ב-21.4.02 ניתן פסק הדין בעתירה לבג"צ, שהגישה האגודה לזכויות האזרח בישראל נגד שר הבינוי והשיכון בדרישה לתת לבני זוג, אזרחים ערבים, סיוע בשכר דירה. העתירה הוגשה לפני למעלה מ- 3 שנים על ידי עו"ד בלהה ברג מהאגודה לזכויות האזרח, בדרישה למנוע אפליה על בסיס לאום בעת מימוש הזכות להשתתפות בשכר דירה, זאת כחלק בלתי נפרד מהזכות לדיור.
העתירה הוגשה לאחר שבני הזוג נמצאו זכאים לסיוע בשכר דירה מהמדינה על פי קריטריונים סוציאליים, אולם הסיוע נמנע מהם כשעברו להתגורר בישוב הערבי עין ראפה. על פי הנהלים של משרד השיכון לא ניתן היה לממש את הזכות להשתתפות בשכר דירה ברוב המוחלט של הישובים הערביים, בעוד שניתן היה לממש את הסיוע בכל הישובים היהודיים, גדולים כקטנים.
העותרים הינם אזרחים ישראלים, נשואים והורים לבת קטנה. מצבם הכלכלי של בני הזוג קשה. לפני כחמש וחצי שנים הוציא הזוג תעודת זכאות לקבלת סיוע בשכר דירה באמצעות בנק משכן. באותה עת התגורר הזוג בירושלים, ובמשך שנה הוא מימש את זכאותו וקיבל ממשרד השיכון סיוע בשכר דירה. לאחר כשנה עבר הזוג להתגורר בדירה שכורה בישוב עין ראפה בפרוזדור ירושלים. בעקבות שינוי כתובתם הוציאו בני הזוג שבלי תעודת זכאות חדשה. בני הזוג פנו לבנק עם חוזה השכירות החדש שלהם וקיבלו אישור לסיוע למשך שישה חודשים. אולם זמן מה לאחר מכן הם נדרשו להחזיר את הכסף בטענה, שהישוב עין-ראפה אינו נכלל ברשימת הישובים הזכאים להשתתפות בשכר-דירה. לאחר שבני הזוג שבו וקיבלו שיחה בעניין הדרישה להחזרת הכסף, והפעם ממי שזיהה עצמו כשוטר, הם החזירו את הכסף לבנק. בעקבות זאת פנו בני הזוג לאגודה לזכויות האזרח וזו עתרה בשמם לבג"צ.
בעקבות הגשת העתירה הודיעה המדינה, כי הסיוע בשכר הדירה ישולם לבני הזוג על פי זכאותם, מיום הגשת העתירה, וכי תבוטל התקנה המפלה, לפיה הופעל מנגנון לאימות הזכאות באופן קבוע וגורף בישובים הערבים, בעוד שבישובים היהודים הופעל המנגנון באופן אקראי בלבד.
בפסק הדין, שנכתב על-ידי השופטת דליה דורנר, נכתב ש"המדינה הסכימה עם העותרים, כי הנוהל הקודם לא היה ראוי. על כן קבעה המדינה נוהל חדש למתן סיוע בשכר דירה". משום ששונה הנוהל, וכעת זכאים העותרים לסיוע בשכר הדירה, החליטו נשיא בית המשפט העליון השופט אהרן ברק, והשופטות טובה שטרסברג-כהן ודליה דורנר לדחות את העתירה ולפסוק כי המדינה תשלם הוצאות בסך 10,000 לטובת האגודה לזכויות האזרח ובני הזוג העותרים. לעניין טענת האגודה לזכויות האזרח, כי גם הנוהל החדש הוא מפלה, כתבה השופטת דורנר, כי "הנוהל החדש טרם יושם ועל כן השפעתו טרם נבחנה". השופטת דורנר ציינה, כי לאחר שייבחן הנוהל החדש ותוצאותיו בפועל, תוכל האגודה לזכויות האזרח לעתור שוב לבג"צ, באם תימצא העילה לכך. עוד הוסיפה השופטת דורנר: "בנסיבות שנוצרו, דעתנו היא, כי אף על המדינה לקיים מעקב אחר אופן יישום הנוהל החדש, ולצבור נתונים שיאפשרו לעמוד על השלכותיו".
על פי הקריטריונים החדשים לקבלת סיוע בשכר דירה, שקבע משרד השיכון והבינוי בעקבות הגשת העתירה, תושבים בכל הערים יקבלו סיוע בשכר הדירה. בישובים שאינם ערים ובהם מספר התושבים עולה על 1000, יקבלו התושבים סיוע רק אם יתקיימו במצטבר שני תנאים: משקי הבית השוכרים דירות מהווים 5% מכלל משקי הבית, קיימים בישוב לפחות 30 משקי בית המתגוררים בשכירות פרטית.
עו"ד ברג ביקרה את הנוהל החדש והדגישה, כי מטרת הסיוע שמעניקה המדינה בשכר דירה היא לסייע ליחיד שזקוק לו על פי הכנסתו. הניסיון לקבוע מכנה משותף על פי אופי הישוב ומספר תושביו מנוגד למהות הסיוע ולמטרותיו. חמור לא פחות הוא הניסיון לשנות את הקריטריונים על חשבון פגיעה באוכלוסייה נוספת של בעלי הכנסה נמוכה ויצירת מוקדי הפלייה בישובים כפריים יהודים, בנוסף לישובים הערבים.
