עוד נאמר בעתירה, כי הכפרים, בהיותם סמוכים לשכם, נסמכים על השירותים הרפואיים הניתנים בעיר. רק בכפר סלם ישנו מרכז רפואי, שמספק שירותי רפואה בסיסיים ביותר. תושבים הנזקקים לטיפולים רפואיים מורכבים יותר, נאלצים לעבור ברגל לשכם, תוך סיכון בריאותם וחייהם. כך, למשל, 64 חולי סוכרת החיים בכפרים נאלצים להגיע רגלית לעיר שכם, על מנת לקבל זריקות אינסולין, וחולים במחלות לב ובלחץ דם גבוה נאלצים גם הם ללכת דרך השדות, בכל מזג אויר, בכדי לזכות בבדיקה אצל רופא מומחה. בשל החסימות הפיזיות, אין כל אפשרות להגעת אמבולנס אל תוך הכפרים, ועל החולים להגיע ברגל אל האמבולנס, הממתין להם על הכביש. לעתים האמבולנס אינו יכול להגיע אפילו לכביש, מאחר שעליו לעבור שני מחסומים מאוישים (לפחות) בדרכו. מדבריו של רופא הכפר סלם עלה, כי אירעו שני מקרי מוות בעקבות עיכוב בפינוי רפואי: מוות של תושב בן 45, שלקה בלבו ופינויו עוכב על ידי חיילי צה"ל, ומוות של תינוק, שאמו נאלצה ללדת אותו ליד הכביש, לאחר שפינויה לשכם נמנע בידי כוחות הצבא.
בנוסף נאמר בעתירה, כי חסימתם של הכפרים פוגעת פגיעה אנושה בזכותם של תושביהם לפרנסה. במשך שנה תמימה תושבי הכפרים אינם יכולים להגיע למקומות עבודתם והם מובטלים מאונס. הסגר המוחלט משתק את מרקם החיים בכפרים והורס את כלכלתם, וכתוצאה מכך, אלפי בני אדם חיים בעוני ובמחסור. הסגר פוגע גם בזכותם של התושבים לחיי משפחה כאשר תושבי הכפרים מנועים מלהיפגש עם בני משפחתם שמחוץ לכפרים.
עוד מציינת עו"ד שטיין, כי האגודה לזכויות האזרח ועמותת רופאים לזכויות אדם פנו בעבר מספר פעמים לגורמים המשפטיים בצה"ל בדרישה להסיר את החסימות הפיזיות שסביב הכפרים. רק לאחר פנייה אל פרקליטות המדינה הודיע צה"ל, כי ישנה כוונה לסלול דרך עוקפת לשימושם של תושבי הכפרים. אולם, תשובתו של הצבא לא כללה כל פרט על מיקומה העתידי של הדרך ומתי תושלם סלילתה. העותרים מציינים, כי עד כה לא הוחל בסלילה של דרך כלשהי באזור, וכי התושבים מוסיפים לחיות בתנאים של סגר מוחלט על כפריהם, דבר הפוגע קשות בחייהם, פרנסתם, חינוכם ובריאותם, עד כדי סכנה לחייהם. עוד נאמר בעתירה, כי הפרת זכויותיהם של תושבי הכפרים מנוגדת לכללי המשפט הבינלאומי ומפרה את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ועל כן יש להפסיקה על ידי הסרתן של החסימות הפיזיות שסביב הכפרים. בשל תנאי המחייה הקשים של תושבי הכפרים הללו, כתוצאה מהסגר המוחלט, מתבקש בג"צ לקבוע מועד מוקדם ככל האפשר לדיון בעתירה.
