האגודה לזכויות האזרח ושני תושבי חברון הגישו עתירה לבג"ץ נגד מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון, בדרישה להסיר את העוצר המוחלט המוטל על השכונות אל בוויר, אזון ואלבקעה הסמוכות לאזור גבעת חרסינה, ועל העיר העתיקה בחברון (אזור H-2) מאז שבת , ה- 18.1.03 . העתירה הוגשה על ידי עו"ד נעה שטיין מהאגודה לזכויות האזרח.
עו"ד שטיין מציינת בעתירה, כי העוצר הוטל על רקע ההתקפה המאורגנת של מתנחלים על בתי פלסטינים בשכונות הסמוכות לגבעת חרסינה לאחר הריגתו של נתנאל עוזרי ז"ל. כתוצאה מן ההתקפה נותרו התושבים הפלסטינים בבתים שחלונותיהם מנופצים, ללא מזון, תרופות או מצרכים חיוניים אחרים, חלקם פצועים ואחרים שרויים בהלם ובחרדה ללא יכולת לקבל טיפול רפואי כלשהו. העוצר המתמשך מונע מהתושבים להצטייד במזון ובתרופות, לקבל טיפול רפואי, סיוע נפשי וקיום אנושי, ומוסיף על סבלם של התושבים, שהיו קורבנות להתקפה אכזרית שפגעה בגופם וברכושם.
בתגובה לפניתה של עו"ד נעה שטיין אל אל"מ שלמה פוליטיס, היועמ"ש לאיו"ש בדרישה להסרת העוצר השיב נציג היועמ"ש כי העוצר על אזור העיר העתיקה בחברון הוסר עוד ביום ג` 21.1.03, וכי העוצר על השכונות הסמוכות לגבעת החרסינה הוסר זמנית ב- 22.1.03 למשך מספר שעות. אולם, מודגש בעתירה, העותרים תושבי העיר העתיקה והשכונות, מעידים כי ההפסקה עליה הכריזו כוחות צה"ל באזור העיר העתיקה ביום 21.1.03 לא התאפשרה מאחר שכוחות צה"ל מנעו מן התושבים לצאת מבתיהם וירו לעברם רימוני גז מדמיע, ואילו באזור גבעת חרסינה לא הוסר העוצר כלל וחיילי צה"ל השוהים באזור כל שעות היממה אינם מאפשרים לתושבים לצאת מבתיהם. עוד מסר העותר תושב העיר העתיקה בחברון, כי העוצר באזור מגוריו לא הוסר ולא נמסרה על כך כל הודעה לתושבים.
עו"ד שטיין מציינת בעתירה, כי הטלת עוצר על אוכלוסייה רחבה במשך זמן רב ללא הפסקה מהווה מעשה בלתי חוקי בהיותו פוגע בחופש התנועה ובזכויות אדם בסיסיות באופן בלתי סביר, ובהיותו מנוגד לכללי המשפט הבינלאומי. הטלת העוצר על התושבים הפלסטינים ללא הגבלת זמן ולא כל הפסקה מבטאת איזון לא ראוי בין שיקולים צבאיים לבין שיקולים בדבר הפגיעה באוכלוסיה האזרחית וכן שקילתם של שיקולים זרים, אשר אינם ממין העניין.
עוד נאמר בעתירה, כי העוצר המוחלט הוטל על העיר העתיקה והשכונות הסמוכות לגבעת חרסינה מיד לאחר ההתקפות על תושבים פלסטינים מצד פורעים מקרב המתנחלים. התוצאה המקוממת של הטלת עוצר בנסיבות אלה היא הענשתם של קורבנות האלימות ולא הגנה עליהם מפני גילויי אלימות נוספים. לפיכך, הטלת העוצר על התושבים הפלסטינים, בניגוד מוחלט למטרתה של פעולה זו, מהווה פעולה בלתי סבירה בהיותה מבוססת על שיקולים זרים. תוצאתה של הטלת העוצר הינה אפלייתם של התושבים הפלסטינים לרעה: בעוד שהם, קורבנות האלימות, אינם רשאים לצאת מבתיהם, התושבים היהודים, אשר מביניהם יצאו התוקפים, רשאים להתהלך חופשים באין מפריע.
