ב- 22.4.02 ביקרו עורכי דין מארגוני זכויות אדם במתקן הכליאה קציעות, "אנסאר "3. הביקור הוא יוזמתה של עו"ד תמר פלג שריק, ובו השתתפו עו"ד תמר פרג שריק ועו"ד טארק איבראהים מהמוקד להגנת הפרט, עו"ד מנאל חזאן מהאגודה לזכויות האזרח, עו"ד מוראד א-סאנע מעדאלה, עו"ד זיאד אל סאנע, ועו"ד ראיד אל עוברה. עורכי הדין נפגשו בסה"כ עם 22 עצורים מנהליים, חלקם חדשים וחלקם הועברו מכלא מגידו. מרבית העצורים נמצאים במתקן הכליאה מאז ה- 12.4.02.
מהתצהירים שגבו עורכי הדין עולה תמונה קשה, לפיה עצורים רבים אינם יודעים כלל מדוע נעצרו ובמה הם מואשמים. עו"ד מנאל חזאן מהאגודה לזכויות האזרח מציינת כי בבית המשפט הצבאי במחנה עופר נאמר לאחד העצורים: "בית משפט זה אינו יודע בינתיים לאיזה ארגון אתה שייך וכיצד אתה מסכן את בטחון האזור", ויחד עם זאת, העצור נשפט למעצר מנהלי. עבור מרבית העצורים, היה המפגש עם עורכי הדין הקשר הראשון והיחיד עם העולם החיצון שהיה להם מאז מעצרם.
תנאי המעצר
המתקן מחולק ליחידות, בכל יחידה שלושה אוהלים, כל אוהל מאכלס 20 איש. תכולת האוהלים מסתכמת בדרגשי עץ נמוכים, הן המיטות של העצורים, ועל כל מיטה כיסוי גומי בעובי 2 ס"מ, שאמור לשמש מזרן. אין כריות, ולכל עצור יש שתי שמיכות, כאשר אחת משמשת כרית, והאחרת לכיסוי. באוהלים, במקלחת ובשירותים אין כלל חשמל, התאורה היחידה באוהל היא של שתי מנורות 24 וולט. רוב העצורים סיפרו כי אינם יכולים לקרוא. בהעדר חשמל, אין טלוויזיה, אין רדיו, ולמרות דרישת העצורים לא סופקו להם סוללות לרדיו. כל העצורים, ללא יוצא מהכלל, תיארו את בעיית החשמל כבעיה המרכזית שבגינה הם מנותקים מהעולם החיצון ומכל מה שקורה סביבם. הם הביעו דאגה רבה לנעשה בחוץ, והם חוששים מפני שאינם יודעים מה עלה בגורל בני משפחותיהם, עריהם וכפריהם.
טלפון
פן נוסף של בעיית הקשר עם העולם הוא העדר קשר טלפוני. העצורים סיפרו כי מאז הגיעם לא ניתנה להם האפשרות ליצור קשר עם הוריהם ומשפחותיהם, המשפחות אינן יודעות מה עלה בגורלם והעצורים אינם יודעים מה שלום המשפחות. בעקבות דרישה של נציגי העצורים אולתר טלפון לעצורים שהועמד לרשות נציגיהם למשך אחר צהריים אחד, וההנהלה הרשתה רק לנציגים להתקשר. רוב העצורים סירבו לקבל את ההצעה הזאת, כי סברו ששום אמא לא תשתכנע כי לא אונה רע לבנה אם לא תשמע את קולו, וכי מה טעם שנציג יתקשר וידבר עם האמהות של העצורים. העצורים שכן הסכימו להתקשר באמצעות הנציגים גילו כי אין אפשרות ליצור קשר טלפוני עם כל האזורים, וכי האזור היחיד שניתן היה להתקשר אליו היה אזור ירושלים. העצורים העבירו לידי עורכי הדין רשימת שמות ומספרי טלפון שלהם כדי שייצרו קשר עם המשפחות וידווחו על מצב הבנים.
היגיינה
לכל יחידה, בה מוחזקים 60 איש, יש בית שימוש אחד ומקלחת אחת בלבד. שניהם עשויים בטון, המקלחת היא צינור מים ואין מים חמים. בית השימוש הוא חור ברצפת בטון ומעליו ברז לשטיפת תכולתו של החור. העצורים המנהליים שהועברו מכלא מגידו הביאו איתם סבונים, לעצורים האחרים לא סופק סבון.
