נשיא האגודה סמי מיכאל ומקבלי האות. צילום: אורן זיו, אקטיבסטילסב-2.2.11 העניקה האגודה לזכויות האזרח את אות זכויות האדם על שם אמיל גרינצוויג לשנת 2010 לשניים: השופטת בדימוס יהודית צור, ופרס משותף לפרופ' אורן יפתחאל ולפורום לדו קיום בנגב.
את התמונות, שצילם אורן זיו מאקטיבסטילס, אפשר לראות כאן.
וידאו: השופט העליון בדימוס פרופ' יצחק זמיר נושא דברי ברכה
להלן הדברים שנשאה השופטת בדימוס יהודית צור במעמד קבלת האות.
נשיא האגודה לזכויות האזרח,
חברי ועדת הפרס,
השופט יצחק זמיר,
מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח
אורחים, חברים ובני משפחה יקרים.
החלטת האגודה לזכויות האזרח להעניק לי את אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג ריגשה אותי מאוד. נושא זכויות האדם קרוב מאוד לליבי והוא היה ציר מרכזי בעבודתי השיפוטית. אני מודה לאגודה לזכויות האזרח ולחברי ועדת הפרס על שמצאו אותי ראויה לאות חשוב ומשמעותי זה. זו הייתה המתנה וההוקרה המשמעותית ביותר עבורי, עם פרישתי מכס השיפוט.
זכויות האדם הם הלב הפועם של כל משטר דמוקרטי. זכויות האדם הם תמצית ההוויה של כל חברה נאורה. נדמה שעל זכויות האדם נאמרו כבר כל המילים היפות והנכונות ואין צורך לחזור ולציין את חשיבותן ומרכזיותן בחברה. אך בכך לא די. המבחן הוא לא רק הרטוריקה הנישאת בפי כל, אלא ביישום הזכויות הלכה למעשה ובחתירה להשגתן. נדמה שדווקא היום קיים צורך של ממש לחזור אל המקורות, להדגיש את ערכי היסוד, לשאת ברבים את דגל זכויות האדם, וליישמן בפועל.
בתי המשפט, מעצם מעמדם, הם הציר המרכזי בשמירה על זכויות האדם בחברה. אולם בתי המשפט אינם פועלים אינם פועלים מכוח עצמם. הם לא מוסמכים לבחור את המקרים לפסיקתם. הם יכולים למלא את תפקידם ולהשמיע את קולם רק באותם מקרים המובאים בפניהם. מכאן החשיבות הרבה הנוגעת למעמדה ולתפקידה של האגודה לזכויות האזרח שקנתה לה מעמד של "שומר החומות" של זכויות האדם. היא זו שעינה צופיה, היא החוקרת, היא האוספת והיא המביאה את המקרה המתאים לפיתחו של בית המשפט. מלאכה זו היא הפרוזדור אל הטרקלין והיא לא פשוטה כלל ועיקר.
במהלך שנות עבודתי השיפוטית נחשפתי למגוון רחב של עניינים הנוגעים לזכויות האדם.
במהלך אותן שנים למדתי גם על העבודה הקשה היומיומית, ללא פשרות, שעשתה האגודה לזכויות האזרח למען הפרט – האדם באשר הוא אדם, ללא הבחנה בין דתו, צבעו, מינו או השקפת עולמו. מה שאפיין במיוחד את עבודתה של האגודה הוא הרגישות ואהבת האדם, תוך ניסיון אמיתי למצוא את הפתרון הנכון, ללא רצון לפרסום ובלא חתירה לכתרים ולכותרות. תמיד בענייניות, ביסודיות, במקצועיות, בענווה ומתוך גישה אחראית וכנה. העניינית בהם בחרה לטפל האגודה היו תמיד בעלי חשיבות לא רק לפרט היחיד אלא נגעו גם לעניינו של הציבור בכללותו והעיקר – נראה שאלמלא המסירות של האגודה, עניינם של רבים לא היה זוכה לפתרון ולסעד הראוי. אין בספק שהאגודה הייתה והינה המשענת והפה לאוכלוסיית הזרים, לחלשים ולנפגעים חסרי הידע או היכולת ולהביא את עניינם לפיתחו של בית המשפט.
אני שבה ומודה לאגודה לזכויות האזרח על האות היקר שהעניקה לי. אני מאחלת לכולנו שהאגודה תמשיך בעבודתה החשובה ובחתירתה לכך שזכויות האדם לא יהיו אות מתה אלא ייושמו הלכה למעשה.
במעמד מרגש זה אני מבקשת להזכיר את הורי המנוחים ציפורה לסקוב ותת אלוף דוד לסקוב זכרם לברכה. ציונים ואנשי עבודה, אשר הקדישו את חייהם, כל אחד בתחומו, לבניין הארץ, לצרכי הציבור ולביטחון המדינה. דמותם ודרכם לנגד עיני תמיד.
יהודית צור