ביגוד
לאיש מהעצורים לא ניתנו בגדים להחלפה. חלקם של העצורים נעצרו מבתיהם בפיג`מות, בגדי בית ונעלי בית, ובבגדים אלה פגשו את עורכי הדין. אין להם גם בגדים תחתונים להחלפה, ולחלקם הגדול אין סבון לכביסה. מי שמצליח לכבס את בגדיו, נאלץ לתלותם על גדר התיל, ופעמים רבות הבגדים גם נקרעים.
חרקים
העצורים סיפרו כי הם סובלים מבעיה של חרקים הנמצאים גם בשירותים וגם באוהלים. לאחר דרישת העצורים סיפקה ההנהלה בקבוק ריסוס לחרקים, אחד לכל יחידה. העצורים הדגישו כי זה לא מספיק.
בעיות רפואיות
העצורים העידו כי יש רופא אחד, שמגיע בשעות הערב. חלק גדול מהעצורים שפגשו עורכי הדין סובלים מבעיות שיניים, אך אין בקציעות רופא שיניים. אחד העצורים שהועבר ממגידו סיפר, כי רופא השיניים שם היה אמור לעקור לו שן בינה, אך כשהגיע לקציעות אמרו לו כי רק מי ששהה בקציעות 6 חודשים זכאי לעקירה. חלק מהעצורים סיפרו על בעיות עור מאז הגיעם למחנה אך הם עדיין לא הועברו לבדיקה רפואית. סוג האוכל, כמותו ואיכותו, שיפורטו להלן, גורמים לעצורים לבעיות במערכת העיכול. כמו כן, כל עצור שמבקש לצאת לראות רופא, עובר חיפוש דקדקני על גופו. החיפוש נעשה באופן פרובוקטיבי, תוך כדי נגיעה באבריהם האינטימיים, דבר שמאוד משפיל אותם, כפי שסיפרו. גם בחזרה מהרופא עובר כל עצור חיפוש דומה.
מזון
האוכל מוגש לעצורים בקרטונים שמונחים בפתח כל אוהל, לעיתים האוכל נשאר בשמש שעות ורק אחר כך מחלוק לעצורים. כמות האוכל, איכותו וסוגיו אינם מספיקים, העצורים נותרים רעבים, ורבים מהם כבר איבדו ממשקלם באופן ניכר. ארוחת הבוקר כוללת 3 לבן לאוהל, עגבנייה, מלפפון וגמבה, אחד מכל סוג לכל עשרה איש. כל אוהל מקבל 4 כיכרות לחם ליום, שקית סוכר ליום, וכן מיכל ובו תה לכל אוהל. העצורים סיפרו כי פעמים רבות אינם יכולים לשתות את התה משום שיש בו חול וגרגירי אבק. לארוחת צהריים מקבלים העצורים אותה כמות של ירקות שניתנת בבוקר, וחתיכת שניצל קפוא לכל אחד או חביתה לכל אחד. פעמים רבות העצורים אינם יכולים לאכול את השניצל משום שהוא עוד לא הפשיר. אין במחנה מטבח כלל וכלל, אין כלי אוכל ומאז מעצרם לא קיבלו העצורים אף ארוחה חמה. ארוחת הערב זהה במרכיביה בדיוק לארוחת הצהריים.
ספירת העצורים
ספירת העצורים בכל יחידה מתבצעת 3 פעמים ביום. העצורים מתבקשים לצאת לחצר הקטנה ונספרים כשהם ישובים, גבם מופנה לחיילים או לשוטרים, העומדים שם לעיתים כשנשקם דרוך ומכוון לעצורים. כל עצור מתבקש לענות ב"כן" ולהרים את ידו עם קריאת שמו, מי שלא עונה לרוחו של החייל, גורם לכך שהספירה מתחילה מחדש. כל זמן הספירה העצורים יושבים בשמש ובערב, בקור.
פנאי
אין לרשות העצורים ספרים, עיתונים, מגזינים או חומר קריאה כלשהו. אין אפשרות לשום פעילות גופנית, אין כדורגל, כדורסל, כך שהעצורים מעבירים את יומם בבהייה ופטפוטים.
בסיום הביקור העבירו עורכי הדין את רשמיהם לסגן מנהל מתקן הכליאה.
